מכתבי בקשת סליחה מנער לאביו
ה.
אב טוב וסלח !
אחר הדלת והמזוזה אתיצבה הפעם כעני ורש המבקש חסד, לפתח חטאת רובץ, כי איך ארים ראש ואיככה אשא עין, אם נכתם עוני לפניך אב נכבד ? ומה יש לי צדקה לגשת אליך ולאור באור פניך ? ואנכי חטאתי לך, העצבתי את רוחך והרע בעיניך עשיתי, לבלות אתמול ברחובות קריה עד רד היום וָאֵחר המועד ללמוד שפת רוסיא, לך אבי הצדקה כי תתעבר עלי ולי בושת הפנים. אך אל נא באפך תוכיחני, כי כבר כסלי מלאו נקלה, וכליותי ייסרוני ומוסר כלמתי [!] אשמע מקרב לבי, נחמתי כי עשיתי ולא אשוב עוד לכסלה, אל תשים לי עוד סתר פנים, כי נגזלה מנוחתי מאתי ותזנח משלום נפשי, השמש אשר שקעה לי אמש לא זרחה לי עוד, ארוך לילי מאתמול ומדד ערב, כי איך אתענג על אור היום, ואור פניך אין אתי ? שא נא לפשע בנך וחטאתו, פניך ילכו והניחות לי, כי אב טוב וסלח אתה ! האירה אלי פניך, השיבה לי ששון אהבתך ונגה כאור תהיה לי ! האירה אפלתי הגיה את חשכי ושובה אלי בהמון אהבתך כבתחלה; ואם אין, טוב מותי מחיי. ראה דמעות עיני, הקשיבה אנחות לבי, קבל תשובתי וכפר למשובתי, בנך המתנפל לרגלך ...
ו.
אבי רב סליחות !
זה שלשת ימים פניך איננם לי כתמול שלשום, שלשת ימי אפלה המה לי, שלש שנות צרה ויגון, שלשת שבֻעות שנים רוגז ועצבון, שלשת יובלות שנים כליון עינים ומדיבות נפש. לאלפי שנים היו הימים האחדים האלה בעיני לשנות דור ודור, לארכם אין קץ ולמספרם אין חקר; וחיים ארוכים כאלה מרים ומאררים המה, טוב מהם אשר עדן לא ראם, טוב מהם הנפל, טובות שנים רבות שתהיינה בעיני כימים אחדים באהבתך אותי, מאשר תהיינה שעות כשנים וימים כיובלות בשנאתך אותי, טוב מהם המות ! בשצף קצף הסתרת פניך רגע ממני, וכאובד עולם אתחשב בעיני, אתה קצפת עלי מעט ולבי ייסרני מוסר אכזרי בלי חמלה, כי אנכי הסבותי באפך, ולא משבט אפך נִחַת אני, לא ממטה זעמך אשר בתוכחות על עון יסרתני אשוב ואנחם, כי לא אקוץ בתוכחתך אבי ומוסרך לא מאסתי, מי מוסרך המרים המאררים האלה ינעמו לחכי מנופת צופים מנהרי נחלי דבש, מרבבות נחלי שמן, מדעתי כי נובעים ממעיני הישועה וממקורך אבי יָקֵרו; אך לבי חלל בקרבי כי מאתי היתה נְסִבָּה להעכיר את רוחך הטהור ולהעציבך, ואחטא חטאת משנה בעשותי דבר אשר לא יעשה, בהתרועעי את הנער הנעור ... הפרוע לשמצה, ובהכעיסי אותך גם כעס, תחת אשר היה לי לתת שמחה בלבך לשוש בי משוש. – ועתה אבי אור עיני ! שכח נא חמתך, ישוב נא אפך ממני ותנחמני, הנׂחם לבדו דיו לנקום נקמת משובתי, לו נקם ושלם, אכזרי הוא לא ירחם, הנׂחם הוא כעש לגויה וכרקב לעצמות, הוא הַדָרְבָן להישיר את האדם לבל יטה עוד הצדה, נפוגותי ונדכיתי עד מאד, לא אחטא עוד, לא אוסיף להמרות את פיך לעבֵט ארחותי, ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים רחמי אבות, ותאמר: "סלחתי כדברך" ! ושמעת אל תחנת בנך עבדך ...
עד כאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה