ר' נפתלי משכיל לאיתן חיבר ספר מכתבים לדוגמא בשם "מכתב ללמד". הספר נדפס לפחות ב-3 מהדורות. זוהי ההקדמה אשר כתב והציג בראש הספר –
פתחון פה
מצעדי ענק צעדו בני הדור האחרון בידיעת לשון הקדש, אין עיר ואין קריה אשר לא ימצאון בקרבה סופרים מהירים בשפת עבר, בשפה ברורה ומליצה צחה. גם בנות צעדו עלי שור המליצה, ועלמות חזיונות תראינה, ותעש לה העבריה בשנות היובל האחרון כנפים ככנפי החסידה להתרומם מעל הארץ ולהתעופף דרך נשר בשמים ותשם בין כוכבים קנה; ורבים אשר בראו חזיונות נעימים כיום מועד, ואשר הריקו מכלי אל כלי מן החול אל הקודש, והביאו בכלי טהור קדש לה', ושרים כחוללים כל מעיניהם בשפת עבר, עד כי היה חזון לשון הקדש נפרץ עד מאד ! עם כל זה לא אחשוב למותר, כי גם לצורך, לחבר בימים האלה בזמן הזה, ספר מכתבים (בריפֿפֿען שטעללער) שיכלכל בתוכו מכתבים כאלה אשר הם ראשית מצעדי בני הנעורים על דרך הסִפרות, ותחלת מעשיהם בעט סופר; מכתבים הנחוצים לנערים באשר הם נערים, האוצרים בקרבם ענינים הדרושים לחפצם לפי עתותי ימיהם והליכות חייהם, אי נקי; מכתבים המדברים במקרים הנקרים ובאים הנעשים ונהוגים בבני עלומים, אשר כמעט אין אחד מהם אשר לא יחבל לו חבלי לידה אלה בשבתו על משבר ללדת שתים ושלש דלתות בעת הדרושה לו, והיה בעת לדתו, נער לא-לֻמד, מכתב הנחוץ לו, חבלי יולדה יבואו לו צירים וחבלים יאחזוהו, יהר חשש יוליד קש, מבלי דעת להחל ולכלות בלי ראשית ובלי תכלית; כי לא נסה ולא ראה בכל ספרי לשון הקדש מכתבים כאלה אשר נושאם יהיה בערך הענינים אשר הוא נושא את נפשו אליהם. כמה ירעה לו לנער אשר אביו נסע וילך במלאכות מסחרו והרחיק נדוד מביתו, ועל פי מצות אביו או על פי חובת המוסר והכבוד נחוץ לבן זה לבוא אל אביו בכתובים במגלת ספר כתוב עליה, משלומו ולמודו, מהשכלתו ושקידתו, מהליכות הבית והענינים המתחדשים, והוא כאלם לא יפתח פיו, לא ידע לפתוח או לסיים. כי עוד רבים עם הארץ אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם ובהמה רבה, רק המלות "שלום לאהובי" מורשה להרבה קהלות יעקב. כמה יכאב בחור מעם בבואו בברית הארושין, בהגיע עתו עת דודים, ועליו להביא הברכה הראשונה ברכת מז"ט למחותנו, או כי חובב הוא להשיב לו תודה על מנחה השלוחה לו, וכדומה מענינים כאלה; הלא גיהנם פתוח לו מתחתיו וראשו עליו כגלגל, סובב סובב הולך רוחו, לבו בקרבו הולם פעם ונפשו נעכרת, האף אין זאת הורים ותלמידים, אבות ובנים !? – וכל אשר יצאו מן החורים מליצים ודוברי צחות, כל אשר ירבו ויעצמו מעבר מזה, כן יוסיפו לדאבה הנערים הנעורים והחשוכים אשר הִשָּׁם אלוה חכמת סופרים מעבר מזה, בידעם כי יהיו לבוז וקלון יירשו ומשכילים יראו וילעגו למו. גם אלה אשר שגבו ישע והרבו חיל בשפת עבר כהיום הזה, עוד יזכרו את היזע אשר הזיעו בבחרותם, על טור אחד, על מליצה אחת ודברים אחדים, וכל אשר יחשבו עתה לשערה נדמה להם מלפנים כהר. – גם בשפות החיות אשר מוטות כנפיהן מלא רחב הארץ, יוצאים ומתחדשים יום יום ספרי מכתבים (בריפֿפֿען שטעללער) חדשים לבקרים, ואנחנו סופרינו אנשי השם בגדולות ונצורות יהלכון, יעלו שמים ועד שחקים יגביהו עוף, או ירדו תהומות יצללו בנבכי מצולות, לשיר בשירים ולברוא חזיונות ולשאת משא על גוי ועל אדם יחד, אין אחד מהם חולה על בני הנעורים צעירי הצאן להורותם דרך המכתבים לפי שנותיהם, ולפי הענינים המסתובבים והנקרים למו. גם בשנים האחרונות אשר יצאו איזה ספרי-אגרות על פני הארץ, חדשים מקרוב באו בשפת עבר שחֻברו מיחידים שרידים מליצי יושר, אם כי נתן להם ה' לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר, אבל בשתים לא עלתה בידם לבוא אל המטרה. האחת כי לא חשו מחבריהם לכלכל בתוכם ענינים דרושים למקרי הנערים המתלמדים, כי אם הלכו עמם בקרי, לשוות לפניהם את מקרי עצמם, אשר הקרה ה' לפניהם לרגלי חליפותיהם, איש איש ממלאכתו אשר המה עושים. והשנית כי כרובם כן הורו כמעט רק מכתבי מסחר, ומלבד כי לא יועילו לנער הספרים ההם בעת ההוה, בעת יהגה בם בבחרותו, כי גם לימים יצרו לא ישאו לו פרי תועלת, כי הנער הרך, כל מקנה וקנין כמו זר נחשבו לו, ובטרם ידע הנער דבר המסחר, בטרם יכיר את תחבולות המשא ומתן, עד לא יבין שיח שיג הסוחרים, לא ירגיש גם את המליצה הנמלצה אשר בדבריהם, לא יבין את הטוב האצור במכתביהם וחכו לא יטעם את נעמם, יעבור עליהם כבין סירים סבוכים, יעבור ונפשו ריקה ובזכרונו לא ידבק מאום, מה לזני המקחות את דברי שלום ואהבה ? ומה לתעצומות הסוחרים על דבר שלומת שכר איש הבינים, וע"ד מעמד השטרות עלותם ורדתם, את הברכה למחותנו ואת התודה על תשורתו ? גם אם מכתבי מסחר ההם יריקו מעליהם שמן ומעגליהם ירעפון דשן, עוד נפשו יבשה אין כל, עוד לבב הנער נבוב ורוחו ערום ועריה, והועיל לא הועילו לו, עוד לא ימצא עזר כנגדו לכתוב יושר דברי חפצו ולכסות מערומיהם. זאת לא זאת כי גם אם יגדל ורוח המסחר תחל לפעמו, אז דבר המסחר נחוץ, הפאסט והעגלונים אצים, ורכב וסוסי אש במסלת הברזל בסופה וסערה דרכם, מאין פנות אז אל מכתבי סוחרים ההם, להבין בספרים לקרוא להם שמות, לרפסודות עצים לזרע פשתן ולכסמת, איך לסמן חבילות סחורתו ואיך לדבר על דבר שלומים, כי כבר מלאו כל בתי נפשו מהומת המשא ומתן וסאון המקח וממכר סואן ברעש באזניו. – ולא באתי לגזול מאת המחברים ההם את הענק אשר לצוארם להוריד עדים מעליהם, לא אקח מהם את תהלתם ואת אותות הכבוד אשר ישאו על לבם לכבוד ולתפארת על הטוב אשר עשו בעמם, ולא אחשוב גם אני את ספריהם לדבר מותר ולסרח העודף. רק זאת אומר, כי לא יעלו במעלות הסלם מהמעלה הראשונה ומעלה, ועפו במועף על אחת מהמעלות התיכונות. – והמשפט הזה במאזנים ישא יחד עם הלמוד ההגיוני והתלמודי אשר ילינו רבים וכן שלמים, כי לא נעשה בנערינו כמצוה עלינו מפי רבותינו ז"ל (באבות) ונעמיס עליהם למוד התלמוד בענינים עמוקים בנערותם, בטרם ידע הנער מקרא ומשנה, בטרם ידע דברי ריבות ותעצומותיהם, ומשפטים בל ידעם. – אבל מכתבים הערוכים לפי משפט הנער, הנושאים בד בבד עם ערך שנותיו ומקרי יומו יבין וישכיל למו, יבואו כשמן בעצמותיו, יועילו לו לשעתו ויועילו לו לעתיד לבא, "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה", כי מלבד שישתמש במכתבים אלה בעת ההיא דבר בעתו, עוד יתרגל ויתלמד על ידם לאט לאט לארוג מכתב בעצמו וישכיל להביע אׂמר, עד כי יגדל והיה לאיש באנשים שפתו תהיה אתו לדבר נגידים גם בדבר מסחרו ובכל אשר יקרו ויאתיו לרגלו. ומכתבים כאלה רק מעט מזעיר חֻברו בשפת עבר, כמר מדלי וכשחק מאזנים. אין די בהם שבר רעבון הנערים הבאים להתלמד, פיהם יפערו וישאפו ולשונם בצמא נשתה. וכן התאוננו באזנַי מורים לשפת עבר, כי אין ספר אגרות בישראל ללמד בני יהודה ראשית מכתבים, לפי חיך הנערים ולפי הרגשותיהם, לפי עניניהם ומקריהם ובזה נחלק כבוד להרב המגיה לנדא כי על כן עד היום לא הונח עט הסופר מידו, עד היום מהלכים רבים לו בעיר ובמדינה, אף כי שפתיו בל תטופנה נופת, ובכֻרה אין בו אשר תתאו נפש, רק מפני כי מתיחש הוא בכלו לידיעת הנערים ורכת דעתם.
על כן הקדשתי את עטי ואת עתי לערוך מכתבים כאלה המכלכלים ענינים כחפץ הנערים ומבוקשם, בכל מקצעות המקרים העוברים עליהם תמידים כסדרם, או אשר קרוב להיות כי יקרים (אוצ"ל יִקְרֵם, ור"ל יקרה להם). וכל נער הבא להתלמד לא ימלט אשר לא ימצא ענינים אשר הוא מבקש ונפשו נוהה אחריהם, אם מעט ואם הרבה. ורובי הענינים שניתים ושלשתים בסגנונים שונים ולשון אחרת, ואוליך את הנער מן הקל אל הכבד; כי בכל ענין וענין, אותם המכתבים הנעלים והמשובחים ביותר הצגתי אחרונים, אף השתמשתי ביותר בכפל המליצה ומלות שונות, למען הרבות מבטאים וספות נאומים, להגדיל השפה ולהאדירה בעיני הצעירים הערומים מכל, ולמען יהיה בידם לבור ולבחור כטוב בעיניהם. זאת תורת ספר המכתבים זה ! – ואל סופרי הדור מליצי רעי אומר: שאו לכם כנפי שחר ודאו דרך נשר בשמים, דברו לכם גבוה גבוה והרעישו עליכם כארבה. יעברו אדוני לפני עבדם, ואני אתנהלה לאטי ואנהלה לעטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים, כי יודע אנכי כי הילדים רכים והצאן עלות, ודפקום יום אחד וישחתו כל הצאן; על כן מליצתי לא במרום תמריא והגיוני חוג שמים לא יתהלך, כי אם לפי משפט הבנים ורכות שנותיהם, ולפי התפתחות עלי שושני בינתם, ואלו הגדלתי מעשי ואתנשא לדבר גבוה גבוה, למצוא חן בעיני הסופרים ולעשות לי שם בגדולים, אז אבדתי את המטרה אשר אליה כוננתי המכתבים האלה וכל המחברת הזאת. ונהפוך הוא, אז אדע כי קלעתי אל המטרה ולא החטאתי, אם לא יהללוני בשער בת רבים על שיא חוסן המלים ועל תפארת רום הרעיונים, כי זה לי האות כי שמרתי לפי מחסום בעוד מטרתי לנגדי. ובכל זאת אדמה כי ימצא הקורא מכתבים רבים לבושי מכלול בגדי מליצה תלבושת, ועדויים בעדי מזמת (אוצ"ל מזמות, ר"ל מחשבות, רעיונות) יפות ונשאות, משוחים בשמן הדמיון ותמרוקי ההגיון, כי לא למתחילים לבד כוננתי את מלאכתי. וגם דרך המליצה צריכה למוד, לשום מתג ורסן לבלום פי הרעיון, להטותו אל כל אשר נחפוץ, ולנחותו דרך ישרה גם בעת ירעש כארבה, להושיב את השכל לרכב על הדמיון, לעצור בעד התפעלות הנפש ובעד ההרגשה לבל יאבדו דרך גם בעצם מרוצתם. ואם אהבת עצמי לא תרמני ולא תשים תבלול בעיני, אדמה כי גם במכתבי מליצה ילידי הדמיון הרחק לא הרחקתי ללכת, כלם מתיחשים ומתאימים אל נושא הענינים אשר דברתי, על פי כח הדמיון השורר על בני הנעורים אשר להם כוננו, ובגדולות ובנפלאות מהם לא הלכתי. – ואת עקבות ההולכים לפני לא שמרתי, לערוך מכתבים ותשובות בצדם, כי לא חשתי להיות עם פי האבות או המחותנים ודומיהם, להבינם מה שידברו, להורותם איך יכלכלו במשפט הלשון את מכתביהם, אחרי שכבר מלאו ימיהם ועבר עליהם כלח, וללזות שפתם לא אועיל ולא תהיה להם עדנה אחר בלותם; כי אם אל מול פני הנערים יאירו נרות אגרותי, בכל המכתבים שמתי דברים רק בפי הבנים החתנים הצעירים אשר עתם להתלמד, או מעט מכתבי רעים, מכתבי מליצה, ומכתבי בקשה, המתקבלים אל בינת עול ימים, ויהיו לו לתועלת. ומן התועלת ההיא אקוה גם אנכי להבנות ממנה, כי לא אכחד האמת תחת לשוני, כי לא לתועלת הנערים לבד עבדתי עבודתי על הרי ישראל, כי גם לתועלת עצמי למצוא שכר לפעולתי, ולעשות מן הזרע הזה קציר כמו נטע. והשנות התועלת אחד הוא כי באין תועלת הנערים הכללית אין תקוה לתועלת עצמי הפרטית, ואשה אוחזת בעקב רעותה, והיה לפי הטוב אשר ייטב ספרי להקונים ייטב גם לי, ולפיהו תהיינה לו תוצאות. וטובת עצמי היא אשר מנעה תועלת הקהל מלהגדיל כמות ספרי מאשר הוא עתה, מלהרבות מספר מפקד המכתבים פי שנים ושלשה כאשר היה ראוי להיות; אחרי ידעי כי קטן ודל מחיר ספר מכתבים, לא יעבור את הגבול אשר גבלו לו ראשונים, ולפי אשר אגדיל כמות הספר, לפיהו יצער וימעט צרור כספי באמתחתי, ואני אחת דברתי כי להשתכר יצאתי ולא להתנזק[,] וממצדיקי הרבים אינני. – ועתה הקורא ! תמו דברי הקדמתי, כבר הרביתי שיח יתר הרבה מהמדה הדרושה למחברת קטנה כזאת, תן לי הרשיום להתפטר ממך, שלחני ואלכה לדרכי, אל תשאל לשמי, ואל תבקש מספרי יחש אבות רק יחש עצמו, כי לא להתהלל כי אם להועיל לעצמי ולאחרים באתי במחברתי קלת הערך הזאת, ומה לך לדעת את שמי ואת זכרי? הן שמי לא ישוה עליה הוד והדר אם משחת מספר מראֶהָ, ואם טובה היא קחנה ממי שהוא, מאת פלני, או
מאת פלני
עד כאן ההקדמה של ר' נפתלי משכיל לאיתן לספרו "מכתב ללמד"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה