סז.
מכתבי רעים הנוגעים באיזה ענינים
הנני נותן לך את בריתי שלום !
התרגזך עלי ידידי במכתבך מן ... שמעתי, שאננך עלה באזני, ואלו נחתו רק בי חציך ותנחת רק עלי ידך, החרשתי, אף כי יסרתני שבע על חטאת לא עשיתי; אבל קנאת האהבה אכלתני, כי בחפזך דברת דברים כמתלהמים, שמת תהָלה בבת האהבה ותאמר לשרשה מארץ חיים, באמרך כי רק רוח עועים היא מסוכה בלבב האוהבים הבוטחים על שקר, רוח מתעה על כל האדם, ברוב קסמיה ובעצמת כשפיה תלכוד אנשים בערמה ואין אמון בה. התפאר נא עלי במה כחך גדול כי תסיע בריח התיכון המבריח את כל היקום ? מי היא המאחזת את טבעות הבריאה כלה, השרשרת הארוכה מארץ מדה ? הלא היא האהבה ! ובלעדה גם בני אדם ובני איש כבני לביא יתפרדו, יתרחקו קרובים יפוצו אבות ובנים, איש ואשת, ולא יקרבו זה אל זה כל ימי עולם ! מי תבנה בתי אבות תחברם לשבטים, ושבטים לגוי גדול ? מי תקומם ערים ותכונן קריות ותקשרם יחד לממלכה ? יד האהבה תעשה זאת ורוחה היא תקבצם ! ומי יודע אם לא היא תחבר גם את יסודות הארץ, תעשה שלום בין אש ומים, תלוש רוח ועפר יחד כבצק יתלכדו ולא יתפרדו ! – ועתה כי מאסת את הכנה העוקצת אותך, אמרת גם את הראש גם את הזקן תספה, ובבגוד בך אוהב אחד תעביר בשלח את האהבה אם כל חי, זה פרי החפזון וזאת פעולת נמהר לב ! גם עלי הוצאת משפט מעוקל ובחֻמך נדעכה נפשך ממקום האמת והיושר, ותגדיל עלי בפיך, עצמת ממני מאד בדבר שפתיך; אבל לא בכח לשון יגבר איש, כי אם בכח האמת ובגבורת ישע ימינה, וכבֹר ידי אשיב לנגד עיניך. הציר אשר שלחת לי על דברת ר' .... בא אלי בעודני עצור בחדר המטות, בעוד נאבקו יחד אור וחשך לילה ויום, קמתי ממשכבי ואלבש מדי ואלכה בית האיש ההוא בדבר ענינך, כי הטרם הבינותי מהחרדה אשר חרדת לשלוח איש עתי, כי הענין נחוץ ? אבל מצאתי הבית סגור על מסגר בדלתים ובריח והאנשים ישנים. שבתי הביתה ואחרי שתיתי חמים ואחרי התפללתי הלכתי אליו שנית ולא מצאתיו שכבר חמק עבר, כחצות היום דפקתי דלתיו שלישית, וגם אז בקשתיו ולא מצאתיו, ואנשי הבית הגידו לי כי אמצאהו בערב בשעה התשיעית, ואת המועד ההוא לא אחרתי, אבל כבר נסע וילך לדרכו. – ועתה מה לך כי נזעקת ולבך יזעף עלי ? האמנם רב נזקך כי לא ראיתיו, גם לבי יכאב ונפשי עלי תאבל, צערך צערי ומכאובך מכאובי, אבל מה היה לי לעשות ולא עשיתי ? לא אני הבוגד באהבתנו כי אם אתה, בעשותך זרות לא אקוה לנטות עלי קו הדין, ולבלתי הפוך בזכותי כחובת אוהבים. לא אנכי מעלתי בך כי אם אתה בי, לתת אותי לשמצה לבוזה אוהבים ולמתָעֵב דודים, כאלו באיבה ובזדון הדפתי את דבריך והשלכתים אחרי גוי; ישוב נא אפך ותנחם, תשוך חמתך ותתבונן מי מאתנו הצדיק. לא כן אנכי עמך, גם כי חטאת לי נכח השמש לא אפגע בך ולא אשים אשם נפשך, כי מדוי נזקך ומעצמת מכאובך דברת עמי קשות, והנני נושא עונך ועובר על פשעך, הכל מחול הכל שרוי, הדברים הראשונים יפלו, וכאז כן עתה נאמן לפניך לבב רעך ...
יברכך ה' וישמרך !
דבריך מן ... המרו ועצבו את רוחי, חזות קשה הוגד לי, כי כספך מונח על קרן הצבי, כי האיש אשר בטחת בו ה' ... בא עד משבר ונמוטו פעמיו, הרפסודות אשר לו ביאור תשארנה, ויחרף עליהם החורף ולחערסאן לא יבואו, כי אין מים ביאור ובנהר יעברו ברגל, ותשאל לעצתי לחוות לך דעי את אשר תעשה; הנה עמך אחיך ובית אביך הכרתים והפלתים, וידעו לנהל אותך בעצה ישרה לכלכל במשפט דבריך במועצות ודעת; ומה איעצך אני במקום ובענין אשר עיני לא תשלוטנה שמה, ומה אשא דעי למרחוק ? רק את חפצך אשלים, כי כמו שער בנפשי, כי האיש אמיץ ומצבו איתן, ואם גם קרהו אסון זה לא יפול בנופלים, רק אם לא תהיו לו כנושים ולא תתנפלו אתם בעלי חובותיו עליו פעם אחת, אולם אם יסבו אותו הקַלָּעים כאחד, יחד כלם יקבצו יבואו לו הנושים ויצעקו באזניו הבה לנו כסף, אז ימעדו קרסוליו והיה למעי מפלה, מאין יקח להם כסף בעת אשר אין כסף לאדון זה, המן הגורן או מן היקב ? גם הצבי והאילה בידים יתפשו אם נרדפם על דרך חלקלקות. עצתי זאת עשו ויכלתם עמוד, התפקדו הנושים, דברו איש על לב רעהו לחכות לו עד יעבור הוות החורף, ועוד יתרה תעשו לו להתיר את ידו בהלואה חדשה, וכי מטה ידו והחזקתם בו כי יעבוד עבודתו ביער כשנה בשנה, אז סמוך לבי בטוח כי יושב כספכם עם נשך ומרבית. אך על אמונתו אל תשענו, כי מנויה וגמורה בסוד חכמי המסחור, כי הכבוד הוא ראש פורע חובות, ואחרי אשר כבוד האיש הזה כבר על עפר נחת וחולל לארץ נזרו, יש לחוש כי כשלה גם האמונה עמו, יבקש לו נתיבה להבנות מחרבותיו, וכל אשר יוכל יקרח קרחה בנושיו ובכספם ישרוט שרטת. על כן זאת עשו, קחו מאתו את העצים המונחים בקרעמענצוג בערבון, גם את עסק היער יבטיח לכם, ויקרא על כל עסקיו שם אחד או שנים מכם אשר תבחרו מתוככם; כל זה יעשה כתוב וחתום מאושר ומקוים כמשפט, והוא יעשה בעסקיו רק בתור סוכן ואיש הבינים, גם תפקידו נאמן לשומר על יד ימינו, לשמור מוצאיו ומבואיו לבל יעַוֵת עליכם את הדרך, אז תבטחו ואיש על מקומו יבוא בשלום. באין עוד כל ענין יתמו הדברים, ותואל ידידי להודיעני אחרית הדבר להרגיעני כאשר הרגזתני, ובין כה וכה אשאר ידידך ...
הקימותי את בריתי אתך:
למה תאמר יהודה ותדבר בערינשטיין; "ידידי יצחק עזבני ופרידזאהן שכחני, ולא זכר גם את הברית גם את השבועה אשר נשבע לי, לתת את בריתי שלום לאבותי לאחי ולאחיותי, אשר נסתם להם כל חזון מאתי זה שנתים ימים, ותזנח משלום נפשם, ולהריץ לי דברי ספר אחרי בואו עיר מגורתו, להראות לי כי עשה את אשר נטל עליו. כל אלה התחובב לי לעיני השמש בשפה ברורה ובתֵקע כף, ועתה כמסתיר פניו ממני ואותות אהבתו שם בדים, את דברו לא הקים, את פני משפחתי ובית אבי לא ראה, אף אין מגיד ואין משמיע, אין מכתב ואין ספר". הס ידידי! אל תתן דופי באחיך, מעודי לא חללתי ברית רעים ואל חקי אהבת אדם לא חטאתי, הא לך שלוּמים לְנִשְׁיְךָ אשר אתה נושה בי, ומאשר ארכו ימי מסעי יתר הרבה מאשר דמיתי, מחליפות הרוחות ושנוי העתים, קור וחום קיץ וחורף לא שבתו, בין לילה נערמו ערמות שלג, ובין לילה זרמו נצמתו ויהיו לפלגים יבלי מים; היום נסענו בעגלת גלגלים, וממחרתו הסרנו אופן מרכבותינו ונסע בעגלת חורף השטה כאניה עלי מים, על כן התמהמהתי עד כה ואחר עד עתה. – ואני זה שבתי הבית מעט, שלשום באתי שלום אל נוי, עוד לא נפלו פתיתי הקרח מעל שפמי, עוד לא הסב הקור את שיבתו מעל זקני אשר השליג עליו בצלמון, עוד ראשי סחרחר ולבי בל עמי, לא שאלתי עוד כל השאלות הראויות לאורח כמוני אשר עשה את דרכו שלשת רבעי שנה, לא שאלתי עוד על חדשות העיר וחליפותיה, על קדושיה טהוריה, על הכרתים ועל הפלֵתים, על החיים ועל המתים, על החכמים והסופרים, על המינים והכופרים, על הצדיקים ועל החסידים, על התבערות ועל הלפידים. ופניתי אני את לבי מכל אלה, ומכל המעשים אשר נעשו בתוככי מסחרי, והקימותי את בריתי אתך, לעשות חוזה את הוריך היקרים, הנוגים ממועד צאתך מעל פניהם, ולהגיד להם כי אתה שלום ומכון לשבתך חערסאן. מה אומר לך ידידי ומה אספר לפניך גֹדל שמחת אביך ואמך ומצהלות אחיך ואחיותיך לקראת בשורת שלומך, גם עט סופר מהיר יֵלא, ולשון מדברת גדולות לא תעצור כח לתאר לפניך בשרד אמת את שמחת לבם בציור מדוקדק, ואף כי כבד פה וכבד לשון כמוני ? באהבה שפוכה וגלויה התנפלו על צוארי וישקוני, כאלו הייתי אני לאבותיך הבן ולאחיך האח. עשרת מונים שבו וישאלוני; "האנכי בעצמי עיני ראוך ולא זר ? האנכי בעצמי שבעתי בהקיץ תמונתך, ופה אל פה דברתי עמך במראה ולא בחידות" ? כי פג לבם מהאמין כי עודך חי. לא דברים העירותי אל חיקם, כי נפחתי באפם נשמת חיים! נחמתים ושמחתים מיגונם! וגם אני לקחתי שכם אחד בשמחתם, כי על ידי היתה זאת להם, יהי חלקי תמיד בין המשמחים אלהים ואנשים! ועם דברי אלה הקימותי את השבועה אשר נשבעתי לך, ואתה שלום כנפשך שבעך ונפש אוהבך לנצח ...
אוהב טהר לב !
כלי מחזה נפלאים המציאו בני הדור החדש הזה הצועדים באורח החכמה וההמצאות מצעדי ענק, כלי מחזה נפלאים המבהילים את הרעיון, המגדילים כמות כל דבר רבוא רבבות מונים, לראות כל הדברים היותר דקים כהרים גבנונים, ולחזות את אשר תֵכה העין מלראות כבני הנפילים, לא יאומן כי יסופר, הפליאו עצה הגדילו לעשות ! ואין אחד מהם אשר שכל את ידיו להוציא כלי למענהו, להביט בו הלב בעצם תמו, ואל הכליות כאשר הם, כאשר הפלאת אוהבי ורעי, להראות לי במכתבך הנחמד והנעים, את לבבך הטהור ואת נפשך החמודה, ותציג אותם ערומים לעיני, כאלו היה הכח והיכולת גם לאנוש כערכי לראות ללבב ! ומה אחזה במשֻׁלם ? מה אראה שם במעמקי לבך ? בית מקדש מעט, ומדות נעלות ורמות יכהנו בו ככהני ה' בהיכל הקדש ! ומה יש לעני ורש כמוני להביא קרבן אל בית מקדשך, להקריבו על מזבחך לרצון ? אין לי פר בן בקר מן התישים או מן העזים, לא תור ולא בן יונה, אף לא קומץ אחד סלת, כי אם לכרוע ברך לפניך, להודות לך על חסדך ואמתך אשר עשית עמדי. אבל ידעתי כי תבלינה שפתי גם מתת לך די תודה כאשר יאתה לך, ולשוני מדבק מלקוחי מלדובב לך ברכה כמדת טובך וענותנותך. לזאת אראה טוב לפני לבלום פי ולדום, ואתה ידידי גם אתה ראה ללבבי ... !
אם לא כבד עליך ידידי לעשות לי כל הגדולות והנצורות האלה, לא תכבד נא עליך גם האחת, לעשות לי עוד שאלה אחת קטנה אשר אני שואל מעמך, להמציא לי מבית המועצה העתקה נאמנה מדבר המשפט ותוצאות דינו, כי עד בוא דבר חק ומשפט הלום יארכו הימים, ופתשגן הכתב לבדו יהיה לי לעזר לא מעט, להעמיד במרחב רגלי. ירגיעך ה' וייטיבך כאשר הרגעתני והיטבת עמי, והיה ברוך כלבבך ולבב רעך ...
סח.
יברכך ה' וישמרך !
דבריך מן ... המרו ועצבו את רוחי, חזות קשה הוגד לי, כי כספך מונח על קרן הצבי, כי האיש אשר בטחת בו ה' ... בא עד משבר ונמוטו פעמיו, הרפסודות אשר לו ביאור תשארנה, ויחרף עליהם החורף ולחערסאן לא יבואו, כי אין מים ביאור ובנהר יעברו ברגל, ותשאל לעצתי לחוות לך דעי את אשר תעשה; הנה עמך אחיך ובית אביך הכרתים והפלתים, וידעו לנהל אותך בעצה ישרה לכלכל במשפט דבריך במועצות ודעת; ומה איעצך אני במקום ובענין אשר עיני לא תשלוטנה שמה, ומה אשא דעי למרחוק ? רק את חפצך אשלים, כי כמו שער בנפשי, כי האיש אמיץ ומצבו איתן, ואם גם קרהו אסון זה לא יפול בנופלים, רק אם לא תהיו לו כנושים ולא תתנפלו אתם בעלי חובותיו עליו פעם אחת, אולם אם יסבו אותו הקַלָּעים כאחד, יחד כלם יקבצו יבואו לו הנושים ויצעקו באזניו הבה לנו כסף, אז ימעדו קרסוליו והיה למעי מפלה, מאין יקח להם כסף בעת אשר אין כסף לאדון זה, המן הגורן או מן היקב ? גם הצבי והאילה בידים יתפשו אם נרדפם על דרך חלקלקות. עצתי זאת עשו ויכלתם עמוד, התפקדו הנושים, דברו איש על לב רעהו לחכות לו עד יעבור הוות החורף, ועוד יתרה תעשו לו להתיר את ידו בהלואה חדשה, וכי מטה ידו והחזקתם בו כי יעבוד עבודתו ביער כשנה בשנה, אז סמוך לבי בטוח כי יושב כספכם עם נשך ומרבית. אך על אמונתו אל תשענו, כי מנויה וגמורה בסוד חכמי המסחור, כי הכבוד הוא ראש פורע חובות, ואחרי אשר כבוד האיש הזה כבר על עפר נחת וחולל לארץ נזרו, יש לחוש כי כשלה גם האמונה עמו, יבקש לו נתיבה להבנות מחרבותיו, וכל אשר יוכל יקרח קרחה בנושיו ובכספם ישרוט שרטת. על כן זאת עשו, קחו מאתו את העצים המונחים בקרעמענצוג בערבון, גם את עסק היער יבטיח לכם, ויקרא על כל עסקיו שם אחד או שנים מכם אשר תבחרו מתוככם; כל זה יעשה כתוב וחתום מאושר ומקוים כמשפט, והוא יעשה בעסקיו רק בתור סוכן ואיש הבינים, גם תפקידו נאמן לשומר על יד ימינו, לשמור מוצאיו ומבואיו לבל יעַוֵת עליכם את הדרך, אז תבטחו ואיש על מקומו יבוא בשלום. באין עוד כל ענין יתמו הדברים, ותואל ידידי להודיעני אחרית הדבר להרגיעני כאשר הרגזתני, ובין כה וכה אשאר ידידך ...
סט.
הקימותי את בריתי אתך:
למה תאמר יהודה ותדבר בערינשטיין; "ידידי יצחק עזבני ופרידזאהן שכחני, ולא זכר גם את הברית גם את השבועה אשר נשבע לי, לתת את בריתי שלום לאבותי לאחי ולאחיותי, אשר נסתם להם כל חזון מאתי זה שנתים ימים, ותזנח משלום נפשם, ולהריץ לי דברי ספר אחרי בואו עיר מגורתו, להראות לי כי עשה את אשר נטל עליו. כל אלה התחובב לי לעיני השמש בשפה ברורה ובתֵקע כף, ועתה כמסתיר פניו ממני ואותות אהבתו שם בדים, את דברו לא הקים, את פני משפחתי ובית אבי לא ראה, אף אין מגיד ואין משמיע, אין מכתב ואין ספר". הס ידידי! אל תתן דופי באחיך, מעודי לא חללתי ברית רעים ואל חקי אהבת אדם לא חטאתי, הא לך שלוּמים לְנִשְׁיְךָ אשר אתה נושה בי, ומאשר ארכו ימי מסעי יתר הרבה מאשר דמיתי, מחליפות הרוחות ושנוי העתים, קור וחום קיץ וחורף לא שבתו, בין לילה נערמו ערמות שלג, ובין לילה זרמו נצמתו ויהיו לפלגים יבלי מים; היום נסענו בעגלת גלגלים, וממחרתו הסרנו אופן מרכבותינו ונסע בעגלת חורף השטה כאניה עלי מים, על כן התמהמהתי עד כה ואחר עד עתה. – ואני זה שבתי הבית מעט, שלשום באתי שלום אל נוי, עוד לא נפלו פתיתי הקרח מעל שפמי, עוד לא הסב הקור את שיבתו מעל זקני אשר השליג עליו בצלמון, עוד ראשי סחרחר ולבי בל עמי, לא שאלתי עוד כל השאלות הראויות לאורח כמוני אשר עשה את דרכו שלשת רבעי שנה, לא שאלתי עוד על חדשות העיר וחליפותיה, על קדושיה טהוריה, על הכרתים ועל הפלֵתים, על החיים ועל המתים, על החכמים והסופרים, על המינים והכופרים, על הצדיקים ועל החסידים, על התבערות ועל הלפידים. ופניתי אני את לבי מכל אלה, ומכל המעשים אשר נעשו בתוככי מסחרי, והקימותי את בריתי אתך, לעשות חוזה את הוריך היקרים, הנוגים ממועד צאתך מעל פניהם, ולהגיד להם כי אתה שלום ומכון לשבתך חערסאן. מה אומר לך ידידי ומה אספר לפניך גֹדל שמחת אביך ואמך ומצהלות אחיך ואחיותיך לקראת בשורת שלומך, גם עט סופר מהיר יֵלא, ולשון מדברת גדולות לא תעצור כח לתאר לפניך בשרד אמת את שמחת לבם בציור מדוקדק, ואף כי כבד פה וכבד לשון כמוני ? באהבה שפוכה וגלויה התנפלו על צוארי וישקוני, כאלו הייתי אני לאבותיך הבן ולאחיך האח. עשרת מונים שבו וישאלוני; "האנכי בעצמי עיני ראוך ולא זר ? האנכי בעצמי שבעתי בהקיץ תמונתך, ופה אל פה דברתי עמך במראה ולא בחידות" ? כי פג לבם מהאמין כי עודך חי. לא דברים העירותי אל חיקם, כי נפחתי באפם נשמת חיים! נחמתים ושמחתים מיגונם! וגם אני לקחתי שכם אחד בשמחתם, כי על ידי היתה זאת להם, יהי חלקי תמיד בין המשמחים אלהים ואנשים! ועם דברי אלה הקימותי את השבועה אשר נשבעתי לך, ואתה שלום כנפשך שבעך ונפש אוהבך לנצח ...
עא.
אוהב טהר לב !
כלי מחזה נפלאים המציאו בני הדור החדש הזה הצועדים באורח החכמה וההמצאות מצעדי ענק, כלי מחזה נפלאים המבהילים את הרעיון, המגדילים כמות כל דבר רבוא רבבות מונים, לראות כל הדברים היותר דקים כהרים גבנונים, ולחזות את אשר תֵכה העין מלראות כבני הנפילים, לא יאומן כי יסופר, הפליאו עצה הגדילו לעשות ! ואין אחד מהם אשר שכל את ידיו להוציא כלי למענהו, להביט בו הלב בעצם תמו, ואל הכליות כאשר הם, כאשר הפלאת אוהבי ורעי, להראות לי במכתבך הנחמד והנעים, את לבבך הטהור ואת נפשך החמודה, ותציג אותם ערומים לעיני, כאלו היה הכח והיכולת גם לאנוש כערכי לראות ללבב ! ומה אחזה במשֻׁלם ? מה אראה שם במעמקי לבך ? בית מקדש מעט, ומדות נעלות ורמות יכהנו בו ככהני ה' בהיכל הקדש ! ומה יש לעני ורש כמוני להביא קרבן אל בית מקדשך, להקריבו על מזבחך לרצון ? אין לי פר בן בקר מן התישים או מן העזים, לא תור ולא בן יונה, אף לא קומץ אחד סלת, כי אם לכרוע ברך לפניך, להודות לך על חסדך ואמתך אשר עשית עמדי. אבל ידעתי כי תבלינה שפתי גם מתת לך די תודה כאשר יאתה לך, ולשוני מדבק מלקוחי מלדובב לך ברכה כמדת טובך וענותנותך. לזאת אראה טוב לפני לבלום פי ולדום, ואתה ידידי גם אתה ראה ללבבי ... !
אם לא כבד עליך ידידי לעשות לי כל הגדולות והנצורות האלה, לא תכבד נא עליך גם האחת, לעשות לי עוד שאלה אחת קטנה אשר אני שואל מעמך, להמציא לי מבית המועצה העתקה נאמנה מדבר המשפט ותוצאות דינו, כי עד בוא דבר חק ומשפט הלום יארכו הימים, ופתשגן הכתב לבדו יהיה לי לעזר לא מעט, להעמיד במרחב רגלי. ירגיעך ה' וייטיבך כאשר הרגעתני והיטבת עמי, והיה ברוך כלבבך ולבב רעך ...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה