עה.
ידידי כל חפצי בך !
ארבעה עשר יום ישבתי ב ... וארבעה עשר יום הלכתי משם עד ... ובכל זאת ישאו ימי מנוחתי וימי נדודי במספרם בד בבד, כי מחצית נסיעתי אשים נוספות על ימי המנוחה והנופש, ובטלטלה לא תתחשב, מחצית מסעי נתנה עונג בנפשי אשר לא אשכחהו כל ימי עולם, הרגעים יעמדו למולי כל עוד נשמת חיים באפי, ועל ספרי כלם יכתבו, ולא אחד בהם אשר אמצא כפרו ותמורתו, כי אין חליפות למו. מחצית דרכי עברתי באנית-קיטור על נהר ... התולדה שחקה לפני, המים היו בהירים בשחקים, הארץ היתה כגן ה' בעדן מקדם, על חופי הנהר מזה ומזה, כרמי חמד, נטעי שעשועים, גפני אדרת, שדות וגנים, לבושי מכלול שלל צבעים רקמה, ואין קצה לתכונה. ובכל מקום מקטר מגש לאפי ריח נחוח מעשבות שדי מכל אבקת רוכל, מור ואהלות עם כל ראשי בשמים. הנהר ילפות ארחות דרכו דרך שדרות אלונים העומדים משני עברי הנהר מזה ומזה, ומדי עברנו שחו ראשם וינועו, ועליהם התלחשו יחד, כמתפטרים מאתנו בדרכי הכבוד והמוסר, בתנועת ראש וכובע, וכמשוחחים לנו ברכת הדרך. צפרים עפות מבין עפאים נתנו קול, ויזמרו משכיל לאל הכבוד, ועשתנותי התרוממו אז כאלו הגיתי במפעלות אלהים, וכאלו כרה לי אזן לשמוע סוד שיח שרפי קדש. גלי הנהר המו וישוקו בדממה חרישית, ובשפתי חנף נשקו וילקקו בלשונם את קרשי האניה; רק בהביטי אחורנית מקום אשר עברה האניה, והנה הנהר כים זועף, ישא דכיו, מימיו יעלו קצף ירעשו יחמרו, וכדוד המרתח כלו ויהי כמרקחה, אז היה לי הנהר הזה לראי לראות בו את דרכי בני הדור הזה, אשר בחנפי לעגי מעוג יקבל איש את פני רעהו ובחלקות ישית לו, כאלו ישיש בשבתו עמו יתעלס בחברתו ויתענג במסבתו, וכהפנותו שכמו ללכת יתעבר יתקצף ויקלל, ויתן בו דופי וגדופים, ואומר בלבי: "גם אתה נהר ... ! גם אתה חלית כמונו, גם לבבך מלא תככים ומשחת כאחד האדם! האניה הזאת אשר עברתי בה היתה מלאה אנשים מפה אל פה מכל סוגי בני אדם למחלקותיהם, ותאים רבים בתוכה, למושב רב החובל והחובלים, לממכר המזון ולכל צרכי האניה, עד כי היתה כעיר קטנה וחדר ממכר המזון כמקום השוק, הנוסעים הנכבדים או העשירים שבהם ישכרו למו מושבות בתאי האניה, ורובי הנוסעים הדלים או הנקלים, יקחו מקומם על המכסה מלמעלה, זאת פרשת מסעי על האניה; ולא חמדת הבריאה שחברו לה יחדו כל הוד ותפארת בנסיעתי זאת, לא היא אשר עשתה רושם קַיָם בנפשי, אשר לא ימחה מלבי ברבות הימים, כי חזיונות כאלה כעוף יתעופפו, ועונג כזה יודד כחלום חזיון לילה, מחר איננו ולא יכירנו עוד מקומו, ועוד יותיר אחריו עצבון ורוח כהה; רק בן לויתי שחברנו לנו יחדו לשבת בתא אחד כל ימי התהלכנו באניה זאת, הוא התוה תו זכרון על מצחו ועמו אזכור גם את פרשת מסעי. איש אשר שאר רוח לו בתורת אלהים וחקר שדי, ויתרון הכשר דעת בכל חכמה ומדעים. האיש הזה כל ימי היותנו יחד כהקיר ביר מימיה כן הקרה חכמתו דברים רמים ונשגבים, וירכיבני על במתי שחקים. ותהי לי האניה כבית ספר נעלה, והימים לימי תורה ולמוד, כי פקח האיש את עיני, ויקב לי חור בדלתות כמה ידיעות נחוצות, ואני מאז ועד עתה הנני נוקב ומרחיב את החורים יום יום. תשכח ימיני אם אשכח הימים ההם, אם לא אעלה את האיש ההוא על ראש שרעפי כל ימי צבאי על הארץ ! – .
כמספר הימים אשר ירדתי באניה היה מספר ימי תנועתי ביבשה, ימי מאסרי במאסר העגלה, וימי ענותי תחת ידי אדון קשה, העגלון, שד משחת אשר רוזנים כתהו יעשה, עשירים כאין בעיניו ונבונים כבלי השכל, לא ישא פני איש ולא יהדר גבר. גם אותי נהג חשך ולא אור, עד בואי הנה ביום השמיני לצאתי מאת ... כאור בקר, ויאר לי היום מחשכת הלילה ומאופל העגלון, היא העיר ... אשר מקרבה הנני עורך לך מכתבי זה, וזה שבתי פה ימים שבעה, אבל מספר אוהבי ורעי אשר רכשתי לי בזה רבו מהם. אנשי המקום הזה שלמים הם עם אלהים ואנשים, אנשי חיל יראי אלהים בעלי מדע ושוחרי תושיה. רבות ראות ראיתי בעיר הזאת הראוים לדבר בם נכבדות, לא כערים רבות אשר איש איש לבצעו יפנה, אם יפול אחד אין שני להקימו, יעמדו מרחוק כשועלים בפרצות, ונכשלים בחשך ידמו מבלי משים. פה אם יפולו האחד יקים את חבירו ולכל כושל עוזרים רבים, הצדקה במרום תמריא, חסד ילך קוממיות ואהבת אדם עולה על כלנה! וביותר היה כקסם על עיני, בית החפשית אשר הוקם פה מחדש לתפארת, בעזרת נדיבי העיר ובראשם הגביר לאחיו רב צדקה מוה' ... אשר כל חושיו בבית הזה וכל מעינו בו. הבית הזה עומד בקצה העיר מזרחה ביפה נוף במורד הר נחמד ונשקף על פני נחל ... בית חדש בית נכון ונשא המשתרע לארכו עשרים שעל ולרחבו תשעה שעל, כל הבא אל הבית דרך פתח הרחוב, ילך דרך עקלתון לעצור בעד הרוח העז בימות החורף, לבל יתפרץ פנימה לבל יבולע להחולים. לימין הכניסה מפנה, תא הסופר ותא המרקחת ומושב הרופאים ושומרי משמרת הבית, ומשמאלו בית תפלה וחדר החפצים, ומאחוריהם מזה ומזה חדרים לחולים, לגברים לבד ולנשים לבד; ולמקצעות הבית בירכתים, בתי כסאות חמים, כן לפאת מזרח וכן לפאת ים, לחדרי הגברים לבד ולחדרי הנשים לבד, לשתי קצותיו וחובר. לפאת תימנה יגביל את החצר לשון נחל ... מימיו זכים וצלולים כמשק גבים שוקק בו, גליו יתלחשו בקול דממה דקה ויתנו תהלות האנשים אשר בנו את הבית לרגלם, ובשפתי קדש ישפכו תחנה ותפלה בעד החולים אשר יבואו אל הבית הזה, כי כמוהם יבואו ויצאו בשלום. אל הנחל הזה אדמכם עושי חסד ופועלי צדקות! מגבוה יזלו בלכתם ילכו ועל עמדם לא יעמודו, על כן זכים הם צלולים ומתוקים, ואלו עמדו על עמדם אז באש היאור ועלתה צחנתו; גם אלה אשר לא ישפילו לראות אל עני ונכה רוח, אלה העשירים אשר לא ירדו מגבוה, ממרום ערכם ומצבם, לראות את עני בני עמם להיות את דכא ולהושיע אובד ונדח, ועל עמדם יעמודו, יעלה באשם ותעל צחנתם. ואתם אנשי חסד! ממרום שבתכם תשפילו לראות לקשה יום, לחבוש לשבורי לב ולחלץ עני מעניו, עליכם תבוא ברכת אובד, כשמן תורק שמכם וזכרכם ריח ניחוח! – ויותר מאשר נלבבתי מהבית הזה עצמו, מטוב עמדתו מיפי תוארו החיצון ונועם הסדר הפנימי, עוד יותר הכרתי יקרו וטובו, בראותי בעוד רגעים אחדים בלכתי משם את בית החולים הישן, כפוף ושחוח משפלות ידים ומזֹקן, כותלי הבית הזה נבובים כנבל, והרוח ינגן דרך חלוליו, וכאשר שכבו החולים שמה למעצבה ענה הד לאנחותם, את המות זקן הבית הזה ראיתי נשקף בעד החלונות, וחרדת אלהים נפלה עלי. התנגדות שתי בתי החולים האלה, אשר היה זה לא כבר, ואשר היה זה מחדש, המתנגדים בערכם נגוד רב כהתנגדות האור והחשך הטוב והרע; התמורה הרבה הזאת פעלה עוד יותר על נפשי, להתפלא על מבנה הבית החדש ולהתרגש מטוב טעמו חין ערכו וחסן יקרו, ויתעצמו עוד רגשותי, עד כי כמעט לא עצרתי כח להכילם. – לימים עוד שבעה אחרי אשר אבצע את הענין הנודע לך אעברה מזה ואלכה ס ... והואילה נא בטובך להחיש לי מכתבך שמה על כתובת ... ועשית לי מטעמים כאשר אהבתי, והיו לי למאכל תאוה, כי רעב וצמא לדבריך אני ידידך אשר כל חפצי בך ...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה