דפים

‏הצגת רשומות עם תוויות מכתבים לדוגמא. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מכתבים לדוגמא. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 28 בדצמבר 2012

מכתב ללמד - מכתבים מבן להוריו ממקום לימודיו

כד.

מכתבים מבן להוריו משבת תחכמוני

      הורי לי סגולה !

מקרית ... משבת תחכמוני קורא לכם בנכם אשר יצא מעמכם חרש, ויגנוב את לבבכם מבלי הגיד לכם כי בורח הוא ועקבותיו לא נודעו עד הלום. פתח אבי דלתיך, פתחי לי הורתי את לבבך, ויבוא בנכם אשר יצא ממכם ואת הדלת סגר אחריו, אוצר כל סגלה היה לי לבבכם, אסמים מלאים כל טוב ופתוחים לרוחה יומם ולילה לא סֻגרו בעדי, ומה דאבה נפשי מני עוני, כי אנכי לבדי סגרתי שעריהם נעלתי דלתותיהם, אנכי בעצמי אִבַּדְתִּי את המפתח מבוא עוד אל תוכם, אובד עצות אנכי לפתוח אותם מבחוץ, אם אתם אבותי היקרים לא תפתחום לי מבית. כובד הרים ונטל גבעות ומשא חטאת מריי כבד עלי משניהם, אבן גדולה על פי באר לבבי אבן אופל וצלמות, וחדל אונים אנכי מלגוללה מעליה – ולא עתה אחרי שבתי בשבת תחכמוני זה ירחים שנים ונפשי מתרפקת אל דודיכם, נודעה לי חטאתי ומעלי אשר מעלתי, לא עתה כי אכף עלי פי ותֵכל עיני אל משלח כספכם לתוצָאות שבתי, אתחפש במעיל מודה עלי פשע ואחנן קולי, כי גם ברגע ההיא [כך במקור בלשון נקבה!] אשר נחבאתי לברוח ידעתי גם ידעתי כי און הוא וחטאה הפצר ומרי, לבי הכני ועוני היה טמון בחבי, קשתה עלי פרידתכם, וביותר אם היא נגד רצונכם, ובדמעות עיני ציינתי דרכי. אפס כי תשוקת גלותי למקום תורה גברה על כבוד אבות ומצות הורים עד תאות גבעות עולם, ותשם רגלי כאילות, כעופר האילים על הרי בתר, ועצור ברוחי לא יכלתי. כי גם אם אולת קשורה בלב נער, תמשל בו ממשל רב, יחזיק בה ולא ירפנה, לא ינום ולא יישן עד עשותו ועד הקימו מזימות לבו. ועל כן מדעתי את עותתי כי רבה היא וחטאתי כי עצמה למאד, לא באתי אליכם בכתובים מאז ועד עתה, כי חרפה שברה לבי וכלִמָתי נצבה כמפלצת ממולי, כסמל בלהות, ויבריחוני מגשת אליכם, קיר ברזל וחומת נחשת, הררי עד ומרחבי ים, אך אַין אך אפס המה לעומת בשת וכלמה, להבדיל ולעשות חַיִץ בין איש ובין רעו, פעמים אין ספורות אשיחה עם לבבי להרים הלוט הלוט מעל פני, לבוא אליכם במגלת ספר כתוב עלי ולגלות לכם מקום שבתי, וכמעט תפשתי עט והנה רפתה ידי ואשובה אחורנית, כי אמרתי איך אשא פני לאבותי אשר הקלתי בכבודם והכעסתים תמרורים על כן נעתקו מפי מלים והדִבֵּר לא היה בי עד היום הזה. אך עתה כי לא אבוש ממבטי, עתה אשר נוכחתי לדעת במשך ימי שבתי פה, כי אם חטאתי לכם לא החטאתי את המטרה, פה אשגשג פה אעלה נצה ואמלא כרשי מעדני תורה, כי זה בית התעודה וזה מקדש התושיה, פה בנתה התורה ביתה, חצבה עמודיה שבעה, פה נטעה אהל אפדנה, הטיבותי כי היה עם לבבי לבוא הלום ! עתה אאמץ את לבבי לערוך אליכם את דברי הספר הזה, כי הבשורה הטובה הזאת תדשן עצמותיכם, תמחה כעב פשעי וכענן חטאתי לנגדיכם, והייתי בעיניכם כמוצא שלום, לא תלינו עוד עלי אחרי שמעכם כי דרכי מובלת אותי אל התכלית הנשגב אשר אתם מבקשים, ותשובו לאהבה את בנכם ...


כה.

       אבותי כל אשר מעיני בם !

הנני הנני הורי היקרים ! בית־אל הלכתי ושם תמצאוני היום הזה, שבתי בשבת תחכמוני מקום יפרה ישע תִנְוֶה תורה ותרבה הדעת, מקום מרבץ לעדרי צאן קדשים, חברים מקשיבים כגלים על תלמי שדי, יהגו בתורת ה' יומם ולילה לא יחשו, אל דמי להם ורעום רועים גאוני ארץ, ושם רועה אבן ישראל ... ! אינני כעוטיה על עדרי חברי כשה אובד בישימון לא דרך, כי אצא בעקבי הצאן ובין גְדָיות ארעה על משכנות הרועים ! ואם נחביתי לברוח וחשכתי עצה ולא ממכם, אין זה פרי שרירות לב וארחות פריץ חפשי ממוסרה, פרוע לשמצה, אין זה יצר לב כי אם מעשה היוצר אצבע אלהים הוא ! אל תעצבו ולבכם אל ירך, כי למִחיה שלחני אלהים הנה, להחיות נפשי בדגן שמים ממגד תבואות שמש התורה והתושיה, על כן עליכם אבותי היקרים לתת לפעלי צדק, כי מגמת פני קדימה אל מחוז חפצכם לצור תעודה ולחתום תורה בלמודי. ומלבד כי סדר הלמוד אשר ארכוש לי בזה הוא לבדו כדאי וכשר כי כתותי רגלי הנה, כי גם מִשְׁנֶה שקידה אשקוד בזה בתורת ה' ואהגה יומם ולילה. האמנם תשאלוני משפטי צדק מי עמד על ימיני לשטני מלהתמיד בלמוד גם בביתי בלי חָשך ? מי ומה מנעני משקוד יום ולילה גם בשבתי בסתר כנפיכם ? הלא לחמי נִתן מימי היו נאמנים, נתתם לי לחם לאכול ובגד ללבוש, וכל מחסורי עליכם. אבל לו יהי כדבריכם, אף אם הדמיון הכוזב לבדו יברא לי מונעים ומפריעים בביתי, הלא היטבתי אשר עשיתי ללכת מעירי ממולדתי ומבית אבי, לבל תוכלנה עוד מזמות לבי להשאות את נפשי במשאות שוא ומדוחים למצוא תאונים [–מלשון תואנה] לבטולים, ודמיוני המדומה לא ירחץ עוד בנקיון כפיו להצטדק בדברי שקר, אחרי היותי בודד במועדי, הרחק מבית אבי, מאחים ואחות [צ"ל ואחיות] מרעים ומכירים, זה הדבר אשר הניעני לעזוב את ביתי לנטוש את מעוני לבוא עד הלום. ואתם אבותי בטובכם להכיר את בר לבבי וטהר נפשי ולהודות על מסעי אחרי שכבר נעשה, נהלוני בלחם ובכסות ובכל צרכי, כאשר הייתי באמני אתכם, חנוני במשלח כסף לשלם לנושי, כי חובות רבות השתרגו עלו על צוארי מאז שבתי פה ועד עתה, וכבדני נא אבי נגד חברי ונגד רבותי, לערוך מכתב למורי הרבנים על אודותי באמרי שפר, ולחלותם כי ישיתו עיניהם עלי לטובה, ומבלעדי מכתבך דל כבודי בעיניהם, כי בן המתפרץ מפני אביו לבוא הנה אל שבת תחכמוני ואת פי אביו לא שאל, עון פלילי הוא בעיניהם חטאת לא יוכל כפרה. אחלי תכון נא תפלתי קטרת בעיניכם, להסיר העברה השמורה לי בקרב לבכם, אל נא תשטמוני תחת רדפי טוב, וחשקי בתורת ה' אל יהפך לי לרועץ, ותשיבו לבכם אבותי על בנכם ...

כו.

      כבוד אבי ומטיבי !

מאז נתת לי מהלכים בין העומדים האלה, מאז שבתי בשבת תחכמוני זה, אותי יום יום תדרוש ודעת דרכי בית ועד לחכמים זה חפצת, מה הבית הזה הטוב הוא אם רע היש בו תועלת אם אין ? ואני לא לקחתי לי החֻפשה להגיד משפטי עד כה, כי לא נואלתי להאמין בנפשי כי קורא אנכי הרשום על מצח, טרם תכנתי את רוחה הפנימי ובחקר תהום למודה התהלכתי, ועד אשר עוללה על נפשי פעולה קטנה או גדולה, אך עתה אשא מדברותי עליה ופי יגיד תהלתה. לא ארכו עוד ימי שבתי פה, זה ירחים אחדים מאז קננתי בארזים, ואך בקצה המטה טעמתי מיערות הדבש האלה ואורו עיני ! עליתי מעלה במעלות תבונתי כיד השקידה הגדולה והלמוד העמוק והישר הטובה במקום הזה, החברים יחדדו חד את אחד, והמורים יורום לברר לצרף וללבן כל הלכה בדרך אמת ונתיבות יושר, אשר לא שערום מורינו ומלמדינו בעירנו, פה החדודים הגו מן המסלה, דרכי הפלפולים המפֻתָּלים והעקלקלים נשמו בלי באי מועד, לא יתָלו הררים בשערה והיקשים על בלימה, מגדלים לא יפרחו באויר וחדושים לא יבָנו על תהו, כי תגע בם יד הגיון ישר, יֻכו לרסיסים וימסו אסוריהם, והיו כמוץ גנבתו סופה, רק העיון הצרוף היה פה לקו והיקש מזֻקק למשקלת, והיה כל העקוב למישור רק על פי יסודות מצקים וישרים למוצאי דעת, כאשר מורשה היא להמורים בזה משנות דור ודור, אשר הורישום ראשי חכמי ישראל אבני הפינה מוסדי בית התלמוד הגדול הזה, אשר אור למוד הישר ועיון האמתי נגה עליהם. ומלבד למוד התורה ישלחו הרבנים עין חודרת גם על הליכות התלמידים בדרך ארץ וארחות מוסר, ואם יעבטון ארחותם לא ייסרום בשבט אף ומטה זעם, אף לא בתוכחות חמה בדברים קשים ומרים, כי אם מדי שבת בשבתו ישאו הרבנים מדברותם באגדה בדברי כבושים ותוכחת מוסר, ובחכמה וטוב טעם יסבבו הדברים אל מול פני המדות וההנהגות ההן, לירות במו אל לב התלמידים ולקלוע אל המטרה כחצים ביד גבור, והדברים נוקבים וחודרים חדרי בטניהם, ומי מהם אשר עות ועקש דרכיו נקל לו להבין ולהרגיש כי הדברים ערוכים לעומתו ורק אליו כונָנו, ורע עליו המעשה כאלו עמד אז על שדה קטל ויסבו אותו הַקַּלָּעִים מסביב, עד כי יעזוב דרכו ולא ישוב עוד לכסלה, כי מקל הנועם הזה יכאיב את בשרו יתר מאלפי מקלות חובלים. ואף גם בזאת משבח ומפֹאר המקום הזה, כי לא ככל חובשי בית המדרש אשר עליהם תשכון עננה וערפל חתולתם, תלמידי בית התלמוד הגדול הזה, כי רוח חיים באפם ורוח דרור מפעמם ודרך עצב אין בהם, בצוארם ילין עוז, אורה ושמחה על מרום מצחם ועל פניהם מצהלות עליזים, גם בהתרחקם מארצם וממולדתם ומבית אביהם לא יתחשבו פה כגרים, כי אך יתנערו מאבק דרכם יתישבו כתושבים מתערים כאזרח רענן, כאלו המקום הזה הָרם יְלָדָם וגם גדלם, יחד כלם כבני אב אחד המה, כאחים מלדה ומבטן ורוח אחד הוא יקבצם; גם בידיעת העולם בהנהגת דרכי בני אדם ועלילות מצעדי גבר יתעשרו התלמידים עושר רב, כי יאֻספו פה אספה מכל כנפות הארץ כאסוף סוחרים אל יום שוק גדול, וכל אחד יספר הליכות עדתו בעירו ומולדתו דרכם ועלילותם, אף יקראו גדוליהם חכמיהם וראשיהם בשמותם עלי אדמות, וכן כל דבר חדש אשר יובא בספר אל אחד מהם יגָלה וירָאה אל כל החברים יחד, עד כי תפקחנה עיני כל חבר עם תלמיד לראות ארץ רבה, לדעת ראשי אלפי ישראל, אנשי השם רבי העליליה שבכל עיר ועיר מדינה ומדינה, ולהכיר תכונת אדם רב, ותרבינה ידיעותיהם למעלה ראש. זאת תורת הבית הזה ! ועוד ידי נטויה לחוג לפניך אבי מחמד נפשי במחוגה את כל אשר ארכש לי בידיעת משפטי הבית הזה גם בימים הבאים, ולהראות לך תמיד את פעולתה על נפשי, למען תגל נפשך בבנך אשר שלחתו הנָה ...

מכתב ללמד - "הראוני נא את כבודכם בתמונות פוטוגרפיות"

ל.

       ברכת שלום ומזל טוב !

הא לכם בעלי בריתי החדשים ! הא לכם אלופים לראשי מקרוב באו ! הא לכם ברכתי הראשונה ברכת שלום ומז"ט, לקשר התנאים אשר נקשרנו לאשר עדי עד ולהצלחת עולם ! – אמנם כן ראשונה היא ברכתי זאת להשמעות אזנים, ראשונה היא הפעם להתפוצץ מפה לאזן בצלצלי שמע לצאת בקול רנה והמון חֹגֵג [במקור בטעות: הגג], אבל איננה ראשית אוני ברעיון לבי והלך נפשי. גם בטרם נודע לי סוד שיח שרפי קודש, עד לא הורם הלוט הלוט מעל המערכה והמסכה הנסוכה על מסתרי ההשגחה, לראות עין בעין את חבלי אשר הפילה לי בנעימים, כבר לבי וקרָבי העתירו תמיד ברכות אין קץ, לאלה אשר עתדם האלהים לגורלי ומעי המו לו, ברכתי ולא ידעתי את אשר אברך, רחש לבי דבר טוב ולא ידעתי אל מי, עתה כל רעיוני רוח, כל ציורי הדמיון ההם, יתגשמו היום אל הַיֵשׁ ואל המציאות לעשות מהם כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת [כך! ע"פ הכתוב בפסוק] האהבה והידידות, בעולם ההוה והאמת. קנה הסופרים אשר בימיני קנה ציָרים הוא לי, אטבלנו בששר הדמיון ובצבעיו הרבים, צבעים מצבעים שונים, למשוך ולצייר בהם את אשרי ואת טובי, את חבלי הנעים ואת מנת חלקי, החלומות הנעימים ההם אשר חלמתי אראה עתה בהקיץ, אחזה הצלחתי גלוי עינים, ואת יקר חלדי עפעפי יישירו נגדי ! – ומי יתן אפוא כי הנפשות החדשות האלה אשר ראית[י]ם במחזה, ואשר אדעם עתה בשם, יֵרָאו ויוָדעו לי גם בצלם דמות תבניתם ביפי תארם וצביונם, ביפעת פניהם ורשפי עיניהם, או אז באה עליצת נפשי עד מרום קצה, אז שויתי פניהם לנגדי תמיד, ובכל מקום תדרוך כף רגלי פניהם עמי יהלכון, וראיתי את אשר אֹהַב, והכרתי את אשר אוקיר, כי לא ראיתי כל תמונה זולתי קול ברכתם בכתב על ספר, הראוני נא את כבודכם בתמונות פֿאטאגראפֿיות ! הראוני את מראכם ! השמיעוני את קולכם, כאשר שתי אלה יחד עושה לכם בזה בנכם בן בריתכם ...

מכתב ללמד - "חי נפשי כי לא תכנתי את רוח הליטאים"

עד.

יחי לבבך לעד !

בערב יום השבת יצאתי את פני העיר ... עד היום ההוא הייתי קופא על שמרי, על עמדתי עמדתי לא סבותי בלכתי ובודד הייתי במועדי, כי משותפי בן לויתי ה' ... נטה משם הצדה על ימים אחדים, אל אחת העירות הקרובות לרגל מסחרו המיוחד לו. האמנם אחרי עמל דרכי ותנועת מסעי היתה דרושה מנוחה לשלומי ונופש לבריאותי, לרפה כח וחדל אונים כמוני, אבל איננה שוה לי מנוחתי זאת בנזק הימים ההולכים וחולפים באפס מעשה, בעת הזאת הדרושה לחפץ המסחור והטובה למהלך סחורה. גם המנוחה החיצונה הזאת לא פעלה על נפשי מאומה, אחרי כי רק גֵוי ינוח ולבי בקרבי יהלך, רוחי ירוץ ויחפוז ומזמותי מקפצות ומדלגות, עד כי אתחשב בעיני כסגור בכלוב, כשבוי ביד צר, אשר לא יתענג האסיר על מנוחתו בבית כלאו. כי מי לידי יתקע, מי יערב לי ערובה, כי יגיעו ימים אשר יהיה בהם חפץ לתוצאות הסחורה, שכבר חמקה עברה מחצית ימי החורף, עוד מעט והשלג תמס יהלך, הדרכים יתקלקלו ותראה היבשה. גם הארוחות בעצבון אכלתי ולא הלכו לי למישרים, בידעי כי בעלת הבית אשר תלעיטני כאשר תלעטנה בנות ישראל את הברבור ההודי על חג המצות, היא על נדיבות לא תקום ולא תתחסד עמי, כי אם אל כספי היא נושאה את נפשה להריק את אמתחתי, לכן לא את בשר הפר אכלתי כי אם בשר זרועי, לא את חלב השור כי את חלבי, ותהי מנוחתי נגזלה. על כן חשתי לצאת את פני העיר חיש בבוא שותפי מדרכו, ואמלט כצפור מפח, אף כי מעת צאתנו עד התקדש השבת היו רק שעות אחדות, כי אמרתי נסעה ונלכה מזה ויעבור עלי מה.

שָׁבַתנו הרחק תַחְנָה (סטאנציע) מ... והתבוששנו לבוא בעת אשר בטח כבר קבלו את השבת במדינת ליטא, אבל בעיני אנשי המקום ההוא היינו כמקדימים מאד. עוד אחר כן עת ממושכה התחשב בעל המלון עם אכרים ויקח מהם כסף וכתב בספר הזכרון לפניו, ובעלת המלון חכתה עוד הרבה עד אשר הטמינה את החמים והדביקה את התנור. ובעת אשר העלתה את הנרות לא אפון כי נִקו הַשִׁנַיִם בליטא, ונקרו את הבשר אשר התאחז ביניהם מארוחת הערב; או שכבר נרדמו על העמודים (סטענדראות) בבתי המדרש בעת נשאו המטיפים בעם מדברותם. והעגלונים אשר באו בעת ההיא לשבות שַׁבַּתם, החלו אחר כן להכין עצמם לקבלת יום הקדוש, במתינות רב ובשובה ונחת, רחצו את ראשיהם וסרקו במסרק לאור הנר, ואחר זמן רב החלו להגיד קטרת, עד כי הקדיש דרבנן הנאמר בבתי מדרשינו במדינתנו אחר כלותם הדורשים את דרשותיהם, אולי כיון את השעה גם על סיום אמירת הקטורת, ויהי לנס ! גם הנערות משרתות בית המלון לא חבקו ידיהן בחיקן, כי הלבינו ברגע ההוא בסיד ובמלבן את פי התנור מפיח העשן לכבוד שבת ! וכמחללי קדש היינו אנחנו בעיניהם אשר לא הכננו עצמנו ונמהר לקבל שבת ולהתפלל ערבית, קלים היינו בעיניהם ! לא שלטנו ברוחנו וגערנו בם על חללם את השבת, אבל שומע לא היה לנו מאתם. ויהי בדברנו אליהם פעם ושתים ולא שמעו אלינו, שמנו מחסום לפינו וחדלנו מדבר עוד. – בסעודת הלילה לא נראה על השלחן כי אם לחם חטים, ואנחנו אשר לחם דגן ערב לחכנו יותר, בקשנו לתת לנו לחם דגן, ונהי בעיניהם חטאים, ואותות קצף נראה על פניהם, כי מחללים אנחנו את קדושת השלחן ומשביתים את שבתם, גם אותות גאה וגאון נראה על מרום מצחם, כי כגבוה שמים מן הארץ, כן גבהו דרכיהם מדרכינו בעבודת אלהים, כיתרון האור מן החשך ! ביום המחרת בקומנו ממשכבותינו ראינו נעלינו מנוקים ומלוטשים, ונשאל את פי הנער משרת בית המלון, מי לטש ונקה את הנעלים ? ויען בגובה אפו "אנכי" ! "ואיך עשית הדבר הזה הלא שבת היום" ? שבנו ושאלנוהו, "חי נפשי כי לא תכנתי את רוח הליטואים*" עננו כמתקצף וכמהתל "להתחשב את האכרים ולקחת מהם כסף הפדיום ולחוק בספר, אסור בשבת, להלבין שחרחורת פי התנור, גם לסרוק הראש לכבוד שבת אסור, ללטוש הנעלים אסור בשבת, כל אלה אסורים בשבת, ולאכול פת שחור פת דגן מותר" ? ? צחוק נפרץ התפרץ מפינו, כאשר תצחק גם אתה הקורא. – אלה אנשי הארץ הזאת, וזה דרכם בקדש ! – במוצאי יום מנוחה אחזנו דרכנו הלאה, ונסע ונבוא היום כבוא השמש למחוז חפצנו. פה מצאתי את שאהבה נפשי, את ספרך אשר כתבת בראשון לחדש הזה ואורו עיני. קראתיו באלפי פיות, ורבבות אזנים כריתי לו, ויהי לי לכלי מחזה (פאנעראמע) לראות את עיר מולדתי, את בית אבי, את מאהבי נפשי, את כל הקורות אותם ואת כל עלילות מצעדיהם, נצבים חיים כלם לפני היום ! – טרם צאתי מזה אדברה שלום בך במכתב עוד הפעם, ובין זה וזה אוקירך כנפשי ואהבתיך רעי כמוני ...

כך במקור, הליטואים, אות ו' אחרי טי"ת.

מכתב ללמד - מכתבי ידידות בודדים

סג.

שובע שמחות את פניך !

אזכרך ידידי ! מארץ וואליניען מעיר מצער ... יומם אהגה בך ובלילה שירה עמי, אשא בעדך רנה ותפלה לאלהים חיים, לא אחליף אהבתך ולא אמירך באחר, ותמיד כל היום אעלך גם עלה על ראש שרעפי. מצאתי פה נתיבותי האובדות לי בעיר מולדתי, מצאתי ידי ורגלי, מצאתי משלח יד ויש שכר לפעולתי, אלה וכאלה עוד אמצא פה, אבל לא אוהב ורע כמוך ! בארץ השמנה הזאת יש מוצא לעסקים ומקום לפרנסה תֻקח אבל לא לאוהבים ורעים ליליד ארצנו, ערום לבי נגדך תמיד, ולא אכסה ממך גם היום את אשר עם לבבי לשוב אל ארצי ואל מולדתי ואל בית אבי לתקוע שם אהלי כאשר בתחלה; מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה בארץ מולדתי, הארץ אשר הרתני ילדתני וגדלתני, וארצה את אבניה ואת עפרה אחונן. אף כי הגדיל ה' לעשות עמדי, ריקם יצאתי מארצי במקלי עברתי עד המקום הזה, ועתה הנה ביתי מלא כל טוב זהב וכסף ושמלות ועבודה רבה, מהולל שם ה' ! אבל כל זה איננו שוה לי, באין לי איש רעים להתרועע, כי אל עקרבים אנכי יושב פה, בין אנשי תועי לבב המטילים שקוצים על כל ילידי ליטא, גם ראשי חכמיהם לא זכו בעיניהם וביראי אלהים ישימו תהלה, גם אני תמיד שמי מנואץ כי איש ליטא אנכי. בששת ימי המעשה אז ירוח לי, כי הנני מלא שכרון עבודה, והעסקים אשר נתנו לי לענות בהם יהלמוני, יבלו את עתותי וימלאו את כל חדרי לבי ואת כל מחשבותי, עד אפס עת ומקום לדעת מה חדל אני. אבל בהגיע תור המנוחה בשבתות ובמועדים, אז הנני בודד במועדי כערער בערבה, כלוא אני ולא אצא, רחוק ממני אוהב ורע ומיודעי מחשך; זכור אזכור אז שבתי בעיר מולדתי ותשוח עלי נפשי, אז תפקחנה עיני לראות כי אובד ונדח אנכי בארץ נכריה ונפשי ביגון תתמוגג, מי יתנני כירחי קדם, מי ישיב לי חגי חדשי ושבתי בשבתנו יחד אני ורעי ונתעלסה באהבים, בדברי תורה מדע ומחקר והליכות עולם, כי חסרתי כל אלה מיום בואי הנה, על כן צר לי המקום לשבת פה, כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך; גם רעיתי ובנינו ינהו מאד אל ארץ מולדתם, והיום ההוא יום שובי אליכם לא ירחק חוק, אראנו מקרוב אשורנו ולא רחוק, בפי ובלבבי לעשותו בעוד ירחים אחדים, ומבטחי בה' כי לא שם להט חרב המתהפכת על פתח גן עדני אשר גורשתי ממנו, כי יפתח לי דלתיו, ושם דרך יראני בישע אלהים למצוא מוצא לפרנסתי, כי לא קצרה ידו מהושיע גם שמה, כי מלך כל הארץ אלהים. – ואותך ידידי עם כל מאהבי נפשי אברך, ובעדכם אשא כפי, כי באשר נולדתם שם תגורו כל הימים וארצכם לא תעזבו, במקום יצמח העץ שם יהוא*, ובמקום נטעו ישגשג. כה ברכת רעך המתרפק אל ארץ מולדתו ...

*מליצה על פי הכתוב בקהלת (יא, ג): מקום שיפול העץ שם יהוא.

מכתב ללמד - מכתבי שלום ואהבה מחתן למחותנו

לט.
          מחותני רב הכבוד !

אתמול הריצותי לכבודם מכתבי ביד הפאסט, בו דלה דליתי כל מעיָנַי ואשפכה בו כל הגיוני, עד כי יבש מקורי ויחרב מעיָנִי, והיום הנה זה עובר עלינו ר' ... ממכון שבתם, ואך דברתי עמו רגעים אחדים על אודותם, והנה מלאתי מלים, וכהָקֵר בַיִר מימיה תָקֵר האהבה אמרים חדשים, כי רק בעולם המעשה ובילדי יום, בכלות כל ענין יכלו אמרים, ובאין דבר אין אמר ואין דברים, אבל האהבה ממנה לא יעתקו מלים, כד האהבה לא תכלה וצפחת הידידות לא תחסר, חדשים לבקרים רבה אמונתה, לרוח צח חרישית תקום ותתעורר, ומריח אש תחם בשלהבת־יה ! מדי דברי בם את בן עירם זה, התיצבו כלם לפני כמו לבוש ותמונתם לנגד עיני, רוחי תתלהב מחום ידידותם, תעלה אבר כנשרים ותעוף בגאותה שחקים ! ומי כאדוני טוב רואי, עיניו הלא יביטו יראו בי בעת הזאת, ועפעפיו יבחנו בני שרעפי, ונשא במשא אתי לקחת מידי גם את דברי היום, ויקל מעלי משא רגשותי.

האיש הזה מצאני בחדרי עם מורי לתלמוד, בעצם חומי בהתוכחי עם המורה בבאור דברי התוספות בסוגיא אחת עמוקה, אשר נפלגנו בבאורה, והוא יספר לכם כי איש ריב ואיש מדון אנכי, כי לא התרפֵּיתִי עד כי התלקחה מחלוקת רבה בינינו, ועד אשר נצחתיו גם יְכָלְתִּיו, ויקש דברי מדברי מורי, על פי הכרעת הרב ... ולולא אץ הנוסע לדרכו הרציתי דברי תעצומותינו לפני אדוני מחותני, כי ישת גם הוא ידו עלינו ויוכיח בין שנינו, ומפני נחיצתו אשים קנצי למלי, ואומר שלום שלום מאת המיועד לחתן לו ...

מכתב ללמד - מכתב ל"ט - נפתלי משכיל לאיתן



מד.
מחותני רב פעלים !

בתשיעי לירח התשיעי הזה קבלתי מנחתו היקר[ה], מנחת אזכרתה, מנורת כסף בעלת שמונת קנים להעלות הנרות בימי החנוכה הקרובים לבוא. מה דמות אערכה, לגדל שמחתי ועליצות נפשי, אין אמר ואין דברים להביען ולא ישערום רבבות מלים ! ימי החנוכה טרם באו והיא כבר העלתה נרותיה בקרבי ותאר את כל חדרי לבי, ואל מול פני האהבה יאירו הנרות ! מעת כרתנו ברית אהבים, היו לנו הימים ימי חנוכה, מיום ליום תרבה אהבתנו להאיר, מיום ליום תוסיף נרות כהלכות החנוכה ! – גם את העולם אתן בלבי, בראותי את המנורה הזאת העשויה מעשה שבכה מעשה רשת, כי כן העולם מצודים וחרמים כלו, רשת פרושה ליד מעגל, ועל שבכה יתהלך גבר, והחכמה והמדע המה קני המנורה, נרות אלהים להאיר את הדרך, לנחות את האדם אורח ישרה, להורות לו הדרך אשר ילך ואת המעשה אשר יעשה. האורה היא תכלית וחפץ המנורה, למענה כל החרדה הזאת, והתורה והחכמה הדעת והמישרים, המה חפץ כל המעשים אשר עשה האלהים, כי זה כל האדם ! גם רגשי עצבון והגיוני יגון תעורר בקרבי המנורה הזאת, כי אראה בה דמות חיי אבותינו מלפנים, העשוקים ורצוצים הנענים והנגשים, אשר האירו כנרות וכלפידים את כל העולם כלו באמונה טהורה, והפיצו קוי זוהר דעת את האלהים בכל עמי הארץ, והאלילים כליל חלפו, והמה פרשו רשת לרגלם, וירעצום וירוצצום באכזריות חמה, וכאשר יענו אותם, כן הרבו להאיר ולהוסיף נרות המדע והדעת, להרבות נר על נר ולספות אור על אור, וכן פרצו בחכמתם ולא נלאו ! – רק ידעתי מחותני יקירי גם ידעתי כי לא למזכרת ימי הבינים כִבְּדַנִי בתשורתו זאת במנורה להאיר, כי הימים ההם ימי חשך היו, אל יחדו בימי אור, ובמספר ירחים לא יבואו ! רק לזכרון ימינו אלה אשר היה אור לבני ישראל במושבותם, לאור מלכי חסד ילכו נגה, כלה שוד אפס המץ תם רומס מן הארץ, וזכרון הענן והערפל הוא רק לדעת יקר ערך הימים האלה, לשוש ולשמוח משנה שמחות בעת ההוה, באור שמש התרבות (צוויליזאציע) המאיר לארץ היום, מהלל שם ה' ! וברוכים מלכי ארץ הגוללים חשך מפני אור ! – כל אלה ראיתי והתבוננתי במנחתו רבת אוצרות זאת, ולפיהן הקרבתי לו תודות, אלו מצאתי דברים לבארן, אבל כרבם כן עצמו ממני, ויהי נא מטוב אדוני ללמוד המפרש מן הסתום כמוני היום, למוד אל חיקי כמדתי, וכגמול ידי ישיב לי, אני בנו ומכבדו ...



מה.
אורה ושמחה וששון ויקר !

שטר מתנתו משטרות הגורל לממשלת ארצנו מאת רו"כ, משלוח מנות ליום הפורים, קבלתי לשמחת לבבי, הוא יכנהו משלוח מנות ואני מתנה לאביון אקראהו, כי מה גמול אשיב לו או מה מידי יקח ? גם לתודת לבי אין די באר וברכתי אין די עולה על הגליון ? גם מליץ אחד מני אלף לא יעצור כח להביעם ולשון מדברת גדולות תקצר מהגיד שמץ מנהם, ואני לא איש דברים אנכי גם תמול גם היום. אך ראיתי ונתתי אל לבי כי לא יבקש אדוני ממני דבר וחצי דבר, כי גם בתשורתו הקודמת לא עצרתי כח להריק שפעת ברכותי ותודותי על ספר, נתכו הגיוני לחומר אחד מוצק, נצבו כנד מזמותי, קפאו תהומות בלבי ודברי לעו, והוא לא שת לבו לדבר הזה, והוסיף שנית ידו לכבדני כבוד ביום הזה, אשרי האיש שככה לו, אשרי ש ... מחותני ? – .


בערכי הדברים האלה על ספר, והבית מלא אורה ושמחה שמחת יום הפורים, מסביב לי גביעי יין ומגדנות וקול מצהלות עליזים השותים לשכרון, ומעלים את כבודו ואת אנשי ביתו על כוס שמחתם. כן אציג לפני במחזה את בית מחותני ואנשיו, מסובים כעת על שלחן מלא מסך וכבודו בראשם, ברנה יגילו ויעלזו בכבוד, וכוס שמחות ישאו גם לשמנו וזכרנו. התפקדו אהובים ! ותמצא[ו] גם אותנו בתוככם, כאשר לא נפקד מקומכם בינינו, בקרב לבב כל איש ואיש מאתנו, ובראשם בלבבי, אני בנם ואחיהם אוהבם וידידם ...



מו.
מחותני איש הנלבב !

למשוש לבי קבלתי את האשכר אשר שלח לי אדוני מחותני ארגז כסף להחזיק דבש־מוצק (צוקער פוסקע*) ומנעולו גם המפתח הכל כסף צרוף מזֻקק שבעתים, ועליו מלמעלה מפֻתָּחים שמי ושם משפחתי. ובתוכם [אולי צ"ל ובתוכי] ישתומם לבי כי כבדה עלי תודתי מאשר לאדוני לשלוח לי את המנחה רבת המחיר הזאת, אף כי אשביר תודה בלא כסף ובלא מחיר ברכה ותשואות חן ? נקל להשתכר די שַׁוְיָה [כך במקור!], נקל למצוא מוצא לכסף מקנתה, ממצוא דברי חפץ די תודה כערכה, כי לא לפי הכֹפר אשר יושת עלי מנחה תשולם ברכה, לא לפי משקל הכסף תִּשָׁקל תודה במאזנים ישאו יחד, כי אם לפי עוז חבת הנותן לפי רגשי לבבו והגות נפשו, היש משקל לרוח, ומי יפלס רחשי לב ? אחת יש לי להשיב לאדוני ואותה יואל לקחתה, מנחה היא כמנחתו, הוא לבבי, ארגז מחזיק אהבתו המתוקה עוד מדבש ונופת צופים, גם המנעול גם המפתח נתונים נתונים המה לו, וגם עליו מפותחים שמו ושם משפחתו, כמראה אשר הראה לי אדוני במנחתו. ואם גם ארגז כזה שלח לי כבוד מחותני עם ארגז הכסף, גם לבבו נלוה עמו, הלא הוא הדבר אשר דברתי, כי רק אחת יש לי להשיב לאדוני, אחת ואין שְנִיָה, גם את האחת את לבבי יחלוק לחלקים, לו ולרעיתו ולזרעם חלק כחלק. ולא ידעתי אפוא מה אשיב לו עוד גמול אם יוסיף אדוני שנית ידו לכבדני במנחה ? הן כל אשר לי נתתי לו, לא נשאר לפני אדוני בלתי אם גויתי, אבל איה מקום כבודו ? הלא בקרבי; איפה מכון לשבתו ? הלא בלבבי, ואם גם רוחי ולבבי שלוחים אליו, עודם עמי, אני ואדוני ולבבי יחד. גם אחרי תתי אותו לאדוני עודו בידי, ואתנה לו כן תמיד את לבבי, אני ...


*כמו צוקער פושקע בשי"ן ימנית. קופסת סוכר.

מכתב ללמד - מכתבי המלצה

עח.
מכתבי מליצה

             ידידי איש חסד ובר לבב !

קצרים ומעטים היו העתים אשר השתעשענו פה יחד בעברך דרך הֵנה, אבל הכו שרש בלבבי ולא ימושו מנגד עיני כל הימים, אחשוב כי גם בחיקך טמנו הרגעים האחדים ההם זרע רב, ותכיר את הקול הקורא אליך ולא מוזר יהיה לך, תכיר את הקול ואת האותות, כי הקול קול נ ... והידים ידי מ ... אי לזאת תעוז ידי ירום לבבי להציג לפניך את האיש הנצב עמך בזה, ולבקש עליו מלפניך חסד ורחמים, אחיך הוא בן אמך יליד ההשכלה כמוך, הנה הוא עובר עליך בלב מלא חכמה וכיס נקוב, ופניו מועדות ח ... לתור לו עבודה וכהונה באחד מבתי המרכולת, או להסתפח אל אחת הכהונות על מסלת הברזל. כי בשנים האחרונות האלה, ליטא לוטה בערפל ותרד פלאים, אזלת יד כל משלח יד והעסקים בשפל ישבו בסתר המדרגה, וכסוחרים כסוכנים יסעו הנגבה כצפרים בכלות הקיץ, והיה האיש הזה כאחד מהם. בי תמכה ימינו לבוא עד עיר מגורתך, ואתה היה עוזר לו מן הוא והלאה. ולא עליך לבד אשליך יהבו לנהלו מכספך בעגלה ובלחם עד בואו למחוז חפצו, כי אם מכחך תשחד בעדו, לאסוף ולכנוס ממכיריך ומוקירי החכמה, נדיבי לב אשר ישישו בשמחה לעשות צדק לאיש כזה, בידעם כי כספם המעט והמצער יעלה ויבוא ויגיע אותו למטרה רוממה, ויזכור חסדם כל ימי חייו, מה טוב ומה נעים הוא לאדם לעשות צדקה העומדת לעד. ומי יחוש ומי יחוס על איש כזה יותר ממך ? מכל ההמון הרב לא יהיה לו מושך חסד, כי החכמה ראשית חטאת בעיניהם, והמשכילים נחשבו למו כשעירי עזאזל, לדחפם מן הצוק ולפזר עצמותיהם לפי שאול. הלא יהכרו לו [אולי צ"ל יתנכרו לו] וכבני נכר יתכחשו לו. סמוך לבי בטוח כי לא תשליך דברי אחריך ולא תשלחנו ריקם, למען אהבתנו, ולמען אהבת חכמה ואהבת חסד. וה' ישלמך טובה, לא תהיה נעזב לנצח וזרעך לא יבקשו חסד, הנני אוהבך ...

עט.

        אוהבי ואהובי !

נמצאתי על נקלה לאשר בקשני האיש הזה העומד ממולך, להיות למליץ בעדו כי תואל בטובך לאספהו אל תוך ביתך, ולתת לו יד באחד מעסקיך הרבים והעצומים. ידעתי כי רבה טובתך מזה מאשר טובתו, איננו מודעי וגואלי, לא שאר בשר הוא לי, אף לא שוחד דברים ולא שוחד כסף יוציאו מפי מלים, כי אם למענך ידידי ולתועלתך נדרשתי לאשר שאלני, לרכוס אותו בקרסי מליצתי זאת אל מסחרך, נדרשתי בכל לב ולא סרבתי, מדעתי כי תברכני נפשך בגללו. האומנם כי לא תרעב לאנשים עובדי עבודת מרכולתך, ומסחרך לא ירצה את שבתותיו מאפס עושים, אדמתך לא תשם וארצך תבעל, והחזיקו שבעה אנשים באיש אחד בימים האלה, על כל עסק קטן ודל אשר יבוא לידו, למלאות ידיהם עבודה. אבל אבטיחך באמון לבי ובנקיון כפי, כיד הידיעה וההכרה הטובה עלי, אשר אדע ואכיר את האיש הזה, כי בכל בני משק ביתך מאין כמהו, עוז בימינו ושפתו אתו, לכתוב ולדבר צחות בשפת עבר ושפת המדינה על אופן מאד נעלה, גם ידיו רב לו בשפת אשכנז וצרפת, אשר גם הנה דרושות ונחוצות לחפץ מסחרך המשתרע מעבר לגבול ארצנו. שאר רוח לו בחכמת החשבון עד להפליא, גם ערך המשולשים ואלגעברי ממנו לא נעדרו, ויתרון הכשר דעת לו במערכת ספרי מסחר וסדור ספרי הזכרונות הפשוטים והכפולים, כל אלה על פי יסודות החכמות האלה וכלליהם מגדולים חקרי לב. אף מכתב ידו נחמד ונעים מעשה ידי סופר אָמָן, ולא הִשָׁה ה' אותו גם לב מבין ועין בוחן, להכיר בטיב סחורות רבות, לדעת לזרות ולהבר, מה לרחק מה לקרב, יודע לנהל במועצות ודעת עסקים גדולים ונכבדים, רחבים ומסתעפים, להוציא ולהביא, ועד מהרה ירוץ דברו לחלק עבודה לכל האנשים העוזרים עמו הסרים למשמעתו אשר הוא לפקיד עליהם, יבקר מעשה איש ופקודתו, ושולח עין חודרת על כל עלילות מצעדי גבר לבל יעשו מלאכתם רמיה. ועל כל אלה איש סוד הוא ולבבו נאמן לפני כל הבאים בבריתו, ואף כי לפני אדונו אלופו לראשו. לא חסר לו דבר, כי אם מקום וענין להוציא את כשרונותיו לפעלם, להצטיין בשלימות נפשו, ובידך ידידי להפנותו אל כל חפץ וענין אשר תחפוץ כטוב בעיניך, וכל סעיף אשר תבחר מסעיפי מסחריך הרבים לתת על ידו, תמצאהו כדאי והגון לכך; ואם ראשיתו יהי מצער, כי תספחהו רק על אחת הכהונות מהמון עסקיך, אני תקוה כי אחריתו ישגא מאד, כי לא יארכו הימים, וכל טובך תתן בידו ותשימהו לאדון על כל ביתך, תשיתהו ברכות לעד, ועל פיו ישק כל אשר לך. אל תביט אל מראהו ושפל רוחו, כי עצבון לב ודאגות קרב ידכאו נפש ועוז פנים ישונה, ואך ימצא נתיבה לכלכל את נפשו ונפשות ביתו, ושבע ורוה ודשן, אז לב שמח ייטיב גהה, ומעלות רוחו תעלינה גם על מרום מצחו, תשקפנה מבעד בבות עיניו, ופניו ינהרו. – למענך ידידי הכברתי במלים עד כה, בגלל הצלחת ביתך, ואני לא לבד לשמוע כי את חפצי השלמת קותה נפשי, כי גם לקחת ממך תודה וברכה, אחרי אשר תתהה על קנקנו ועל שרשי רגליו תתחקה, הימים לא ימשכו ותמצא בו יתר הרבה מאשר הוגד לך מאת רעך כנפשך, החפץ באשרך והצלחתך ...


פ.

       חן וכבוד יתן ה' לרודפי חסד !
האדם הנכחי אשר באתי להמליץ טוב בעדו לפני עם אלהי אברהם, הוא מוסר תוכחה לכל נטילי כסף השמים זהב כסלם וברוב עשרם יתהללו; המה יביטו יראו באיש הזה, כי ההצלחה חזיון שוא, ומקסם כזב יום טובה, הכסף צל עובר והעושר יודד כחלום חזיון לילה, ואין מעמד למו. זה לפני שנים אחדות עם עשירים נמנה ובין בעלי הון במותיו, ואיך ההפך עליו הגלגל וירד פלאים כהיום הזה. היד אשר הושיטה עזרה בצר לכל מר נפש ורוח נכאה, איך פשוטה היום לבקש עזרה מאחרים; אהה מה נורא רדתו ומה עמוק נפלו ! ומי לא ינוד לו ומי לא יחמול עליו ! יכמרו נא רחמיכם כל קוראי הטורים האלה לחומלה עליו לקרבו כמו נגיד. טרם יקרא ואתם תענו, עוד הוא מדבר ואתם תשמעו, כי גם הוא בהלו נר ההצלחה על ראשו, נמצא טרם נדרש, וטרם נקרא ענה. זרעו לכם לצדקה ויקצור לפי חסדו ולפי טובו ביום טובה. ואני לבי ישתפך בתוך מעי מדי דברי בו, ורוחי יתהלך ברוח התעוררות עזה, עיני תשפלנה לראות ולא אמצא עוז ותעצומות לשאת אותם אל האיש הזה להביט בפניו, כי עיני ראתהו בהודו וכבודו בהצלחתו וגדולתו, ואיככה אוכל ואראה ברעתו וקלקלתו באסונו וקלונו ? יתן ה' ותשוב הצלחתו במעלות אשר ירדה, יחֻדש יומו כקדם, לשמחת לב כל חובבי אנשי חסד, ולשמחת לבי אני המעתיר ...

מכתב ללמד - מכתבים בין חברים

סז.
מכתבי רעים הנוגעים באיזה ענינים

הנני נותן לך את בריתי שלום !

התרגזך עלי ידידי במכתבך מן ... שמעתי, שאננך עלה באזני, ואלו נחתו רק בי חציך ותנחת רק עלי ידך, החרשתי, אף כי יסרתני שבע על חטאת לא עשיתי; אבל קנאת האהבה אכלתני, כי בחפזך דברת דברים כמתלהמים, שמת תהָלה בבת האהבה ותאמר לשרשה מארץ חיים, באמרך כי רק רוח עועים היא מסוכה בלבב האוהבים הבוטחים על שקר, רוח מתעה על כל האדם, ברוב קסמיה ובעצמת כשפיה תלכוד אנשים בערמה ואין אמון בה. התפאר נא עלי במה כחך גדול כי תסיע בריח התיכון המבריח את כל היקום ? מי היא המאחזת את טבעות הבריאה כלה, השרשרת הארוכה מארץ מדה ? הלא היא האהבה ! ובלעדה גם בני אדם ובני איש כבני לביא יתפרדו, יתרחקו קרובים יפוצו אבות ובנים, איש ואשת, ולא יקרבו זה אל זה כל ימי עולם ! מי תבנה בתי אבות תחברם לשבטים, ושבטים לגוי גדול ? מי תקומם ערים ותכונן קריות ותקשרם יחד לממלכה ? יד האהבה תעשה זאת ורוחה היא תקבצם ! ומי יודע אם לא היא תחבר גם את יסודות הארץ, תעשה שלום בין אש ומים, תלוש רוח ועפר יחד כבצק יתלכדו ולא יתפרדו ! – ועתה כי מאסת את הכנה העוקצת אותך, אמרת גם את הראש גם את הזקן תספה, ובבגוד בך אוהב אחד תעביר בשלח את האהבה אם כל חי, זה פרי החפזון וזאת פעולת נמהר לב ! גם עלי הוצאת משפט מעוקל ובחֻמך נדעכה נפשך ממקום האמת והיושר, ותגדיל עלי בפיך, עצמת ממני מאד בדבר שפתיך; אבל לא בכח לשון יגבר איש, כי אם בכח האמת ובגבורת ישע ימינה, וכבֹר ידי אשיב לנגד עיניך. הציר אשר שלחת לי על דברת ר' .... בא אלי בעודני עצור בחדר המטות, בעוד נאבקו יחד אור וחשך לילה ויום, קמתי ממשכבי ואלבש מדי ואלכה בית האיש ההוא בדבר ענינך, כי הטרם הבינותי מהחרדה אשר חרדת לשלוח איש עתי, כי הענין נחוץ ? אבל מצאתי הבית סגור על מסגר בדלתים ובריח והאנשים ישנים. שבתי הביתה ואחרי שתיתי חמים ואחרי התפללתי הלכתי אליו שנית ולא מצאתיו שכבר חמק עבר, כחצות היום דפקתי דלתיו שלישית, וגם אז בקשתיו ולא מצאתיו, ואנשי הבית הגידו לי כי אמצאהו בערב בשעה התשיעית, ואת המועד ההוא לא אחרתי, אבל כבר נסע וילך לדרכו. – ועתה מה לך כי נזעקת ולבך יזעף עלי ? האמנם רב נזקך כי לא ראיתיו, גם לבי יכאב ונפשי עלי תאבל, צערך צערי ומכאובך מכאובי, אבל מה היה לי לעשות ולא עשיתי ? לא אני הבוגד באהבתנו כי אם אתה, בעשותך זרות לא אקוה לנטות עלי קו הדין, ולבלתי הפוך בזכותי כחובת אוהבים. לא אנכי מעלתי בך כי אם אתה בי, לתת אותי לשמצה לבוזה אוהבים ולמתָעֵב דודים, כאלו באיבה ובזדון הדפתי את דבריך והשלכתים אחרי גוי; ישוב נא אפך ותנחם, תשוך חמתך ותתבונן מי מאתנו הצדיק. לא כן אנכי עמך, גם כי חטאת לי נכח השמש לא אפגע בך ולא אשים אשם נפשך, כי מדוי נזקך ומעצמת מכאובך דברת עמי קשות, והנני נושא עונך ועובר על פשעך, הכל מחול הכל שרוי, הדברים הראשונים יפלו, וכאז כן עתה נאמן לפניך לבב רעך ...


סח.

יברכך ה' וישמרך !

דבריך מן ... המרו ועצבו את רוחי, חזות קשה הוגד לי, כי כספך מונח על קרן הצבי, כי האיש אשר בטחת בו ה' ... בא עד משבר ונמוטו פעמיו, הרפסודות אשר לו ביאור תשארנה, ויחרף עליהם החורף ולחערסאן לא יבואו, כי אין מים ביאור ובנהר יעברו ברגל, ותשאל לעצתי לחוות לך דעי את אשר תעשה; הנה עמך אחיך ובית אביך הכרתים והפלתים, וידעו לנהל אותך בעצה ישרה לכלכל במשפט דבריך במועצות ודעת; ומה איעצך אני במקום ובענין אשר עיני לא תשלוטנה שמה, ומה אשא דעי למרחוק ? רק את חפצך אשלים, כי כמו שער בנפשי, כי האיש אמיץ ומצבו איתן, ואם גם קרהו אסון זה לא יפול בנופלים, רק אם לא תהיו לו כנושים ולא תתנפלו אתם בעלי חובותיו עליו פעם אחת, אולם אם יסבו אותו הקַלָּעים כאחד, יחד כלם יקבצו יבואו לו הנושים ויצעקו באזניו הבה לנו כסף, אז ימעדו קרסוליו והיה למעי מפלה, מאין יקח להם כסף בעת אשר אין כסף לאדון זה, המן הגורן או מן היקב ? גם הצבי והאילה בידים יתפשו אם נרדפם על דרך חלקלקות. עצתי זאת עשו ויכלתם עמוד, התפקדו הנושים, דברו איש על לב רעהו לחכות לו עד יעבור הוות החורף, ועוד יתרה תעשו לו להתיר את ידו בהלואה חדשה, וכי מטה ידו והחזקתם בו כי יעבוד עבודתו ביער כשנה בשנה, אז סמוך לבי בטוח כי יושב כספכם עם נשך ומרבית. אך על אמונתו אל תשענו, כי מנויה וגמורה בסוד חכמי המסחור, כי הכבוד הוא ראש פורע חובות, ואחרי אשר כבוד האיש הזה כבר על עפר נחת וחולל לארץ נזרו, יש לחוש כי כשלה גם האמונה עמו, יבקש לו נתיבה להבנות מחרבותיו, וכל אשר יוכל יקרח קרחה בנושיו ובכספם ישרוט שרטת. על כן זאת עשו, קחו מאתו את העצים המונחים בקרעמענצוג בערבון, גם את עסק היער יבטיח לכם, ויקרא על כל עסקיו שם אחד או שנים מכם אשר תבחרו מתוככם; כל זה יעשה כתוב וחתום מאושר ומקוים כמשפט, והוא יעשה בעסקיו רק בתור סוכן ואיש הבינים, גם תפקידו נאמן לשומר על יד ימינו, לשמור מוצאיו ומבואיו לבל יעַוֵת עליכם את הדרך, אז תבטחו ואיש על מקומו יבוא בשלום. באין עוד כל ענין יתמו הדברים, ותואל ידידי להודיעני אחרית הדבר להרגיעני כאשר הרגזתני, ובין כה וכה אשאר ידידך ...


סט.

הקימותי את בריתי אתך:

למה תאמר יהודה ותדבר בערינשטיין; "ידידי יצחק עזבני ופרידזאהן שכחני, ולא זכר גם את הברית גם את השבועה אשר נשבע לי, לתת את בריתי שלום לאבותי לאחי ולאחיותי, אשר נסתם להם כל חזון מאתי זה שנתים ימים, ותזנח משלום נפשם, ולהריץ לי דברי ספר אחרי בואו עיר מגורתו, להראות לי כי עשה את אשר נטל עליו. כל אלה התחובב לי לעיני השמש בשפה ברורה ובתֵקע כף, ועתה כמסתיר פניו ממני ואותות אהבתו שם בדים, את דברו לא הקים, את פני משפחתי ובית אבי לא ראה, אף אין מגיד ואין משמיע, אין מכתב ואין ספר". הס ידידי! אל תתן דופי באחיך, מעודי לא חללתי ברית רעים ואל חקי אהבת אדם לא חטאתי, הא לך שלוּמים לְנִשְׁיְךָ אשר אתה נושה בי, ומאשר ארכו ימי מסעי יתר הרבה מאשר דמיתי, מחליפות הרוחות ושנוי העתים, קור וחום קיץ וחורף לא שבתו, בין לילה נערמו ערמות שלג, ובין לילה זרמו נצמתו ויהיו לפלגים יבלי מים; היום נסענו בעגלת גלגלים, וממחרתו הסרנו אופן מרכבותינו ונסע בעגלת חורף השטה כאניה עלי מים, על כן התמהמהתי עד כה ואחר עד עתה. – ואני זה שבתי הבית מעט, שלשום באתי שלום אל נוי, עוד לא נפלו פתיתי הקרח מעל שפמי, עוד לא הסב הקור את שיבתו מעל זקני אשר השליג עליו בצלמון, עוד ראשי סחרחר ולבי בל עמי, לא שאלתי עוד כל השאלות הראויות לאורח כמוני אשר עשה את דרכו שלשת רבעי שנה, לא שאלתי עוד על חדשות העיר וחליפותיה, על קדושיה טהוריה, על הכרתים ועל הפלֵתים, על החיים ועל המתים, על החכמים והסופרים, על המינים והכופרים, על הצדיקים ועל החסידים, על התבערות ועל הלפידים. ופניתי אני את לבי מכל אלה, ומכל המעשים אשר נעשו בתוככי מסחרי, והקימותי את בריתי אתך, לעשות חוזה את הוריך היקרים, הנוגים ממועד צאתך מעל פניהם, ולהגיד להם כי אתה שלום ומכון לשבתך חערסאן. מה אומר לך ידידי ומה אספר לפניך גֹדל שמחת אביך ואמך ומצהלות אחיך ואחיותיך לקראת בשורת שלומך, גם עט סופר מהיר יֵלא, ולשון מדברת גדולות לא תעצור כח לתאר לפניך בשרד אמת את שמחת לבם בציור מדוקדק, ואף כי כבד פה וכבד לשון כמוני ? באהבה שפוכה וגלויה התנפלו על צוארי וישקוני, כאלו הייתי אני לאבותיך הבן ולאחיך האח. עשרת מונים שבו וישאלוני; "האנכי בעצמי עיני ראוך ולא זר ? האנכי בעצמי שבעתי בהקיץ תמונתך, ופה אל פה דברתי עמך במראה ולא בחידות" ? כי פג לבם מהאמין כי עודך חי. לא דברים העירותי אל חיקם, כי נפחתי באפם נשמת חיים! נחמתים ושמחתים מיגונם! וגם אני לקחתי שכם אחד בשמחתם, כי על ידי היתה זאת להם, יהי חלקי תמיד בין המשמחים אלהים ואנשים! ועם דברי אלה הקימותי את השבועה אשר נשבעתי לך, ואתה שלום כנפשך שבעך ונפש אוהבך לנצח ...


עא.

      אוהב טהר לב !

כלי מחזה נפלאים המציאו בני הדור החדש הזה הצועדים באורח החכמה וההמצאות מצעדי ענק, כלי מחזה נפלאים המבהילים את הרעיון, המגדילים כמות כל דבר רבוא רבבות מונים, לראות כל הדברים היותר דקים כהרים גבנונים, ולחזות את אשר תֵכה העין מלראות כבני הנפילים, לא יאומן כי יסופר, הפליאו עצה הגדילו לעשות ! ואין אחד מהם אשר שכל את ידיו להוציא כלי למענהו, להביט בו הלב בעצם תמו, ואל הכליות כאשר הם, כאשר הפלאת אוהבי ורעי, להראות לי במכתבך הנחמד והנעים, את לבבך הטהור ואת נפשך החמודה, ותציג אותם ערומים לעיני, כאלו היה הכח והיכולת גם לאנוש כערכי לראות ללבב ! ומה אחזה במשֻׁלם ? מה אראה שם במעמקי לבך ? בית מקדש מעט, ומדות נעלות ורמות יכהנו בו ככהני ה' בהיכל הקדש ! ומה יש לעני ורש כמוני להביא קרבן אל בית מקדשך, להקריבו על מזבחך לרצון ? אין לי פר בן בקר מן התישים או מן העזים, לא תור ולא בן יונה, אף לא קומץ אחד סלת, כי אם לכרוע ברך לפניך, להודות לך על חסדך ואמתך אשר עשית עמדי. אבל ידעתי כי תבלינה שפתי גם מתת לך די תודה כאשר יאתה לך, ולשוני מדבק מלקוחי מלדובב לך ברכה כמדת טובך וענותנותך. לזאת אראה טוב לפני לבלום פי ולדום, ואתה ידידי גם אתה ראה ללבבי ... !


אם לא כבד עליך ידידי לעשות לי כל הגדולות והנצורות האלה, לא תכבד נא עליך גם האחת, לעשות לי עוד שאלה אחת קטנה אשר אני שואל מעמך, להמציא לי מבית המועצה העתקה נאמנה מדבר המשפט ותוצאות דינו, כי עד בוא דבר חק ומשפט הלום יארכו הימים, ופתשגן הכתב לבדו יהיה לי לעזר לא מעט, להעמיד במרחב רגלי. ירגיעך ה' וייטיבך כאשר הרגעתני והיטבת עמי, והיה ברוך כלבבך ולבב רעך ...

מכתב ללמד - מכתבי מסע

עג.
מכתבי מסע
ישפות ה' שלום לך!
עפעפי שחר נבקעו בפאת קדים ואנכי באתי קרעמענצוגה ולולא עמד רוח סערה וירומם גלי שלג וכפור כאפר יפזר ממעל, הקדמתי לבוא יום תמים.  – מזיטאמיר שמעת קולי, משם ערכתי לך מכתבי והודעתיך מכל המוצאות אותי עד העת ההיא, כי היה הקיץ באמנה אתי עד בואי אל המקום ההוא, ומאז לא עמד, כי החורף הדפו, הן גאותו וגאונו יחד על עפר נחת, ספו תמו מן בלהות, וצבא החורף לקחו עמדתו ויירשו ארץ. הרוחות השמיעו לאזני את אנחות הקיץ האחרונות מבין סבכי היער מבינות סרעפי העצים, ועיני ראו את אגלי היזע, נטפי מטר קרים אשר הזיע טרם צאת נפשו. גם את לבב החורף מצאתי בראשונה נאמן לפני, הסיר את אופני מרכבותי וכעבד נאמן נשאני על גבו ועל כתפיו עד בואי קאַנאָווה*, דרכי היתה צלחה, שקטתי במכוני בעגלתי במנוחה שאננה בלי נוע ונוד, כי צפה עגלתי כאניה על פני המים; ואמרתי בלבבי כל פעל החורף למעני, לבל אשבע עוד נדודים וטלטלה גבר בעגלת אופנים. האמנתי כי החורף לבדו הוא השליט בכל המדינה, וכבר נכבשה כל הארץ לפניו ואיש לא יעמוד כנגדו להדוף אותו ממצבו עד חודש האביב; אבל היתה אמונת הבל כאמונת יושבי הארץ הזאת בקדושיהם, כי מספר הערים היו קדושיהם בנגב רוסיא, וכל אחד יאמין בקדושו כי רק לו לבדו נתנו מפתחות השמים, למשול ממשל רב על העליונים ועל התחתונים, על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה, על הרוחות ועל הגויות, אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, נותן לחם לכל בשר וחותך חיים לכל חי, אין קץ אל הכח אשר בידו ואין קצבה אל היכלת. כמוהם נתעיתי בשוא, כי כהפנותי שכמי ללכת מן המקום ההוא, והנה רוח אחרת באה מן הנגב ופני השלג חפו; כצבאות חיל מנוצחים ביום נשק, יפנו ינוסו יחדיו ואת מקום המערכה יעזבו ביד אויביהם, ובנוסם תתקפם נקמת דמם וכבודם, ושכורי חמה יתאזרו עוז להפוך פניהם אל האויב עוד הפעם לחדש את פני המלחמה, יחגרו שארית כחם לרַד לפניהם מורידם ולשוב לקחת מאתו את אשר הביא הנצחון בידו, כן שבו חיל צבא הקיץ לגרש מפניהם אויב ויאמרו השמד, למחוץ מתני קמיו ומשנאיו מן יקומון, לצבוא על הארץ לרומם דגלו עליה כבתחלה ולשפוך עליה ממשלתו כבראשונה. משך יום תמים התאבקו צבאות הקיץ והחורף, מטר סוחף וברד ושלג בלולים יחדיו נתכו ארצה, ובהצותם יחד הלאוני ויכלו את כחי. נִהגתי בכבדות, ובנפש בכף באתי צערקאַסה**; שם החלפתי כח, שם החלפתי גם עגלתי בעגלת קיץ הולכת על ארבע, ומן הוא והלאה עולם חדש ראיתי! השמש תפיץ קרני אור, פאתי הרקיע מתולעים בקוי ארגמן, הבקר לא עבות, השחקים טהרו, ועקבות החורף לא נודעו. שבתי הפכתי בלבבי כי הליכות עולם פה לקיץ, וצבאות החורף לא אוסיף עוד להביטם בארץ הזאת. אבל גם בפעם הזאת תעיתי כשה אובד, כי בין לילה ההפך הגלגל, וקור עז ועצום יצא והקשה את האדמה כסלע אחד מוצק, ויט ידו על הנהרות היאורים והאגמים ויהיו לקפאון, קרם עליהם עור קרח והפך נחלים ליבשה, ולמחר השליך קרחו כפתים, ויתעלם שלג כקומת איש; בכבדות רב הסבו האופנים בלכתם, הסוס צועה ברב כח, ובעמל נפש חתרתי לבוא הנה. וארא כי יד ה' צבאות תעשה כל, ומבלעדו לא תעשינה ידים תושיה! הוא לבדו משנה עתים ומחליף את הזמנים, הוא אמר לקיץ ויהי צוה לחורף ויעמוד! אך שוא עבוד אלהים אחרים! אל תאמינו בקדוש ואל תבטחו באלוף, הן לא בידם טובכם ומה תועילו כי תפגעו בם, חדלו לכם מן האדם, כי במה נחשב הוא! – זאת פרשת מסעי עד היום הזה, וכמה יהיו ימי שבתי פה ומתי אאחוז דרכי הלאה לא ידעתי, אדם אנכי ולא אל, אגיד לך הראשונות אשר באו, וחדשות בטרם תצמחנה לא אשמיע אותך. היה בטוב אתה ורעיתך והתענגו על רוב שלום, וזכרו את אחיכם הנודד ...

* היא העיר קניב (Kaniv, Kanov, Kanev) באוקראינה. נכתב גם: קאנעוו, קאניעוו, קאנוב וכדו'. מכאן שם המשפחה קנייבסקי, בכתיב יידי: קאניעווסקי.
** היא העיר צ'רקאסי באוקראינה. נכתב גם: טשרקאסי, טשערקאסי וכדומה.

יום שני, 17 בדצמבר 2012

מכתב ללמד - קרית מלך רב פטרסבורג המעטירה

סא.

       ידיד נפשי !

קנא קנאתי בך יקירי קנאה גדולה, כי באת קרית מלך רב פעטערסבורג המעטירה, ותלך מעדנות בתוך עיר מקדש מלך, כלילת יופי משוש לכל הארץ; העיר אשר כלתה לה נפש כל יושבי הארץ, כמהּ לה בשר כל איש רוסיא, לשמה ולזכרה תאות נפשם; העיר אשר לצדק ימלוך בה מלך ושרים למשפט ישורו; העיר אשר ממנה תוצאות חיים לרבוא רבבות עבדיה, הנותנת חקים צדיקים ומשפטים ישרים, חיי בטחון ושלות השקט לכל יושבי הממלכה הזאת; העיר הדואגת לשלום כל הארץ כאם רחמניה בעד פרי בטנה. בעיר הזאת תדרוך כף רגלך היום; קנאתי בך מאד ! – ראות רבות תראה, חזות הכל, שם מלך ביפיו תחזינה עיניך, שרים ורוזני ארץ, פחות ופרתמים, היכלי מלכים וכל שכיות החמדה, בתים וחומות מרהיבי עין אשר אין על עפר משלם, בנינים נפלאים המעוררים תמהון בלבב הרואים, גני עדן וכרמי שעשועים, אוצרות סגולה ודברים עתיקים ואין קצה לתכונה; חזון נחום האלקושי תחזה ברחובותיה, יתהוללו הרכב וישתקשקו הפרשים, והחוצות תהימנה מאדם רב, אנשי חיל מתולעים באש פלדות, ומראה כלי נשקם כלפידים כברקים ירוצצו, לא תמלא אזן משמוע ואף כי לא תשבע עין לראות. בהלך נפשי אשוה לפני את העונג אשר תתענג למראה עיניך לעונג רוח ונפש, אשר כל כלי המבטא עליו לא יצלח לברוא לו ניב שפתים, אדמה כי כמלאך אלהים תתהלך ברחובותיה, לא תאכל לחם ולא תשתה מים, כי תשבע ממראה עיניך לבד. כי היש עונג גדול ורב לבן נאמן המתרפק על אמו הורתו, מאשר יתענג בראותו אותה פעם ראשונה והוא לא הכיר בה עד כה ? או היש לו תשוקה עזה ונמרצה מלהתעלס בחיקה ? על כן קנאתי בך ידידי ורעי ! קנאתי בך מאד ! – .

אנכי הקימותי את דברי לשלוח לך מכתבי לעיר ... למועד אשר יעדת, אך שב אלי הנה, כי הקדמת לנסוע משם טרם בואו, ומה פרצת עליך פרץ ? ולשנות לך בזה את דברי הספר ההוא אחשוב למותר, כי שורש דבר נמצא בו כבר הוגד לך ושמעת מאת ... וחדשות לא צמחו עוד בימי      מספר אלה, ולא אצלתי לך, רק ברכה היוצאת מקרב לבי, כי בין ההמון הרב הזה אשר תתהלך בתוכו תמצא גם את האושר, ובין הסגולות היקרות תפגוש את ההצלחה, יחד תתלכדו ולא תתפרדו, ויהי נעם ה' עליך ומעשה ידיך יכונן, כמשאלות לבבך וברכת אוהבך הנאמן ...

מכתב ללמד - התולדה משחקת לפני הנוסע באונית-קיטור

עה.

      ידידי כל חפצי בך !

ארבעה עשר יום ישבתי ב ... וארבעה עשר יום הלכתי משם עד ... ובכל זאת ישאו ימי מנוחתי וימי נדודי במספרם בד בבד, כי מחצית נסיעתי אשים נוספות על ימי המנוחה והנופש, ובטלטלה לא תתחשב, מחצית מסעי נתנה עונג בנפשי אשר לא אשכחהו כל ימי עולם, הרגעים יעמדו למולי כל עוד נשמת חיים באפי, ועל ספרי כלם יכתבו, ולא אחד בהם אשר אמצא כפרו ותמורתו, כי אין חליפות למו. מחצית דרכי עברתי באנית-קיטור על נהר ... התולדה שחקה לפני, המים היו בהירים בשחקים, הארץ היתה כגן ה' בעדן מקדם, על חופי הנהר מזה ומזה, כרמי חמד, נטעי שעשועים, גפני אדרת, שדות וגנים, לבושי מכלול שלל צבעים רקמה, ואין קצה לתכונה. ובכל מקום מקטר מגש לאפי ריח נחוח מעשבות שדי מכל אבקת רוכל, מור ואהלות עם כל ראשי בשמים. הנהר ילפות ארחות דרכו דרך שדרות אלונים העומדים משני עברי הנהר מזה ומזה, ומדי עברנו שחו ראשם וינועו, ועליהם התלחשו יחד, כמתפטרים מאתנו בדרכי הכבוד והמוסר, בתנועת ראש וכובע, וכמשוחחים לנו ברכת הדרך. צפרים עפות מבין עפאים נתנו קול, ויזמרו משכיל לאל הכבוד, ועשתנותי התרוממו אז כאלו הגיתי במפעלות אלהים, וכאלו כרה לי אזן לשמוע סוד שיח שרפי קדש. גלי הנהר המו וישוקו בדממה חרישית, ובשפתי חנף נשקו וילקקו בלשונם את קרשי האניה; רק בהביטי אחורנית מקום אשר עברה האניה, והנה הנהר כים זועף, ישא דכיו, מימיו יעלו קצף ירעשו יחמרו, וכדוד המרתח כלו ויהי כמרקחה, אז היה לי הנהר הזה לראי לראות בו את דרכי בני הדור הזה, אשר בחנפי לעגי מעוג יקבל איש את פני רעהו ובחלקות ישית לו, כאלו ישיש בשבתו עמו יתעלס בחברתו ויתענג במסבתו, וכהפנותו שכמו ללכת יתעבר יתקצף ויקלל, ויתן בו דופי וגדופים, ואומר בלבי: "גם אתה נהר ... ! גם אתה חלית כמונו, גם לבבך מלא תככים ומשחת כאחד האדם! האניה הזאת אשר עברתי בה היתה מלאה אנשים מפה אל פה מכל סוגי בני אדם למחלקותיהם, ותאים רבים בתוכה, למושב רב החובל והחובלים, לממכר המזון ולכל צרכי האניה, עד כי היתה כעיר קטנה וחדר ממכר המזון כמקום השוק, הנוסעים הנכבדים או העשירים שבהם ישכרו למו מושבות בתאי האניה, ורובי הנוסעים הדלים או הנקלים, יקחו מקומם על המכסה מלמעלה, זאת פרשת מסעי על האניה; ולא חמדת הבריאה שחברו לה יחדו כל הוד ותפארת בנסיעתי זאת, לא היא אשר עשתה רושם קַיָם בנפשי, אשר לא ימחה מלבי ברבות הימים, כי חזיונות כאלה כעוף יתעופפו, ועונג כזה יודד כחלום חזיון לילה, מחר איננו ולא יכירנו עוד מקומו, ועוד יותיר אחריו עצבון ורוח כהה; רק בן לויתי שחברנו לנו יחדו לשבת בתא אחד כל ימי התהלכנו באניה זאת, הוא התוה תו זכרון על מצחו ועמו אזכור גם את פרשת מסעי. איש אשר שאר רוח לו בתורת אלהים וחקר שדי, ויתרון הכשר דעת בכל חכמה ומדעים. האיש הזה כל ימי היותנו יחד כהקיר ביר מימיה כן הקרה חכמתו דברים רמים ונשגבים, וירכיבני על במתי שחקים. ותהי לי האניה כבית ספר נעלה, והימים לימי תורה ולמוד, כי פקח האיש את עיני, ויקב לי חור בדלתות כמה ידיעות נחוצות, ואני מאז ועד עתה הנני נוקב ומרחיב את החורים יום יום. תשכח ימיני אם אשכח הימים ההם, אם לא אעלה את האיש ההוא על ראש שרעפי כל ימי צבאי על הארץ ! – .

כמספר הימים אשר ירדתי באניה היה מספר ימי תנועתי ביבשה, ימי מאסרי במאסר העגלה, וימי ענותי תחת ידי אדון קשה, העגלון, שד משחת אשר רוזנים כתהו יעשה, עשירים כאין בעיניו ונבונים כבלי השכל, לא ישא פני איש ולא יהדר גבר. גם אותי נהג חשך ולא אור, עד בואי הנה ביום השמיני לצאתי מאת ... כאור בקר, ויאר לי היום מחשכת הלילה ומאופל העגלון, היא העיר ... אשר מקרבה הנני עורך לך מכתבי זה, וזה שבתי פה ימים שבעה, אבל מספר אוהבי ורעי אשר רכשתי לי בזה רבו מהם. אנשי המקום הזה שלמים הם עם אלהים ואנשים, אנשי חיל יראי אלהים בעלי מדע ושוחרי תושיה. רבות ראות ראיתי בעיר הזאת הראוים לדבר בם נכבדות, לא כערים רבות אשר איש איש לבצעו יפנה, אם יפול אחד אין שני להקימו, יעמדו מרחוק כשועלים בפרצות, ונכשלים בחשך ידמו מבלי משים. פה אם יפולו האחד יקים את חבירו ולכל כושל עוזרים רבים, הצדקה במרום תמריא, חסד ילך קוממיות ואהבת אדם עולה על כלנה! וביותר היה כקסם על עיני, בית החפשית אשר הוקם פה מחדש לתפארת, בעזרת נדיבי העיר ובראשם הגביר לאחיו רב צדקה מוה' ... אשר כל חושיו בבית הזה וכל מעינו בו. הבית הזה עומד בקצה העיר מזרחה ביפה נוף במורד הר נחמד ונשקף על פני נחל ... בית חדש בית נכון ונשא המשתרע לארכו עשרים שעל ולרחבו תשעה שעל, כל הבא אל הבית דרך פתח הרחוב, ילך דרך עקלתון לעצור בעד הרוח העז בימות החורף, לבל יתפרץ פנימה לבל יבולע להחולים. לימין הכניסה מפנה, תא הסופר ותא המרקחת ומושב הרופאים ושומרי משמרת הבית, ומשמאלו בית תפלה וחדר החפצים, ומאחוריהם מזה ומזה חדרים לחולים, לגברים לבד ולנשים לבד; ולמקצעות הבית בירכתים, בתי כסאות חמים, כן לפאת מזרח וכן לפאת ים, לחדרי הגברים לבד ולחדרי הנשים לבד, לשתי קצותיו וחובר. לפאת תימנה יגביל את החצר לשון נחל ... מימיו זכים וצלולים כמשק גבים שוקק בו, גליו יתלחשו בקול דממה דקה ויתנו תהלות האנשים אשר בנו את הבית לרגלם, ובשפתי קדש ישפכו תחנה ותפלה בעד החולים אשר יבואו אל הבית הזה, כי כמוהם יבואו ויצאו בשלום. אל הנחל הזה אדמכם עושי חסד ופועלי צדקות! מגבוה יזלו בלכתם ילכו ועל עמדם לא יעמודו, על כן זכים הם צלולים ומתוקים, ואלו עמדו על עמדם אז באש היאור ועלתה צחנתו; גם אלה אשר לא ישפילו לראות אל עני ונכה רוח, אלה העשירים אשר לא ירדו מגבוה, ממרום ערכם ומצבם, לראות את עני בני עמם להיות את דכא ולהושיע אובד ונדח, ועל עמדם יעמודו, יעלה באשם ותעל צחנתם. ואתם אנשי חסד! ממרום שבתכם תשפילו לראות לקשה יום, לחבוש לשבורי לב ולחלץ עני מעניו, עליכם תבוא ברכת אובד, כשמן תורק שמכם וזכרכם ריח ניחוח! – ויותר מאשר נלבבתי מהבית הזה עצמו, מטוב עמדתו מיפי תוארו החיצון ונועם הסדר הפנימי, עוד יותר הכרתי יקרו וטובו, בראותי בעוד רגעים אחדים בלכתי משם את בית החולים הישן, כפוף ושחוח משפלות ידים ומזֹקן, כותלי הבית הזה נבובים כנבל, והרוח ינגן דרך חלוליו, וכאשר שכבו החולים שמה למעצבה ענה הד לאנחותם, את המות זקן הבית הזה ראיתי נשקף בעד החלונות, וחרדת אלהים נפלה עלי. התנגדות שתי בתי החולים האלה, אשר היה זה לא כבר, ואשר היה זה מחדש, המתנגדים בערכם נגוד רב כהתנגדות האור והחשך הטוב והרע; התמורה הרבה הזאת פעלה עוד יותר על נפשי, להתפלא על מבנה הבית החדש ולהתרגש מטוב טעמו חין ערכו וחסן יקרו, ויתעצמו עוד רגשותי, עד כי כמעט לא עצרתי כח להכילם. – לימים עוד שבעה אחרי אשר אבצע את הענין הנודע לך אעברה מזה ואלכה ס ... והואילה נא בטובך להחיש לי מכתבך שמה על כתובת ... ועשית לי מטעמים כאשר אהבתי, והיו לי למאכל תאוה, כי רעב וצמא לדבריך אני ידידך אשר כל חפצי בך ...