עג.
מכתבי מסע
ישפות ה' שלום לך!
עפעפי שחר נבקעו בפאת קדים ואנכי באתי קרעמענצוגה ולולא עמד רוח סערה וירומם גלי שלג וכפור כאפר יפזר ממעל, הקדמתי לבוא יום תמים. – מזיטאמיר שמעת קולי, משם ערכתי לך מכתבי והודעתיך מכל המוצאות אותי עד העת ההיא, כי היה הקיץ באמנה אתי עד בואי אל המקום ההוא, ומאז לא עמד, כי החורף הדפו, הן גאותו וגאונו יחד על עפר נחת, ספו תמו מן בלהות, וצבא החורף לקחו עמדתו ויירשו ארץ. הרוחות השמיעו לאזני את אנחות הקיץ האחרונות מבין סבכי היער מבינות סרעפי העצים, ועיני ראו את אגלי היזע, נטפי מטר קרים אשר הזיע טרם צאת נפשו. גם את לבב החורף מצאתי בראשונה נאמן לפני, הסיר את אופני מרכבותי וכעבד נאמן נשאני על גבו ועל כתפיו עד בואי קאַנאָווה*, דרכי היתה צלחה, שקטתי במכוני בעגלתי במנוחה שאננה בלי נוע ונוד, כי צפה עגלתי כאניה על פני המים; ואמרתי בלבבי כל פעל החורף למעני, לבל אשבע עוד נדודים וטלטלה גבר בעגלת אופנים. האמנתי כי החורף לבדו הוא השליט בכל המדינה, וכבר נכבשה כל הארץ לפניו ואיש לא יעמוד כנגדו להדוף אותו ממצבו עד חודש האביב; אבל היתה אמונת הבל כאמונת יושבי הארץ הזאת בקדושיהם, כי מספר הערים היו קדושיהם בנגב רוסיא, וכל אחד יאמין בקדושו כי רק לו לבדו נתנו מפתחות השמים, למשול ממשל רב על העליונים ועל התחתונים, על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה, על הרוחות ועל הגויות, אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, נותן לחם לכל בשר וחותך חיים לכל חי, אין קץ אל הכח אשר בידו ואין קצבה אל היכלת. כמוהם נתעיתי בשוא, כי כהפנותי שכמי ללכת מן המקום ההוא, והנה רוח אחרת באה מן הנגב ופני השלג חפו; כצבאות חיל מנוצחים ביום נשק, יפנו ינוסו יחדיו ואת מקום המערכה יעזבו ביד אויביהם, ובנוסם תתקפם נקמת דמם וכבודם, ושכורי חמה יתאזרו עוז להפוך פניהם אל האויב עוד הפעם לחדש את פני המלחמה, יחגרו שארית כחם לרַד לפניהם מורידם ולשוב לקחת מאתו את אשר הביא הנצחון בידו, כן שבו חיל צבא הקיץ לגרש מפניהם אויב ויאמרו השמד, למחוץ מתני קמיו ומשנאיו מן יקומון, לצבוא על הארץ לרומם דגלו עליה כבתחלה ולשפוך עליה ממשלתו כבראשונה. משך יום תמים התאבקו צבאות הקיץ והחורף, מטר סוחף וברד ושלג בלולים יחדיו נתכו ארצה, ובהצותם יחד הלאוני ויכלו את כחי. נִהגתי בכבדות, ובנפש בכף באתי צערקאַסה**; שם החלפתי כח, שם החלפתי גם עגלתי בעגלת קיץ הולכת על ארבע, ומן הוא והלאה עולם חדש ראיתי! השמש תפיץ קרני אור, פאתי הרקיע מתולעים בקוי ארגמן, הבקר לא עבות, השחקים טהרו, ועקבות החורף לא נודעו. שבתי הפכתי בלבבי כי הליכות עולם פה לקיץ, וצבאות החורף לא אוסיף עוד להביטם בארץ הזאת. אבל גם בפעם הזאת תעיתי כשה אובד, כי בין לילה ההפך הגלגל, וקור עז ועצום יצא והקשה את האדמה כסלע אחד מוצק, ויט ידו על הנהרות היאורים והאגמים ויהיו לקפאון, קרם עליהם עור קרח והפך נחלים ליבשה, ולמחר השליך קרחו כפתים, ויתעלם שלג כקומת איש; בכבדות רב הסבו האופנים בלכתם, הסוס צועה ברב כח, ובעמל נפש חתרתי לבוא הנה. וארא כי יד ה' צבאות תעשה כל, ומבלעדו לא תעשינה ידים תושיה! הוא לבדו משנה עתים ומחליף את הזמנים, הוא אמר לקיץ ויהי צוה לחורף ויעמוד! אך שוא עבוד אלהים אחרים! אל תאמינו בקדוש ואל תבטחו באלוף, הן לא בידם טובכם ומה תועילו כי תפגעו בם, חדלו לכם מן האדם, כי במה נחשב הוא! – זאת פרשת מסעי עד היום הזה, וכמה יהיו ימי שבתי פה ומתי אאחוז דרכי הלאה לא ידעתי, אדם אנכי ולא אל, אגיד לך הראשונות אשר באו, וחדשות בטרם תצמחנה לא אשמיע אותך. היה בטוב אתה ורעיתך והתענגו על רוב שלום, וזכרו את אחיכם הנודד ...
* היא העיר קניב (Kaniv, Kanov, Kanev) באוקראינה. נכתב גם: קאנעוו, קאניעוו, קאנוב וכדו'. מכאן שם המשפחה קנייבסקי, בכתיב יידי: קאניעווסקי.
** היא העיר צ'רקאסי באוקראינה. נכתב גם: טשרקאסי, טשערקאסי וכדומה.
