כד.
מכתבים מבן להוריו משבת תחכמוני
הורי לי סגולה !
מקרית ... משבת תחכמוני קורא לכם בנכם אשר יצא מעמכם חרש, ויגנוב את לבבכם מבלי הגיד לכם כי בורח הוא ועקבותיו לא נודעו עד הלום. פתח אבי דלתיך, פתחי לי הורתי את לבבך, ויבוא בנכם אשר יצא ממכם ואת הדלת סגר אחריו, אוצר כל סגלה היה לי לבבכם, אסמים מלאים כל טוב ופתוחים לרוחה יומם ולילה לא סֻגרו בעדי, ומה דאבה נפשי מני עוני, כי אנכי לבדי סגרתי שעריהם נעלתי דלתותיהם, אנכי בעצמי אִבַּדְתִּי את המפתח מבוא עוד אל תוכם, אובד עצות אנכי לפתוח אותם מבחוץ, אם אתם אבותי היקרים לא תפתחום לי מבית. כובד הרים ונטל גבעות ומשא חטאת מריי כבד עלי משניהם, אבן גדולה על פי באר לבבי אבן אופל וצלמות, וחדל אונים אנכי מלגוללה מעליה – ולא עתה אחרי שבתי בשבת תחכמוני זה ירחים שנים ונפשי מתרפקת אל דודיכם, נודעה לי חטאתי ומעלי אשר מעלתי, לא עתה כי אכף עלי פי ותֵכל עיני אל משלח כספכם לתוצָאות שבתי, אתחפש במעיל מודה עלי פשע ואחנן קולי, כי גם ברגע ההיא [כך במקור בלשון נקבה!] אשר נחבאתי לברוח ידעתי גם ידעתי כי און הוא וחטאה הפצר ומרי, לבי הכני ועוני היה טמון בחבי, קשתה עלי פרידתכם, וביותר אם היא נגד רצונכם, ובדמעות עיני ציינתי דרכי. אפס כי תשוקת גלותי למקום תורה גברה על כבוד אבות ומצות הורים עד תאות גבעות עולם, ותשם רגלי כאילות, כעופר האילים על הרי בתר, ועצור ברוחי לא יכלתי. כי גם אם אולת קשורה בלב נער, תמשל בו ממשל רב, יחזיק בה ולא ירפנה, לא ינום ולא יישן עד עשותו ועד הקימו מזימות לבו. ועל כן מדעתי את עותתי כי רבה היא וחטאתי כי עצמה למאד, לא באתי אליכם בכתובים מאז ועד עתה, כי חרפה שברה לבי וכלִמָתי נצבה כמפלצת ממולי, כסמל בלהות, ויבריחוני מגשת אליכם, קיר ברזל וחומת נחשת, הררי עד ומרחבי ים, אך אַין אך אפס המה לעומת בשת וכלמה, להבדיל ולעשות חַיִץ בין איש ובין רעו, פעמים אין ספורות אשיחה עם לבבי להרים הלוט הלוט מעל פני, לבוא אליכם במגלת ספר כתוב עלי ולגלות לכם מקום שבתי, וכמעט תפשתי עט והנה רפתה ידי ואשובה אחורנית, כי אמרתי איך אשא פני לאבותי אשר הקלתי בכבודם והכעסתים תמרורים על כן נעתקו מפי מלים והדִבֵּר לא היה בי עד היום הזה. אך עתה כי לא אבוש ממבטי, עתה אשר נוכחתי לדעת במשך ימי שבתי פה, כי אם חטאתי לכם לא החטאתי את המטרה, פה אשגשג פה אעלה נצה ואמלא כרשי מעדני תורה, כי זה בית התעודה וזה מקדש התושיה, פה בנתה התורה ביתה, חצבה עמודיה שבעה, פה נטעה אהל אפדנה, הטיבותי כי היה עם לבבי לבוא הלום ! עתה אאמץ את לבבי לערוך אליכם את דברי הספר הזה, כי הבשורה הטובה הזאת תדשן עצמותיכם, תמחה כעב פשעי וכענן חטאתי לנגדיכם, והייתי בעיניכם כמוצא שלום, לא תלינו עוד עלי אחרי שמעכם כי דרכי מובלת אותי אל התכלית הנשגב אשר אתם מבקשים, ותשובו לאהבה את בנכם ...
כה.
אבותי כל אשר מעיני בם !
הנני הנני הורי היקרים ! בית־אל הלכתי ושם תמצאוני היום הזה, שבתי בשבת תחכמוני מקום יפרה ישע תִנְוֶה תורה ותרבה הדעת, מקום מרבץ לעדרי צאן קדשים, חברים מקשיבים כגלים על תלמי שדי, יהגו בתורת ה' יומם ולילה לא יחשו, אל דמי להם ורעום רועים גאוני ארץ, ושם רועה אבן ישראל ... ! אינני כעוטיה על עדרי חברי כשה אובד בישימון לא דרך, כי אצא בעקבי הצאן ובין גְדָיות ארעה על משכנות הרועים ! ואם נחביתי לברוח וחשכתי עצה ולא ממכם, אין זה פרי שרירות לב וארחות פריץ חפשי ממוסרה, פרוע לשמצה, אין זה יצר לב כי אם מעשה היוצר אצבע אלהים הוא ! אל תעצבו ולבכם אל ירך, כי למִחיה שלחני אלהים הנה, להחיות נפשי בדגן שמים ממגד תבואות שמש התורה והתושיה, על כן עליכם אבותי היקרים לתת לפעלי צדק, כי מגמת פני קדימה אל מחוז חפצכם לצור תעודה ולחתום תורה בלמודי. ומלבד כי סדר הלמוד אשר ארכוש לי בזה הוא לבדו כדאי וכשר כי כתותי רגלי הנה, כי גם מִשְׁנֶה שקידה אשקוד בזה בתורת ה' ואהגה יומם ולילה. האמנם תשאלוני משפטי צדק מי עמד על ימיני לשטני מלהתמיד בלמוד גם בביתי בלי חָשך ? מי ומה מנעני משקוד יום ולילה גם בשבתי בסתר כנפיכם ? הלא לחמי נִתן מימי היו נאמנים, נתתם לי לחם לאכול ובגד ללבוש, וכל מחסורי עליכם. אבל לו יהי כדבריכם, אף אם הדמיון הכוזב לבדו יברא לי מונעים ומפריעים בביתי, הלא היטבתי אשר עשיתי ללכת מעירי ממולדתי ומבית אבי, לבל תוכלנה עוד מזמות לבי להשאות את נפשי במשאות שוא ומדוחים למצוא תאונים [–מלשון תואנה] לבטולים, ודמיוני המדומה לא ירחץ עוד בנקיון כפיו להצטדק בדברי שקר, אחרי היותי בודד במועדי, הרחק מבית אבי, מאחים ואחות [צ"ל ואחיות] מרעים ומכירים, זה הדבר אשר הניעני לעזוב את ביתי לנטוש את מעוני לבוא עד הלום. ואתם אבותי בטובכם להכיר את בר לבבי וטהר נפשי ולהודות על מסעי אחרי שכבר נעשה, נהלוני בלחם ובכסות ובכל צרכי, כאשר הייתי באמני אתכם, חנוני במשלח כסף לשלם לנושי, כי חובות רבות השתרגו עלו על צוארי מאז שבתי פה ועד עתה, וכבדני נא אבי נגד חברי ונגד רבותי, לערוך מכתב למורי הרבנים על אודותי באמרי שפר, ולחלותם כי ישיתו עיניהם עלי לטובה, ומבלעדי מכתבך דל כבודי בעיניהם, כי בן המתפרץ מפני אביו לבוא הנה אל שבת תחכמוני ואת פי אביו לא שאל, עון פלילי הוא בעיניהם חטאת לא יוכל כפרה. אחלי תכון נא תפלתי קטרת בעיניכם, להסיר העברה השמורה לי בקרב לבכם, אל נא תשטמוני תחת רדפי טוב, וחשקי בתורת ה' אל יהפך לי לרועץ, ותשיבו לבכם אבותי על בנכם ...
כו.
כבוד אבי ומטיבי !
מאז נתת לי מהלכים בין העומדים האלה, מאז שבתי בשבת תחכמוני זה, אותי יום יום תדרוש ודעת דרכי בית ועד לחכמים זה חפצת, מה הבית הזה הטוב הוא אם רע היש בו תועלת אם אין ? ואני לא לקחתי לי החֻפשה להגיד משפטי עד כה, כי לא נואלתי להאמין בנפשי כי קורא אנכי הרשום על מצח, טרם תכנתי את רוחה הפנימי ובחקר תהום למודה התהלכתי, ועד אשר עוללה על נפשי פעולה קטנה או גדולה, אך עתה אשא מדברותי עליה ופי יגיד תהלתה. לא ארכו עוד ימי שבתי פה, זה ירחים אחדים מאז קננתי בארזים, ואך בקצה המטה טעמתי מיערות הדבש האלה ואורו עיני ! עליתי מעלה במעלות תבונתי כיד השקידה הגדולה והלמוד העמוק והישר הטובה במקום הזה, החברים יחדדו חד את אחד, והמורים יורום לברר לצרף וללבן כל הלכה בדרך אמת ונתיבות יושר, אשר לא שערום מורינו ומלמדינו בעירנו, פה החדודים הגו מן המסלה, דרכי הפלפולים המפֻתָּלים והעקלקלים נשמו בלי באי מועד, לא יתָלו הררים בשערה והיקשים על בלימה, מגדלים לא יפרחו באויר וחדושים לא יבָנו על תהו, כי תגע בם יד הגיון ישר, יֻכו לרסיסים וימסו אסוריהם, והיו כמוץ גנבתו סופה, רק העיון הצרוף היה פה לקו והיקש מזֻקק למשקלת, והיה כל העקוב למישור רק על פי יסודות מצקים וישרים למוצאי דעת, כאשר מורשה היא להמורים בזה משנות דור ודור, אשר הורישום ראשי חכמי ישראל אבני הפינה מוסדי בית התלמוד הגדול הזה, אשר אור למוד הישר ועיון האמתי נגה עליהם. ומלבד למוד התורה ישלחו הרבנים עין חודרת גם על הליכות התלמידים בדרך ארץ וארחות מוסר, ואם יעבטון ארחותם לא ייסרום בשבט אף ומטה זעם, אף לא בתוכחות חמה בדברים קשים ומרים, כי אם מדי שבת בשבתו ישאו הרבנים מדברותם באגדה בדברי כבושים ותוכחת מוסר, ובחכמה וטוב טעם יסבבו הדברים אל מול פני המדות וההנהגות ההן, לירות במו אל לב התלמידים ולקלוע אל המטרה כחצים ביד גבור, והדברים נוקבים וחודרים חדרי בטניהם, ומי מהם אשר עות ועקש דרכיו נקל לו להבין ולהרגיש כי הדברים ערוכים לעומתו ורק אליו כונָנו, ורע עליו המעשה כאלו עמד אז על שדה קטל ויסבו אותו הַקַּלָּעִים מסביב, עד כי יעזוב דרכו ולא ישוב עוד לכסלה, כי מקל הנועם הזה יכאיב את בשרו יתר מאלפי מקלות חובלים. ואף גם בזאת משבח ומפֹאר המקום הזה, כי לא ככל חובשי בית המדרש אשר עליהם תשכון עננה וערפל חתולתם, תלמידי בית התלמוד הגדול הזה, כי רוח חיים באפם ורוח דרור מפעמם ודרך עצב אין בהם, בצוארם ילין עוז, אורה ושמחה על מרום מצחם ועל פניהם מצהלות עליזים, גם בהתרחקם מארצם וממולדתם ומבית אביהם לא יתחשבו פה כגרים, כי אך יתנערו מאבק דרכם יתישבו כתושבים מתערים כאזרח רענן, כאלו המקום הזה הָרם יְלָדָם וגם גדלם, יחד כלם כבני אב אחד המה, כאחים מלדה ומבטן ורוח אחד הוא יקבצם; גם בידיעת העולם בהנהגת דרכי בני אדם ועלילות מצעדי גבר יתעשרו התלמידים עושר רב, כי יאֻספו פה אספה מכל כנפות הארץ כאסוף סוחרים אל יום שוק גדול, וכל אחד יספר הליכות עדתו בעירו ומולדתו דרכם ועלילותם, אף יקראו גדוליהם חכמיהם וראשיהם בשמותם עלי אדמות, וכן כל דבר חדש אשר יובא בספר אל אחד מהם יגָלה וירָאה אל כל החברים יחד, עד כי תפקחנה עיני כל חבר עם תלמיד לראות ארץ רבה, לדעת ראשי אלפי ישראל, אנשי השם רבי העליליה שבכל עיר ועיר מדינה ומדינה, ולהכיר תכונת אדם רב, ותרבינה ידיעותיהם למעלה ראש. זאת תורת הבית הזה ! ועוד ידי נטויה לחוג לפניך אבי מחמד נפשי במחוגה את כל אשר ארכש לי בידיעת משפטי הבית הזה גם בימים הבאים, ולהראות לך תמיד את פעולתה על נפשי, למען תגל נפשך בבנך אשר שלחתו הנָה ...
