רוח חכמים - פרשת דברים

רוח חכמים על פרשת דברים מאת ר' נפתלי משכיל לאיתן

ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים, בחז"ל שיש לברכה זו קצבה, וי"ל כי מה שאמר אחרי כן ויברך אתכם וגו', הוספה על שעור הקצוב הקודם, כי נוסף על הקצבה האמורה עוד יברך ה' אתכם להרבותכם ולהפרכם עוד ועוד עד בלי גבול.

זולתי כלב, במדרש פ' שלח פס"ט, טובה החזיק לו זולתי לזה אתי, יש להתבונן מה לו לחלק מלה אחת לשתים בשביל להוציא את הדרש כי היה כלב נאמן לה', הלא דבר זה מפורש בכתוב במקומו ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וגו' (במדבר יג ל) ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי (שם יד כד) וגם כאן נאמר מפורש בכתוב זולתי כלב וגו' יען אשר מלא אחרי ה', ולמה לי' לקצף {כך במקור!} תבת זולתי ולהוציאו ממשמעותו, ונראה שנמשך הדורש אל מה שאמרו במדרש שמתחלה היה כלב גם הוא בעצת מרגלים, ואח"כ נהפך עליו לבו ונשתנה בדעתו, כדקדוק הכתוב בפ' שלח, ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי, וכן פרש"י רוח אחרת שתי רוחות אחת בפה ואחת בלב, ודורש מלת זולתי שהוא בכנוי של עצמו, דבאור תבת זולתי הוא זולת אני כמו בלעדי, והול"ל זולת כלב, ובהוספת היו"ד בסוף המלה זולתי הרי הוא כאלו כלב הוא המדבר בעצמו ואומר זולת אני כלב, לכך דריש זולתי כלב לזה אתי, כלומר שהקב"ה אומר אפי' כלב שהיה מתחלה כאחד מהם מרוחק ממני כי היה מתחלה בעצת מרגלים, גם זה נעשה אתי, והרמז לזכרון הדבר מה שהיה מקודם הוא להחזיק לו טובה להגדיל בזה ערכו בגדר רבותא וגוזמא כי גם הוא היה אחרי כן אחרי ה' ונהפך לאיש אחר, והנוטריקון זולתי לזה אתי אינו רק מליצה לעיקר הכונה היוצאת מזה, להלביש הרעיון במה שנאמר זולתי ולא זולת, אבל אין כונת הדורש שהמלה זולתי תתבאר באמת כן.

חסלת פרשת דברים

פרשת דברים מתוך ספר רוח חכמים על התורה לר' נפתלי משכיל לאיתן