יג.
מכתב נער לאביו לחלותו להרחיב עתו בלמוד שפת רוסיא
אבי צורי ומשגבי !
אמרתי כבד אכבדך אדוני אבי ומרים ראשי, ואכפרה פניך במנחה אשר תלך לפני, אך מששתי את כל כלי ומאומה לא מצאתי, בלתי מעט אֹמר ומעט דברים. ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך ? הלא בקחתך מידי את מנחתי זאת הדלה והחרבה, אשר תעיד על כשרון מפעלי ועל שקידתי בלמודים, כי אלמד ידי למשוך בשבט סופר ולשוני תמהר לדבר צחות, הלא באלה חפצת אב יקר ! אף אורה את דברי אלה למטרה, כי מעתה אדוני אבי אחרי ראותך את כל זאת תעשה חדשות בִפְלַגות יומי וחלוקת עתותי, כי אחרי שתי אותותי אלה נגדך ועיניך תראינה שכלם מתאימות ושַׁכֻּלה אין בהם, ראשיהם כעדר הקצובות ורגליהם רגל ישרה, עתה הלא תקל מעלי עול כתב עברי למען ספות הרוה את הצמאה, להרחיב עתי במלאכת כתב רוסיא, להרבות קריאתי בשפה השלטת הזאת, ולהוסיף תת בה כח ועצמה. כי אראה בבנים אשר כגילי, אבינה להשכלתם ואדעה מה חדל אני. אלה בני הנעורים אשר כשנותי כבר תמצא ידם לכתוב ולהעריך בשפת ארצנו שתים ושלש דלתות, ולשונם תמהר לדבר צחות, ואני כאלם לא אפתח פי ושפת לא ידעתי אשמע, והייתי צחוק לבני גילי ונערים יתעללו בי, כלו לוֹעֵג לי, בידיעת מקרא קדש נגדם אשא ראש, ובלמוד התלמוד עליהם אתהלל, רק בשפת המדינה יגדילו עלי עָקֵב. ועתה הניחה לי להניח עט העברית עד ארגיעה, להגות כפלים בשפת הארץ, למען דעת אותה לכל חקותיה ומשפטיה, להבין בספרים ולדבר בה נגידים. אתקע לך כפי, לא אחלל קדושת כתבי הקדש, ובכבוד התלמוד לא אקל לשלול מהם עתותי האצולות למו, כאחד הנערים השומרים הבלי שוא; כי אם לעת כתיבת עברית אקרא מועד לשפת רוסיא, עד אבוא אל מקדש הלשון פנימה, אבינה לקרוא לכתוב ולדבר על נכונה. – ואתה אבי כרחום [כך במקור!] סלח נא על עז פני להורות לך הדרך הטוב לפני, ומה טובתי שואלת ממך, ונשאת לבנך כגדל חסדך וכאשר נשאת לי מיום לדתי ועד הנה, כי עודני צעיר לימים, עוד רוחי בקרבי חלש ודעתי רפה מלשום על לשוני משמר, ומסגור שפתי בדלתים ובריח, על כן זמותי יעבר פי, ובזאת אדע כי לא תחשוב עון לי בדבר הזה, אם תשמע שאלתי וינתן לי, תאזין בקשתי וְתֵעָש, אז אור חדש עלי תאיר ונשמת חיים תפח באף בנך עבדך ...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה