רוח חכמים על פרשת שלח מאת ר' נפתלי משכיל לאיתן
שלח לך אנשים, פרש"י למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר, התמיה בולטת מאי קושיא היא זו למה נסמכה כו' הלא מעשה מרגלים היה אחר מעשה מרים כמפורש בכתוב כי מעשה מרים היה בחצרות ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן והמרגלים נשלחו ממדבר פארן וא"כ הוא כסדר, והשפתי חכמים מביא בשם הרא"ם דברים רחוקים וזרים כי הקושיא היא על מעשה קרח שהיה לכתוב קודם מעשה מרים, ואין זרות גדולות מזה שרש"י ז"ל שואל מפורש על מעשה מרגלים, ואין זכר ורמז בדבריו למעשה קרח, אך באמת דברי רש"י הם מהמדרש בפרשתנו ושם מפורש דהשאלה איננה על מה שהסמיכם כותב התורה, כי בודאי יש לסמוך זה לזה כיון שהיו המעשים סמוכים זה אחר זה, רק השאלה הוא על המעשה גופה למה נאמר שלח לך אחר מעשה מרים ולא אמר לשלוח המרגלים בעת אחרת, וכונת רש"י ג"כ על המעשה עצמו למה היו סמוכים, וזה ברור.
שלח לך אנשים, פרש"י למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר, התמיה בולטת מאי קושיא היא זו למה נסמכה כו' הלא מעשה מרגלים היה אחר מעשה מרים כמפורש בכתוב כי מעשה מרים היה בחצרות ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן והמרגלים נשלחו ממדבר פארן וא"כ הוא כסדר, והשפתי חכמים מביא בשם הרא"ם דברים רחוקים וזרים כי הקושיא היא על מעשה קרח שהיה לכתוב קודם מעשה מרים, ואין זרות גדולות מזה שרש"י ז"ל שואל מפורש על מעשה מרגלים, ואין זכר ורמז בדבריו למעשה קרח, אך באמת דברי רש"י הם מהמדרש בפרשתנו ושם מפורש דהשאלה איננה על מה שהסמיכם כותב התורה, כי בודאי יש לסמוך זה לזה כיון שהיו המעשים סמוכים זה אחר זה, רק השאלה הוא על המעשה גופה למה נאמר שלח לך אחר מעשה מרים ולא אמר לשלוח המרגלים בעת אחרת, וכונת רש"י ג"כ על המעשה עצמו למה היו סמוכים, וזה ברור.
וראיתם את הארץ מה היא, פרש"י יש ארץ מגדלת גבורים ויש ארץ מגדלת חלשים יש שמגדלת אוכלסין ויש ממעטת אוכלסין, עיין בשפתי חכמים שכתב דק"ל לרש"י למה הקדים וכתב את הארץ מה היא אלא היה להכתוב להקדים אנשי הארץ שזה הוא העיקר לכך פי' את הארץ את טבע הארץ עכ"ל, ונוכל לאמר לו טול מה שהבאת, כי ההנחה שיש להקדים אנשי הארץ מפני שהוא עיקר היא סברת הבטן, איזה הכרע יש בדבר כי יש להקדים אנשי הארץ קודם להארץ, ואני רואה כונת רש"י ז"ל חודרת ובולטת, דק"ל כיון שהולך ופורט אחרי כן ומה הארץ אשר הוא יושב בה הטובה היא אם רעה ומה הארץ השמנה היא אם רזה, א"כ האי וראיתם את הארץ הראשון למאי אתא, ואם הכונה להיושבים בארץ מה המה גבורים או חלשים, הלא זה ג"כ מפורש בכתוב ואת העם היושב עליה החזק הוא אם רפה המעט הוא אם רב, וא"כ מאי נרמז במאמר וראיתם את הארץ, לזאת מפרש רש"י יש ארץ מגדלת גבורים כו', כונתו כי מאמר וראיתם את הארץ איננו ענין בפני עצמו, רק מה שכתוב לאחר זה ואת העם היושב עליה החזק הוא אם רפה וגו' הוא המשך ובאור הקודם של והארץ מה היא, וזהו שכתב רש"י על והארץ מה היא יש ארץ מגדלת גבורים ויש שמגדלת חלשים, יש ארץ מגדלת אוכלסין וכו' פי' זהו שהולך ומבאר החזק הוא מגדלת גבורים אם רפה מגדלת חלשים המעט הוא שממעטת אוכלסין אם רב שמגדלת אוכלסין, וזה הוא ששואל והארץ מה היא איזה ארץ היא ומבאר הכתוב ספיקות השאלה והכל ענין אחד, וכל זה מבואר במדרש, וכנראה דלשון המדרש אטעיתי' להש"ח וז"ל וראיתם את הארץ ג' פעמים אמר להם ומה הארץ למה בראשון וראיתם וגו' אמר להם הֱיו מסתכלין בא"י יש ארץ שמגדלת גבורים ויש ארץ שמגדלת חלשים ויש שמגדלת אוכלסין ויש שממעטת אוכלסין כך פקדן ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב, והבין הש"ח במדרש בנוסח הקושיא למה בראשון וראיתם את הארץ, והמשיך תיבת למה למטה וחברם יחד לשאלה אחת והשאלה היא למה בראשון וראיתם את הארץ אלא היה להקדים בראשונה את האנשים, ושגגה רבה היא כי פשוטו של המדרש כך הוא, ג' פעמים אמר להם ומה הארץ למה? פי' לאיזה צורך נאמרו ג' פעמים ומלת למה היא סוף השאלה, ומכאן ואילך היא התשובה ומפרש וראיתם את הארץ הכונה שאמר להם הֱיו מסתכלין בא"י יש ארץ שמגדלת גבורים, זהו שאמר משה החזק הוא, ויש ארץ שמגדלת חלשים זהו שאמר אם רפה, ויש שמגדלת אוכלסין זהו שאמר אם רב, ויש שממעטת אוכלסין זהו שאמר המעט הוא, וכל זה מפורש במדרש שמסיים כך פקדן ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב, פי' כי סיום דברי משה הוא הרחב הדברים הראשונים של וראיתם את הארץ, וכן הולך המדרש ומפרש גם את מה הארץ השני ואת מה הארץ השלישי דסיפא דקרא הוא באורו של הרישא, ומה הארץ אשר הוא יושב בה מנין אתם יודעים כחם אם במחנים הם שרוים הם גבורים בוטחים על כחם ואם במבצרים חלשים הם ורכי לבב, הרי גלוי ומבואר כונת המדרש כי סוף המקרא מפרש את ומה הארץ שלפניו, וכן ומה הארץ השלישי השמנה היא אם פירותיה קלים או שמנים, א"ל הסתכלו באבנים ובצרורות שלה אם של צונמא הם שמנים הם אם של חרסים רזים הם, פי' זהו שאמר ומה הארץ שיסתכלו באבנים וצרורות להכיר מזה השמנה היא אם רזה, וסיפא דקרא השמנה היא אם רזה הוא המשך של ומה הארץ שלפניו, וזהו מה שרצה המדרש לפרש למה ג' פעמים ומה הארץ, ופרש"י עולה יפה כפי שמפורש במדרש, והש"ח משך בחבלי שוא תבת למה למטה ובלבל כונת המדרש, וכן שגה בבאור המדרש הזה גם בעל פי' מהרז"ו עיין עליו, והוא פשוט ואין דרך אחר בבאור המדרש לנטות ימין ושמאל.
ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצוני העם הזה וגו', הנה ענין חטאת המרגלים הוא דבר מתמיה ומתנגד אל השכל הישר, מה חרי האף הגדול הזה ועל מה נתכה חמת ה' עליהם עד להשחית, הלא על כן נשלחו ארצה כנען לתור את הארץ הטובה היא אם רעה ומה העם היושב עליה ואת אשר יראו יגידו וישיבו אמרים אמת לשולחם, ונהפוך הוא אלו הוליכו את העם שולל בדברי כזב ושקר לבלי הגד מה שראו בעיניהם דברים כהויתן, אז רק אז היה נכתם עונם כבוגדים בעמם ומשקרים באמונתם ולא היתה להם כפרה עולמית, ואם לא היתה תכלית משלחתם לדעת את האמת, א"כ מה העבודה הזאת כל עיקר לאיזה צורך נשלחו כלל, ומעיקרא מאי קסבר משה כששלחם שיסבבוהו בכחש אתמהה, ואם נשלחו לבוא אל חקר הארץ באמת א"כ הלא אמת יהגה חִכָּם לא הוסיפו ולא גרעו, ובאו ואמרו כזאת וכזאת מצאנו ראינו כי ארץ זבת חלב ודבש היא וזה פריה אפס כי עז העם וגו', לא העלימו מעלותיה ולא כחדו חסרונותיה ומה עול נמצא בדבריהם כשספרו אמת ונוכחה, לפי ההשקפה השטחית היפך הדבר כי הטיבו המרגלים את אשר דברו יותר מיהושע וכלב כי כל דבריהם אמת, וכן היא התמיה עצמה על אשר שפך ה' כאש חמתו על כל העם על כל דור המדבר, הלא למשמע אזנם הוכיחו, לפי השכל הפשוט כלו עיני העם מיחל לביאת המרגלים ושובם מתור הארץ לשמוע תשובתם, כי אם לא לדעת את המעשה אשר יעשון למה נשלחו כלל, ואם נשלחו והביאו תשובה לא נעימה מה חטאו השומעים אם נמס לבבם ורפה ידם, ומדוע גדול עונם מנשוא, ויותר יותר יש להפליא על עיקר שליחת המרגלים, שליחת תרים היא דרך המנהגים עפ"י הליכות הטבע אשר בכח יגבר איש, בהלחמם עמים זה בזה ישלח כל אחד לתור את ארץ אויבו למצוא פרצה וערות הארץ להתפרץ דרך שם ולכובשה, זו היא מלחמה בדרך הטבע ותחבולות מלחמה וערמת איש מרעהו, אבל הנהגת הקב"ה עם ישראל בעת ההיא היתה בהשגחה פרטית למעלה מן הטבע וסדר עולם, בכל האותות והמופתים אשר עשה למענם בארץ מצרים שדה צוען, בקע ים ויעבירם, סבבם בעננים, האכילם לחם שמים והשקם מחלמיש צור, ומה זה עתה נעשה חדשה להסיר מהם השגחתו המיוחדת ולא ילחם להם עוד, וצום לשלוח מרגלים כאורח כל ארעא כאלו נתונים נתונים המה רק תחת יד הטבע וסדר עולם, ועוד כי זרוע ה' עליהם נגלתה גם אחרי כן בכניסתם לארץ, במלחמת יהושע השמש דמם וירח עמד עד יקום גוי אויביו, ובמלחמת סיסרא הכוכבים ממסלותם נלחמו בעדם, ובמקום שקצרה יד הטבע נעשה להם נסים ונפלאות, ולמה זה עתה נשלחו מרגלים לרגל את הארץ כאלו מעתה תלויה הצלחתם רק בדרך טבעי והליכות עולם.
אולם אראה נכוחה בכל הענין בשנתבונן למה זה בחר משה למלאכות הזאת ראשי אלפי ישראל כל נשיא בהם, כאלו יש בזה דבר שבקדושה ואינם ראוים לזה רק הנעלים והמשובחים שבאומה, והלא אין במלאכות הזאת רק ללכת מעיר לעיר לתור את ערות הארץ ולהתבונן אל כל אשר תראינה עיניהם, ודרושים לזה רק אנשים בריאים וערומים בדעת, ע"כ לבי אומר לי כי שליחות המרגלים לא היתה מטעם כי נמסרו מעתה ביד הטבע ולא יוסיף הקב"ה עוד מעתה לשדד בעדם המערכה, כי נהפוך הוא כי על כן נשלחו לתור את הארץ להראותם כי ה' ילחם להם, כי הנסים והנפלאות שנעשה להם עד הנה לא היה בהם מקום לטעות כי בכחם וגבורתם עשאום, בגבורות ישע ימינם עלו על גרם המעלות, ויד הטבע וסדר עולם עשתה זאת, כי הלא היו עבדים מדוכאים תחת ידי אדונים קשים, ביד מלך קשה ומדינה קשה שאין עבד יוצא ממנה, ועיניהם ראו נסים גלוים, אבל מעתה לפי מצבם היום אחרי היותם לעם מסודר לדגלים ולמחנות וליוצאי צבא אם יכבשו ארץ כנען ואת מלכיה ועמיה ינערו מעליה יאמרו כחנו ועוצם ידינו עשה לנו החיל הזה ולא ה' פעל כל זאת בהשגחתו הפרטית, ויתלו את הנצחון מעתה בכח עצמם כי עצומים הם מאויביהם, [ועיין מה שכתבתי בפ' ואתחנן בכתוב כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ] ואם כה יאמרו אז יתנהג עמם הקב"ה מדה במדה, כאשר זממו כן יעשה להם יעזבם לנפשם ולא יצא בצבאותיהם ואז יכשלו ויפולו, וזה תכן שירת חנה כשנתן לה ה' זרע אנשים אף כי אין זה חדש תחת השמים, סדר עולם הוא אשה כי תזריע וילדה זכר, אך האשה הגדולה הזאת לא תלתה הדבר במקרה הטבע כי אם במפעלות אלהים כי עינו אל יראיו המיחלים לחסדו, ולזאת שרה לו השירה הזאת עלץ לבי בה' רמה קרני בה' דייקא כי שמחתי בישועתך כי ידך הושיעה לי, אל תרבו תדברו גבהה גבהה אל יצא עתק מפיכם כי הטבע עושה אלה, כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות, רק לו כל המעשים והעלילות וזולתו לא יעשה דבר, גבורים חתים ונכשלים אזרו חיל שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו הכל ההפך מהטבע, עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה, יען כי ה' ממית ומחיה, ה' מוריש ומעשיר וגו' כי לה' מצוקי ארץ לו רק לו נתכנו כל העלילות כי לא בכח יגבר איש וגו', [ובשכבר הימים בארתי דברי המשורר (תהלים קיח) ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, שיש לדקדק דהל"ל ה' לי בעזרי מאי עוזרי לשון רבים, אך יאמר בזה, כי בין האנשים העוזרים לי הנני מסתכל ורואה כי ה' הוא ביניהם, ולא דבר טבעי הוא כי הנני נעזר ע"י בני האדם העוזרים, כי באמת מאת ה' הוא ומהשגחתו עלי, ואינני תולה העזרה באותם העוזרים רק בה', ואני אראה כמו כן את ה' בשונאי בתוך השונאים והמציקים לי, כי כן רצון ה', ועל פי משפטו ושאתו ישנאו אותי, ע"ד הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי (ישעי' י ה) והכל בהשגחתו] ומפורשים הדברים בפ' עקב פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים המוליכך במדבר וגו' המאכילך מן וגו' ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי החיל הזה וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל וגו', עוד שם שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבוא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים עם גדול ורם בני ענקים וגו' וידעת היום כי ה' אלהיך הוא העובר לפניך אש אוכלה הוא הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך, ולמטרה זו נשלחו המרגלים לחפור את הארץ, לא על דרך כל התרים לתור את מחנה האויב למצוא פתח פתוח ומקום פרוץ, להתבונן באיזה מקום הנקל לכבוש אותו, כי אם אדרבא לראות כי שם בני ענקים והערים בצורות בשמים והעם גדול ורם ואין בכח עצמם לנצח אותם בלתי אם לה' עיניהם ויבטחו בישועתו כי הוא יתן להם כח לעשות חיל והוא יצא בצבאותיהם, ולזאת נשלחו אל השליחות הזאת ראשי העם וגדוליו המאמינים בה' אמונה שלמה, וכשבאו והגידו רק מה שראו בעיניהם ולמראה עיניהם שפטו כי לא יוכלו להם, כאלו נתונים נתונים המה רק להטבע והמסו את לבב העם כי אין תקוה לכבוש את הארץ, הלא אבדה האמונה ונכרתה מלבם ע"כ חטאתם כבדה מאד, וכלב ויהושע רוח אחרת היתה אתם, לא אמר הכתוב כי ראיה אחרת ראו ודברים אחרים דברו, כי לא הכחישו את דברי יתר המרגלים, רק רוח אחרת היתה אתם, הרוח וההשקפה העיונית היו אחרות, רוח אמונה, וענו ואמרו עלה נעלה וירשנו אותה, לא בדרך טבעי רק אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו כי אין הדבר תלוי בכח ועצמה רק בחפץ ה' ורצונו, ואתם אל תיראו את עם הארץ אף שהם גבורים ועזים מאתנו וה' אתנו אל תיראום, מכל זה מבואר כי תלו הנצחון בהמלחמות העתידות לפניהם בה', וזו היתה כונת השליחות לחזק את העם באמונת ה' ולבטוח בישועתו ולא ישענו על עצמם, ועל כן גדלה חטאת המרגלים למאד כי כפרו בה' ובישועתו, והוא שאמר הקב"ה למשה עד עתה [צ"ל אנה] ינאצוני ומפרש ועד אנה לא יאמינו בי וגו' כי הראו בזה חסרון אמונתם בו ית', ועל כן כשאמרו אחרי כן הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' אמר להם משה למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח, אל תעלו כי אין ה' בקרבכם וגו' ונפלתם בחרב כי על כן שבתם מאחרי ה' ולא יהיה ה' עמכם, הנה נכפלו הדברים כי אין ה' בקרבכם וחוזר ואומר ולא יהיה ה' עמכם, הלא אחד הוא, ולדרכנו יאמר אל תהינו לעלות, יען כי אין ה' בקרבכם בקרב לבבכם פנימה כי לא תאמינו בו, ולאשר שבתם מאחרי ה' על כן לא יהיה ה' עמכם במלחמותיכם, מדה במדה כגמול ידכם יעשה לכם, כאשר תליתם הכבישה בכח[כ]ם, כן יעזבכם ה' על כח עצמכם ולא יצא בצבאותיכם ואז באמת תפלו לחרב, כי עפ"י הטבע חזק האויב ממכם, וכן היה וירד העמלקי והכנעני ויכום ויכתום עד חרמה.
היוצא והנלמד מדברינו כי חטאת המרגלים כבדה למאד כי היתה התרת הארץ כפשוטה בעיניהם כי מלחמותיהם תלויות בכחם וגבורתם ולא בטחו בה' להתחזק באמונתו ולבטוח בעזרו מקדש, וכל זה מבואר במשנה תורה פרשה דברים ולא אביתם לעלות ותמרו במיאון זה את פי ה' אלהיכם ותרגנו באלהיכם [צ"ל באהליכם] ותאמרו וגו' אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבינו לאמר עם גדול ורם ממנו וגו' ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון מהם ה' אלהיכם ההולך לפניכם וגו', הרי מפורש כי לא שהכחיש אותם כי אין העם גדול ורם והערים אינן גדולות ובצורות גם אין שם בני ענקים, רק אמר להם לא תיראו מהם כי ה' ילחם לכם ככל אשר עשה במצרים ובמדבר נסים ונפלאות מעל הטבע, ומסיים ובדבר הזה אשר תיראו את עם הארץ ותשפטו רק למראה עיניכם כי חזקים המה מכם וינצחו אתכם, ולא תשענו על ה' בדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלהיכם, הנה מפורש כי אשמת המרגלים ודורם היתה חסרון האמונה כי בזה הראו לדעת כי אינם מאמינים בה', ונגזר עליהם מדה במדה לבל יראה הדור ההוא את הארץ ובמדבר ימותו ושם יפולו, ומסיים הכתוב זולתי כלב בן יפונה יראנה וגו' יען אשר מלא אחרי ה' והאמין בישועתו.
עד מתי לעדה הרעה הזאת, במדרש פרשה טז זש"ה כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי אמר הקב"ה אוה"ע מכבדין אותי כו', עיין בכוכב מיעקב.
ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר מבלתי יכלת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר, פרש"י יכלת שם דבר הוא, ובגמרא ברכות (דף לב) מבלתי יכלת ה' יכול ה' מיבעי לי' א"ר אלעזר אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע עכשיו יאמרו אומות העולם תשש כחו כנקבה ואינו יכול להציל אמר הקב"ה למשה והלא כבר ראו נסים וגבורות שעשיתי להם על הים אמר לפניו רבש"ע עדיין יש להם לומר למלך אחד יכול לעמוד לשלשים ואחד מלכים אינו יכול לעמוד, רבים וכן שלמים מהמפרשים מקשים הלא יכלת הוא שם דבר שם הכח כפרש"י בחומש כאן, ואיך דריש ר' אלעזר יכלת לשון נקבה תשש כחו כנקבה, ועמלו ליישב איש לפי דרכו, וכל דבריהם יגעים, ומהרש"א החליט בקצרה כי באמת ממאן הגמ' בפרש"י בחומש, ופרש"י הוא נגד הגמרא, וקשה לשמוע כי ראש המפרשים רש"י ז"ל יפרש נגד מאמר חז"ל מפורש, או חלילה אישתמיטתי' המאמר ההוא, אך לפי דעתי אני לא יתנגדו דברי הגמרא ופרש"י זה לזה כלל, ואדרבא דברי הגמרא מיוסדים על הפשט כפרש"י שיכלת הוא שם דבר שם הכח, ומזה יוצא הדרש בולט ומוכרח והדרש הוא פשט הכתוב, וטרם אבאר את דברי אכתוב מה שקשה לי עוד קושיא חמורה בהגמרא מאי תשובה היא זו על הקושיא יכול מיבעי לי' דעכשיו יאמרו אוה"ע תשש כחו כנקבה ואינו יכול להציל, מאי נשתנה בזה יכלת מן יכול, אלו היה כתוב מבלי יכול ה' היה ג"כ מפורש שאינו יכול להביא את העם הזה אל הארץ, הלא הבדל הכח בין גבר לאשה הוא בדבר שהזכר יכול לעשותו והנקבה אינה יכולה לעשותו, אבל בדבר שגם האיש לא יוכל עשהו מאפס כח מאי נפקא מינה בין זכר לנקבה, וכאן כשמדבר בשלילה שכביכול הקב"ה אינו יכול להצילם, הלא גם לשון אינו יכול מספיק, ועדיין הקושיא במקומה עומדת יכול מיבעי לי' שהקושיא היא שהיה צריך למכתב מבלי יכול, ומאי נתקן במה שנכתב יכלת לבאר שיאמרו אוה"ע תשש כחו ואינו יכול, כי גם לשון מבלי יכול יוכיח כן, ומצאתי אחד קדוש בעל יפה תואר בספרו יפה עינים בדרוש לפ' שלח שעמד על הקושיא הזאת, והאריך שם ליישבה עם הקושיא הראשונה ביחד בדרך דרוש רחוק, ולדעתי יתבאר המאמר בפשוטו על פי חקי הלשון ושתי הקושיות יחד תפולנה, כי יכול משתמש בלשון הקדש בשני מושגים, מושג האחד הוא הכח והעוז ובשלילה הוא ההפך חסרון הכח והגבורה, כמו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים (בראשית כט), וירא כי לא יכל לו (שם לב כו), כי שרית עם אלהים ואנשים ותוכל (שם לב כט), ולא יכול יוסף להתאפק (שם מה א), לא נוכל לעלות (במדבר יג לא), שמדובר ביחש הגבורה ואמץ הגוף, מושג השני ביחש הרצון וההסכמה כמו לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם (בראשית מג לב), לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך (דברים יב יז) שאין הכונה חסרון הכח כי לא יוכלו ללעוס ולעכל את המזון, רק מניעת הרצון וההסכמה מפאת האזהרה, וכן גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל (תהלים קא) כלומר לא אוכל שאתו ולא מחסרון הכח כי בתוך כך אומר הכתוב מלשני בסתר רעהו אותו אמצית [צ"ל אצמית], לבקרים אמצית [צ"ל אצמית] כל רשעי ארץ, הלא יש ויש בכחו להצמיתם ואיך יאמר אותו לא אוכל, רק פירושו לא אוכל אינני סובל אותו, וכן לא אוכל און ועצרה (ישעיה א) וכופל חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח נלאיתי נשוא, ומקבילים אל הקודם לא אוכל פי' אינני סובל, ואחרי הדברים והאמת האלה יוצא מאמר הגמרא דברכות מבואר בטוב להסביר כונת הכתוב שמדבר בענין חלול ה' שיאמרו הגוים כי כביכול חדל אונים הוא להביאם אל הארץ, וזהו מדוקדק במה שאמר יכולת שהוא שם הכח, ובא המאמר לעורר על הכונה יכול מיבעי לי' כלומר מבלי יכול ה' וא"ר אלעזר ממה שאמר משה יכלת ולא יכול כך אמר משה ודקדק בדבריו כי יאמרו שחסר לו הכח והיכלת בעצם כנקבה שהיא חסרת אונים בטבע, ואלו היה כתוב מבלי יכול היה אפשר לפרש שאיננו חפץ ואינו סובל אותם להביאם אל הארץ אבל לא מחסרון הכח כהוראת פעל יכול, במושג השני, ע"כ אמר משה בלשון יכלת שם הכח יען כי כך היתה כונתו כי יאמרו אוה"ע כי לא יביאם אל הארץ מחסרון הכח, והמשל תשש כחו כנקבה אין הכונה כי יכלת היא שם נקבה כבאור המפרשים אדרבא מפרש יכלת כפרש"י בחומש שהוא שם הכח רק המשל תשש כחו כנקבה הוא על ענין החלישות על חסרון יכלת ה' בעצם כביכול כנקבה החלישה [צ"ל החלשה או החלושה] בטבע, ועדיין יש לשאול איך אפשר שיתלו הגוים בחסרון כח עליון, והלא כבר ראו כחו וגבורתו על הים, וע"ד האלגארי מכניס השאלה בפי הקב"ה א"ל הקב"ה למשה הלא כבר ראו את הנסים והגבורות שעשיתי על הים, ובאמת היא השאלה שיש לנו לשאול בדברי משה שדקדק בלשון יכלת לחשוש על חלול ה' שיאמרו כי חסר כח הוא, ומכניס התשובה ע"ז בפי משה כי בכל זאת יש להם מקום לתלות מניעת ההצלה בחסרון כח של מעלה, שיאמרו לפני מלך אחד יכול לעמוד ולשלשים ואחד מלכים אינו יכול לעמוד, והכונה שאנחנו לעצמנו נשיב התשובה הזאת כי לכך אמר משה בלשון יכלת בהוראת חסרון הכח משום שיטעו אוה"ע כי יש גבול לכח ה' ויכול לעמוד רק בפני מלך אחד אבל לא בפני ל"א מלכים, היוצא לנו כי המאמר מיוסד דוקא על מה שנאמר בלשון יכלת שהוא שם הכח כפרש"י בחומש, ומפרש המאמר פשט הכתוב שבכונה דקדק משה כן, ועיין מה שכתבנו בפרשה יתרו באור המאמר במה שתפס את הנסים שנעשו על ים סוף ולא זכר כל הנסים שנעשו קודם קריעת ים סוף במצרים, שהם קודמים ורבים מקריעת ים סוף, ובכל מקום בתורה מזכיר הנסים שנעשו במצרים סתם, ולמה שינה כאן שתפס רק נס קריעת ים סוף, ורבים מהמחברים נתקשו בזה, ותשובתם כי המאמר נסמך על דרשות ר' יוסי הגלילי ור' אליעזר ור' עקיבא בהגדת פסח כמה לקו באצבע עשר מכות ועל הים לקו חמשים ולר"א לקו במצרים ארבעים מכות ועל הים מאתים ולר"ע לקו במצרים חמשים מכות ובים סוף חמשים ומאתים, עכ"פ אליבא דכלהו היה נס קריעת ים סוף גדול מנסי מצרים ע"כ תפס הגמ' כאן רק קריעת ים סוף, ואין התירוץ מספיק דא"כ בכל מקום בתורה ונביאים היה להזכיר רק נס קריעת ים סוף, גם דוחק גדול בעיני שכל המאמר יהיה בנוי על מה שנדרש דרך דרש כמה לקו באצבע וכו', ובארתי הדבר בפ' יתרו בהמשך הענין שם כי הוא פשוט, כי זה נמשך על דברי משה שאמר ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך, ע"כ מייחס התשובה להקב"ה והלא ראו הנסים והגבורות שכבר עשיתי על הים דכתיב שם שמעו עמים, וזה מקביל למה שאמר משה הגוים אשר שמעו את שמעך, והוא פשוט.
אולם אראה נכוחה בכל הענין בשנתבונן למה זה בחר משה למלאכות הזאת ראשי אלפי ישראל כל נשיא בהם, כאלו יש בזה דבר שבקדושה ואינם ראוים לזה רק הנעלים והמשובחים שבאומה, והלא אין במלאכות הזאת רק ללכת מעיר לעיר לתור את ערות הארץ ולהתבונן אל כל אשר תראינה עיניהם, ודרושים לזה רק אנשים בריאים וערומים בדעת, ע"כ לבי אומר לי כי שליחות המרגלים לא היתה מטעם כי נמסרו מעתה ביד הטבע ולא יוסיף הקב"ה עוד מעתה לשדד בעדם המערכה, כי נהפוך הוא כי על כן נשלחו לתור את הארץ להראותם כי ה' ילחם להם, כי הנסים והנפלאות שנעשה להם עד הנה לא היה בהם מקום לטעות כי בכחם וגבורתם עשאום, בגבורות ישע ימינם עלו על גרם המעלות, ויד הטבע וסדר עולם עשתה זאת, כי הלא היו עבדים מדוכאים תחת ידי אדונים קשים, ביד מלך קשה ומדינה קשה שאין עבד יוצא ממנה, ועיניהם ראו נסים גלוים, אבל מעתה לפי מצבם היום אחרי היותם לעם מסודר לדגלים ולמחנות וליוצאי צבא אם יכבשו ארץ כנען ואת מלכיה ועמיה ינערו מעליה יאמרו כחנו ועוצם ידינו עשה לנו החיל הזה ולא ה' פעל כל זאת בהשגחתו הפרטית, ויתלו את הנצחון מעתה בכח עצמם כי עצומים הם מאויביהם, [ועיין מה שכתבתי בפ' ואתחנן בכתוב כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ] ואם כה יאמרו אז יתנהג עמם הקב"ה מדה במדה, כאשר זממו כן יעשה להם יעזבם לנפשם ולא יצא בצבאותיהם ואז יכשלו ויפולו, וזה תכן שירת חנה כשנתן לה ה' זרע אנשים אף כי אין זה חדש תחת השמים, סדר עולם הוא אשה כי תזריע וילדה זכר, אך האשה הגדולה הזאת לא תלתה הדבר במקרה הטבע כי אם במפעלות אלהים כי עינו אל יראיו המיחלים לחסדו, ולזאת שרה לו השירה הזאת עלץ לבי בה' רמה קרני בה' דייקא כי שמחתי בישועתך כי ידך הושיעה לי, אל תרבו תדברו גבהה גבהה אל יצא עתק מפיכם כי הטבע עושה אלה, כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות, רק לו כל המעשים והעלילות וזולתו לא יעשה דבר, גבורים חתים ונכשלים אזרו חיל שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו הכל ההפך מהטבע, עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה, יען כי ה' ממית ומחיה, ה' מוריש ומעשיר וגו' כי לה' מצוקי ארץ לו רק לו נתכנו כל העלילות כי לא בכח יגבר איש וגו', [ובשכבר הימים בארתי דברי המשורר (תהלים קיח) ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, שיש לדקדק דהל"ל ה' לי בעזרי מאי עוזרי לשון רבים, אך יאמר בזה, כי בין האנשים העוזרים לי הנני מסתכל ורואה כי ה' הוא ביניהם, ולא דבר טבעי הוא כי הנני נעזר ע"י בני האדם העוזרים, כי באמת מאת ה' הוא ומהשגחתו עלי, ואינני תולה העזרה באותם העוזרים רק בה', ואני אראה כמו כן את ה' בשונאי בתוך השונאים והמציקים לי, כי כן רצון ה', ועל פי משפטו ושאתו ישנאו אותי, ע"ד הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי (ישעי' י ה) והכל בהשגחתו] ומפורשים הדברים בפ' עקב פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים המוליכך במדבר וגו' המאכילך מן וגו' ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי החיל הזה וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל וגו', עוד שם שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבוא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים עם גדול ורם בני ענקים וגו' וידעת היום כי ה' אלהיך הוא העובר לפניך אש אוכלה הוא הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך, ולמטרה זו נשלחו המרגלים לחפור את הארץ, לא על דרך כל התרים לתור את מחנה האויב למצוא פתח פתוח ומקום פרוץ, להתבונן באיזה מקום הנקל לכבוש אותו, כי אם אדרבא לראות כי שם בני ענקים והערים בצורות בשמים והעם גדול ורם ואין בכח עצמם לנצח אותם בלתי אם לה' עיניהם ויבטחו בישועתו כי הוא יתן להם כח לעשות חיל והוא יצא בצבאותיהם, ולזאת נשלחו אל השליחות הזאת ראשי העם וגדוליו המאמינים בה' אמונה שלמה, וכשבאו והגידו רק מה שראו בעיניהם ולמראה עיניהם שפטו כי לא יוכלו להם, כאלו נתונים נתונים המה רק להטבע והמסו את לבב העם כי אין תקוה לכבוש את הארץ, הלא אבדה האמונה ונכרתה מלבם ע"כ חטאתם כבדה מאד, וכלב ויהושע רוח אחרת היתה אתם, לא אמר הכתוב כי ראיה אחרת ראו ודברים אחרים דברו, כי לא הכחישו את דברי יתר המרגלים, רק רוח אחרת היתה אתם, הרוח וההשקפה העיונית היו אחרות, רוח אמונה, וענו ואמרו עלה נעלה וירשנו אותה, לא בדרך טבעי רק אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו כי אין הדבר תלוי בכח ועצמה רק בחפץ ה' ורצונו, ואתם אל תיראו את עם הארץ אף שהם גבורים ועזים מאתנו וה' אתנו אל תיראום, מכל זה מבואר כי תלו הנצחון בהמלחמות העתידות לפניהם בה', וזו היתה כונת השליחות לחזק את העם באמונת ה' ולבטוח בישועתו ולא ישענו על עצמם, ועל כן גדלה חטאת המרגלים למאד כי כפרו בה' ובישועתו, והוא שאמר הקב"ה למשה עד עתה [צ"ל אנה] ינאצוני ומפרש ועד אנה לא יאמינו בי וגו' כי הראו בזה חסרון אמונתם בו ית', ועל כן כשאמרו אחרי כן הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' אמר להם משה למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח, אל תעלו כי אין ה' בקרבכם וגו' ונפלתם בחרב כי על כן שבתם מאחרי ה' ולא יהיה ה' עמכם, הנה נכפלו הדברים כי אין ה' בקרבכם וחוזר ואומר ולא יהיה ה' עמכם, הלא אחד הוא, ולדרכנו יאמר אל תהינו לעלות, יען כי אין ה' בקרבכם בקרב לבבכם פנימה כי לא תאמינו בו, ולאשר שבתם מאחרי ה' על כן לא יהיה ה' עמכם במלחמותיכם, מדה במדה כגמול ידכם יעשה לכם, כאשר תליתם הכבישה בכח[כ]ם, כן יעזבכם ה' על כח עצמכם ולא יצא בצבאותיכם ואז באמת תפלו לחרב, כי עפ"י הטבע חזק האויב ממכם, וכן היה וירד העמלקי והכנעני ויכום ויכתום עד חרמה.
היוצא והנלמד מדברינו כי חטאת המרגלים כבדה למאד כי היתה התרת הארץ כפשוטה בעיניהם כי מלחמותיהם תלויות בכחם וגבורתם ולא בטחו בה' להתחזק באמונתו ולבטוח בעזרו מקדש, וכל זה מבואר במשנה תורה פרשה דברים ולא אביתם לעלות ותמרו במיאון זה את פי ה' אלהיכם ותרגנו באלהיכם [צ"ל באהליכם] ותאמרו וגו' אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבינו לאמר עם גדול ורם ממנו וגו' ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון מהם ה' אלהיכם ההולך לפניכם וגו', הרי מפורש כי לא שהכחיש אותם כי אין העם גדול ורם והערים אינן גדולות ובצורות גם אין שם בני ענקים, רק אמר להם לא תיראו מהם כי ה' ילחם לכם ככל אשר עשה במצרים ובמדבר נסים ונפלאות מעל הטבע, ומסיים ובדבר הזה אשר תיראו את עם הארץ ותשפטו רק למראה עיניכם כי חזקים המה מכם וינצחו אתכם, ולא תשענו על ה' בדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלהיכם, הנה מפורש כי אשמת המרגלים ודורם היתה חסרון האמונה כי בזה הראו לדעת כי אינם מאמינים בה', ונגזר עליהם מדה במדה לבל יראה הדור ההוא את הארץ ובמדבר ימותו ושם יפולו, ומסיים הכתוב זולתי כלב בן יפונה יראנה וגו' יען אשר מלא אחרי ה' והאמין בישועתו.
עד מתי לעדה הרעה הזאת, במדרש פרשה טז זש"ה כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי אמר הקב"ה אוה"ע מכבדין אותי כו', עיין בכוכב מיעקב.
ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר מבלתי יכלת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר, פרש"י יכלת שם דבר הוא, ובגמרא ברכות (דף לב) מבלתי יכלת ה' יכול ה' מיבעי לי' א"ר אלעזר אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע עכשיו יאמרו אומות העולם תשש כחו כנקבה ואינו יכול להציל אמר הקב"ה למשה והלא כבר ראו נסים וגבורות שעשיתי להם על הים אמר לפניו רבש"ע עדיין יש להם לומר למלך אחד יכול לעמוד לשלשים ואחד מלכים אינו יכול לעמוד, רבים וכן שלמים מהמפרשים מקשים הלא יכלת הוא שם דבר שם הכח כפרש"י בחומש כאן, ואיך דריש ר' אלעזר יכלת לשון נקבה תשש כחו כנקבה, ועמלו ליישב איש לפי דרכו, וכל דבריהם יגעים, ומהרש"א החליט בקצרה כי באמת ממאן הגמ' בפרש"י בחומש, ופרש"י הוא נגד הגמרא, וקשה לשמוע כי ראש המפרשים רש"י ז"ל יפרש נגד מאמר חז"ל מפורש, או חלילה אישתמיטתי' המאמר ההוא, אך לפי דעתי אני לא יתנגדו דברי הגמרא ופרש"י זה לזה כלל, ואדרבא דברי הגמרא מיוסדים על הפשט כפרש"י שיכלת הוא שם דבר שם הכח, ומזה יוצא הדרש בולט ומוכרח והדרש הוא פשט הכתוב, וטרם אבאר את דברי אכתוב מה שקשה לי עוד קושיא חמורה בהגמרא מאי תשובה היא זו על הקושיא יכול מיבעי לי' דעכשיו יאמרו אוה"ע תשש כחו כנקבה ואינו יכול להציל, מאי נשתנה בזה יכלת מן יכול, אלו היה כתוב מבלי יכול ה' היה ג"כ מפורש שאינו יכול להביא את העם הזה אל הארץ, הלא הבדל הכח בין גבר לאשה הוא בדבר שהזכר יכול לעשותו והנקבה אינה יכולה לעשותו, אבל בדבר שגם האיש לא יוכל עשהו מאפס כח מאי נפקא מינה בין זכר לנקבה, וכאן כשמדבר בשלילה שכביכול הקב"ה אינו יכול להצילם, הלא גם לשון אינו יכול מספיק, ועדיין הקושיא במקומה עומדת יכול מיבעי לי' שהקושיא היא שהיה צריך למכתב מבלי יכול, ומאי נתקן במה שנכתב יכלת לבאר שיאמרו אוה"ע תשש כחו ואינו יכול, כי גם לשון מבלי יכול יוכיח כן, ומצאתי אחד קדוש בעל יפה תואר בספרו יפה עינים בדרוש לפ' שלח שעמד על הקושיא הזאת, והאריך שם ליישבה עם הקושיא הראשונה ביחד בדרך דרוש רחוק, ולדעתי יתבאר המאמר בפשוטו על פי חקי הלשון ושתי הקושיות יחד תפולנה, כי יכול משתמש בלשון הקדש בשני מושגים, מושג האחד הוא הכח והעוז ובשלילה הוא ההפך חסרון הכח והגבורה, כמו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים (בראשית כט), וירא כי לא יכל לו (שם לב כו), כי שרית עם אלהים ואנשים ותוכל (שם לב כט), ולא יכול יוסף להתאפק (שם מה א), לא נוכל לעלות (במדבר יג לא), שמדובר ביחש הגבורה ואמץ הגוף, מושג השני ביחש הרצון וההסכמה כמו לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם (בראשית מג לב), לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך (דברים יב יז) שאין הכונה חסרון הכח כי לא יוכלו ללעוס ולעכל את המזון, רק מניעת הרצון וההסכמה מפאת האזהרה, וכן גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל (תהלים קא) כלומר לא אוכל שאתו ולא מחסרון הכח כי בתוך כך אומר הכתוב מלשני בסתר רעהו אותו אמצית [צ"ל אצמית], לבקרים אמצית [צ"ל אצמית] כל רשעי ארץ, הלא יש ויש בכחו להצמיתם ואיך יאמר אותו לא אוכל, רק פירושו לא אוכל אינני סובל אותו, וכן לא אוכל און ועצרה (ישעיה א) וכופל חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח נלאיתי נשוא, ומקבילים אל הקודם לא אוכל פי' אינני סובל, ואחרי הדברים והאמת האלה יוצא מאמר הגמרא דברכות מבואר בטוב להסביר כונת הכתוב שמדבר בענין חלול ה' שיאמרו הגוים כי כביכול חדל אונים הוא להביאם אל הארץ, וזהו מדוקדק במה שאמר יכולת שהוא שם הכח, ובא המאמר לעורר על הכונה יכול מיבעי לי' כלומר מבלי יכול ה' וא"ר אלעזר ממה שאמר משה יכלת ולא יכול כך אמר משה ודקדק בדבריו כי יאמרו שחסר לו הכח והיכלת בעצם כנקבה שהיא חסרת אונים בטבע, ואלו היה כתוב מבלי יכול היה אפשר לפרש שאיננו חפץ ואינו סובל אותם להביאם אל הארץ אבל לא מחסרון הכח כהוראת פעל יכול, במושג השני, ע"כ אמר משה בלשון יכלת שם הכח יען כי כך היתה כונתו כי יאמרו אוה"ע כי לא יביאם אל הארץ מחסרון הכח, והמשל תשש כחו כנקבה אין הכונה כי יכלת היא שם נקבה כבאור המפרשים אדרבא מפרש יכלת כפרש"י בחומש שהוא שם הכח רק המשל תשש כחו כנקבה הוא על ענין החלישות על חסרון יכלת ה' בעצם כביכול כנקבה החלישה [צ"ל החלשה או החלושה] בטבע, ועדיין יש לשאול איך אפשר שיתלו הגוים בחסרון כח עליון, והלא כבר ראו כחו וגבורתו על הים, וע"ד האלגארי מכניס השאלה בפי הקב"ה א"ל הקב"ה למשה הלא כבר ראו את הנסים והגבורות שעשיתי על הים, ובאמת היא השאלה שיש לנו לשאול בדברי משה שדקדק בלשון יכלת לחשוש על חלול ה' שיאמרו כי חסר כח הוא, ומכניס התשובה ע"ז בפי משה כי בכל זאת יש להם מקום לתלות מניעת ההצלה בחסרון כח של מעלה, שיאמרו לפני מלך אחד יכול לעמוד ולשלשים ואחד מלכים אינו יכול לעמוד, והכונה שאנחנו לעצמנו נשיב התשובה הזאת כי לכך אמר משה בלשון יכלת בהוראת חסרון הכח משום שיטעו אוה"ע כי יש גבול לכח ה' ויכול לעמוד רק בפני מלך אחד אבל לא בפני ל"א מלכים, היוצא לנו כי המאמר מיוסד דוקא על מה שנאמר בלשון יכלת שהוא שם הכח כפרש"י בחומש, ומפרש המאמר פשט הכתוב שבכונה דקדק משה כן, ועיין מה שכתבנו בפרשה יתרו באור המאמר במה שתפס את הנסים שנעשו על ים סוף ולא זכר כל הנסים שנעשו קודם קריעת ים סוף במצרים, שהם קודמים ורבים מקריעת ים סוף, ובכל מקום בתורה מזכיר הנסים שנעשו במצרים סתם, ולמה שינה כאן שתפס רק נס קריעת ים סוף, ורבים מהמחברים נתקשו בזה, ותשובתם כי המאמר נסמך על דרשות ר' יוסי הגלילי ור' אליעזר ור' עקיבא בהגדת פסח כמה לקו באצבע עשר מכות ועל הים לקו חמשים ולר"א לקו במצרים ארבעים מכות ועל הים מאתים ולר"ע לקו במצרים חמשים מכות ובים סוף חמשים ומאתים, עכ"פ אליבא דכלהו היה נס קריעת ים סוף גדול מנסי מצרים ע"כ תפס הגמ' כאן רק קריעת ים סוף, ואין התירוץ מספיק דא"כ בכל מקום בתורה ונביאים היה להזכיר רק נס קריעת ים סוף, גם דוחק גדול בעיני שכל המאמר יהיה בנוי על מה שנדרש דרך דרש כמה לקו באצבע וכו', ובארתי הדבר בפ' יתרו בהמשך הענין שם כי הוא פשוט, כי זה נמשך על דברי משה שאמר ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך, ע"כ מייחס התשובה להקב"ה והלא ראו הנסים והגבורות שכבר עשיתי על הים דכתיב שם שמעו עמים, וזה מקביל למה שאמר משה הגוים אשר שמעו את שמעך, והוא פשוט.
חסלת פרשת שלח
 |
| כוכב מיעקב, הפטרת שלח, דף ז ע"ב, בהערה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה