לט.
מחותני רב הכבוד !
אתמול הריצותי לכבודם מכתבי ביד הפאסט, בו דלה דליתי כל מעיָנַי ואשפכה בו כל הגיוני, עד כי יבש מקורי ויחרב מעיָנִי, והיום הנה זה עובר עלינו ר' ... ממכון שבתם, ואך דברתי עמו רגעים אחדים על אודותם, והנה מלאתי מלים, וכהָקֵר בַיִר מימיה תָקֵר האהבה אמרים חדשים, כי רק בעולם המעשה ובילדי יום, בכלות כל ענין יכלו אמרים, ובאין דבר אין אמר ואין דברים, אבל האהבה ממנה לא יעתקו מלים, כד האהבה לא תכלה וצפחת הידידות לא תחסר, חדשים לבקרים רבה אמונתה, לרוח צח חרישית תקום ותתעורר, ומריח אש תחם בשלהבת־יה ! מדי דברי בם את בן עירם זה, התיצבו כלם לפני כמו לבוש ותמונתם לנגד עיני, רוחי תתלהב מחום ידידותם, תעלה אבר כנשרים ותעוף בגאותה שחקים ! ומי כאדוני טוב רואי, עיניו הלא יביטו יראו בי בעת הזאת, ועפעפיו יבחנו בני שרעפי, ונשא במשא אתי לקחת מידי גם את דברי היום, ויקל מעלי משא רגשותי.
האיש הזה מצאני בחדרי עם מורי לתלמוד, בעצם חומי בהתוכחי עם המורה בבאור דברי התוספות בסוגיא אחת עמוקה, אשר נפלגנו בבאורה, והוא יספר לכם כי איש ריב ואיש מדון אנכי, כי לא התרפֵּיתִי עד כי התלקחה מחלוקת רבה בינינו, ועד אשר נצחתיו גם יְכָלְתִּיו, ויקש דברי מדברי מורי, על פי הכרעת הרב ... ולולא אץ הנוסע לדרכו הרציתי דברי תעצומותינו לפני אדוני מחותני, כי ישת גם הוא ידו עלינו ויוכיח בין שנינו, ומפני נחיצתו אשים קנצי למלי, ואומר שלום שלום מאת המיועד לחתן לו ...
מד.
מחותני רב פעלים !בתשיעי לירח התשיעי הזה קבלתי מנחתו היקר[ה], מנחת אזכרתה, מנורת כסף בעלת שמונת קנים להעלות הנרות בימי החנוכה הקרובים לבוא. מה דמות אערכה, לגדל שמחתי ועליצות נפשי, אין אמר ואין דברים להביען ולא ישערום רבבות מלים ! ימי החנוכה טרם באו והיא כבר העלתה נרותיה בקרבי ותאר את כל חדרי לבי, ואל מול פני האהבה יאירו הנרות ! מעת כרתנו ברית אהבים, היו לנו הימים ימי חנוכה, מיום ליום תרבה אהבתנו להאיר, מיום ליום תוסיף נרות כהלכות החנוכה ! – גם את העולם אתן בלבי, בראותי את המנורה הזאת העשויה מעשה שבכה מעשה רשת, כי כן העולם מצודים וחרמים כלו, רשת פרושה ליד מעגל, ועל שבכה יתהלך גבר, והחכמה והמדע המה קני המנורה, נרות אלהים להאיר את הדרך, לנחות את האדם אורח ישרה, להורות לו הדרך אשר ילך ואת המעשה אשר יעשה. האורה היא תכלית וחפץ המנורה, למענה כל החרדה הזאת, והתורה והחכמה הדעת והמישרים, המה חפץ כל המעשים אשר עשה האלהים, כי זה כל האדם ! גם רגשי עצבון והגיוני יגון תעורר בקרבי המנורה הזאת, כי אראה בה דמות חיי אבותינו מלפנים, העשוקים ורצוצים הנענים והנגשים, אשר האירו כנרות וכלפידים את כל העולם כלו באמונה טהורה, והפיצו קוי זוהר דעת את האלהים בכל עמי הארץ, והאלילים כליל חלפו, והמה פרשו רשת לרגלם, וירעצום וירוצצום באכזריות חמה, וכאשר יענו אותם, כן הרבו להאיר ולהוסיף נרות המדע והדעת, להרבות נר על נר ולספות אור על אור, וכן פרצו בחכמתם ולא נלאו ! – רק ידעתי מחותני יקירי גם ידעתי כי לא למזכרת ימי הבינים כִבְּדַנִי בתשורתו זאת במנורה להאיר, כי הימים ההם ימי חשך היו, אל יחדו בימי אור, ובמספר ירחים לא יבואו ! רק לזכרון ימינו אלה אשר היה אור לבני ישראל במושבותם, לאור מלכי חסד ילכו נגה, כלה שוד אפס המץ תם רומס מן הארץ, וזכרון הענן והערפל הוא רק לדעת יקר ערך הימים האלה, לשוש ולשמוח משנה שמחות בעת ההוה, באור שמש התרבות (צוויליזאציע) המאיר לארץ היום, מהלל שם ה' ! וברוכים מלכי ארץ הגוללים חשך מפני אור ! – כל אלה ראיתי והתבוננתי במנחתו רבת אוצרות זאת, ולפיהן הקרבתי לו תודות, אלו מצאתי דברים לבארן, אבל כרבם כן עצמו ממני, ויהי נא מטוב אדוני ללמוד המפרש מן הסתום כמוני היום, למוד אל חיקי כמדתי, וכגמול ידי ישיב לי, אני בנו ומכבדו ...
מה.
אורה ושמחה וששון ויקר !שטר מתנתו משטרות הגורל לממשלת ארצנו מאת רו"כ, משלוח מנות ליום הפורים, קבלתי לשמחת לבבי, הוא יכנהו משלוח מנות ואני מתנה לאביון אקראהו, כי מה גמול אשיב לו או מה מידי יקח ? גם לתודת לבי אין די באר וברכתי אין די עולה על הגליון ? גם מליץ אחד מני אלף לא יעצור כח להביעם ולשון מדברת גדולות תקצר מהגיד שמץ מנהם, ואני לא איש דברים אנכי גם תמול גם היום. אך ראיתי ונתתי אל לבי כי לא יבקש אדוני ממני דבר וחצי דבר, כי גם בתשורתו הקודמת לא עצרתי כח להריק שפעת ברכותי ותודותי על ספר, נתכו הגיוני לחומר אחד מוצק, נצבו כנד מזמותי, קפאו תהומות בלבי ודברי לעו, והוא לא שת לבו לדבר הזה, והוסיף שנית ידו לכבדני כבוד ביום הזה, אשרי האיש שככה לו, אשרי ש ... מחותני ? – .
בערכי הדברים האלה על ספר, והבית מלא אורה ושמחה שמחת יום הפורים, מסביב לי גביעי יין ומגדנות וקול מצהלות עליזים השותים לשכרון, ומעלים את כבודו ואת אנשי ביתו על כוס שמחתם. כן אציג לפני במחזה את בית מחותני ואנשיו, מסובים כעת על שלחן מלא מסך וכבודו בראשם, ברנה יגילו ויעלזו בכבוד, וכוס שמחות ישאו גם לשמנו וזכרנו. התפקדו אהובים ! ותמצא[ו] גם אותנו בתוככם, כאשר לא נפקד מקומכם בינינו, בקרב לבב כל איש ואיש מאתנו, ובראשם בלבבי, אני בנם ואחיהם אוהבם וידידם ...
מו.
מחותני איש הנלבב !למשוש לבי קבלתי את האשכר אשר שלח לי אדוני מחותני ארגז כסף להחזיק דבש־מוצק (צוקער פוסקע*) ומנעולו גם המפתח הכל כסף צרוף מזֻקק שבעתים, ועליו מלמעלה מפֻתָּחים שמי ושם משפחתי. ובתוכם [אולי צ"ל ובתוכי] ישתומם לבי כי כבדה עלי תודתי מאשר לאדוני לשלוח לי את המנחה רבת המחיר הזאת, אף כי אשביר תודה בלא כסף ובלא מחיר ברכה ותשואות חן ? נקל להשתכר די שַׁוְיָה [כך במקור!], נקל למצוא מוצא לכסף מקנתה, ממצוא דברי חפץ די תודה כערכה, כי לא לפי הכֹפר אשר יושת עלי מנחה תשולם ברכה, לא לפי משקל הכסף תִּשָׁקל תודה במאזנים ישאו יחד, כי אם לפי עוז חבת הנותן לפי רגשי לבבו והגות נפשו, היש משקל לרוח, ומי יפלס רחשי לב ? אחת יש לי להשיב לאדוני ואותה יואל לקחתה, מנחה היא כמנחתו, הוא לבבי, ארגז מחזיק אהבתו המתוקה עוד מדבש ונופת צופים, גם המנעול גם המפתח נתונים נתונים המה לו, וגם עליו מפותחים שמו ושם משפחתו, כמראה אשר הראה לי אדוני במנחתו. ואם גם ארגז כזה שלח לי כבוד מחותני עם ארגז הכסף, גם לבבו נלוה עמו, הלא הוא הדבר אשר דברתי, כי רק אחת יש לי להשיב לאדוני, אחת ואין שְנִיָה, גם את האחת את לבבי יחלוק לחלקים, לו ולרעיתו ולזרעם חלק כחלק. ולא ידעתי אפוא מה אשיב לו עוד גמול אם יוסיף אדוני שנית ידו לכבדני במנחה ? הן כל אשר לי נתתי לו, לא נשאר לפני אדוני בלתי אם גויתי, אבל איה מקום כבודו ? הלא בקרבי; איפה מכון לשבתו ? הלא בלבבי, ואם גם רוחי ולבבי שלוחים אליו, עודם עמי, אני ואדוני ולבבי יחד. גם אחרי תתי אותו לאדוני עודו בידי, ואתנה לו כן תמיד את לבבי, אני ...
*כמו צוקער פושקע בשי"ן ימנית. קופסת סוכר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה