זהו שיר שחיבר נפתלי משכיל-לאיתן ויצא לאור לאחר מותו, ע"י בנו אברהם שהיה בעליו של בית-מסחר בוורשה.
יש לשים לב שבכמה מקומות בתוך השיר - לא יצטלצל החרוז אלא אם כן יבוטא בהגייה האשכנזית הליטאית שהוגה את החול"ם כמו ציר"ה אשכנזי (ey). כלומר: גם החול"ם מבוטא ey ולא oy - ממש כמו הציר"ה.
[כיום, רק חלק מהליטאים הוגים את החול"ם ey, בעיקר חסידי חב"ד, שגם הם ליטאים מבחינת מוצאם הגיאוגרפי, אבל הליטאים שאינם חסידי חב"ד – רבים מהם הוגים את החול"ם כמו שאר האשכנזים – oy]
דוגמא: בבית המתחיל במילים "על הרי בשמים אדלג", השורה השניה מסתיימת במילה וִירֹעָע. יש לקרוא vireyo ולא viroyo כדי שיתחרז עם סוף השורה הרביעית וְדֵעָה vedeyo.
יש לשים לב שבכמה מקומות בתוך השיר - לא יצטלצל החרוז אלא אם כן יבוטא בהגייה האשכנזית הליטאית שהוגה את החול"ם כמו ציר"ה אשכנזי (ey). כלומר: גם החול"ם מבוטא ey ולא oy - ממש כמו הציר"ה.
[כיום, רק חלק מהליטאים הוגים את החול"ם ey, בעיקר חסידי חב"ד, שגם הם ליטאים מבחינת מוצאם הגיאוגרפי, אבל הליטאים שאינם חסידי חב"ד – רבים מהם הוגים את החול"ם כמו שאר האשכנזים – oy]
דוגמא: בבית המתחיל במילים "על הרי בשמים אדלג", השורה השניה מסתיימת במילה וִירֹעָע. יש לקרוא vireyo ולא viroyo כדי שיתחרז עם סוף השורה הרביעית וְדֵעָה vedeyo.
מזמור שיר.
מִזְמוֹר שִׁיר יְסוּדָתוֹ בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ
וְשָׁרִים כְּחֹלְלִים כָּל מַעְיָנַי בָּךְ.
(תהלים פ"ז א, ז)
אֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים, נַחֲלַת אֲבוֹתַי !
כָּלְתָה לְךָ [כך במקור!] נַפְשִׁי, כָּמַהּ לְךָ [כך במקור!] בְּשָׂרִי !
אֲדַשְּׁנֵךְ בְּדָמִי, אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעוֹתַי !
מִי מִבַּלְעָדֵךְ מְיֻדָּעִי וּמַכָּרִי ?
וּמִי גַם לְךָ [כך במקור!] זוּלָתִי וּבִלְעָדִי ?
תְּנִי נָא לִי יָדֵךְ וּקְחִי אֶת יָדִי !
מַקְהֵלָה
אֶפּוֹל עַל צַוָּארֵךְ,
אֲחַבֵּק עֲפָרֵךְ
אֶשָּׁקֵךְ וּשְׁקִינִי !
גּוֹרָלִי גוֹרָלֵךְ,
אֲנִי גוֹזָלֵךְ
וָאַתְּ קִנִּי !
הֲטֶרֶם שָׁלְמוּ לָךְ, אִמִּי, יְמֵי הָשַׁמָּה,
אִם עוֹד הַסְּאָה גַּם לִי לֹא מָלָאָה ?!
עַד מָתַי – אֱלֹהִים! – עַד כַּמָּה
תֶּאֶבְלִי אִמִּי וְנַפְשִׁי תִּתְמוֹגֵג בְּרָעָה ?
מָלְאָה צְבָאֵךְ גַּם נִרְצָה עֲוֹנִי !
עַתָּה נִנָּחֵם כָּמוֹכִי כָּמוֹנִי !
מקהלה: אפול על צוארך וכו'
בְּנֵךְ אֲנִי, בַּר בִּטְנֵךְ הִנֵּנִי;
אִם שְׂפָתִי לֹא תֵדְעִי, תִשְׁמָעִי,
אִם לֹא תַכִּירִינִי בִּשְׂפָתִי, בִּלְשׁוֹנִי,
לְמִי אֵלֶּה ? – הַבִּיטִי אִמִּי, תֵּדָעִי !
אִם לֹא תַכִּירִינִי בְשָׂפָה בְּמִלִּים,
הַכִּירִי נָא הַחוֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים !
מקהלה: אפול על צוארך וכו'
הַכִּירִי גַם הַסֵּפֶר אֲשֶׁר בְּכַפִּי,
סֵפֶר הַסְּפָרִים נָתַתְּ לִי, אִמִּי !
זוּלָתִי אֵין כֹּל – יָצָאתִי בְגַפִּי !
גַּם בְּשׁוּבִי רַק אוֹתוֹ הֵבֵאתִי עִמִּי.
אֲשִׁיבֶנּוּ לָךְ הַיּוֹם, תָּמִים אַקְרִיבֶנּוּ,
בְּנַפְשִׁי שִׁמַּרְתִּיו, לֹא נִגְרַע מִמֶּנּוּ.
מקהלה: אפול על צוארך וכו'
אֵין לָשׁוֹן וְסֵפֶר שֶׁבָּהֶם שֵׁמוֹת
לִכְלֵי מְעַנִּים שֶׁבָּהֶם עֻנֵּיתִי.
מֵאַפְרִי הָרִים, מִדָּמַי תְּהוֹמוֹת !...
טֶרֶם אִוָּלֵד רָאִיתִי אֶת מוֹתִי.
סִפְרֵךְ פִּשְׁעִי, הוּא כָּל חַטָּאתִי !
וּמִיָּד לֹא הִנַּחְתִּיו – כֹּל נָשָׂאתִי !
מקהלה: אפול על צוארך וכו'
נָשָׂאתִי, עַד הָיִיתִי גַל עֲצָמוֹת,
יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ, אֵין מוֹחַ, אֵין דָּם !
וּלְבָבִי עוֹד חַי! – זֶה לְךָ [כך במקור!] הָאוֹת,
כִּי אֶזְכְּרֵכִי בַּאֲשֶׁר אֲנִי שָׁם –
אֵין בָּשָׂר, אֵין לֵחַ, אֵין גִּידִים, אֵין גֵּו,
אַךְ רוּחִי יְשַׁחֲרֵךְ, הַנֶּפֶשׁ וְהַלֵּב !
מקהלה: אפול על צוארך וכו'
מִלֵּאתִי מִשְׁלַחְתִּי, תְּעוּדָתִי בִצַּעְתִּי:
הַעֲלוֹת נֵרוֹת בִּמְבוֹאוֹת אֲפֵלוֹת.
טִאטֵאתִי אֱלִילִים, אֱלֹהִים הוֹדַעְתִּי,
לְאוֹר הָפַכְתִּי חשֶׁךְ, לְיָמִים – לֵילוֹת.
כִּלִּיתִי מִשְׁלַחְתִּי לַאֲשֶׁר נוֹעַדְתִּי,
עַתָּה אָשׁוּבָה אֶל אַרְצִי וּמוֹלַדְתִּי !
מקהלה: אפול על צוארך וכו'
גֹּרַשְׁתִּי מִמָּךְ, גֹּרַשְׁתִּי מֵחַיִּים,
מֵרֶגֶשׁ כָּבוֹד, רֶגֶשׁ בֶּן-עַם וּלְאוּמִּי.
כְּמוֹ גוּשׁ עָפָר הָיִיתִי וְדָמִי – מַיִם,
כְּמוֹ פֶסֶל הִנֵּנִי וְאֵין חֹם בִּלְחֻמִּי;
כְּמוֹ אֵין בִּשְׂפָתִי כָּל שֵׁם וּמִלָּה
לְעֹז, לִלְאוֹם, לְכָבוֹד וְלִתְהִלָּה.
מקהלה: אפול על צוארך וכו'
עוֹד עָשֵׁן הַמִּקְדָּשׁ, שְׁחָקִים מְתֹלָעִים,
אֲדַמְדָּם הַדָּם, עוֹד יִרְתַּח, יַבִּיעַ,
עוֹד יְפַרְפְּרוּ הַחֲלָלִים, נָדִים גַּם נָעִים,
כְּבָר נוֹאָשׁ מְלִיצִי בְּעַד חַיִּים לְהַפְגִּיעַ.
דָּאַג לְיַבְנֶה – לָרוּחַ – לַשָּׁמַיִם,
כִּי אַרְצִי אָבָדָה לָמָּה לִי חַיִּים !
מקהלה: אפול על צוארך וכו'
לַתּוֹרָה וְלַדָּת הִתְמַכְּרוּ חַכְמֵי בָבֶל
וּלְהִגָּיוֹן – חַכְמֵי צָרְפַת וּסְפָרַד;
בַּהֲלָךְ נֶפֶשׁ וְחֵקֶר לֵב בָּחֲרוּ חֶבֶל,
וַיִּהְיוּ בְנֵי אֵל, עָם מִשָּׁמַיִם יָרַד.
עַם הַסֵּפֶר, עַם הָרוּחַ, בַּעַל כְּנָפַיִם !
אֶרֶץ אֵין לָמוֹ, לָמָּה לָהֶם חַיִּים ?!
מקהלה: אפול על צוארך וכו'
נִתְעֶה דוֹר אַחֲרוֹן, אָחַז בַּקּוֹץ !
אָמַר: אֶחְכַּם, אַשְׂכִּיל, גּוֹיִם אֲחַקֶּה !
– הֲלֹא יִבּוֹל הֶעָלֶה, כִּי יִטָּרֵף מֵעֵץ !
שֶׂה מִבְּלִי מִכְלָא, כָּל מוֹצְאוֹ יַכֶּה ! –
מֶה עָנוּ לוֹ יְחֵפֵי הָרַגְלַיִם ?
"אִם אֶרֶץ אֵין לָךְ, לָמָּה לָךְ חַיִּים ?!"
מקהלה: אפול על צוארך וכו'
אֵין אֶרֶץ, אֵין לְאֹם, אֵין אֲדָמָה, אֵין אָדָם !
בְּלִימָה – נְשָׁמוֹת אַזְלִין עַרְטִילָאִין !...
רַעְיוֹן וַאֲצִילוֹת [כך במקור!] – אֵין בָּשָׂר וָדָם !
וּנְפָשׁוֹת פּוֹרְחוֹת גּוּבְרִין יְהוּדָאִין !...
אָשׁוּבָה אֶל אַרְצִי, אָשׁוּבָה לִתְחִיָּה !
חַיִּים, חַיִּים! חַיֵּי נֶפֶשׁ וּגְוִיָּה !
מקהלה: אפול על צוארך וכו'
אָשׁוּבָה וְיָשׁוּב אֵלַי חוּשׁ הַחַיִּים,
חוּשַׁי וְרִגְשׁוֹתַי בְּקָפְאִי עַל שְׁמָרִי !
קָרְחִי לְנוֹזְלִים, לְדָם יֵהָפְכוּ מַיִם,
רָצוֹא וָשׁוֹב, נוֹעַ וְנוֹד לְאֵבָרַי !
אֶל אַרְצִי, אֶל מוֹלַדְתִּי אָשׁוּבָה,
לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ, לִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ !
מקהלה: אפול על צוארך וכו'
לֹא בַבַּרְזֶל אָבוֹא, לֹא אֶעֱלֶה בָאֵשׁ,
לֹא אֶתְפּוֹשׂ חֶרֶב, כִּידוֹן וָקֶשֶׁת !
לֹא בְחַיִל וּמַחֲנֶה, לֹא אֶתְּנָה רֹאשׁ;
יָדִי לַמַּעְדֵּר, יְמִינִי לְאֵת וּמַחֲרֶשֶׁת !
צֹאנִי צְבָאִי, חֵילִי עֲדָרִי !
יָעָה מְחִי קֳבָל א) וְגָרְנִי מִבְצָרִי !
מַקְהֵלָה
חַיֵּי אִכָּר
יְסוֹד וְעִקָּר
לָרוּחַ וְלַחֹמֶר.
אֱמוּנָה בְלֵב,
שָׁלוֹם לַגֵּו,
מִקְשָׁה כְּתֹמֶר !
מָנוֹחַ אֲבַקֵּשׁ, לֶחֶם וּכְתֹנֶת בָּד
מִסְפּוֹא לַחֲמוֹרִי, דָרְבָן לְנִשְׁקִי.
אֵתִי אוֹת כָּבוֹד, כֻּתָּנְתִּי בֶּגֶד שְׂרָד,
תַּלְמִי בָּמַת יִשְׂחָק, שְׁנָתִי נֶשֶׁף חִשְׁקִי !
אֹהֶל רוֹעֶה – שַׁפְרִירִי וִיצוּעִי חָצִיר,
צֹאנִי אֶשְׁמוֹר וּשְׁבוּעוֹת קָצִיר !
מקהלה: חיי אכר וכו'
יֶעֱרַב לְחִכִּי יַיִן מִגִּתִּי,
בָּשָׂר מִצֹּאנִי וּמִיַּעְרִי דְבָשׁ.
מִגֵּז כְּבָשַׂי לְבוּשִׁי, מִשְּׂדוֹתַי פִּתִּי
וּמִלַּחְמִי אֶפְרוֹס גַּם לְעָנִי וָרָשׁ.
אַל עוֹד נֶשֶׁךְ וּסְחַרְחַר עַל מִצְחִי תָו !
אָז אֵיתָם וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב !
מקהלה: חיי אכר וכו'
עַל הָרֵי בְשָׂמִים אֲדַלֵּג כָּעֹפֶר,
בַּגַּנִּים וּכְרָמִים יְרֻנָּן וִירֹעָע !
וּבְתוֹךְ עָרַי אָקִים בָּתֵּי סֵפֶר
וְיִלְמְדוּ בָנַי הַשְׂכֵּל וְדֵעָה:
תּוֹרָה, עֲבֹדָה וְחִלּוּץ עֲצָמוֹת !
מְנוּחָה, בִּטָּחוֹן וְאַוֵּיר לִנְשָׁמוֹת !...
מַקְהֵלָה
תּוֹרָה מֵעָרַי,
עָסִיס מֵהָרַי,
שַׁעֲשׁוּעִים מִבָּנַי !
הַמַּרְאֶה הַזֶּה
אֶרְאֶה בַמַּחֲזֶה
כְּמוֹ חַי לְפָנַי !
רַעְיָה אֶת דּוֹדָהּ תִּקַּח בָּעֵינַיִם;
לֹא פוּךְ וּצְבָעִים, רִקְמָה כִּבְנוֹת מְלָכִים !
לֹא אָדוֹם לְבוּשָׁהּ, כִּי הַלְּחָיַיִם !
לֹא רַתּוֹק פָּז, כִּי מִקְלַעַת פְּרָחִים !1)
[הערה בשולי העמוד: 1) כמאמר הנביא: ביום ההוא יהיה צמח ה' לצבי ולכבוד (ישעיה ד' ב') המו"ל.]
סַפִּיר גִּזְרָתָהּ, לֹא עַל צַוְּרֹנֶיהָ !
וְאַהֲבַת אֱמוּנִים לְבַעַל נְעוּרֶיהָ !
מקהלה: תורה מערי וכו'
דּוֹדִים כְּיוֹנִים, אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים !
אַהֲבַת קֹדֶשׁ, רוּחַ אֶחָד לִשְׁנַיִם !
לֹא מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים וּלְבָבוֹת נוּגִים,
דַּאֲגַת מָחָר וְקוֹל תֹּף וּמְצִלְתַּיִם !
לֹא שִׁירָה בְפֶה וְדִמְעָה בַבָּבוֹת,
כִּי יֵלְכוּ בְמָחוֹל הָרַגְלַיִם וְהַלְּבָבוֹת !
מקהלה: תורה מערי וכו'
אֶחְיֶה חַיֵּי אֲבוֹתַי, חַיֵּי קְדוּמִים
כְּאֶזְרָח הָאָרֶץ בְּעָרַיִךְ וְחַוֹּתַיִךְ,
וְהָיְתָה לִּי פִנָּה כְּאַחַד הַלְּאֻמִּים.
אֶגְדַּל בְּחֵיקֵךְ, אָמוּתָה עַל פָּנַיִךְ !
בָּךְ כָּל מַעְיָנַי, בָּךְ כָּל תִּקְוֹתָי !
אֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים, נַחֲלַת אֲבוֹתָי !
מַקְהֵלָה
אֶפּוֹל עַל צַוָּארֵךְ,
אֲחַבֵּק עֲפָרֵךְ
אֶשָּׁקֵךְ וּשְׁקִינִי !
גּוֹרָלִי גוֹרָלֵךְ,
אֲנִי גוֹזָלֵךְ
וָאַתְּ קִנִּי !
* *
*
הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי יִשְׂרָאֵל, בֶּן-לְאֹם ?!
הֶאָח, עֲזָבְךָ הַשָּׁבָץ וְעוֹדְךָ חָי !
תִּתְעוֹרֵר תִּזּוֹרֵר וְתִקְרָא לִי "אֵם" !
לִינַק תְּבַקֵּשׁ לָמֹץ אֶת שָׁדָי ?
חִכִּיתִי לְךָ זֶה כַמֶּה, עָצַרְתִּי חֲלָבִי,
לְמַעַנְךָ כִנַּסְתִּי, לְמַעַנְךָ חֶמְדַּת לְבָבִי !
מַקְהֵלָה
בּוֹא עָדַי,
תִּינַק שָׁדַי !
אַךְ לֹא בְחִפָּזוֹן;
בְּרוּחַ נָכוֹן,
פֶּן תִּסָּכֵן,
וְאָבַד כָּל חָזוֹן.
כַּלְכֵּל כֶּחָרוּץ,
אַל תַּעֲמֹד, אַל תָּרוּץ,
בְּהַשְׂכֵּל כָּל שַׁעַל !
הָלְאָה, קָדִימָה !
בְּדַעַת וּמְזִמָּה,
אֱלֹהִים עִמְּךָ וְתַעַל !...
א) יעה מלשון "ויעה ברד" (ישעיהו כח, יז) שהוא לשון טיאטוא וגריפה. מחי קבל (יחזקאל כו, ט) הוא כלי-מלחמה המשמש לנתיצת חומות האויב, ואם כן, "יעה מחי קבל" פירושו שֶכּלִי-הגריפה המשמש בגורן בא במקום הכלי לנתיצת החומות, בדומה לגורן הבאה במקום המבצר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה