מכתבים מנכד לאבי אביו
טו.
חיים וכבוד לאֲבי אבי !
הרהבתי עוז בנפשי לעשות לכבודך מטעמים ולהביא לך למען תברכני נפשך, זה כבר התפתחו עלי שושני בינתי וידעתי את חובתי חובת הכבוד זאת, לבוא אל אדוני במגלת ספר כתובים עליה מערכי לבבי, רק כן ידעתי גם ידעתי את כבודך הרם והגבוה ואת מך ערכי אני, כי פרי פעל ידי קלו ודלו מלעמוד במקום גדולים כמוהו; ואחר עד עתה, עד אשר רבים וכן שלמים יתנו לפעלי צדק ולמערכת מכתבי כבוד ותהלה, והם הרהיבוני. וגם עתה אדבר רְתֵת ומפני שיא חסן תפארתו נִחַת אני, כי עוד לא השתלמו מערכי לבבי וקסת ספרי להקריבם לרצון לפחה כמוהו, אך באהבת אבות לבנים בטח לבי ושעפי שגבו ישע, אבטח ולא אפחד כי יחפה על כל מעֻות וסלף, על כל משגה וחטאה אל חוקי הכתב והלשון, ועוד יתרה יעשה לי להורות אותי את עותתי, לתקן מן הוא והלאה את אשר שחתי, לחזק בכל מקום אשר נמצא שם בדק ולהרים מכשול מדרכי, כיד ידיעת שפת עבר הטובה עליו. וקורא אני גם ספרי לשונות העמים, צעדתי צעדים רחבים גם בשפת רוסיא ואשכנז, אך על כן בחרתי לדבר בו עברית, יען כי היא השפה העולה בעיניו על כלנה, בה עשה חיל גם בדור אשר עוד לא היה חזון העברית נפרץ, וטעם מליצותיו לא פג גם בדור החדש הזה אשר מליצת העבריה תלך קוממיות. ואם ימצא אדוני הזקן במכתבי חפץ ובשפתי חן ונעימות, אז תדרכי נפשי עוז, להגיש לפניו גם מבנות שירותי, אשר אשיר לעתים עלי הגיון בכנור, עת תחל רוח השיר לפעמני, לארבע תקופות השנה ולענינים שונים, כפי אשר יהיה רוח שירי ללכת לששון או לתוגה, העמק שאלה או הגבֵהַּ למעלה. ויש אשר שפע עמים אינק, ואם ראיתי דבר חפץ בין ילדי נכרים בשפת רוסיא או אשכנז, ואחמדהו ואלבישהו בגדי קדש תלבושת, וכל הרואה יאמר כי מילדי העברים זה, על כן למשפטך אבי הזקן אעמוד היום, ולדברך אדוני תאות נפש נכדך ובן בנך ...
טז.
כבוד ראש משפחתנו !
אבי יחיה נסע לדרכו אל חוף ... לטעון את אניותיו הנושאות בר והולכות ארצה פרוסיא. כי הסוכן אשר על מסחר התבואות והאניות, מתאבל ועולל בעפר קרנו על מות אמו, וגם הסופר שֻׁלח לפני יומים על פי מצות אבי נ"י בדבר מסחר נחוץ. ואני אמלא פה מקומו ועל משמרתו אעמודה לשלוח ספרים בענינים הנחוצים אשר אין לאחרם. ואתן לאדוני אבי הזקן משפט הבכורה לערוך לו דברים ראשונה, להודיעו משלומנו משבתנו וקומנו, כדבר ענין אשר אין להחמיצו, חיים כלנו היום בחסד אל ! הכל שלום כה לחי ! — וזה המקום לגול מעלי חרפת דומִיָתי זה ירחי מספר, אשר לא אפון כי הייתי בעיניו כמתעתע, כמחלל קדושת אבות ומקל בכבוד הורים. לא אדוני אבי הזקן ! אל נא ישים אשם נפש נכדו המעריץ ומקדיש שמו וזכרו, ומכבדו בכבוד אלהים, רק הלמודים והשעורים סביב שתו עלי תמיד כל היום, עד כי גם מאכלי בחפזון במדה ובמשורה, גם שעות שנתי חֻצָּצו. — אבל אם לא דברתי בו בעט סופר, דברתי בו ברוח, הגיתי בו במחזה, ושיחתי בו היו רחשי לבי ומזמות נפשי. ועתה אשר לרגלי המקרה נתנה לי עד ארגיעה חֻפשה מכל הלמודים, והֻשַׁבתי על כן הסופרים ולי נתכנו העלילות, עתה זה יוצא ראשונה מכתבי לאדוני והוא ראשית אוני. ואחרי כי יודע אבי הזקן מה יקר שלומו בעינינו, הלא ייטיב שאת לענג נפשנו במכתבו ולשמח לבנו בבשורת שלומו, ועד שוב מכתבו ישוב גם אבי הביתה והיה גם לו לשעשועים, כי אך יתנער הסוכן מעפר כעבור שבעת ימי אבל אמו, יחיש מסעו אל החוף לעבוד עבודת טעינת האניות ולפרוק העול מעל צואר אבי נ"י. ולקחת עמדתו. ואני תפלה כי יאריך ימים ישבע טוב בצלו נחיה לאורך ימים, ובסתר צמרתו נחסה סלה. אני נכדו ומכבדו ...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה