מכתב ללמד - מכתב על אודות ההשכלה ולימוד החכמות

סה.

ידידי איש תבונות וחכם לבב

ערבה עלי השיחה אשר כתבת על ספר, אשר היתה בינך ובין חובש בית המדרש ר' ... שיחה רחבה ונסבה למעלה ראש, בכמה ענינים נכבדים העומדים ברומו של עולם החכמה, ונוגעים בעלילות עולם המעשה. אשר לפי דבריך היו תוצאות השיחה לישר עקמומיות שבלב התמים הזה, אשר על דעתו דרכי חברת מרבי השכלה בישראל לא יתכנו, באַמצה את ידי גאון המעתיקים שולמאן לתרגם עברית "דברי ימי עולם" ובתמכה עוד בימין מחברים כאלה, ובתתה עזרה לחניכי בתי מדרש החכמה, ולדעת תופש תורה זה לא תהיה תפארת החברה על הדרך אשר היא הולכת, כי אם בחלקה את הכסף ליושבים לפני ה'. ואתה הֶראת לדעת בחכמה וטוב טעם, כי זרע אמת תזרע, והוכחת במישור את רב התועלת בהעתקת ספר דברי ימי עולם לבית ישראל, נגידים דברת ! ואם גם השיחה הזאת בדויה היא מלבבך, או הרחבת אותה בדברים, ראויה היא לשומה בחוברת לעד למשמרת; אבל האם נתן לך האיש תודה מקרב לבו ? ההצליח ה' בידך לשובב לך תופש תורה זה ? אדמה כי גם אם נלחץ בין המצרים, בין יסודות חזקים ומוצקים, וראיות נכוחות אשר הקפת אותו כתנור של עכנאי, בכל זאת כל תודתו רק למראה עינים, וכהפנותו שכמו ללכת יחזיק במעוזו ויבוז לשכל מליך; ולי מה יקרו דבריך אלה מה נעמו כדבש לפי.

אולם במדה ההיא אשר מחבב אנכי את החכמה ואשנא את משנאיה המטילים עליה שקוצים ומוצאים בה מגרעות, האומרים כי מות בסיר הזה, ומעצמים את עיניהם בכל מאמצי כחם לבל יבקיע גם שביב אור אחד בתוך לבבם, ישכינו את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת על פתחיהם, לבל יתפרץ כל רוח דעת בקרבם, עד כי תכלית זרים המה להליכות עולם. במדה ההיא ועוד יותר ממנה אעריץ ואקדיש את התורה ואת הדת, אשר המה סבת שנאת המדעים בלבב המחזיקים בישנות, על כן לא אתרחק מהאנשים ההם תכלית רחוק מן הקצה אל הקצה; לא אלכה עמם שלובי זרוע ולב ולא דרכיהם דרכי, אבל לא אוכל להתיצב כנגדם על קו הניגוד. קורא אני עליהם, "אל תצדק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם" אבל לא אקרא "וסר מרע משתולל"; ואלו האמנתי כמוהם כי החכמה והמדע עצמם זבובי מות המה, יבאישו יביעו שמן רוקח התורה והמצוה, אז התמכרתי גם אני לדעתם ולשיטתם לבלתי בכר את החכמה והמדע הצעירות על פני תורתנו ודתנו הבכירות, כי הן ראשית אומתנו להן משפט הבכורה ! מלבד אשר זאת התורה תחיה את נפשנו גם אחרי הפרדה מהגויה, מלבד אשר תפח באפה חיי עד ונצח נצחים, ותוליכנה דרך נתיבה אל מות, גם בארץ הזאת אשר אנחנו חיים חיי בשרים, מי נתן לנו תקומה לחיותנו כיום הזה ? מי הביאנו עד הלום לבל נכחד מן הארץ ולבל נאבד מתוך הקהל, אם לא דתנו ? רק בהן ובכחן אשר מעל כח כל אנוש עמדנו נגד כל צר ומתקומם, נגד הגוים והממלכות אשר אמרו להשמידנו, להשבית מאנוש זכרנו ולהכחידנו מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד ! יאמרו נא עוזבי תורה העבדים המתפרצים מפני אדוניהם, רבנינו חכמינו מקדם מחוקקי הדת ! יאמרו נא אנשי הדרור אשר רק בשם ישראל יתכנו, ולשונם ומעלליהם אל התורה למרות עיני רצונה; הלא המה בעצמם עת תתקפם קנאת עמם, יגדילו לשונם נגד צרי יהודה ויקחו להם את הדבר הזה לנשק ובכבוד ישראל יתימרו: כי היינו לגוי עד היום הזה, וכל הרוחות שבעולם לא הזיזו אותנו ממקומנו. ועתה יאמרו נא, את מי המה מגדילים, את מי המה מנשאים, את מי יעמידו לנס עמים ומופת לרבים ? אם לא את האנשים העתיקים האלה אשר יתעבום היום, מלאכי האלהים אשר ישימו בם תהלה ! האם לא יתנו תודה, אלו היו מחשבות הדורות מימי חרבן בית מקדשנו עד ימי הבינים, כמחשבות המתחכמים הנלוזים בדור החדש הזה, כי עתה לא היה שֵׁם ושאָר לישראל, זכרון ופליטה לבית יעקב, כעמים רבים אשר אבד זכרם המה ונמחה שמם מתחת השמים; אז לא התהללו כיום הזה ולשונם בארץ לא התהלך, אז זכרו את ישראל כיום אתמול כי יעבור, אז דברו על אודותם ולא ידעו גם הם כי ממעי יהודה יצאו. – אפס כי לא כדעת העומדים האלה העוינים את החכמה דעתי, לא אשיא עליה עון אשמה, כי אחרי אשר יתראו לעינינו אף אחדים במדינה או בדור, אשר התורה והחכמה השלמו בם יחד ואשה רעותה לא תצרורנה, כבר נסתר יסודם וערער התערער, כי נראה בעליל לארץ כי אין עכס בחכמה ורעל בתבונה, ובנפול הקיר ונפל כל הטיח אשר טחו עליו, על דעתי דרכי חנוך בנינו לא יתכנו ! כל אלה בני משק החכמה בעמנו, כלם פנו להם דרך לעצמם, ואם גם אבותיהם שלחות לבית הספר, אבל בודדים המה במועדם כפורשים מן הקהל, על כן יאחזו בדרך החכמה לבד והאמונה רחוקה מהם. אבל אלו היה למוד החכמה על פי דעת הקהל, על פי הסכמת העם כלו, אז נוסדו הרבנים וראשי העם יחד לכונן בתי ספר שחברו בהם יחדו תורה וחכמה אמונה ומדעים, אז היו הבנים מגודלים מראש על ברכי הדת והלמודים יחד, מחונכים לתפארת עמנו ולתועלת חברת מין האדם, על פי רוח העת החיה. גם בדור שלפנינו בימי הרמ"ד ואחוזת מרעיו, אלו לא רגנו העם באהליהם ע"ד למוד החכמות אשר החל לרוב על פני האדמה, אלו לא עצרו בעד שטף הזמן בחזקת היד, אלו נתנו אל העת את תפקידה ברוח משפט וברוח נכון, כי עתה גם בארצות אשכנז היו מתאימות יחד האמונה והתבונה, ולא ירשה ההשכלה את האמונה כשפחה תירש גבירתה. כי גורל אחד לארצות אשכנז ולארץ צפון, והארץ ההיא אשר יציגוה תופשי התורה למשל כי ההשכלה משכלת היא, תורנו דעת להֶפֶך, היא תתן בינה בלבבינו לשום עין ולב על דרכי החנוך, לתת להזמן את משאלותיו, כי בסופה וסערה דרכו והוא יפלס לו נתיב על כל פנים ! – .

מאהבת עמי וחום לבי שכחתי ידידי בדַברי, כי לא מטיף בעם ומוכיח בשער אנכי, ולא לרבבות עם אדבר דברי, כי אם על אזני אחד, והאחד הוא גם מבלעדי תוכחתי עומד בתוך בין שתי הקצוות, בין שני חשיפי העזים העומדים אלה מול אלה ומתנגחים בקרניהם. ידעתיך רעי גם ידעתי כי לא תתרחק אל עבר אחד יותר מהמדה הראויה, ואשחית דברים ללא צורך. אך רוח אהבת עמי מדבר מתוך גרוני, אף כי ממני נצפנו עתים, אך אם לא ישיתו ראשי ישראל עיניהם אל החנוך לקדם את פני הרעה, אראה את העתיד כדֶבֶר אל הדת וכקטב אל האמונה, מעי מעי אל תורת אלהים ! לבי לבי אל אמונת ישראל ! על כן יחם לבבי וקירות לבי הומה לי. – כתוב לי ידידי חזון ובאר על הלוחות תמיד את השיחות ואת המחזות אשר תחזה במראה או בחידות. כי שוש אשיש בהם אני, רעך כנפשך ...