פה.
מליצות בעד חולים עניים הנוסעים לבתי הרחצה
שמעו ותחי נפשכם !
מפילים אנחנו תחנונינו לפניכם נדיבי עם אלהי אברהם, בעד איש מכאובים וידוע חולי, יקר ערך וישר דרך מוה' ... העובר עליכם בזה. תמים הוא עם אלהים, ועם קדושיו נאמן, ומלפנים היה האיש סוחר לאמונה בארץ, מעמל כפיו שבע לחם, אף פרס מלחמו לדל, ונפש רעבה מלא טוב. וזה שנתים ימים אשר יד מחלה עזה ונוראה הויה בו, והוא מוכה אלהים ומעונה בתחלואים קשים, נגש ונענה מחליים רעים ונאמנים, עד כי כל איש אשר דמי אדם נוזלים בעורקיו, יעוה משמוע לבד, ולא יוכל לעמוד על עמדו להקשיבם בקר רוח, מבלי אשר יתר ממקומו, ואף כי לשאת ולסבול אותם. מחלתו זאת הריקה את כל אשר לו, ואת כל אשר בחנותו וביתו לחכה, כסף ממכר סחורתו יצא לרופאים ולסמים, וסחורה אחרת לא הושבה תחתיה, חפציו נתנו בעבוט, וידל ויוָרש עד מאד, הפשיטה את כתנתו האחרונה מעליו, עד כי כל אנשי ביתו ימקו היום ברעב ובחוסר כל, ובכל אלה לא מצא עזר כנגדו, ותושיה נדחה ממנו; וכאשר נלאו חכמי הרופאים לדון דינו למזור להמציא לו תרופה מקרוב, נוסדו יחד להביא לו עצה מרחוק, וזאת העצה היעוצה מאתם, כי יסע אל מעיני הישועה, אל בתי הרחצה החמים, ומשם עוד תקוה נשקפת לו כי ישוב לאיתנו ושב ורפא לו. ואם אין אמרו נואש לחייו, ואין ישועתה לו ברופאים אלה סלה. ולרש הזה אין כל לתוצאות דרכו הארֻכה הזאת, כי אם הוא וגויתו המדוכאת ביסורים ומחוללת במכאובים עצומים, לזאת מצאנו את עצמנו מתחובבים לקיים נפש בישראל, לשפוך בעדו תחנה ותפלה בכל מקום עברו, להעיר ולעורר את הלבבות. לחוש לרוחתו לישועתו, לתמוך את ידיו ולנהלו בכסף הוצאות דרכו עד בואו למחוז חפצו. רחמנים אתם! גומלי חסדים! את דגל החמלה תשאו אתם ואבותיכם זה אלפי שנים! יכמרו נא רחמיכם על האובד והאומלל הזה, לתת לו חנינה איש איש כפי מסת נדבת ידו, וכל רודף צדקה וחסד ימצא חיים, כעל גמולות ישלם לו ה', לא ידע ריש ועוני, כל נגע וכל מחלה לא יקרבו באהלו, ביתו יהי שלום מפחד, והיה שלום על ישראל. המדברים בצדקה ...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה