רוח חכמים על פרשת צו מאת ר' נפתלי משכיל לאיתן
צו את אהרן וגו', פרש"י אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות, הקשה בשפתי חכמים למה לא פרש"י זה לעיל אקרא דפ' תצוה, ותירץ דהזירוז בא משום שצריך אומנות יתירה לגרגרו בראש הזית ולכותשו במכתש שיהיה בלא שמרים, ודבריו ישא הרוח דבאמת רק צו הוא לשון זירוז אבל תצוה קושטא דאינו לשון זירוז כפי מה שביאר בבאר רחובות והדיוק הוא מדלא כתיב כאן תצוה לשון עתיד נשמע מיד, אבל שם בפ' תצוה במעשה המשכן הוא צווי לאחר זמן, וכשבא בפ' אמור לצוות על השמן לעשות תיכף כתיב אצלו צו את בני ישראל בלשון זירוז, והא דלא פרש"י שם כמו הכא שאינו אלא לשון זירוז הוא משום דסמיך אהא דכאן דקדים לי', גם תירוצו של הש"ח דהזירוז בא ממילא משום דצריך אומנות יתירה טעמו כטעם ריר חלמות, דתירוץ זה היה שייך אלו לא נכתב בכתוב לשון צו שהוא מפני שאין צורך לו דהזירוז בא ממילא משום דצריך אומנות יתירה ואין צורך לכותבו, אבל כשנאמר בכתוב תצוה שהוא לשון זירוז לפי הבנת הש"ח, והקושיא היא רק על רש"י למה לא פירש שם את התבה תצוה כמו שפירש כאן מה תשובה היא זו שהזירוז בא ממילא, עכ"פ רש"י המפרש את הכתובים היה לו לפרש תבת תצוה שהוא לשון זירוז, אבל לפי מה שכתבנו נפל יסודו לגמרי, כי באמת תצוה איננו לשון זירוז.
והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח, פרש"י אשר תאכל האש את העולה ועשאתה דשן מאותו דשן ירים תרומה וכו', השפתי חכמים לא נחה דעתו מפרש"י הפשוט והישר, ובקש רק חדשות והתפתלות וכתב דתקן רש"י בזה דפשוטו של קרא משמע שהדשן היא אכלה האש כו', ואך דעת מבולבלת תחשוב כן דדשן הוא לשון זכר כדכתיב בתרי' ושמו אצל המזבח, וכשנאמר אשר תאכל האש לשון נקבה איך אפשר להתפרש שהדשן היא אכלה את האש.
וזאת תורת זבח השלמים, במדרש תנחומא זה שאמר הכתוב אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו אמרו או"ה לבלעם למה אמר הקב"ה לישראל שיהיו מקריבין לו קרבנות ולנו לא אמר כלום א"ל בלעם הקרבנות אינן אלא שלום ומי שקבל את התורה שכתובין בה צריך שיקריב קרבנות אתם מתחלה פסלתם אותה ועכשיו אתם מבקשים להקריב קרבנות מי שקבלה הוא מקריב קרבנות שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום לכך נאמר אשמעה מה ידבר האל ה' וגו'. כל העובר על המאמר הזה יבין כי אין זה רק ציור שהיו חליפות דברים בענין זה בין או"ה לבלעם מי הוא זה ששמע השאלות ותשובות שביניהם ומי ספר לנו את כל אלה הלכה למעשה, גם מה עוררם את או"ה לקנאות בישראל לרדוף אחרי עבודת ה' ולבקש מצות קרבנות, אבל מי לא יבין את זאת כי אין זה רק ציור מליצו {צ"ל מליצי} מה שיש לשאול בענין הקרבנות לגבי או"ה מכניס בפי או"ה כאלו הם שואלים בעצמם, ומפני שבעת ההיא היה בלעם הגדול שבאו"ה ונביא בהם ע"כ בא הציור ששאלו מבלעם והוא המשיב, אבל באמת כל זה מבעל המאמר עצמו ששואל למה לא ניתנו להם מצות קרבנות, האומנם לא קבלו את התורה (באור הענין שלא ניתנה להם עיין מ"ש בפ' במדבר) משום שלא יוכלו עמוד ברצח וניאוף כהא דריש ע"ז מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף, אבל עדיין קשה מדוע לא ניתנו להם מצות קרבנות, והתשובה על זה כי הקרבנות אינן אלא שלום, הרצון שיש בין הקרבנות קרבנות שלמים, ומי שקבל את התורה שכתובין בה גם מצות קרבנות הוא שיקריב קרבנות ואו"ה שפסלוה פי' שלא יוכלו לקבל חלק התורה שבין אדם לחבירו רציחה וניאוף וכדומה אין להם חלק גם במצות הקרבנות, וביתר באור שהקרבנות אינן אלא שלום שבהם קרבנות שלמים והם פסלוה מפני שמחזיקים בגזל ורצח ועריות ואין שלום ביניהם ואיך ינתנו להם קרבנות, מפני שהם בריב ומצה כל הימים ממילא גם מצות קרבנות לא שייכי גבייהו, וסמיך ע"ז את המקרא ה' עוז לעמו יתן ואין עוז אלא תורה כשנתן לעמו תורה ה' יברך את עמו גם בשלום ומי שאינו בעוז לעמו יתן איננו ביברך את עמו בשלום והא בהא תליא, ודריש לה על הכתוב אשמעה מה ידבר האל כששמעתי מה דבר האל ה' אשמעה גם ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו פי' גם הקרבנות ונמשך אשמעה גם על כי ידבר שלום מי ששמע זה שמע זה, ואו"ה שלא שמעו מה שדבר ה' ולא קבלו יתר מצות התורה אינם בברכת השלום במצות קרבנות ג"כ, וכל זה מבעל המאמר עצמו.
צו את אהרן וגו', פרש"י אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות, הקשה בשפתי חכמים למה לא פרש"י זה לעיל אקרא דפ' תצוה, ותירץ דהזירוז בא משום שצריך אומנות יתירה לגרגרו בראש הזית ולכותשו במכתש שיהיה בלא שמרים, ודבריו ישא הרוח דבאמת רק צו הוא לשון זירוז אבל תצוה קושטא דאינו לשון זירוז כפי מה שביאר בבאר רחובות והדיוק הוא מדלא כתיב כאן תצוה לשון עתיד נשמע מיד, אבל שם בפ' תצוה במעשה המשכן הוא צווי לאחר זמן, וכשבא בפ' אמור לצוות על השמן לעשות תיכף כתיב אצלו צו את בני ישראל בלשון זירוז, והא דלא פרש"י שם כמו הכא שאינו אלא לשון זירוז הוא משום דסמיך אהא דכאן דקדים לי', גם תירוצו של הש"ח דהזירוז בא ממילא משום דצריך אומנות יתירה טעמו כטעם ריר חלמות, דתירוץ זה היה שייך אלו לא נכתב בכתוב לשון צו שהוא מפני שאין צורך לו דהזירוז בא ממילא משום דצריך אומנות יתירה ואין צורך לכותבו, אבל כשנאמר בכתוב תצוה שהוא לשון זירוז לפי הבנת הש"ח, והקושיא היא רק על רש"י למה לא פירש שם את התבה תצוה כמו שפירש כאן מה תשובה היא זו שהזירוז בא ממילא, עכ"פ רש"י המפרש את הכתובים היה לו לפרש תבת תצוה שהוא לשון זירוז, אבל לפי מה שכתבנו נפל יסודו לגמרי, כי באמת תצוה איננו לשון זירוז.
והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח, פרש"י אשר תאכל האש את העולה ועשאתה דשן מאותו דשן ירים תרומה וכו', השפתי חכמים לא נחה דעתו מפרש"י הפשוט והישר, ובקש רק חדשות והתפתלות וכתב דתקן רש"י בזה דפשוטו של קרא משמע שהדשן היא אכלה האש כו', ואך דעת מבולבלת תחשוב כן דדשן הוא לשון זכר כדכתיב בתרי' ושמו אצל המזבח, וכשנאמר אשר תאכל האש לשון נקבה איך אפשר להתפרש שהדשן היא אכלה את האש.
וזאת תורת זבח השלמים, במדרש תנחומא זה שאמר הכתוב אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו אמרו או"ה לבלעם למה אמר הקב"ה לישראל שיהיו מקריבין לו קרבנות ולנו לא אמר כלום א"ל בלעם הקרבנות אינן אלא שלום ומי שקבל את התורה שכתובין בה צריך שיקריב קרבנות אתם מתחלה פסלתם אותה ועכשיו אתם מבקשים להקריב קרבנות מי שקבלה הוא מקריב קרבנות שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום לכך נאמר אשמעה מה ידבר האל ה' וגו'. כל העובר על המאמר הזה יבין כי אין זה רק ציור שהיו חליפות דברים בענין זה בין או"ה לבלעם מי הוא זה ששמע השאלות ותשובות שביניהם ומי ספר לנו את כל אלה הלכה למעשה, גם מה עוררם את או"ה לקנאות בישראל לרדוף אחרי עבודת ה' ולבקש מצות קרבנות, אבל מי לא יבין את זאת כי אין זה רק ציור מליצו {צ"ל מליצי} מה שיש לשאול בענין הקרבנות לגבי או"ה מכניס בפי או"ה כאלו הם שואלים בעצמם, ומפני שבעת ההיא היה בלעם הגדול שבאו"ה ונביא בהם ע"כ בא הציור ששאלו מבלעם והוא המשיב, אבל באמת כל זה מבעל המאמר עצמו ששואל למה לא ניתנו להם מצות קרבנות, האומנם לא קבלו את התורה (באור הענין שלא ניתנה להם עיין מ"ש בפ' במדבר) משום שלא יוכלו עמוד ברצח וניאוף כהא דריש ע"ז מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף, אבל עדיין קשה מדוע לא ניתנו להם מצות קרבנות, והתשובה על זה כי הקרבנות אינן אלא שלום, הרצון שיש בין הקרבנות קרבנות שלמים, ומי שקבל את התורה שכתובין בה גם מצות קרבנות הוא שיקריב קרבנות ואו"ה שפסלוה פי' שלא יוכלו לקבל חלק התורה שבין אדם לחבירו רציחה וניאוף וכדומה אין להם חלק גם במצות הקרבנות, וביתר באור שהקרבנות אינן אלא שלום שבהם קרבנות שלמים והם פסלוה מפני שמחזיקים בגזל ורצח ועריות ואין שלום ביניהם ואיך ינתנו להם קרבנות, מפני שהם בריב ומצה כל הימים ממילא גם מצות קרבנות לא שייכי גבייהו, וסמיך ע"ז את המקרא ה' עוז לעמו יתן ואין עוז אלא תורה כשנתן לעמו תורה ה' יברך את עמו גם בשלום ומי שאינו בעוז לעמו יתן איננו ביברך את עמו בשלום והא בהא תליא, ודריש לה על הכתוב אשמעה מה ידבר האל כששמעתי מה דבר האל ה' אשמעה גם ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו פי' גם הקרבנות ונמשך אשמעה גם על כי ידבר שלום מי ששמע זה שמע זה, ואו"ה שלא שמעו מה שדבר ה' ולא קבלו יתר מצות התורה אינם בברכת השלום במצות קרבנות ג"כ, וכל זה מבעל המאמר עצמו.
חסלת פרשת צו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה