רוח חכמים על פרשת שמיני מאת ר' נפתלי משכיל לאיתן
וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו את המנחה וגו', בגמרא ברכות (דף סא) רבי אומר בגדולה מתחילין מן הגדול דכתיב וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בקללה מתחילין מן הקטן בתחלה נתקלל נחש ולבסוף נתקללה חוה ולבסוף נתקלל אדם, והכי איתא בתענית (דף טו), וכתב שם הגאון רצ"ה חיות ז"ל דלפ"ז לא יוכל להלום את הכתוב (בראשית ו ז) ויאמר ה' אמחה את האדם וגו' מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים, דקללה היא ומתחילין בגדול, ולדידי אין בזה מן הקושי, דהא מקשה מזה שם בתענית אהא דנותנים אפר מקלה על ראש הנשיא ואח"כ על כל אחד ואחד ואמאי מתחילין בקללה מן הגדול, ומשני הא חשיבותא לדידהו דאמר להו אתון חשיביתו למיבעי עלן רחמי ואכולי עלמא, ולפ"ז ניחא נמי מה שבקללת המבול שם התחיל באדם ואח"כ יתר הברואים כי היכי דליבעי רחמי לחזרו בתשובה, דהא מש"ה עכב הקב"ה בבנין התבה ק"כ שנה אולי יחזרו בתשובה, ואפי' כשהחל הגשם כתיב ויהי הגשם על הארץ ולהלן הוא אומר ויהי המבול אלא כשהורידן הורידן ברחמים שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה וכשלא חזרו היו למבול כדפרש"י שם, ועל כן במאמר אמחה זכר תחלה את האדם דליהדרו בתשובה כדמסיק בתענית כי היכי דליבעי רחמי, ועוד דשם על הכתוב אמחה וגו' מאדם עד בהמה פרש"י ד"א הכל נברא בשביל אדם וכיון שהוא כלה מה צורך באלו, א"כ לא קשה מהך דבקללה מתחילין מן הקטן כיון דלפי פי' זה עיקר הקללה היתה רק להאדם, רק ממילא יש לבטל ולכלה גם אלו כי אין עוד צורך בהם ואין זה מסוג התחלה מן הגדול, גם מצד הסברא לא שייך התחלה מן הגדול נגד הקטן רק אם שניהם בסוג אחד הדומים זה לזה בני אדם בעלי דעת ועל כן באדם וחוה וגם הנחש דכתיב בי' והנחש היה ערום התחיל בקללה בהקטן שבהם, אבל אדם ושאר בעלי חיים בהמה ורמש וגו' אינם סוג מין אחד ולא שייך בהו קטן וגדול, ואי אפשר שיזכיר בעל חי קודם האדם.
וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו את המנחה וגו', בגמרא ברכות (דף סא) רבי אומר בגדולה מתחילין מן הגדול דכתיב וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בקללה מתחילין מן הקטן בתחלה נתקלל נחש ולבסוף נתקללה חוה ולבסוף נתקלל אדם, והכי איתא בתענית (דף טו), וכתב שם הגאון רצ"ה חיות ז"ל דלפ"ז לא יוכל להלום את הכתוב (בראשית ו ז) ויאמר ה' אמחה את האדם וגו' מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים, דקללה היא ומתחילין בגדול, ולדידי אין בזה מן הקושי, דהא מקשה מזה שם בתענית אהא דנותנים אפר מקלה על ראש הנשיא ואח"כ על כל אחד ואחד ואמאי מתחילין בקללה מן הגדול, ומשני הא חשיבותא לדידהו דאמר להו אתון חשיביתו למיבעי עלן רחמי ואכולי עלמא, ולפ"ז ניחא נמי מה שבקללת המבול שם התחיל באדם ואח"כ יתר הברואים כי היכי דליבעי רחמי לחזרו בתשובה, דהא מש"ה עכב הקב"ה בבנין התבה ק"כ שנה אולי יחזרו בתשובה, ואפי' כשהחל הגשם כתיב ויהי הגשם על הארץ ולהלן הוא אומר ויהי המבול אלא כשהורידן הורידן ברחמים שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה וכשלא חזרו היו למבול כדפרש"י שם, ועל כן במאמר אמחה זכר תחלה את האדם דליהדרו בתשובה כדמסיק בתענית כי היכי דליבעי רחמי, ועוד דשם על הכתוב אמחה וגו' מאדם עד בהמה פרש"י ד"א הכל נברא בשביל אדם וכיון שהוא כלה מה צורך באלו, א"כ לא קשה מהך דבקללה מתחילין מן הקטן כיון דלפי פי' זה עיקר הקללה היתה רק להאדם, רק ממילא יש לבטל ולכלה גם אלו כי אין עוד צורך בהם ואין זה מסוג התחלה מן הגדול, גם מצד הסברא לא שייך התחלה מן הגדול נגד הקטן רק אם שניהם בסוג אחד הדומים זה לזה בני אדם בעלי דעת ועל כן באדם וחוה וגם הנחש דכתיב בי' והנחש היה ערום התחיל בקללה בהקטן שבהם, אבל אדם ושאר בעלי חיים בהמה ורמש וגו' אינם סוג מין אחד ולא שייך בהו קטן וגדול, ואי אפשר שיזכיר בעל חי קודם האדם.
חסלת פרשת שמיני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה