רוח חכמים על פרשת תולדות מאת ר' נפתלי משכיל לאיתן
ואלה תולדות יצחק, פרש"י יעקב ועשו האמורים בפרשה, דברי השפתי חכמים בזה רחוקים וזרים כדרכו לעקש ולעקל, והנראה פשוט כי תולדות מתפרש בשני אופנים, א' ספורי מאורעות כמו אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה (בראשית לז ב), ב' תולדות ממש בניו ויוצאי ירכו, כמו ואלה תולדות ישמעאל דקסליק מיני' בסוף פרשה הקודמת דקחשיב שם בניו, והנה כאן במקום הזה היתה הדעת נוטה לפרש תולדות יצחק פי' מאורעותיו והמוצאות אותו ספורי תולדות ימי חייו, מפני כי אחר ואלה תולדות יצחק מספר הכתוב מה שנוגע לתולדות ימי חייו, שאברהם הוליד את יצחק ושלקח את רבקה כשהיה בן ארבעים ויחוסה של רבקה ושהיתה עקרה לא ילדה וכו', לזאת בא רש"י ז"ל להוציא מזה ופי' תולדות יצחק תולדותיו ממש בניו ויוצאי ירכו, ונמשך על יעקב ועשו האמורים בפרשה, ומה שראה רש"י על ככה לפרש כן טעמו ונמוקו עמו, משום דכתיב ואלה בוי"ו, ודבר זה מסורת בידינו מרבותינו ז"ל דבכל מקום דכתיב ואלה מוסיף על ענין ראשון, ובענין שלפניו בסוף הפרשה הקודמת מסופר תולדות ישמעאל היינו בניו וזרעו, ואי איתא דואלה תולדות יצחק פירושו מקרה ימי חייו כפי הנראה לפי שטחיית הדברים, א"כ איזה הוספה היא על ענין ראשון והל"ל אלה תולדות יצחק, ע"כ פרש"י תולדות יצחק תולדותיו ממש יעקב ועשו ולפ"ז שפיר קאמר ואלה בוי"ו נוסף על ענין ראשון, ומפני שלא נזכרו יעקב ועשו סמוך ודבוק אל ואלה תולדות יצחק והפסיק בינתים שאברהם הוליד את יצחק ושלקח את רבקה וגו' ע"כ מדייק רש"י בלישני' יעקב ועשו האמורים בפרשה שנכתבו להלן, ועליהם נמשך ואלה תולדות יצחק, והוא פשוט.
יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, במדרש פרשה ס"ג יצחק נקרא אברהם דכתיב ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם, המאמר זר ומתמיה למשוך את אברהם השני שהוא מאמר בפני עצמו ונמשך אל שלאחריו שהוליד את יצחק ולחברו בחזקת היד אל שלפניו ולחתוך את המקרא בסכינא חריפא, להפריד בין הדבקים בין אברהם להוליד את יצחק, והוליד את יצחק נשאר בודד במועדו בלי קשור וחבור, ולקרב רחוקים בזרוע אברהם השני אל הקודם, ונראה לי להעמיס כונה אחרת במאמר זה, הנה למלת בן יש שלש הוראות בלשון הקדש, א) בן ממש ביחש לידתו מאיש פלוני ומאשה פלונית. ב) ביחש מספר ימי חייו כמו הכא ויהי יצחק בן ארבעים שנה. ג) בהוראת יחש עצמו שהוא בעל תואר זה, כמו בן בליעל (שמואל א כה, יז) או בן מות (שם כ לא) שהוא עצמו בליעל ושהוא ימות, וע"ד ההוראה השלישית הזאת בא המדרש לפרש גם את הנאמר כאן יצחק בן אברהם כי יצחק הוא אברהם ונקרא בשם אברהם, כלומר להוציאו מן הוראתו הפשוטה שיצחק היה בנו של אברהם, רק בן אברהם הכונה שהוא עצמו היה אברהם, כי קלסתר פניו היה דומה ממש לאברהם ונקרא בשם אברהם, ולא בא המדרש לסרס את המקרא למשוך את אברהם השני אל הקודם, אלא אברהם השני שכתב המדרש, הוא דברי המדרש לפרש בן אברהם הוא אברהם ונקרא בשם זה, ומה שראה המדרש לפרש כן להוציא בן אברהם מידי פשוטו שהיה בנו של אברהם, הוא משום כפל הדברים, יצחק בן אברהם וגם אברהם הוליד את יצחק, הלא אחד הוא ולמה חייב בכפל, ע"כ פירש כי המאמר הראשון יצחק בן אברהם כונה אחרת יש בו לא כפי הוראת בן ביחש האב והאם, רק כפי ההוראה השלישית שזכרנו שיצחק הוא אברהם שקלסתר פניו היה ממש אברהם וכל הרואה אותו חשב כי הוא אברהם, ומה שהיה בנו של אברהם זה נאמר אח"כ אברהם הוליד את יצחק, ולפ"ז שני ענינים נאמרו בכתוב ואין בו כפל.
ובזה יתבאר לנו מאמרם ז"ל בסוטה (דף לד) א"ר יצחק דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מרגלים על שם מעשיהם נקראו ואני לא עלו בידי אלא אחד סתור בן מיכאל סתור שסתר וכו' מיכאל שעשה עצמו מך, א"ר יוחנן אף אנו נאמר נחבי שהחביא כו' ופסי שפס על מדותיו של הקב"ה ע"כ, ומה מאד קשה הדבר להולמו, בשלמא על עצמו שייך שנקרא על שם מעשיו שכיון שהרע מעשיו נותן לו השם הזה לשם גנאי לתואר מעשיו, אבל אבותיהם הלא נקראו בשמותם עלי אדמות עוד טרם לידת הבנים ואיך אפשר שאבותיהם נקראו על שם מעשה הבנים, וגם מבאר לגנאי שמות אביהם והלא הם לא חטאו רק בניהם אחריהם, ואין לומר כי באמת נקראו אבותיהם בשמות אחרים, והשמות של האבות הכתובים כאן הם רק כנויי גנאי להבנים לפי רוע מעלליהם, דא"כ איך נפרנס תואר בן שהוא בנו של פלוני המכונה בשם הגנאי הזה, הלא הגנות הוא של הבן ולא של האב, ואיך נופל ע"ז שהוא בן של המגונה ההוא, ולפמ"ש בזה א"ש כי לפי הדרש הזה דמרגלים ע"ש מעשיהם נקראו לא יתפרש בן כפשוטו בהוראתו הראשונה שנחבי הוא בנו של ופסי וסתור הוא בנו של מיכאל ביחש ההולדה, רק יתפרש בהוראה השלישית כמו בן בליעל שהוא עצמו בליעל, סתור שהוא מיכאל, נחבי שהוא ופסי, ודריש שניהם סתור ומיכאל וכן נחבי ופסי לגנאי על המרגלים עצמם, ולפ"ז לא קאי על האבות כלל, וכן נבין בזה מאמרם בתמורה (דף טז) ובסוטה שם מאי יפונה שפנה מעצת מרגלים, דנצבת לפנינו כנד קושיתינו הקודמת מאי שייכות בן לכאן, אלו נאמר על אביו שפנה מעצת מרגלים היה שייך שהוא בן יפונה, אבל אם הוא עצמו פנה מעצת מרגלים והוא עצמו מכונה יפונה מאי בן לכאן, ולפי האמור ניחא כי בן יפונה הוא עצמו יפונה כמו בן חיל (שמואל א יד, נב), וכן במגילה (דף יב סע"ב) בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו בן שמעי בן ששמע אל תפלתו בן קיש שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו, דקשה בכל אלה הלא אבותיו יאיר שמעי וקיש נקראו בשמותם אלה עלי אדמות טרם לידת מרדכי, ואם לפי הדרש אין ענין האבות לכאן רק הם תוארים למרדכי עצמו א"כ איך יתקשר לזה תואר בן, ולפי דברינו מבואר שהוא כמו איש יאיר איש שמעי איש קיש, וכן לולי הבאור הזה לא נמצא ידינו ורגלינו בבאור הגמרא בסנהדרין בפרק חלק (דף קט סע"ב) בן יצהר בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים בן קהת בן שהקהה שיני מולידיו בן לוי בן שנעשה לויה בגיהנם כו' פלת שנעשו לו פלאות כו', והמאמר תמוה התינח אם היה שם עצמו יצהר, קהת, לוי, פלת, אבל כשהם שמות אבותיהם איך נדרש על עצמם, אבל הוא הדבר אשר דברנו ואין לזוז מזה כי יתפרש כמו בן חיל בן בליעל, וזהו שמסיים התם וליחשב נמי בן יעקב בן שעקב עצמו לגיהנם אר"ש בר"י יעקב בקש רחמים על עצמו שנאמר בסודם אל תבוא נפשי וגו', פי' אלו לא היו נדרשים שמות אבותיהם לגנאי היה נכתב גם בן יעקב כי עכ"פ לוי הוא בן יעקב ואם גם כסה הכתוב כאן ידוע שהוא בן יעקב, ומאי תקנה היא שלא נזכר, רק כיון שדורש השמות לגנאי ע"כ לא נכתב בן יעקב לבלי לדרוש שם יעקב לגנאי, וכן במרגלים נדרשו שמות אבותיהם לגנאי, ע"כ לא נזכר עליהם שם יעקב, אבל לולי נדרש לגנאי היה נכתב בן יעקב, ולכך לא פריך בגמ' ולכתוב נמי בן יעקב רק וליחשב נמי בן יעקב בן שעקב וכו', וע"ז באה התשובה בקש יעקב על עצמו וכו'.
ובחגיגה (דף יד) אמר ריב"ז מה תשובה השיבו בת קול לאותו רשע בשעה שאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון יצתה בת קול אמרה לו רשע בן רשע בן בנו של נמרוד הרשע שהמריד את כל העולם כלו עליו במלכותו כו', וכתבו התוס' בן בנו של נמרוד לאו דוקא שהרי כוש ילד את נמרוד ולא מצינו אותו רשע מזרע כוש אלא על שם מעשיו, וכתב הגאון בעל טורי אבן דלא יתכן שעל שם מעשיו נקרא בן בנו דלא שייך לקרוא בן בנו אלא א"כ הוא מזרעו, וכתב עליו מר אבא הגאון ז"ל בספר באר אברהם דאין זה מוכרח דאפילו בן קורא ע"ש מעשיו כהא דב"ב (דף קט ע"ב) גבי יהונתן בן גרשם בן מנשה דפריך והלא בן משה הוא אלא מתוך שעשה מעשה מנשה תלאו הכתוב במנשה, וכה"ג בסנהדרין (דף פב ע"ב) גבי זמרי בן סלוא שנקרא בן הכנענית על שעשה מעשה כנען, הרי דאף בן נקרא ע"ש מעשיו וא"כ יתכן שנקרא בן בנו ע"ש מעשיו, וכה"ג בירושלמי ספ"ט דיבמות ובילקוט תהלים בת בבל השדודה וכי בת בבל היא כו' אלא שעשתה כמעשה בבל עכ"ל, ולדרכנו אין מבן ראיה לבן בנו ואדרבא דוקא בן נקרא ע"ש מעשיו, כדמצינו בן בליעל ודומיו, וכונת הדרשות שהביא מאה"ג ז"ל הן כפי ההוראה הזאת, בן מנשה הוא מנשה, בן הכנענית הוא הכנענית במעשיו, וכן זה איננו מתפרש במושג בן לאביו בענין ההולדה והזרע, אבל בבן בנו לא מצינו כזאת ולא יתבאר רק כפשוטו שהוא נכדו ונינו ביחש התולדות, וכן בת בבל שקוראה ע"ש המעשים הוא ג"כ על הדרך שכתבנו לא במושג הלידה, רק שם התואר כמו בת עמי, והצדק עם הטורי אבן בקושיתו, רק קושיית הט"א בלא"ה איננה קושיא בעיני, כי רק בלשון המקרא לא יתבאר בן בנו רק כפשוטו שהוא בן של בנו ממש, אבל בלשון התלמוד אין זה רק בגדר מליצה שהוא מזרעו של פלוני כלומר דומה לו בתכונתו והנהגתו בדרכו ועלילותיו, אבל אינו מדויק על בן הבן ממש, כדברי התוספת בן בנו של נמרוד לאו דוקא, וראיה לזה מהא דאיתא (מגילה דף יד סע"ב) חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה כתיב הכא בן תקוה וכתיב התם את תקות השני, ותמהו המהרש"א ואחרים זולתו, הלא תקוה שנאמר כאן הוא על שלום בעל חולדה שהוא היה בן תקוה אבל לא חולדה עצמה, ולדרכנו ולפי דברי התוס' מבני בניה לאו דוקא אך הכונה שהיא דומה לה במעשיה ותהלוכותיה, אבל לא שהיתה באמת מזרעה של רחב, והכתוב אינו אלא אסמכתא בעלמא, וכן בגמרא (שם) בן חרחס עיי"ש.
ואחרי כן יצא אחיו, במדרש שם הגמון אחד שאל לחד מן אילין דבית סלוני א"ל מי תופס המלכות אחרינו הביא נייר חלק ונטל קולמוס וכתב עליו ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו אמרו ראו דברים ישנים מפי זקן חדש להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק, כל העובר על המאמר הזה ישאל מה היה לו להביא נייר חלק ולכתוב הדברים האלה מחדש על הגליון, הלא היה בידו להראות לו את המקרא הזה בספר התורה, גם יש לדקדק מה התפלאו על התשובה כיון שמקרא מלא הוא, גם ראוי לשום לב לדקדק המלים ראו דברים ישנים מפי זקן חדש תואר זקן חדש אין לו מובן, ובאור המאמר לדעתי כי הנה מאז נסתם חזון ונחתמו ארבעה ועשרים כתבי הקדש, דרך הסופרים בלשון הקדש להשתמש לענינם באיזה מקרא שבתורה נביאים וכתובים או באיזו תיבות כסדר שהם כתובים באיזה מקרא המתאים עם עניניהם הם, אף כי במקומם נאמרו הדברים אותו המקרא או אותן המלות לענין אחר, ואם לא יכתבם הסופר החדש מפורש רק יציין לעיין שם ושם לא ידע ולא יבין הקורא מאומה כי במקומותם למושבותם יש לכל אחד ענין אחר. אך כאשר יעתיקם הסופר לענינו ויכתבם בפני עצמם למטרת כונתו אז יבין הקורא מגמת חפצו, וכן נהגו גם חז"ל להבליע בנעימה לשון המקרא, ובזה בארנו ב"ה מאמר קשה להולמו בגיטין (דף נח) וכבר נדפס בשמי בס' כוכב מיעקב מעשה בר' יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים כו' הלך ועמד על פתח בית האסורים אמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים, ענה אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו, אמר מובטחני בו שמורה הוראה בישראל העבודה שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו אמרו לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל ומנו ר' ישמעאל בן אלישע ע"כ, והוא פלא מה ראה ר' יהושע ב"ח על ככה להתפלא ולהתרגש כל כך מתשובת התינוק כשהשיב לו סוף המקרא, ואיזה חכמה ובינה יתירה מצא בו אם ידע העלם סוף אותו הכתוב, ואם ננסה גם אנחנו את איזה נער ויבחן לעינינו בשאלה זו עצמה ששאל ר' יהושע בן חנניא לאותו תינוק והנער ישיב לנו כהוגן סוף אותו המקרא, היכול נוכל לשפוט ולהוכיח מזה כי יורה הנער הנשאל הוראות בישראל, ובעוד שאנחנו מתפלאים אם יש איזה חכמה ובינה כלל בתשובת התינוק, באו התוס' שהתקשו בענין זה וכתבו דהתינוק הזה מופלג בחכמה הוי כאלו יש עוד בזה הפלגה יתירה, וכבר הרבו המפרשים לדבר בזה, ונראה לפרש המאמר בפשיטות, כי באמת בחן ר' יהושע ב"ח את התינוק בשאלה גדולה ונשגבה, ולא כל אדם היה משיב התשובה הזאת בלתי שריד כזה אשר ה' קורא, כי אם נקרב לגשת למי שהוא אף ליותר גדול בחכמה [ו]ביראה ונשאלהו לאמר מי הגלה את ישראל מארצם, מי החריב את בית מקדשנו וכדומה מהשאלות הלא יענה בטח הרומיים או אספסינוס או טיטוס, כי זאת היא התשובה הקרובה והנמשכת לכאורה על השאלה ההיא, ולא יעלה על לבו להשיב תיכף כי ה' הוא שעשה זאת, אבל אותו התינוק לא העלה על שפתיו רק את שם ה', ומידו היתה זאת לנו, כי באמת הרומיים היו רק השלוחים מאת הקב"ה וכמאמר הוי אשור שבט אפי וכו' וא"כ השכיל הנער להשיב תשובה יקרה כזאת אשר תעיד באמת על תכונת העלם על צדקתו ויראתו את ה' ואמונתו ודבקותו רק בו ית' אשר גדולים ממנו לא היו משיבים תשובה זאת, והמפרשים אשר נתקשו במאמר זה גרם להם מה שחשבו כי דבר ריב"ח עם התינוק בלשון המקרא ממש, ואין בזה מן החכמה וההפלגה אם סיים התינוק סוף הכתוב, אבל האמת עד לעצמו ששאל ריב"ח את התינוק בלשון המדינה וגם הנער השיב לו ג"כ באותו לשון שהיה מדובר ביניהם, כי הדבר הזה מחויב מצד השכל ומצד מאמרי חז"ל, מצד הסברא אין הדעת נותנת כי שומרי פתח בית האסורים מחיל צבא הרומאים נתנו להם רשות לדבר בלשון הקדש בינם לבין עצמם אשר השומרים לא יבינו מה שידברו פן דבר בליעל יצוק בדבריהם נגד המלכות, כי משפט האסירים האסורים על חטא מדיני (פאליטיק) אם גם ינתן רשות למי שהוא לבא לדבר עמם לא ידברו בשפה אחרת זולת בשפת המדינה למען ישמע ויבין השומר מה שידברו, ואיך אפשר שדבר ריב"ח עם התינוק על פתח בית האסורים בלשון הקדש, וכן מוכח גם ממאמרי חז"ל, בירושלמי (ספי"ב דיבמות) ר' יוחנן הסנדלר עבד גרמי' רוכל יומא עבר קומי בית חבישה דר' עקיבא והוה מכריז ואמר מאן בעי מחטין מאן בעי צינורין חלצה בינו לבינה מהו אודיק לי' ר' עקיבא מן כוותא א"ל אית לך אית לך כושין אית לך כשר ע"כ, הלא הוכרח ר' יוחנן הסנדלר להערים להתלבש לרוכל ולהכריז דברים ככל אחד הרוכלים אשר השומרים יטעו עליו כי הוא רוכל המכריז על סחורתו על מחטין ועל צינורין ובתוך הדברים התגנבו גם דברי שאלתו בהעלמה חלצה בינו לבינה מהו, ור' עקיבא גם הוא ענה לו מן חלון בית האסורים דברים הנראים לתשובה על דבר הסחורה ובהם רמז גם התשובה על שאלתו, כי לדבר זר {צ"ל זה} עם זה בלשון הקדש לא הניחום, ויותר מפורש הדבר בילקוט (הובא בס' קול יהודה איכה) כי בחורבן בית שני היו קשורים יחד כת של בחורים בשלשלאות של ברזל והיו הולכים ומדברים זה עם זה אי אתה יודע על מה אני נידון כעוברי עבירות חמורות שלא הגיעני מימי והכו אותם הגוים ואמרו שמא עלינו אתם מדברים התחילו לדבר בלשון הגוים הללו עכ"ל, הרי שלא הניחום לדבר בלשון שלא הבינו, המורם מזה כי דברי ר' יהושע ב"ח והתינוק בלשון המדינה ושאל אותו בלשון רומי מי הגלה את ישראל מארצו ומי הוריד עוז מבטחו, והנער השיב לו ג"כ בלשון ההיא כי יד ה' עשתה זאת על אשר חטאנו לו, רק מאשר נמצא מקרא מלא כזה בכתבי הקדש מי נתן למשיסה יעקב וגו' ע"כ נכתב בגמרא בלשון הכתוב, אבל הנער השיב לו כל התשובה ההיא מעצמו לבלתי ייחס ההריסה החורבן והגלות בהמחריבים כי אם בהקב"ה אשר ניכר מזה גודל קדושת הנער ודבקותו בה' כי כל אדם זולתו היה תולה המעשים בהאנשים המחריבים טיטוס וכדומה, ולכן נתפלא ר' יהושע בן חנניא על רום מעלות התינוק כאשר הוא באמת, ואף לפי נוסח הירושלמי (הוריות פ"ג) כי גם המלות הלא ה' שאל ר' יהושע בן חנניא והתינוק השיב זו חטאנו לו וגו' גם זה יחשב להפלגה מתינוק קטן אם השיב מדעת עצמו כי חטאתינו גרמו לנו את כל אלה, ג"כ ע"פ ההנחה הקודמת כי דברו יחד בלשון המדינה ותשובת הנער היתה מדעת עצמו, רק מסדר התלמוד כתב דברי ר' יהושע בן חנניא והתינוק בלשון המקרא, ככל הדברים וככל החזיון הזה היה גם עם ההגמון שכתב לו חד מן אילון {צ"ל אילין} דבית סלוני את המקרא ואחרי כן יצא אחיו לתשובה על שאלתו מי יתפוס המלכות אחרינו עלי גליון מיוחד, כי אז הבין ההגמון כי מהפסוק הזה תשובה על שאלתו ובו מרומז מה שיהי' לאחרונה באחרית הימים, כי אחרי כן אחרי מלוכת אדום יצא אחיו הוא יעקב וידו אוחזת בעקב עשו שיתפוס המלכות לאחרונה, אבל אלו הראה לו אותו המקרא במקומו לא הבין ההגמון מאומה, כי במקומו נאמר הכתוב רק על העבר על סדר לידתם כי אחרי עשו נולד יעקב, אבל שאלתו על העתיד מי יתפוס המלכות באחרית הימים נשארת מעל, לזאת לקח נייר חלק וכתב עליו את המקרא הזה בפני עצמו ביחוד לתשובה על שאלתו, וההגמון הוא איש מלומד והבין ברמיזה זו של החכם המשיב כי את המקרא שבתורה הוא מיסב לכונה חדשה ליעוד לעתיד לבוא, ונמצאת בזה מענה על שאלתו, ע"כ אמר ההגמון ראו דברים ישנים פי' שהדברים האלה אשר כתב על הנייר הם ישנים הוא מקרא בתורה בספור תולדותם של יעקב ועשו, ומפי זקן זה נעשה חדש שהכניס בהם כונה חדשה שלא שערנו עד כה שהכתוב מדבר בעתיד, ואיך הוא באמת מרומז בכתוב על העתיד הוא מדלא כתיב ואחריו יצא אחיו ואז היה מבואר שאחרי הילד הנולד ראשונה יצא השני, אבל ואחרי כן באורו אחרי אותה מעשה ולא אחרי אותו האיש, ע"כ הוא רמז לעתיד במעשה הליכות עולם כי אחרי תפיסת מלכות אדום יתפוס יעקב המלכות אחרונה, וע"ז נופל הלשון ואחרי כן, ומסיים המדרש להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק, פי' כיון שבזה נעשה היעוד לעתידות זרעו בסוף כל הדורות, ע"כ לא מקרה הוא מה שיצא יעקב אחר עשו וידו אוחזת בעקבו, רק כמה צער נצטער, כלומר אלא המאורע הזאת היתה בהשגחה מאת ה' להכין את היעוד מאז מראשית כי בעקב באחרית הימים תאחז ידו של יעקב בעשו.
אולי ימושני אבי, כמה דקדוקים בענין זה, א) מדוע לא חשש שיכירהו בקולו כפי שהיה אח"כ באמת שנאמר הקול קול יעקב שקולו משונה מקולו של עשו, ב) מה השיבה רבקה עלי קללתך בני, כיון שידעה תחבולה לכסות את חלקת צוארו ואת ידיו בעורות גדיי העזים שיהיו שעירות, כפי שעשתה כן בפועל וא"כ לא תהיה קללה כלל, ג) לפי המוסכם מבעלי הלשון בהבדל הנרדפים פן ואולי, כי פן הונח אם חפצו שלא יתקיים הספק הזה ולא יהיה כן, ומתפחד חס ושלום שתהיה כזאת, ואולי הונח אם רצונו שהלואי יהיה כן, ולפי ההנחה הזאת היה להכתוב למכתב כאן פן ימושני אבי שהיה ירא אם יקרה חלילה כזאת, ואפשר שבאמת חשש לקולו אבל לזה שהוא איש חלק לא חשש כי ידע מההתחכמות לכסות את חלקת צוארו ואת ידיו בעורות שעירים. וזהו שאמר אולי ימושני אבי, הלואי שינסני ויבחנני אבי בחוש המשוש שימושני, כי יש תחבולה לזה להתכסות בעורות גדיי העזים, ואז אין מגור עוד גם מהיכר שנוי הקול, כי כח המשוש שהוא ממשי ונתפס בידים גדול מכח השמיעה, והמשוש יכריע בעיני אבי את חוש השמע, כאשר היה כן באמת שהכירו בקול ואמר הקול קול יעקב, ובכל זאת מצד הכרעת המשוש שהוא יותר ממשי והידים היו ידי עשו, החליט הדבר שהוא עשו, על כן הלואי שימושני, אבל יגורתי פן לא ימושני כלל וידין אותי רק על פי חוש השמיעה את קולי ואהיה בעיניו כמתעתע, וע"ז ענתה לו רבקה עלי קללתך בני, אם יכירך עפ"י הקול כי יעקב אתה ויקללך אז עלי קללתך בני.
יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, במדרש פרשה ס"ג יצחק נקרא אברהם דכתיב ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם, המאמר זר ומתמיה למשוך את אברהם השני שהוא מאמר בפני עצמו ונמשך אל שלאחריו שהוליד את יצחק ולחברו בחזקת היד אל שלפניו ולחתוך את המקרא בסכינא חריפא, להפריד בין הדבקים בין אברהם להוליד את יצחק, והוליד את יצחק נשאר בודד במועדו בלי קשור וחבור, ולקרב רחוקים בזרוע אברהם השני אל הקודם, ונראה לי להעמיס כונה אחרת במאמר זה, הנה למלת בן יש שלש הוראות בלשון הקדש, א) בן ממש ביחש לידתו מאיש פלוני ומאשה פלונית. ב) ביחש מספר ימי חייו כמו הכא ויהי יצחק בן ארבעים שנה. ג) בהוראת יחש עצמו שהוא בעל תואר זה, כמו בן בליעל (שמואל א כה, יז) או בן מות (שם כ לא) שהוא עצמו בליעל ושהוא ימות, וע"ד ההוראה השלישית הזאת בא המדרש לפרש גם את הנאמר כאן יצחק בן אברהם כי יצחק הוא אברהם ונקרא בשם אברהם, כלומר להוציאו מן הוראתו הפשוטה שיצחק היה בנו של אברהם, רק בן אברהם הכונה שהוא עצמו היה אברהם, כי קלסתר פניו היה דומה ממש לאברהם ונקרא בשם אברהם, ולא בא המדרש לסרס את המקרא למשוך את אברהם השני אל הקודם, אלא אברהם השני שכתב המדרש, הוא דברי המדרש לפרש בן אברהם הוא אברהם ונקרא בשם זה, ומה שראה המדרש לפרש כן להוציא בן אברהם מידי פשוטו שהיה בנו של אברהם, הוא משום כפל הדברים, יצחק בן אברהם וגם אברהם הוליד את יצחק, הלא אחד הוא ולמה חייב בכפל, ע"כ פירש כי המאמר הראשון יצחק בן אברהם כונה אחרת יש בו לא כפי הוראת בן ביחש האב והאם, רק כפי ההוראה השלישית שזכרנו שיצחק הוא אברהם שקלסתר פניו היה ממש אברהם וכל הרואה אותו חשב כי הוא אברהם, ומה שהיה בנו של אברהם זה נאמר אח"כ אברהם הוליד את יצחק, ולפ"ז שני ענינים נאמרו בכתוב ואין בו כפל.
ובזה יתבאר לנו מאמרם ז"ל בסוטה (דף לד) א"ר יצחק דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מרגלים על שם מעשיהם נקראו ואני לא עלו בידי אלא אחד סתור בן מיכאל סתור שסתר וכו' מיכאל שעשה עצמו מך, א"ר יוחנן אף אנו נאמר נחבי שהחביא כו' ופסי שפס על מדותיו של הקב"ה ע"כ, ומה מאד קשה הדבר להולמו, בשלמא על עצמו שייך שנקרא על שם מעשיו שכיון שהרע מעשיו נותן לו השם הזה לשם גנאי לתואר מעשיו, אבל אבותיהם הלא נקראו בשמותם עלי אדמות עוד טרם לידת הבנים ואיך אפשר שאבותיהם נקראו על שם מעשה הבנים, וגם מבאר לגנאי שמות אביהם והלא הם לא חטאו רק בניהם אחריהם, ואין לומר כי באמת נקראו אבותיהם בשמות אחרים, והשמות של האבות הכתובים כאן הם רק כנויי גנאי להבנים לפי רוע מעלליהם, דא"כ איך נפרנס תואר בן שהוא בנו של פלוני המכונה בשם הגנאי הזה, הלא הגנות הוא של הבן ולא של האב, ואיך נופל ע"ז שהוא בן של המגונה ההוא, ולפמ"ש בזה א"ש כי לפי הדרש הזה דמרגלים ע"ש מעשיהם נקראו לא יתפרש בן כפשוטו בהוראתו הראשונה שנחבי הוא בנו של ופסי וסתור הוא בנו של מיכאל ביחש ההולדה, רק יתפרש בהוראה השלישית כמו בן בליעל שהוא עצמו בליעל, סתור שהוא מיכאל, נחבי שהוא ופסי, ודריש שניהם סתור ומיכאל וכן נחבי ופסי לגנאי על המרגלים עצמם, ולפ"ז לא קאי על האבות כלל, וכן נבין בזה מאמרם בתמורה (דף טז) ובסוטה שם מאי יפונה שפנה מעצת מרגלים, דנצבת לפנינו כנד קושיתינו הקודמת מאי שייכות בן לכאן, אלו נאמר על אביו שפנה מעצת מרגלים היה שייך שהוא בן יפונה, אבל אם הוא עצמו פנה מעצת מרגלים והוא עצמו מכונה יפונה מאי בן לכאן, ולפי האמור ניחא כי בן יפונה הוא עצמו יפונה כמו בן חיל (שמואל א יד, נב), וכן במגילה (דף יב סע"ב) בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו בן שמעי בן ששמע אל תפלתו בן קיש שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו, דקשה בכל אלה הלא אבותיו יאיר שמעי וקיש נקראו בשמותם אלה עלי אדמות טרם לידת מרדכי, ואם לפי הדרש אין ענין האבות לכאן רק הם תוארים למרדכי עצמו א"כ איך יתקשר לזה תואר בן, ולפי דברינו מבואר שהוא כמו איש יאיר איש שמעי איש קיש, וכן לולי הבאור הזה לא נמצא ידינו ורגלינו בבאור הגמרא בסנהדרין בפרק חלק (דף קט סע"ב) בן יצהר בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים בן קהת בן שהקהה שיני מולידיו בן לוי בן שנעשה לויה בגיהנם כו' פלת שנעשו לו פלאות כו', והמאמר תמוה התינח אם היה שם עצמו יצהר, קהת, לוי, פלת, אבל כשהם שמות אבותיהם איך נדרש על עצמם, אבל הוא הדבר אשר דברנו ואין לזוז מזה כי יתפרש כמו בן חיל בן בליעל, וזהו שמסיים התם וליחשב נמי בן יעקב בן שעקב עצמו לגיהנם אר"ש בר"י יעקב בקש רחמים על עצמו שנאמר בסודם אל תבוא נפשי וגו', פי' אלו לא היו נדרשים שמות אבותיהם לגנאי היה נכתב גם בן יעקב כי עכ"פ לוי הוא בן יעקב ואם גם כסה הכתוב כאן ידוע שהוא בן יעקב, ומאי תקנה היא שלא נזכר, רק כיון שדורש השמות לגנאי ע"כ לא נכתב בן יעקב לבלי לדרוש שם יעקב לגנאי, וכן במרגלים נדרשו שמות אבותיהם לגנאי, ע"כ לא נזכר עליהם שם יעקב, אבל לולי נדרש לגנאי היה נכתב בן יעקב, ולכך לא פריך בגמ' ולכתוב נמי בן יעקב רק וליחשב נמי בן יעקב בן שעקב וכו', וע"ז באה התשובה בקש יעקב על עצמו וכו'.
ובחגיגה (דף יד) אמר ריב"ז מה תשובה השיבו בת קול לאותו רשע בשעה שאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון יצתה בת קול אמרה לו רשע בן רשע בן בנו של נמרוד הרשע שהמריד את כל העולם כלו עליו במלכותו כו', וכתבו התוס' בן בנו של נמרוד לאו דוקא שהרי כוש ילד את נמרוד ולא מצינו אותו רשע מזרע כוש אלא על שם מעשיו, וכתב הגאון בעל טורי אבן דלא יתכן שעל שם מעשיו נקרא בן בנו דלא שייך לקרוא בן בנו אלא א"כ הוא מזרעו, וכתב עליו מר אבא הגאון ז"ל בספר באר אברהם דאין זה מוכרח דאפילו בן קורא ע"ש מעשיו כהא דב"ב (דף קט ע"ב) גבי יהונתן בן גרשם בן מנשה דפריך והלא בן משה הוא אלא מתוך שעשה מעשה מנשה תלאו הכתוב במנשה, וכה"ג בסנהדרין (דף פב ע"ב) גבי זמרי בן סלוא שנקרא בן הכנענית על שעשה מעשה כנען, הרי דאף בן נקרא ע"ש מעשיו וא"כ יתכן שנקרא בן בנו ע"ש מעשיו, וכה"ג בירושלמי ספ"ט דיבמות ובילקוט תהלים בת בבל השדודה וכי בת בבל היא כו' אלא שעשתה כמעשה בבל עכ"ל, ולדרכנו אין מבן ראיה לבן בנו ואדרבא דוקא בן נקרא ע"ש מעשיו, כדמצינו בן בליעל ודומיו, וכונת הדרשות שהביא מאה"ג ז"ל הן כפי ההוראה הזאת, בן מנשה הוא מנשה, בן הכנענית הוא הכנענית במעשיו, וכן זה איננו מתפרש במושג בן לאביו בענין ההולדה והזרע, אבל בבן בנו לא מצינו כזאת ולא יתבאר רק כפשוטו שהוא נכדו ונינו ביחש התולדות, וכן בת בבל שקוראה ע"ש המעשים הוא ג"כ על הדרך שכתבנו לא במושג הלידה, רק שם התואר כמו בת עמי, והצדק עם הטורי אבן בקושיתו, רק קושיית הט"א בלא"ה איננה קושיא בעיני, כי רק בלשון המקרא לא יתבאר בן בנו רק כפשוטו שהוא בן של בנו ממש, אבל בלשון התלמוד אין זה רק בגדר מליצה שהוא מזרעו של פלוני כלומר דומה לו בתכונתו והנהגתו בדרכו ועלילותיו, אבל אינו מדויק על בן הבן ממש, כדברי התוספת בן בנו של נמרוד לאו דוקא, וראיה לזה מהא דאיתא (מגילה דף יד סע"ב) חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה כתיב הכא בן תקוה וכתיב התם את תקות השני, ותמהו המהרש"א ואחרים זולתו, הלא תקוה שנאמר כאן הוא על שלום בעל חולדה שהוא היה בן תקוה אבל לא חולדה עצמה, ולדרכנו ולפי דברי התוס' מבני בניה לאו דוקא אך הכונה שהיא דומה לה במעשיה ותהלוכותיה, אבל לא שהיתה באמת מזרעה של רחב, והכתוב אינו אלא אסמכתא בעלמא, וכן בגמרא (שם) בן חרחס עיי"ש.
ואחרי כן יצא אחיו, במדרש שם הגמון אחד שאל לחד מן אילין דבית סלוני א"ל מי תופס המלכות אחרינו הביא נייר חלק ונטל קולמוס וכתב עליו ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו אמרו ראו דברים ישנים מפי זקן חדש להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק, כל העובר על המאמר הזה ישאל מה היה לו להביא נייר חלק ולכתוב הדברים האלה מחדש על הגליון, הלא היה בידו להראות לו את המקרא הזה בספר התורה, גם יש לדקדק מה התפלאו על התשובה כיון שמקרא מלא הוא, גם ראוי לשום לב לדקדק המלים ראו דברים ישנים מפי זקן חדש תואר זקן חדש אין לו מובן, ובאור המאמר לדעתי כי הנה מאז נסתם חזון ונחתמו ארבעה ועשרים כתבי הקדש, דרך הסופרים בלשון הקדש להשתמש לענינם באיזה מקרא שבתורה נביאים וכתובים או באיזו תיבות כסדר שהם כתובים באיזה מקרא המתאים עם עניניהם הם, אף כי במקומם נאמרו הדברים אותו המקרא או אותן המלות לענין אחר, ואם לא יכתבם הסופר החדש מפורש רק יציין לעיין שם ושם לא ידע ולא יבין הקורא מאומה כי במקומותם למושבותם יש לכל אחד ענין אחר. אך כאשר יעתיקם הסופר לענינו ויכתבם בפני עצמם למטרת כונתו אז יבין הקורא מגמת חפצו, וכן נהגו גם חז"ל להבליע בנעימה לשון המקרא, ובזה בארנו ב"ה מאמר קשה להולמו בגיטין (דף נח) וכבר נדפס בשמי בס' כוכב מיעקב מעשה בר' יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים כו' הלך ועמד על פתח בית האסורים אמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים, ענה אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו, אמר מובטחני בו שמורה הוראה בישראל העבודה שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו אמרו לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל ומנו ר' ישמעאל בן אלישע ע"כ, והוא פלא מה ראה ר' יהושע ב"ח על ככה להתפלא ולהתרגש כל כך מתשובת התינוק כשהשיב לו סוף המקרא, ואיזה חכמה ובינה יתירה מצא בו אם ידע העלם סוף אותו הכתוב, ואם ננסה גם אנחנו את איזה נער ויבחן לעינינו בשאלה זו עצמה ששאל ר' יהושע בן חנניא לאותו תינוק והנער ישיב לנו כהוגן סוף אותו המקרא, היכול נוכל לשפוט ולהוכיח מזה כי יורה הנער הנשאל הוראות בישראל, ובעוד שאנחנו מתפלאים אם יש איזה חכמה ובינה כלל בתשובת התינוק, באו התוס' שהתקשו בענין זה וכתבו דהתינוק הזה מופלג בחכמה הוי כאלו יש עוד בזה הפלגה יתירה, וכבר הרבו המפרשים לדבר בזה, ונראה לפרש המאמר בפשיטות, כי באמת בחן ר' יהושע ב"ח את התינוק בשאלה גדולה ונשגבה, ולא כל אדם היה משיב התשובה הזאת בלתי שריד כזה אשר ה' קורא, כי אם נקרב לגשת למי שהוא אף ליותר גדול בחכמה [ו]ביראה ונשאלהו לאמר מי הגלה את ישראל מארצם, מי החריב את בית מקדשנו וכדומה מהשאלות הלא יענה בטח הרומיים או אספסינוס או טיטוס, כי זאת היא התשובה הקרובה והנמשכת לכאורה על השאלה ההיא, ולא יעלה על לבו להשיב תיכף כי ה' הוא שעשה זאת, אבל אותו התינוק לא העלה על שפתיו רק את שם ה', ומידו היתה זאת לנו, כי באמת הרומיים היו רק השלוחים מאת הקב"ה וכמאמר הוי אשור שבט אפי וכו' וא"כ השכיל הנער להשיב תשובה יקרה כזאת אשר תעיד באמת על תכונת העלם על צדקתו ויראתו את ה' ואמונתו ודבקותו רק בו ית' אשר גדולים ממנו לא היו משיבים תשובה זאת, והמפרשים אשר נתקשו במאמר זה גרם להם מה שחשבו כי דבר ריב"ח עם התינוק בלשון המקרא ממש, ואין בזה מן החכמה וההפלגה אם סיים התינוק סוף הכתוב, אבל האמת עד לעצמו ששאל ריב"ח את התינוק בלשון המדינה וגם הנער השיב לו ג"כ באותו לשון שהיה מדובר ביניהם, כי הדבר הזה מחויב מצד השכל ומצד מאמרי חז"ל, מצד הסברא אין הדעת נותנת כי שומרי פתח בית האסורים מחיל צבא הרומאים נתנו להם רשות לדבר בלשון הקדש בינם לבין עצמם אשר השומרים לא יבינו מה שידברו פן דבר בליעל יצוק בדבריהם נגד המלכות, כי משפט האסירים האסורים על חטא מדיני (פאליטיק) אם גם ינתן רשות למי שהוא לבא לדבר עמם לא ידברו בשפה אחרת זולת בשפת המדינה למען ישמע ויבין השומר מה שידברו, ואיך אפשר שדבר ריב"ח עם התינוק על פתח בית האסורים בלשון הקדש, וכן מוכח גם ממאמרי חז"ל, בירושלמי (ספי"ב דיבמות) ר' יוחנן הסנדלר עבד גרמי' רוכל יומא עבר קומי בית חבישה דר' עקיבא והוה מכריז ואמר מאן בעי מחטין מאן בעי צינורין חלצה בינו לבינה מהו אודיק לי' ר' עקיבא מן כוותא א"ל אית לך אית לך כושין אית לך כשר ע"כ, הלא הוכרח ר' יוחנן הסנדלר להערים להתלבש לרוכל ולהכריז דברים ככל אחד הרוכלים אשר השומרים יטעו עליו כי הוא רוכל המכריז על סחורתו על מחטין ועל צינורין ובתוך הדברים התגנבו גם דברי שאלתו בהעלמה חלצה בינו לבינה מהו, ור' עקיבא גם הוא ענה לו מן חלון בית האסורים דברים הנראים לתשובה על דבר הסחורה ובהם רמז גם התשובה על שאלתו, כי לדבר זר {צ"ל זה} עם זה בלשון הקדש לא הניחום, ויותר מפורש הדבר בילקוט (הובא בס' קול יהודה איכה) כי בחורבן בית שני היו קשורים יחד כת של בחורים בשלשלאות של ברזל והיו הולכים ומדברים זה עם זה אי אתה יודע על מה אני נידון כעוברי עבירות חמורות שלא הגיעני מימי והכו אותם הגוים ואמרו שמא עלינו אתם מדברים התחילו לדבר בלשון הגוים הללו עכ"ל, הרי שלא הניחום לדבר בלשון שלא הבינו, המורם מזה כי דברי ר' יהושע ב"ח והתינוק בלשון המדינה ושאל אותו בלשון רומי מי הגלה את ישראל מארצו ומי הוריד עוז מבטחו, והנער השיב לו ג"כ בלשון ההיא כי יד ה' עשתה זאת על אשר חטאנו לו, רק מאשר נמצא מקרא מלא כזה בכתבי הקדש מי נתן למשיסה יעקב וגו' ע"כ נכתב בגמרא בלשון הכתוב, אבל הנער השיב לו כל התשובה ההיא מעצמו לבלתי ייחס ההריסה החורבן והגלות בהמחריבים כי אם בהקב"ה אשר ניכר מזה גודל קדושת הנער ודבקותו בה' כי כל אדם זולתו היה תולה המעשים בהאנשים המחריבים טיטוס וכדומה, ולכן נתפלא ר' יהושע בן חנניא על רום מעלות התינוק כאשר הוא באמת, ואף לפי נוסח הירושלמי (הוריות פ"ג) כי גם המלות הלא ה' שאל ר' יהושע בן חנניא והתינוק השיב זו חטאנו לו וגו' גם זה יחשב להפלגה מתינוק קטן אם השיב מדעת עצמו כי חטאתינו גרמו לנו את כל אלה, ג"כ ע"פ ההנחה הקודמת כי דברו יחד בלשון המדינה ותשובת הנער היתה מדעת עצמו, רק מסדר התלמוד כתב דברי ר' יהושע בן חנניא והתינוק בלשון המקרא, ככל הדברים וככל החזיון הזה היה גם עם ההגמון שכתב לו חד מן אילון {צ"ל אילין} דבית סלוני את המקרא ואחרי כן יצא אחיו לתשובה על שאלתו מי יתפוס המלכות אחרינו עלי גליון מיוחד, כי אז הבין ההגמון כי מהפסוק הזה תשובה על שאלתו ובו מרומז מה שיהי' לאחרונה באחרית הימים, כי אחרי כן אחרי מלוכת אדום יצא אחיו הוא יעקב וידו אוחזת בעקב עשו שיתפוס המלכות לאחרונה, אבל אלו הראה לו אותו המקרא במקומו לא הבין ההגמון מאומה, כי במקומו נאמר הכתוב רק על העבר על סדר לידתם כי אחרי עשו נולד יעקב, אבל שאלתו על העתיד מי יתפוס המלכות באחרית הימים נשארת מעל, לזאת לקח נייר חלק וכתב עליו את המקרא הזה בפני עצמו ביחוד לתשובה על שאלתו, וההגמון הוא איש מלומד והבין ברמיזה זו של החכם המשיב כי את המקרא שבתורה הוא מיסב לכונה חדשה ליעוד לעתיד לבוא, ונמצאת בזה מענה על שאלתו, ע"כ אמר ההגמון ראו דברים ישנים פי' שהדברים האלה אשר כתב על הנייר הם ישנים הוא מקרא בתורה בספור תולדותם של יעקב ועשו, ומפי זקן זה נעשה חדש שהכניס בהם כונה חדשה שלא שערנו עד כה שהכתוב מדבר בעתיד, ואיך הוא באמת מרומז בכתוב על העתיד הוא מדלא כתיב ואחריו יצא אחיו ואז היה מבואר שאחרי הילד הנולד ראשונה יצא השני, אבל ואחרי כן באורו אחרי אותה מעשה ולא אחרי אותו האיש, ע"כ הוא רמז לעתיד במעשה הליכות עולם כי אחרי תפיסת מלכות אדום יתפוס יעקב המלכות אחרונה, וע"ז נופל הלשון ואחרי כן, ומסיים המדרש להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק, פי' כיון שבזה נעשה היעוד לעתידות זרעו בסוף כל הדורות, ע"כ לא מקרה הוא מה שיצא יעקב אחר עשו וידו אוחזת בעקבו, רק כמה צער נצטער, כלומר אלא המאורע הזאת היתה בהשגחה מאת ה' להכין את היעוד מאז מראשית כי בעקב באחרית הימים תאחז ידו של יעקב בעשו.
אולי ימושני אבי, כמה דקדוקים בענין זה, א) מדוע לא חשש שיכירהו בקולו כפי שהיה אח"כ באמת שנאמר הקול קול יעקב שקולו משונה מקולו של עשו, ב) מה השיבה רבקה עלי קללתך בני, כיון שידעה תחבולה לכסות את חלקת צוארו ואת ידיו בעורות גדיי העזים שיהיו שעירות, כפי שעשתה כן בפועל וא"כ לא תהיה קללה כלל, ג) לפי המוסכם מבעלי הלשון בהבדל הנרדפים פן ואולי, כי פן הונח אם חפצו שלא יתקיים הספק הזה ולא יהיה כן, ומתפחד חס ושלום שתהיה כזאת, ואולי הונח אם רצונו שהלואי יהיה כן, ולפי ההנחה הזאת היה להכתוב למכתב כאן פן ימושני אבי שהיה ירא אם יקרה חלילה כזאת, ואפשר שבאמת חשש לקולו אבל לזה שהוא איש חלק לא חשש כי ידע מההתחכמות לכסות את חלקת צוארו ואת ידיו בעורות שעירים. וזהו שאמר אולי ימושני אבי, הלואי שינסני ויבחנני אבי בחוש המשוש שימושני, כי יש תחבולה לזה להתכסות בעורות גדיי העזים, ואז אין מגור עוד גם מהיכר שנוי הקול, כי כח המשוש שהוא ממשי ונתפס בידים גדול מכח השמיעה, והמשוש יכריע בעיני אבי את חוש השמע, כאשר היה כן באמת שהכירו בקול ואמר הקול קול יעקב, ובכל זאת מצד הכרעת המשוש שהוא יותר ממשי והידים היו ידי עשו, החליט הדבר שהוא עשו, על כן הלואי שימושני, אבל יגורתי פן לא ימושני כלל וידין אותי רק על פי חוש השמיעה את קולי ואהיה בעיניו כמתעתע, וע"ז ענתה לו רבקה עלי קללתך בני, אם יכירך עפ"י הקול כי יעקב אתה ויקללך אז עלי קללתך בני.
חסלת פרשת תולדות
 |
| כוכב מיעקב, הפטרת בראשית - החץ מראה היכן מובאים דברי ר' נפתלי משכיל לאיתן |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה