דפים

יום חמישי, 2 באפריל 2015

ציון לנפש נפתלי משכיל לאיתן - מאת בנו אברהם

ציון לנפש נפתלי משכיל לאיתן - מאת בנו אברהם






ציון לנפש

איש סגֻלה לעם סגלה, גבר מורם מעם.

הרב הגדול בתורה, החכם הנודע בכל מקצעות ספרות ישראל הישנה והחדשה; חובר חבר מכתב ללמד להורות, מסדר ספר סדר הדורות, תקן כל דבר והראה מקורו ורבים עתה ילכו לאורו; מבאר מקראות ואגדות, במדרשי חכמינו ז"ל לו עשר ידות, מהם בתור בחינות ודוגמאות נדפסו זעיר שם זעיר שם, ויותר הראה גדולות ונפלאות שעוד לא שזפתם עין העם בספרו על התורה "רוח חכמים", אשר יראה אור בקרב הימים; במקצוע זה שמו כבר נודע לגאון, ובהופיע ספרו עוד יגדל השאון, והיו עיני כל ישראל הרואות, כי שבחו אשר אספרה אגידה, מאומה לא הפרזתי על המדה. סופר מצוין, משורר והוגה דעות, לבו לב רגש, לב איש ישראל, ולא אגזם אם אֹמר, לא אִוָאֵל, כי רוח הלוי על שיריו מרחפת, שפת יהודה שפתו, מור נוטפת; ובעוד זמן קט, בהגיע תור צאת ספרו "מעון תנים" לאור, יודה כל קורא אשר בו יעיין, כי בשירי הגיון וקינה הצטיין, על משוררי דורו ואשר לפניו, אך נחבא אל הכלים ויהי עניו. בעל נפש היפה וכליל המדות, רב פעלים ואיש לפּידות; בספרות יכונה איש אמונים ויהי ידיו אמונה בכל דבר ענין, גם בצדקה, מועצה, מסחר וקנין, לבו ונפשו היו נתונים לאנשי משפחתו וגבר עמיתו ויקדש להם אונו, עתו ועטו. איש רעים היה להתרועע, ידע אך להיטיב ולא להָרֵעַ, ובאהבתו לכל אדם ורגשי ידידותו, לא הניח אחריו כצלמו כדמותו, ולציון יאמר זה הגדיל פעולתו, אהב עמו וארצו ויחונן אדמתו; וכבר לפני שלשים וחמש שנה, בעוד הדור ערף לה פנה, היה רוח החיה באופנים בין דורשי שלום ירושלים, עושה ומעשה בפעל כפים, מפעלים כבירים דשנים ורעננים, הפיץ מכתבים לאלפים ורבבות, ויהי גשם על הארץ גשם נדבות, ויעש מעשהו בלי שאון והמולה, לא לבש גאות ולא בקש לו גדולה; לא שם לבו לעצמו ולהנאתו, ידו היתה פתוחה, כסף נחשב לו כסוחה, על שלו וִתַּר ודקדק על של זולתו. נזר היה למשפחתו ותפארת לעדתו, בישראל גדול שמו, על ארץ רבה תהלתו; זה האיש הדגול מרבבה, נפשו עתה אל האלהים שבה.

הדור אתם ראו, עיניכם הנה שעו, הנה זה אבי, חי חי בלבבי !

הרב ר' נפתלי משכיל־לאיתן ז"ל :



נולד
בעיר ראַדאַשקאָוויץ (הסמוכה למינסק)
ביום ו' עש"ק כי תשא לסדר
ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת
ובכל מלאכה 1) לחשוב מחשבות 2)
שבעה עשר לחדש אדר ראשון
שנת ה' אלפים תקפ"ט

וימת
בעיר מינסק (עיר הפלך)
ביום ד' ויצא בשעה השביעית בבקר
לסדר כי בא השמש
ששה ימים לחדש כסלו
שנת ה' אלפים תרנ"ח.




1)       אבי ז"ל בהיותו רב הכשרון במלאכת החקוק והציור, עסק בה בימי נעוריו לשם חכמה ותענוגי נפש ברגעי המרגוע. אפס אחרי אשר השתרגו עלו עליו טרדות החיים לא לקחה את לבו עוד ויעזבנה. על דבר טיב מלאכתו ותכונתה, רוחו וטעמו ביופי וטכּס (טאַקטיק), אשר הראה במקצוע זה, ידובר בשפת יתר בספר תולדותיו.
2)       אבי ז"ל בכל פנה שהיה פונה חשב מחשבות טובות על עמו לתחית האומה וכל מפעל אשר פעל בחייו, לא עשה אותו קרדום לחפור בו תועלת רק לעצמו, להוציא כלי למענהו לבד, כי שם לבו גם לתועלת הרבים וטובת הכלל. רוחו זה שפך גם על עסקיו וקניניו הפרטים ולא כהתה עינו ולא נס לחו גם בשלחו ידו למסחר האתרוגים. גם על שדה המסחר הזה, אשר עלו עליו קמשונים, כסוהו חרולים ויהי למרמס לרגל שור וחמור, לכל מעול וחומץ, הראה את ישרת לבבו ורחב דעתו, ובהעמידו על האמת והצדק, בנה בתוכו מגדל לתכונות נפשו הטהורה ולמדותיו התרומיות ותהי האמונה אזור חלציו להמציא לכל בעלי ברית מסחרו את הסחורה בטיבה ומחירה, כפי שהיא נקנית במקום גדוּלה, רק בתוספת שכר מצער בעד עמלו, טרחו ומסעו, למען אשר הרבנים העומדים על משמרת הקדש והסוחרים, אשר העסק הזה עץ לחמם וממנו פנה ויתד לפרנסת איש איש בקהל עדתו, יוכלו למצוא מקום להרויח ולראות שכר לפעולתם ובתום דרכוֹ ובהליכות מסחרו היה נס להתנוסס בקרב כל הסוחרים זולתו, ויהי ביניהם כשושנה בין החוחים.
אמנם לא רק בזאת יהולל אבי ז"ל אשר השכיל וידע לשים דרך משפט ומישרים במסחר הפרוע הזה, כי אף גם בזאת אשר שחד מכחו להרים את קרן מסחר אתרוגי ארץ ישראל ולהוריד עוז זולתם; וכבר לפני עשרים שנה בהיות מסחר אתרוגי קרפו בעצם תקפו, בטרם נראו נצני הישוב בארץ ושם אתרוגי ארץ ישראל היה מנֹאץ בפי העם, הנה בפרוץ היונים עליהם פרץ ויהי עם לבבם להעלות את מחיר האתרוגים על אחת שבע, למען מלאות חוריהם כסף ולנצל את ישראל, עמד אבי ז"ל בפרץ ויחד עם בן אחיו (יבדל לחיים) הרב הגאון המצוין ר' אברהם יצחק נ"י משכיל־לאיתן, לא נתן להם להפיק זממם ויצא הוא הראשון להעיר ולעורר את האהבה לפרי ארץ הקדושה בלב הסוחרים והעם, ובסמכו אז את ידו על מסחר אתרוגי א"י, ירה בימים ההם את אבן הפנה למסחר אתרוגי ארץ אבותינו וילך הלוך והרחב צעדיו משנה לשנה; ואם כי ראשית מפעלו היה מצער, יען כי היה בודד במועדו ולא מצא עוזרים כנגדו, הנה בשנים האחרונות, אחרי אשר הרעיון הזה הכה שרש בלב העם, השגיא פעלו ויעש גדולות ונצורות. ואולם בראותו כי במסחר אתרוגי א"י רבה העזובה באשמת שוכרי הגנות בארץ ישראל והפרוץ מרובה בו על העומד, הרה והגה לבו לתקן את המעות ולבצר עמדתו; ובעוד אשר הסוחרים כל איש רק אחרי בצעו הולך, נשא הוא דע למרחוק, דעה רמה, ויהי אדיר כל חפצו בימיו האחרונים להביא סדר ומשטר במסחר זה על ידי ועד אשר עינו תהי פקוחה עליו, למען יהיה למקור ישע לאחינו עובדי אדמת הקדש ועץ חיים להסוחרים המחזיקים בו. אך לדאבון לבו הטהור לא מצא אנשים כלבבו, אשר יבינו לרעו ואת הטוב הצפון בו ואשר ידם תכון עמו להוציא את הדבר הזה לפעולות. עד כמה אבי ז"ל היה מסור בכל לבו נפשו ומאֹדו להרעיון הזה, מעידים מאמריו בכתבי העתים הכתובים בחום נפשו ותמצית דם לבבו. וכל יתר דבריו וכל אשר עשה במקצוע זה מהיותם פרקים גדולים ורבי הערך בחיי האומה והתקדמות הישוב, הנה יהיו כתובים בארוכה על ספר תולדותיו.



עד כאן ציון לנפש נפתלי משכיל לאיתן - מאת בנו אברהם

אין תגובות:

פרסום תגובה