רוח חכמים על פרשת בשלח מאת ר' נפתלי משכיל לאיתן
וישב הים לפנות בקר לאיתנו, במדרש בפרשתנו פרשה כ"א ובראשית רבה פרשה ה' א"ר יוחנן תנאין התנה הקב"ה עם הים שיהיה נקרע לפני ישראל הה"ד וישב הים לאיתנו לתנאו שהתנה עמו, וקשה דאיך דריש לי' לאיתנו לתנאו שהתנה עמו שיקרע, הלא נאמר אצל חזרת המים כבתחלה כמפורש בקרא וישב הים לפנות בקר לאיתנו, ולפי הדרש היה לו למכתב אצל הקריעה הרמז שעל התנאי אצל ויבקעו המים ויעברו בני ישראל בתוך הים ביבשה, ואני רואה בזה שדקדק המדרש תנאין לשון רבים ולא אמר תנאי התנה הקב"ה בלשון יחיד, והכונה בזה שהקב"ה התנה עם הים שני תנאים, א' שיקרע, ב' שישוב אחרי כן כבתחלה, ואלו היה רק תנאי אחד שיקרע היה נשאר במצבו החדש קרוע עד עולם, ועל כן נכתב בתורה לאיתנו בסוף קיום שני התנאים וישב הים לפנות בקר לאיתנו, ותיבת לאיתנו שהוא היתד שתלה עליו המדרש את הדרש יש בו אותיות לתנאיו לשון רבים, ורמוזו עולה יפה שני תנאים, ומדכתיב לאיתנו ולא כתוב כבתחלה ע"כ מוצא המדרש את הרמז כי לאיתנו בא לרמז כי התנה הקב"ה עם הים מאז מראשית יצירתו שני תנאים.
ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, לכאורה מלות ביום ההוא ללא צורך, ונראה כי באו לרמז כי אף שכבר יצאו ונפדו ממצרים כמה ימים מקודם, בכל זאת לא היתה תשועה שלמה עד היום הזה, כי עוד שבו מצרים לרדוף אחריהם ולא נגמרה עוד גאולתם בתכלית השלמות עד קריעת ים סוף, וזהו ויושע ה' ביום ההוא דוקא את ישראל מיד מצרים כי עד עתה לא באה עוד הישועה עד הראש, ועוד י"ל כי מרומז כאן כי קושי השעבוד השלים את המנין, כי גזרת ברית בין הבתרים היתה ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ולא היו במצרים רק רד"ו שנה, אפס כי קושי השעבוד שהכבידו המצרים אכפם על ישראל יותר מדאי הוא שהשלים את הזמן, והמצרים עצמם גרמו במעשיהם להקדים זמן צאת בני ישראל מארצם, וזהו ויושע ה' ביום ההוא דייקא אף כי לא בא עוד המועד אשר יעד ה' בברית בין הבתרים, זה היה מיד מצרים, שבפועל כפם שהקשו השעבוד עד מאד נוקשו להחיש בזה יציאתם ביום ההוא.
והכינו את אשר יביאו והיה משנה וגו', דרשת חז"ל ידוע דילפינן מהכא הכנה, אולם לפי הפשט בא מאמר והכינו את אשר יביאו כמאמר המוסגר ואינו מתקשר עם עצם הענין, ואולי אפשר לפרש באור מלת והכינו מענין מדה כמו ותוכן לבנים (שמות ה יח) ושמים בזרת תכן (ישעיה מ יב), ולפ"ז יתבאר והכינו כמו וימודו את אשר יביאו והיה משנה מאשר ילקטו יום יום, ולפ"ז כל הכתוב ענין אחד הוא, ואפשר עוד ע"ד הפשט כי הברכה ביום הששי שהי' משנה היתה רק למי שהיתה כונתו להכין ליום השביעי, אבל מי שלא הכין ליום השבת ומחשבתו היתה ללקוט ביום השבת בפני עצמו אצלו לא היתה הברכה מדה כנגד מדה, וזהו התנאי בכתוב והכינו את אשר יביאו אם הכינו ליום השבת אז והיה משנה וגו' ומכלל הן נשמע הלאו כי אם לא הכינו לא היה משנה.
כי יד על כס יה, על קצורן של שתי המלות הללו כס ולא כסא יה ולא הויה דרשו ז"ל (תנחומא תצא ילקוט בשלח) אין ה' שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זכר של עמלק, באור הענין כי עמלק היה שרש פורה רוש הכפירה, וממנו תוצאות לכל השיטות והדעות המשובשות, ומחיית זכרו היא מחיית הכפירה מן הארץ להכיר את אלהים האמת ולעבדו, וכל עוד שיש שרש וענף לכפירה ואי אמונה באלהי אמן, הוא כביכול כאלו כסא ה' ושמו הויה איננם מלאים, ועל כן בין השלשה דברים שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ הנה זה למחות זרעו של עמלק, שהוא מן היסודות והעמודים אשר כבוד כל בית ישראל נשען עליהם, והוא יתד אשר קיום האומה ועיקר תכליתה ומטרתה תלוי עליו, כי אם לא זאת איפא שיהיו עם ה' ומאמיניו צדיק הקב"ה מה פעל לבחור בם לו לעם לתת להם את ארץ כנען ולבנות להם בית הבחירה, הלא ככל הגוים בית ישראל, על כן בין הדברים הנחוצים אשר לא יתכן בלתם לקיומם נצטוו בכניסתם אל הארץ למחות זרעו של עמלק, כאלו אמר שנצטוו להעביר גלולים מן הארץ ולבל יהיו כופרים, כי הוא הוא, ולזאת אמר שמואל הנביא אל שאול (שמואל א טו יח) לך והחרמת את החטאים את עמלק, שיש לדקדק דהול"ל את החוטאים מאי חטאים, רק הכונה שיחרים את החטאים ואת העונות את עמלק עם עמלק, כלומר במחיית עמלק ימחו גם חטאים ופשעים. ע"ד אמרם ז"ל (ברכות דף י) מי כתיב חוטאים חטאים כתיב.
ילקוט שמואל, פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל, א"ר אחא הקב"ה בעל פקדונות עמלק הפקיד אצל הקב"ה חבילה של קוצים והחזיר לו הקב"ה חבילה של קוצים שנאמר פקדתי וגו' שרה הפקידה אצל הקב"ה מצות ומע"ט לפיכך וה' פקד את שרה, יש להתבונן איזה חבור והתיחשות בין עמלק ושרה שיהיו מקבילים זה מול זה, ונ"ל כי דקדק בלשון פקדתי אם נאמר על פעולה רעה ויצדק פקדתי אצל עמלק א"כ איך נאמר באותו לשון אצל שרה וה' פקד את שרה, ואם גדר לשון פקד לטובה איך נאמר פקדתי אצל עמלק, לכך בא להוציא ממשמעו שאיננו ענין פעולה רק ענין פקדון שאין להבדיל בין פקדון טוב לרע ומה שהוא הפקדון אותו יוחזר לבעליו אם טוב ואם רע, וזהו שאמר הקב"ה בעל פקדונות ר"ל שמבאר פקדתי לשון פקדון ומה שהפקד אצלו אותו יחזיר עמלק הפקיד קוצים הוחזרו לו קוצים שרה הפקידה מצות ומע"ט לפיכך גמל לה טובה, ונופל לשון פקדון אצל ההפכיים, ואין סתירה מזה לזה מעמלק לשרה.
וישב הים לפנות בקר לאיתנו, במדרש בפרשתנו פרשה כ"א ובראשית רבה פרשה ה' א"ר יוחנן תנאין התנה הקב"ה עם הים שיהיה נקרע לפני ישראל הה"ד וישב הים לאיתנו לתנאו שהתנה עמו, וקשה דאיך דריש לי' לאיתנו לתנאו שהתנה עמו שיקרע, הלא נאמר אצל חזרת המים כבתחלה כמפורש בקרא וישב הים לפנות בקר לאיתנו, ולפי הדרש היה לו למכתב אצל הקריעה הרמז שעל התנאי אצל ויבקעו המים ויעברו בני ישראל בתוך הים ביבשה, ואני רואה בזה שדקדק המדרש תנאין לשון רבים ולא אמר תנאי התנה הקב"ה בלשון יחיד, והכונה בזה שהקב"ה התנה עם הים שני תנאים, א' שיקרע, ב' שישוב אחרי כן כבתחלה, ואלו היה רק תנאי אחד שיקרע היה נשאר במצבו החדש קרוע עד עולם, ועל כן נכתב בתורה לאיתנו בסוף קיום שני התנאים וישב הים לפנות בקר לאיתנו, ותיבת לאיתנו שהוא היתד שתלה עליו המדרש את הדרש יש בו אותיות לתנאיו לשון רבים, ורמוזו עולה יפה שני תנאים, ומדכתיב לאיתנו ולא כתוב כבתחלה ע"כ מוצא המדרש את הרמז כי לאיתנו בא לרמז כי התנה הקב"ה עם הים מאז מראשית יצירתו שני תנאים.
ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, לכאורה מלות ביום ההוא ללא צורך, ונראה כי באו לרמז כי אף שכבר יצאו ונפדו ממצרים כמה ימים מקודם, בכל זאת לא היתה תשועה שלמה עד היום הזה, כי עוד שבו מצרים לרדוף אחריהם ולא נגמרה עוד גאולתם בתכלית השלמות עד קריעת ים סוף, וזהו ויושע ה' ביום ההוא דוקא את ישראל מיד מצרים כי עד עתה לא באה עוד הישועה עד הראש, ועוד י"ל כי מרומז כאן כי קושי השעבוד השלים את המנין, כי גזרת ברית בין הבתרים היתה ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ולא היו במצרים רק רד"ו שנה, אפס כי קושי השעבוד שהכבידו המצרים אכפם על ישראל יותר מדאי הוא שהשלים את הזמן, והמצרים עצמם גרמו במעשיהם להקדים זמן צאת בני ישראל מארצם, וזהו ויושע ה' ביום ההוא דייקא אף כי לא בא עוד המועד אשר יעד ה' בברית בין הבתרים, זה היה מיד מצרים, שבפועל כפם שהקשו השעבוד עד מאד נוקשו להחיש בזה יציאתם ביום ההוא.
והכינו את אשר יביאו והיה משנה וגו', דרשת חז"ל ידוע דילפינן מהכא הכנה, אולם לפי הפשט בא מאמר והכינו את אשר יביאו כמאמר המוסגר ואינו מתקשר עם עצם הענין, ואולי אפשר לפרש באור מלת והכינו מענין מדה כמו ותוכן לבנים (שמות ה יח) ושמים בזרת תכן (ישעיה מ יב), ולפ"ז יתבאר והכינו כמו וימודו את אשר יביאו והיה משנה מאשר ילקטו יום יום, ולפ"ז כל הכתוב ענין אחד הוא, ואפשר עוד ע"ד הפשט כי הברכה ביום הששי שהי' משנה היתה רק למי שהיתה כונתו להכין ליום השביעי, אבל מי שלא הכין ליום השבת ומחשבתו היתה ללקוט ביום השבת בפני עצמו אצלו לא היתה הברכה מדה כנגד מדה, וזהו התנאי בכתוב והכינו את אשר יביאו אם הכינו ליום השבת אז והיה משנה וגו' ומכלל הן נשמע הלאו כי אם לא הכינו לא היה משנה.
כי יד על כס יה, על קצורן של שתי המלות הללו כס ולא כסא יה ולא הויה דרשו ז"ל (תנחומא תצא ילקוט בשלח) אין ה' שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זכר של עמלק, באור הענין כי עמלק היה שרש פורה רוש הכפירה, וממנו תוצאות לכל השיטות והדעות המשובשות, ומחיית זכרו היא מחיית הכפירה מן הארץ להכיר את אלהים האמת ולעבדו, וכל עוד שיש שרש וענף לכפירה ואי אמונה באלהי אמן, הוא כביכול כאלו כסא ה' ושמו הויה איננם מלאים, ועל כן בין השלשה דברים שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ הנה זה למחות זרעו של עמלק, שהוא מן היסודות והעמודים אשר כבוד כל בית ישראל נשען עליהם, והוא יתד אשר קיום האומה ועיקר תכליתה ומטרתה תלוי עליו, כי אם לא זאת איפא שיהיו עם ה' ומאמיניו צדיק הקב"ה מה פעל לבחור בם לו לעם לתת להם את ארץ כנען ולבנות להם בית הבחירה, הלא ככל הגוים בית ישראל, על כן בין הדברים הנחוצים אשר לא יתכן בלתם לקיומם נצטוו בכניסתם אל הארץ למחות זרעו של עמלק, כאלו אמר שנצטוו להעביר גלולים מן הארץ ולבל יהיו כופרים, כי הוא הוא, ולזאת אמר שמואל הנביא אל שאול (שמואל א טו יח) לך והחרמת את החטאים את עמלק, שיש לדקדק דהול"ל את החוטאים מאי חטאים, רק הכונה שיחרים את החטאים ואת העונות את עמלק עם עמלק, כלומר במחיית עמלק ימחו גם חטאים ופשעים. ע"ד אמרם ז"ל (ברכות דף י) מי כתיב חוטאים חטאים כתיב.
ילקוט שמואל, פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל, א"ר אחא הקב"ה בעל פקדונות עמלק הפקיד אצל הקב"ה חבילה של קוצים והחזיר לו הקב"ה חבילה של קוצים שנאמר פקדתי וגו' שרה הפקידה אצל הקב"ה מצות ומע"ט לפיכך וה' פקד את שרה, יש להתבונן איזה חבור והתיחשות בין עמלק ושרה שיהיו מקבילים זה מול זה, ונ"ל כי דקדק בלשון פקדתי אם נאמר על פעולה רעה ויצדק פקדתי אצל עמלק א"כ איך נאמר באותו לשון אצל שרה וה' פקד את שרה, ואם גדר לשון פקד לטובה איך נאמר פקדתי אצל עמלק, לכך בא להוציא ממשמעו שאיננו ענין פעולה רק ענין פקדון שאין להבדיל בין פקדון טוב לרע ומה שהוא הפקדון אותו יוחזר לבעליו אם טוב ואם רע, וזהו שאמר הקב"ה בעל פקדונות ר"ל שמבאר פקדתי לשון פקדון ומה שהפקד אצלו אותו יחזיר עמלק הפקיד קוצים הוחזרו לו קוצים שרה הפקידה מצות ומע"ט לפיכך גמל לה טובה, ונופל לשון פקדון אצל ההפכיים, ואין סתירה מזה לזה מעמלק לשרה.
חסלת פרשת בשלח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה