רוח חכמים על פרשת חיי שרה מאת ר' נפתלי משכיל לאיתן
ויהיו חיי שרה מאה שנה, במדרש פרשה נ"ח יודע ה' ימי תמימים וגו' כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים בת כ' כבת ז' לנוי בת ק' כבת עשרים לחטא. ד"א יודע ה' ימי תמימים זו שרה שהיתה תמימה במעשיה א"ר יוחנן כהדא עגלתא תמימה ע"כ, המאמר הזה שגור בפי המחברים והמטיפים והאריכו למעניתם בבאורו באופנים שונים, ואני אחזה בו על פי שבארתי בפרשה לך לך מאמר הגמרא בנדרים (דף ל"ב) כשאמר הקב"ה לא"א ע"ה התהלך לפני והיה תמים, אחזתו רעדה כו', כי תמים מתבאר בשני מושגים, מושג החמרי כמו זכר תמים יקריבנו (ויקרא א' ג') שפירושו תמים ממש בגוף בלי מום, ומושג המוסרי כמו נח איש צדיק תמים (בראשית ו' ט"ו) שפירושו תמים במעלות הנפש בצדק ויושר ועבודת ה' עיי"ש, ובזה הפצנו ב"ה אור על המאמר הנ"ל, ובדרך זה יתבאר גם המאמר אשר לפנינו, שמפרש ימי תמימים על שניהם, על הימים שהם תמימים ועל הצדיקים עצמם ימים של תמימים, ושוקל את שניהם בד בבד כתמימותו של זה כך תמימותו של זה, כשם שהם הצדיקים תמימים, פי' כאופן התמימות של הצדיקים היא בדעות ובמעשים טובים ונקראים תמימים אף שיהיו בעצם בעלי מומים בגופם כי תמימותם איננה תלויה בתמימות אברי הגוף, כך שנותיהם תמימים, כלומר כך מתבאר תמימות של הימים ג"כ תמימות המעשים טובים והליכות מישרים, ואין הכונה תמימות של השנים שארכו ימי חייהם כל ימי אנוש על הארץ ולא מת בקצר {כך במקור!} שנים ולא היה בעל מום בשנים, רק תמימות האיכות שהשנים כמה שהם תמימות ושלימות, כל שנה באיכותה היתה כחיים שלימים, כאופן תמימותם של הצדיקים כך תמימותם של השנים ג"כ במדות ומעלות הנפש.
וכבר נדפס בשמי בס' כוכב מיעקב בהערה להפטורת פ' חיי שרה באור הכתוב (מלכים א ג' י"ד) ואם תלך בדרכי לשמור חקי ומצותי כאשר הלך דוד אביך והארכתי את ימיך, שדקדקתי מה נשתנה אריכת ימיו מן עושר וכבוד שנאמר וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד וגו' ולא תלה לו בתנאי ונתנם לו בהחלט ואלו אריכת ימים תלה לו בתנאי אם תלך בדרכי וגו', ועפ"י דברינו יתבאר כי רשע אף כי ילבינו שערותיו כלו הפך לבן ויאריך מאת שנה על הארץ אין זו זקנה ואין זו אריכות ימים ועודנו נער, ולהפך המסגל מצות ומע"ט גם בנערותו נקרא זקן, וא"כ ממילא תלויה אריכת ימים בתנאי עשיית הישר והטוב, וזהו אם תלך בדרכי לשמור חקי ומצותי וגו' והארכתי את ימיך, הימים אשר אתה חי אאריך אותם כמה שיהיו יהיו נחשבים לארוכים, וזה יש להמליץ במאמר הכתוב (משלי י') יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה, והמציאות סותרת את ההנחה הזאת, יש יראים ושלמים ימותו בנוער ויש רשעים מאריכים ברעתם וחיים עד זקנה ושיבה, אולם לפי דברינו יאמר החכם כי יראת ה' תוסיף ימים ואף שחי ימים מעטים תוסיף היראה ימים ונמנים לאורך ימים, ושנות רשעים תקצורנה השנים בעצמם הנן קצרות ופחותות מאשר הן, והוא מבואר בחז"ל איזהו זקן מי שקנה חכמה, כי אז ימי חייו נחשבים לארוכים מצד האיכות, וכמאמר הכתוב (דברים ל') כי הוא חייך ואורך ימיך, וזהו מאמר הכתוב (תהלים ס"א) ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כימי דור ודור, ר"ל כי על כן תוסיף ימים על ימי מלך יען כי הוא מסגל מצות ומע"ט למכביר ושנותיו נחשבות כמו דור ודור כי הוא עושה חסד וצדקה ומשפט בשנה אחת משנותיו כאלו חי שנות דור ודור, ובזה מובן כפל הלשון ריש פ' ויחי ויהי ימי יעקב שני חייו, ר"ל שימי יעקב היו שני חייו, כל יום ויום היה נחשב לכל שני חייו, ועיין מה שכתבנו עוד בזה פ' בראשית על הכתוב והיו ימיו מאה ועשרים שנה, וע"ד המליצה ירמוז המשורר (תהלים צא) ימי שנותינו בהם שבעים שנה פי' בהם בהימים ישנם שבעים שנה כי יום אחד אפשר שיהיה נחשב לשבעים שנה כל שנות חיי אדם, וזהו מאמר הכתוב (דברים לב מז) ובדבר הזה תאריכו ימים פי' תעשו אותם לארוכים כי יום לשנה יחשב לכם לפי איכות המעשים.
וזה מדייק המדרש בהכתוב שלפנינו בפרשתינו, ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה וגו' שני חיי שרה, ששנה ושלש תיבת שנה, וגם שני חיי שרה כמיותר, לזאת יאמר כי זהו לרמז ששנותיה היו תמימות באיכות ומעלה, שהיתה נקיה מחטא בת ק' כבת כ', ולכך חזר ושנה אצל כל תקופה משנותיה תבת שנה להורות שכל חלק משנות חייה היו כחיים שלמים מצד האיכות, וגם לזה מסיים שני חיי שרה שהשנים שלה כל אחת מהנה בפני עצמה היו חיי שרה, כל חייה, שהיו תמימות במעלותיהן כאלו הם חיים שלמים, וכל זה כשנבאר ימי תמימים שהימים הם תמימים, ובא המדרש והוסיף דבר אחר זו שרה שהיתה תמימה במעשיה, ולפ"ז לא יבואר שהימים הם תמימים רק הימים של תמימים, ור' יוחנן אמר כהדין עגלתא תמימתה, פי' שר' יוחנן מפרש כפשוטו תמימים תמימות החמרי כמו זכר תמים יקריבנו, פי' שמלאו ימיה בפועל.
ובזה יתבאר לנו ג"כ דברי המדרש ויקרא פרשה כ"ח תני ר' חייא שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי הן תמימות בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, פי' שבא לבאר שלא נפרש תמימות רק כפשוטו במספר הימים בלי חסרון, אלא שכולל ג"כ תמימות במושג המוסרי באיכות ומעלה כמו תמים תהיה עם ה' אלהיך ואימתי הם תמימות בבחינה זו בזמן שישראל עושין רצונו של מקום.
מערת המכפלה, פרש"י בית ועליה על גביו ד"א שכפולה בזוגות, כתב השפתי חכמים וז"ל ב' פירושים אלו הם ב' מ"ד בעירובין פרק כיצד מעברין וכונתם שלא נטעה לפרש מערה עצמה כפולה מערה לפנים ממערה או מערה ע"ג מערה כו' והאריך בדברי הבל ורעות רוח, טעה ולא הבין פשט הפשוט בהגמרא דעירובין ובפרש"י שם מה שלא יטעה בר בי רב דחד יומא, שהבין מאי דאמרינן התם חד אמר שני בתים זה לפנים מזה וחד אמר בית ועליה על גביו, שהכונה בתים ממש של עץ ואבן שהיו בנוים על המערה, והבין דשני בתים זה לפנים מזה אין הכונה לחדרי המערה רק שהבתים הבנוים על המערה מלמעלה היו זה לפנים מזה, וכן בית ועליה על גביו הבין שהוא ג"כ מלבד המערה עצמה רק הכונה לאותם הבתים הבנוים על הארץ למעלה, שעל הבית התחתון היתה בנויה עוד עליה עלייה, ולשון בית ועלייה אטעיתי', ומי לא יבין את זאת כי רק להסביר הדבר קרו להו בית ועלייה, אבל הכונה על המערה עצמה, חד אמר שני בתים זה לפנים מזה פי' חדר לפנים מחדר שהמערה היתה שני חדרים זה לפנים מזה, וחד אמר בית ועלייה על גבה, כלומר מערה תחת מערה, ממערה אחת ירדו למערה שניה שתחתיה, וזהו שפרש"י שם בעירובין ד"ה בית ועלייה, היה כפולה בב' תקרות, כלומר תקרה היתה מפסקת בין מערה עליונה לתחתונה, ולשון רש"י שם סותר את דברי הש"ח, ומה שכתב שלא נטעה לפרש מערה עצמה כפולה מערה לפנים ממערה או מערה ע"ג מערה אדרבא זהו הפשט הפשוט והוא הוא שטעה, ובפר"א מובא בילקוט סי' ל"ד שאמר אדה"ר הריני מעמיק את ארוני למטה לארץ מערה לפנים ממערה לפיכך נקראת מערת המכפלה ע"כ, הרי לשון מעמיק את ארונו מכריח שהיתה מערה תחת מערה.
ויקם שדה עפרון וגו' פרש"י תקומה היתה לו שיצא מיד הדיוט ליד מלך. פי' בשפ"ח לא מלשון קנין כמו וקם הבית וגו' דהתם כתיב לקונה אחר הקימה והכא כתיב לאברהם למקנה בפסוק שני, ואינו דבוק משום פיסוק טעמים, ינעמו לחכו זרות גם במקום שהוא בעצמו טועם נעימות, הלא הוא בעצמו כותב בסמוך טעם פשוט דשדה עפרון מיותר והל"ל ויקם השדה וגו' אטו לא ידענו שהיה שדה עפרון אלא לומר תקומה היתה לו שהיה שדה עפרון הדיוט ועכשיו הוא שדה אברהם מלך.
ותרא את יצחק, במדרש פרשה ס' א"ר הונא צפת שידו שטוחה בתפלה כו', בס' מתת יה כתב לא ידעתי איפה מרומז ששטח ידו בתפלה, ונדחק למאד, גם לפ"ד המפרשים דלשוח הוא תפלה עדיין חסר הרמז ששטח ידו, ולי אפשר דכונתו לסיפא דקרא ותפול מעל הגמל מה היה לפול מעל הגמל כשראתה אותו, לזה אמר שראתה שהוא מתפלל ואסור לישב בצד המתפלל לכך צנחה מעל הגמל, ומאין ידעה שהוא מתפלל, לזאת יאמר כי ראתה דבר מוחש שהוא שוטח ידיו, וידעה ברור שהוא מתפלל על כן נפלה מעל הגמל לבל תשב בעת שהוא מתפלל כנ"ל.
אז תנקה מאלתי כי תבוא אל משפחתי ואם לא יתנו לך והיית נקי מאלתי, הכפלת הדברים אז תנקה מאלתי והיית נקי מאלתי, גם מתחלה נאמר תנקה ואח"כ והיית נקי ולא אמר בסגנון אחד והיית נקי או בשניהם תנקה, ונ"ל כי אז תנקה קאי על הקודם ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי ואז תנקה פי' תעשה עצמך נקי מהאלה ע"י מעשה וקיום הפעולה, ובאופן השני אם לא יתנו לך והיית נקי ממילא כי לא בך האשם.
וימת אברהם וגו', בגמרא (ב"ב דף צ"א) אמר רב אותו היום שנפטר אברהם אבינו עמדו כל גדולי הדור ואמרו אוי לו לעולם שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבד קברניטא, ויש לעמוד על כפל המליצה, הלא המספד מבואר כל צרכו עד מרום תכלית ההתעוררות שאבד מנהיגו של עולם, ולאיזה צורך בא להוסיף אוי לה לספינה שאבד קברניטא, ואדרבא עוד גרע והפחית את המדה, כי מתחלה אמר שהיה מנהיגו של כל העולם כלו ואח"ז יאמר כי הוא רק מנהיג פרטי קברניטא של ספינה, גם יש לשאול איה איפה מצא רב רמז לזה כי באותו היום אמרו כך וכך, אין זה אלא דברי נביאות, והנראה לי בזה דשני מיני נסיעות הם נסיעה ביבשה ונסיעה בים במים רבים, ואין הנסיעות דומות זו לזו, הנסיעה ביבשה אף כי המנהיג ומורה דרך מועיל ומוליך את הנוסעים למחוז חפצם והוא נחוץ להנוסעים מאד, אבל בכל זאת לאשר הדרכים כבושים ונכרים שכפות רגלי בני אדם דורכות שם, ע"כ עפ"י הדחק אפשר בלי המנהיג, והנוסעים בעצמם ילכו לאורך הדרך עד שיבואו אל המקום אשר מגמת פניהם אליו, או שיפגשו על דרכם עוברי דרכים וישאלו איזה הדרך למקום פלוני, וגם על צד הגרוע שנטו מדרכם ויתעו בלכתם, אבל עכ"פ איזה דרך שהוא יגיע סוף סוף לאיזה מקום מושב ויבואו בין אנשים וישאלו לאנשי המקום אנה פנו ואנה ילכו, כי עכ"פ הם על כדור הארץ ואין להם סכנת נפשות גם בלי המנהיג, אבל המלח המוליך את הספינה דרך אניה בלב ים, שאין היכר ואין רושם למהלך האניות ככתוב (משלי ל יט) שלשה המה נפלאו ממני וגו' ודרך אניה בלב ים, ע"כ נחוץ המנהיג אל הספינה ואל הנפשות אשר בתוכה בהכרח ובהחלט גמור ולא סגי בלאו הכי, כי בלי הקברניטא לא תדע לפנות על ימין או על שמאל, ואפשר שתתע ותנוד ולא תבוא לעולם אל היבשה, וכלם אבודים וכל האנשים יתמו ויסופו מן בלהות ברעב ובצמא או ירדו תהומות, ההבדל הזה כמתכונתו הוא בין מיתת אברהם אבינו ע"ה למיתת שארי צדיקים אחריו כי מיתת סתם צדיקי עולם מן אאע"ה והלאה היא בבחינת אבדת מנהיג ביבשה שהוא מנהיג את בני דורו בדרך הכבושה כבר, כי האבות קבלו כבר דרך ה' מאברהם, ומכש"כ אחר מתן תורה הנה דרך סלולה וכבושה, וכל אחד יוליך את עדתו עפ"י ההלכות הקבועות עפ"י התורה והמצוה שבתורה ושבנביאים וכתובים, במשנה וגמרא ופוסקים וכדומה, וכבר סללו המסילה פנו דרך לעבור בטח, ונלך בעקבות רבותינו שהיו מלפנינו, וא"כ כל צדיק שמת אף כי מיתתו היא אבדה גדולה כי היה לנו לעינים מנהיג הדור, אבל לא היה הראשון להורות דרך ה', וכבר יש מסלול ודרך מאשר היו לפניו, ועפ"י הדחק כיון שהדרך כבושה אפשר שילכו בעצמם בדרך הישרה ולא יתעו, ואף אם חלילה יסורו מני אורח, אפשר כי יתורו וידרושו איזה דרך ישכון אור וימצאו, ואין האסון מהעדר הצדיק החלטי, כדמיון המנהיג ביבשה, אבל א"א ע"ה היה הראשון שהכיר את מי שאמר וברא העולם, הוא היה ראש המאמינים, וזהו לשון שהכיר את בוראו פי' מעצמו באין מורה דרך לפניו וכדאיתא במדרש פרשה ס"א אר"ש אב לא למדו ורב לא היה לו ומהיכן למד את התורה אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כשני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה, הרי מפורש שלא קבל מאחר זולתו ולא היתה החכמה ודעת אלהים אצלו בבחינת מים שאובים, רק בבחינת מעין נובע, שחכמתו היתה נובעת מעצמו, הוא היה הממציא מעצמו דרך עבודת ה' ולפניו לא היה מסלול ודרך כלל, הלא הוא בבחינת רב החובל בים שאין דרך ואין נתיב, ובהעדרו כל הנוסעים אבודים, ועל כן לפי שיחו ושיגו של א"א אמר רב סברתו שבמותו קוננו עליו לפי מעלותיו, לפי מה שיחסר לבני דורו בהעדרו, ולא אמר לנו רב דברי נביאות, רק מה שהשכל והסברא מחייבים שמספידים את המת במה שהיה בו, וכונת רב הוא להודיע מעלתו של א"א שהיה בחינת מנהיג בים כפי שבארנו ומכניס הדברים בפי גדולי דורו של א"א כי כך הספידוהו ואמרו אוי לו לדור שאבד מנהיגו, ומפרש על איזה סוג הוא אבדתו של מנהיג העולם זה, או {כך במקור!} לה לספינה שאבד קברניטא הוא באור על הקודם שאבדת הצדיק הזה הוא ע"ד הספינה שאבד המלח ואין סימן ורושם במים עזים איך להפנות ואיך להטות את האניה, כך א"א ע"ה הורה דרך חדש לא ידע אנוש ערכו ולא עדה עליו בן אדם.
ושמועה טובה שמעתי בזה מידידי הרה"ג ר' מאיר נח לעווין נ"י אבד"ק סטובצי וכעת במאסקווא בנשאו מספד על מות השר הצדיק ר' משה מונטיפיורי ז"ל שהמליץ את הכתוב הנאמר באברהם (ישעי' מא ב) צדק יקראהו לרגלו, שהוא ההפך מן צדק לפניו יהלך (תהלים פה), כי בכל צדיקי הדורות כבר נודע והוסכם מהו צדיק ואיזה דרך ישכון אור האמת והאמונה, והצדיקים הם ההולכים אחרי הצדק הידוע וישימו לדרך הצדק פעמיהם ללכת בעקבותיו, כאלו הצדק הוא נמצא וקיים בפני עצמו והולך לפניהם והם אחריו, אבל אברהם שהיה הראשון שהכיר את בוראו, הוא היה המוליד והממציא את הצדק וכל מה שעשה זה היה צדק ללכת בארחותיו, המליץ על זה צדק יקראהו לרגלו שאברהם קרא לצדק שילך אחריו מה שיעשה הוא צדק, והנני מנעים בזה מליצת הכתוב ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו (ישעי' ל) כלומר שתהיה הנהגתך רצויה כל כך שתהיה בבחינת צדק שהולכים אחריו ותשמע מאחריך ודייק מאחריך שתהיה אתה ההולך לפנים וההולכים אחריך יאמרו זה הדרך אשר האיש הזה הולך לכו בו הן להימין והן להשמאיל, ככל אשר יהיה רוחך ללכת הן לימין והן לשמאל יוחלט כי זו היא דרך הטוב והישר, וא"כ יהיה מהלכך תמיד לפנים ולא לאחור כי כלם ילכו אחריך לחכות {צ"ל לחקות} את מעשיך, וזו היא בחינת אברהם אבינו ע"ה כאמור.
ובזה יתבאר יפה דברי המדרש פרשה נח סוף פרשה ל"א את האלהים התהלך נח ר' יהודה אומר משל למלך שהיו לו שני בנים א' גדול וא' קטן אמר לקטן הלך עמי ואמר {חסר כאן לגדול} בא והלך לפני כך אברהם שהיה כחו יפה התהלך לפני אבל נח שהיה כחו רע את האלהים התהלך נח ע"כ, ויש להבין מהו ההבדל בין התהלך לפני ובין את האלהים התהלך, עד שזה יכנה כחו יפה וזה כחו רע, ולפי הענין שאנחנו בו ההבדל מבואר כי יתרון לזה מן זה רב הוא, כי אברהם היו כליותיו נובעות חכמה מעצמו וכל אשר עשה היה אמת וצדק ויושם לחוק לעשות כמוהו, וזהו התהלך לפני והורה את הדרך, וכפי שתעשה בעבודת ה' כן יעשו אחרים, כאלו אני הולך אחריך, כי קיים אברהם כל התורה עד שלא נתנה, ויומלץ ע"ז למאד שהלך לפני הקב"ה קודם שנצטוה, אבל נח את האלהים התהלך נח, כפי מה שאמר לו האלהים כן עשה, אבל לא היה כחו יפה לא עשה מעצמו דבר להיות כהולך לפנים להורות מעצמו הדרך לאחרים כמו באברהם, ולא עשה רק מה שנצטוה מפי ה', ואפילו מה שהקריב קרבנות בצאתו מן התיבה היה עפ"י צווי ה' מבראשונה לקחת מהטהורים שבעה שבעה כדי להקריב קרבן, וע"כ מתואר את האלהים התהלך נח ולא לפניו ונגרע ערכו מאברהם.
ויהיו חיי שרה מאה שנה, במדרש פרשה נ"ח יודע ה' ימי תמימים וגו' כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים בת כ' כבת ז' לנוי בת ק' כבת עשרים לחטא. ד"א יודע ה' ימי תמימים זו שרה שהיתה תמימה במעשיה א"ר יוחנן כהדא עגלתא תמימה ע"כ, המאמר הזה שגור בפי המחברים והמטיפים והאריכו למעניתם בבאורו באופנים שונים, ואני אחזה בו על פי שבארתי בפרשה לך לך מאמר הגמרא בנדרים (דף ל"ב) כשאמר הקב"ה לא"א ע"ה התהלך לפני והיה תמים, אחזתו רעדה כו', כי תמים מתבאר בשני מושגים, מושג החמרי כמו זכר תמים יקריבנו (ויקרא א' ג') שפירושו תמים ממש בגוף בלי מום, ומושג המוסרי כמו נח איש צדיק תמים (בראשית ו' ט"ו) שפירושו תמים במעלות הנפש בצדק ויושר ועבודת ה' עיי"ש, ובזה הפצנו ב"ה אור על המאמר הנ"ל, ובדרך זה יתבאר גם המאמר אשר לפנינו, שמפרש ימי תמימים על שניהם, על הימים שהם תמימים ועל הצדיקים עצמם ימים של תמימים, ושוקל את שניהם בד בבד כתמימותו של זה כך תמימותו של זה, כשם שהם הצדיקים תמימים, פי' כאופן התמימות של הצדיקים היא בדעות ובמעשים טובים ונקראים תמימים אף שיהיו בעצם בעלי מומים בגופם כי תמימותם איננה תלויה בתמימות אברי הגוף, כך שנותיהם תמימים, כלומר כך מתבאר תמימות של הימים ג"כ תמימות המעשים טובים והליכות מישרים, ואין הכונה תמימות של השנים שארכו ימי חייהם כל ימי אנוש על הארץ ולא מת בקצר {כך במקור!} שנים ולא היה בעל מום בשנים, רק תמימות האיכות שהשנים כמה שהם תמימות ושלימות, כל שנה באיכותה היתה כחיים שלימים, כאופן תמימותם של הצדיקים כך תמימותם של השנים ג"כ במדות ומעלות הנפש.
וכבר נדפס בשמי בס' כוכב מיעקב בהערה להפטורת פ' חיי שרה באור הכתוב (מלכים א ג' י"ד) ואם תלך בדרכי לשמור חקי ומצותי כאשר הלך דוד אביך והארכתי את ימיך, שדקדקתי מה נשתנה אריכת ימיו מן עושר וכבוד שנאמר וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד וגו' ולא תלה לו בתנאי ונתנם לו בהחלט ואלו אריכת ימים תלה לו בתנאי אם תלך בדרכי וגו', ועפ"י דברינו יתבאר כי רשע אף כי ילבינו שערותיו כלו הפך לבן ויאריך מאת שנה על הארץ אין זו זקנה ואין זו אריכות ימים ועודנו נער, ולהפך המסגל מצות ומע"ט גם בנערותו נקרא זקן, וא"כ ממילא תלויה אריכת ימים בתנאי עשיית הישר והטוב, וזהו אם תלך בדרכי לשמור חקי ומצותי וגו' והארכתי את ימיך, הימים אשר אתה חי אאריך אותם כמה שיהיו יהיו נחשבים לארוכים, וזה יש להמליץ במאמר הכתוב (משלי י') יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה, והמציאות סותרת את ההנחה הזאת, יש יראים ושלמים ימותו בנוער ויש רשעים מאריכים ברעתם וחיים עד זקנה ושיבה, אולם לפי דברינו יאמר החכם כי יראת ה' תוסיף ימים ואף שחי ימים מעטים תוסיף היראה ימים ונמנים לאורך ימים, ושנות רשעים תקצורנה השנים בעצמם הנן קצרות ופחותות מאשר הן, והוא מבואר בחז"ל איזהו זקן מי שקנה חכמה, כי אז ימי חייו נחשבים לארוכים מצד האיכות, וכמאמר הכתוב (דברים ל') כי הוא חייך ואורך ימיך, וזהו מאמר הכתוב (תהלים ס"א) ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כימי דור ודור, ר"ל כי על כן תוסיף ימים על ימי מלך יען כי הוא מסגל מצות ומע"ט למכביר ושנותיו נחשבות כמו דור ודור כי הוא עושה חסד וצדקה ומשפט בשנה אחת משנותיו כאלו חי שנות דור ודור, ובזה מובן כפל הלשון ריש פ' ויחי ויהי ימי יעקב שני חייו, ר"ל שימי יעקב היו שני חייו, כל יום ויום היה נחשב לכל שני חייו, ועיין מה שכתבנו עוד בזה פ' בראשית על הכתוב והיו ימיו מאה ועשרים שנה, וע"ד המליצה ירמוז המשורר (תהלים צא) ימי שנותינו בהם שבעים שנה פי' בהם בהימים ישנם שבעים שנה כי יום אחד אפשר שיהיה נחשב לשבעים שנה כל שנות חיי אדם, וזהו מאמר הכתוב (דברים לב מז) ובדבר הזה תאריכו ימים פי' תעשו אותם לארוכים כי יום לשנה יחשב לכם לפי איכות המעשים.
וזה מדייק המדרש בהכתוב שלפנינו בפרשתינו, ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה וגו' שני חיי שרה, ששנה ושלש תיבת שנה, וגם שני חיי שרה כמיותר, לזאת יאמר כי זהו לרמז ששנותיה היו תמימות באיכות ומעלה, שהיתה נקיה מחטא בת ק' כבת כ', ולכך חזר ושנה אצל כל תקופה משנותיה תבת שנה להורות שכל חלק משנות חייה היו כחיים שלמים מצד האיכות, וגם לזה מסיים שני חיי שרה שהשנים שלה כל אחת מהנה בפני עצמה היו חיי שרה, כל חייה, שהיו תמימות במעלותיהן כאלו הם חיים שלמים, וכל זה כשנבאר ימי תמימים שהימים הם תמימים, ובא המדרש והוסיף דבר אחר זו שרה שהיתה תמימה במעשיה, ולפ"ז לא יבואר שהימים הם תמימים רק הימים של תמימים, ור' יוחנן אמר כהדין עגלתא תמימתה, פי' שר' יוחנן מפרש כפשוטו תמימים תמימות החמרי כמו זכר תמים יקריבנו, פי' שמלאו ימיה בפועל.
ובזה יתבאר לנו ג"כ דברי המדרש ויקרא פרשה כ"ח תני ר' חייא שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי הן תמימות בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, פי' שבא לבאר שלא נפרש תמימות רק כפשוטו במספר הימים בלי חסרון, אלא שכולל ג"כ תמימות במושג המוסרי באיכות ומעלה כמו תמים תהיה עם ה' אלהיך ואימתי הם תמימות בבחינה זו בזמן שישראל עושין רצונו של מקום.
מערת המכפלה, פרש"י בית ועליה על גביו ד"א שכפולה בזוגות, כתב השפתי חכמים וז"ל ב' פירושים אלו הם ב' מ"ד בעירובין פרק כיצד מעברין וכונתם שלא נטעה לפרש מערה עצמה כפולה מערה לפנים ממערה או מערה ע"ג מערה כו' והאריך בדברי הבל ורעות רוח, טעה ולא הבין פשט הפשוט בהגמרא דעירובין ובפרש"י שם מה שלא יטעה בר בי רב דחד יומא, שהבין מאי דאמרינן התם חד אמר שני בתים זה לפנים מזה וחד אמר בית ועליה על גביו, שהכונה בתים ממש של עץ ואבן שהיו בנוים על המערה, והבין דשני בתים זה לפנים מזה אין הכונה לחדרי המערה רק שהבתים הבנוים על המערה מלמעלה היו זה לפנים מזה, וכן בית ועליה על גביו הבין שהוא ג"כ מלבד המערה עצמה רק הכונה לאותם הבתים הבנוים על הארץ למעלה, שעל הבית התחתון היתה בנויה עוד עליה עלייה, ולשון בית ועלייה אטעיתי', ומי לא יבין את זאת כי רק להסביר הדבר קרו להו בית ועלייה, אבל הכונה על המערה עצמה, חד אמר שני בתים זה לפנים מזה פי' חדר לפנים מחדר שהמערה היתה שני חדרים זה לפנים מזה, וחד אמר בית ועלייה על גבה, כלומר מערה תחת מערה, ממערה אחת ירדו למערה שניה שתחתיה, וזהו שפרש"י שם בעירובין ד"ה בית ועלייה, היה כפולה בב' תקרות, כלומר תקרה היתה מפסקת בין מערה עליונה לתחתונה, ולשון רש"י שם סותר את דברי הש"ח, ומה שכתב שלא נטעה לפרש מערה עצמה כפולה מערה לפנים ממערה או מערה ע"ג מערה אדרבא זהו הפשט הפשוט והוא הוא שטעה, ובפר"א מובא בילקוט סי' ל"ד שאמר אדה"ר הריני מעמיק את ארוני למטה לארץ מערה לפנים ממערה לפיכך נקראת מערת המכפלה ע"כ, הרי לשון מעמיק את ארונו מכריח שהיתה מערה תחת מערה.
ויקם שדה עפרון וגו' פרש"י תקומה היתה לו שיצא מיד הדיוט ליד מלך. פי' בשפ"ח לא מלשון קנין כמו וקם הבית וגו' דהתם כתיב לקונה אחר הקימה והכא כתיב לאברהם למקנה בפסוק שני, ואינו דבוק משום פיסוק טעמים, ינעמו לחכו זרות גם במקום שהוא בעצמו טועם נעימות, הלא הוא בעצמו כותב בסמוך טעם פשוט דשדה עפרון מיותר והל"ל ויקם השדה וגו' אטו לא ידענו שהיה שדה עפרון אלא לומר תקומה היתה לו שהיה שדה עפרון הדיוט ועכשיו הוא שדה אברהם מלך.
ותרא את יצחק, במדרש פרשה ס' א"ר הונא צפת שידו שטוחה בתפלה כו', בס' מתת יה כתב לא ידעתי איפה מרומז ששטח ידו בתפלה, ונדחק למאד, גם לפ"ד המפרשים דלשוח הוא תפלה עדיין חסר הרמז ששטח ידו, ולי אפשר דכונתו לסיפא דקרא ותפול מעל הגמל מה היה לפול מעל הגמל כשראתה אותו, לזה אמר שראתה שהוא מתפלל ואסור לישב בצד המתפלל לכך צנחה מעל הגמל, ומאין ידעה שהוא מתפלל, לזאת יאמר כי ראתה דבר מוחש שהוא שוטח ידיו, וידעה ברור שהוא מתפלל על כן נפלה מעל הגמל לבל תשב בעת שהוא מתפלל כנ"ל.
אז תנקה מאלתי כי תבוא אל משפחתי ואם לא יתנו לך והיית נקי מאלתי, הכפלת הדברים אז תנקה מאלתי והיית נקי מאלתי, גם מתחלה נאמר תנקה ואח"כ והיית נקי ולא אמר בסגנון אחד והיית נקי או בשניהם תנקה, ונ"ל כי אז תנקה קאי על הקודם ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי ואז תנקה פי' תעשה עצמך נקי מהאלה ע"י מעשה וקיום הפעולה, ובאופן השני אם לא יתנו לך והיית נקי ממילא כי לא בך האשם.
וימת אברהם וגו', בגמרא (ב"ב דף צ"א) אמר רב אותו היום שנפטר אברהם אבינו עמדו כל גדולי הדור ואמרו אוי לו לעולם שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבד קברניטא, ויש לעמוד על כפל המליצה, הלא המספד מבואר כל צרכו עד מרום תכלית ההתעוררות שאבד מנהיגו של עולם, ולאיזה צורך בא להוסיף אוי לה לספינה שאבד קברניטא, ואדרבא עוד גרע והפחית את המדה, כי מתחלה אמר שהיה מנהיגו של כל העולם כלו ואח"ז יאמר כי הוא רק מנהיג פרטי קברניטא של ספינה, גם יש לשאול איה איפה מצא רב רמז לזה כי באותו היום אמרו כך וכך, אין זה אלא דברי נביאות, והנראה לי בזה דשני מיני נסיעות הם נסיעה ביבשה ונסיעה בים במים רבים, ואין הנסיעות דומות זו לזו, הנסיעה ביבשה אף כי המנהיג ומורה דרך מועיל ומוליך את הנוסעים למחוז חפצם והוא נחוץ להנוסעים מאד, אבל בכל זאת לאשר הדרכים כבושים ונכרים שכפות רגלי בני אדם דורכות שם, ע"כ עפ"י הדחק אפשר בלי המנהיג, והנוסעים בעצמם ילכו לאורך הדרך עד שיבואו אל המקום אשר מגמת פניהם אליו, או שיפגשו על דרכם עוברי דרכים וישאלו איזה הדרך למקום פלוני, וגם על צד הגרוע שנטו מדרכם ויתעו בלכתם, אבל עכ"פ איזה דרך שהוא יגיע סוף סוף לאיזה מקום מושב ויבואו בין אנשים וישאלו לאנשי המקום אנה פנו ואנה ילכו, כי עכ"פ הם על כדור הארץ ואין להם סכנת נפשות גם בלי המנהיג, אבל המלח המוליך את הספינה דרך אניה בלב ים, שאין היכר ואין רושם למהלך האניות ככתוב (משלי ל יט) שלשה המה נפלאו ממני וגו' ודרך אניה בלב ים, ע"כ נחוץ המנהיג אל הספינה ואל הנפשות אשר בתוכה בהכרח ובהחלט גמור ולא סגי בלאו הכי, כי בלי הקברניטא לא תדע לפנות על ימין או על שמאל, ואפשר שתתע ותנוד ולא תבוא לעולם אל היבשה, וכלם אבודים וכל האנשים יתמו ויסופו מן בלהות ברעב ובצמא או ירדו תהומות, ההבדל הזה כמתכונתו הוא בין מיתת אברהם אבינו ע"ה למיתת שארי צדיקים אחריו כי מיתת סתם צדיקי עולם מן אאע"ה והלאה היא בבחינת אבדת מנהיג ביבשה שהוא מנהיג את בני דורו בדרך הכבושה כבר, כי האבות קבלו כבר דרך ה' מאברהם, ומכש"כ אחר מתן תורה הנה דרך סלולה וכבושה, וכל אחד יוליך את עדתו עפ"י ההלכות הקבועות עפ"י התורה והמצוה שבתורה ושבנביאים וכתובים, במשנה וגמרא ופוסקים וכדומה, וכבר סללו המסילה פנו דרך לעבור בטח, ונלך בעקבות רבותינו שהיו מלפנינו, וא"כ כל צדיק שמת אף כי מיתתו היא אבדה גדולה כי היה לנו לעינים מנהיג הדור, אבל לא היה הראשון להורות דרך ה', וכבר יש מסלול ודרך מאשר היו לפניו, ועפ"י הדחק כיון שהדרך כבושה אפשר שילכו בעצמם בדרך הישרה ולא יתעו, ואף אם חלילה יסורו מני אורח, אפשר כי יתורו וידרושו איזה דרך ישכון אור וימצאו, ואין האסון מהעדר הצדיק החלטי, כדמיון המנהיג ביבשה, אבל א"א ע"ה היה הראשון שהכיר את מי שאמר וברא העולם, הוא היה ראש המאמינים, וזהו לשון שהכיר את בוראו פי' מעצמו באין מורה דרך לפניו וכדאיתא במדרש פרשה ס"א אר"ש אב לא למדו ורב לא היה לו ומהיכן למד את התורה אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כשני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה, הרי מפורש שלא קבל מאחר זולתו ולא היתה החכמה ודעת אלהים אצלו בבחינת מים שאובים, רק בבחינת מעין נובע, שחכמתו היתה נובעת מעצמו, הוא היה הממציא מעצמו דרך עבודת ה' ולפניו לא היה מסלול ודרך כלל, הלא הוא בבחינת רב החובל בים שאין דרך ואין נתיב, ובהעדרו כל הנוסעים אבודים, ועל כן לפי שיחו ושיגו של א"א אמר רב סברתו שבמותו קוננו עליו לפי מעלותיו, לפי מה שיחסר לבני דורו בהעדרו, ולא אמר לנו רב דברי נביאות, רק מה שהשכל והסברא מחייבים שמספידים את המת במה שהיה בו, וכונת רב הוא להודיע מעלתו של א"א שהיה בחינת מנהיג בים כפי שבארנו ומכניס הדברים בפי גדולי דורו של א"א כי כך הספידוהו ואמרו אוי לו לדור שאבד מנהיגו, ומפרש על איזה סוג הוא אבדתו של מנהיג העולם זה, או {כך במקור!} לה לספינה שאבד קברניטא הוא באור על הקודם שאבדת הצדיק הזה הוא ע"ד הספינה שאבד המלח ואין סימן ורושם במים עזים איך להפנות ואיך להטות את האניה, כך א"א ע"ה הורה דרך חדש לא ידע אנוש ערכו ולא עדה עליו בן אדם.
ושמועה טובה שמעתי בזה מידידי הרה"ג ר' מאיר נח לעווין נ"י אבד"ק סטובצי וכעת במאסקווא בנשאו מספד על מות השר הצדיק ר' משה מונטיפיורי ז"ל שהמליץ את הכתוב הנאמר באברהם (ישעי' מא ב) צדק יקראהו לרגלו, שהוא ההפך מן צדק לפניו יהלך (תהלים פה), כי בכל צדיקי הדורות כבר נודע והוסכם מהו צדיק ואיזה דרך ישכון אור האמת והאמונה, והצדיקים הם ההולכים אחרי הצדק הידוע וישימו לדרך הצדק פעמיהם ללכת בעקבותיו, כאלו הצדק הוא נמצא וקיים בפני עצמו והולך לפניהם והם אחריו, אבל אברהם שהיה הראשון שהכיר את בוראו, הוא היה המוליד והממציא את הצדק וכל מה שעשה זה היה צדק ללכת בארחותיו, המליץ על זה צדק יקראהו לרגלו שאברהם קרא לצדק שילך אחריו מה שיעשה הוא צדק, והנני מנעים בזה מליצת הכתוב ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו (ישעי' ל) כלומר שתהיה הנהגתך רצויה כל כך שתהיה בבחינת צדק שהולכים אחריו ותשמע מאחריך ודייק מאחריך שתהיה אתה ההולך לפנים וההולכים אחריך יאמרו זה הדרך אשר האיש הזה הולך לכו בו הן להימין והן להשמאיל, ככל אשר יהיה רוחך ללכת הן לימין והן לשמאל יוחלט כי זו היא דרך הטוב והישר, וא"כ יהיה מהלכך תמיד לפנים ולא לאחור כי כלם ילכו אחריך לחכות {צ"ל לחקות} את מעשיך, וזו היא בחינת אברהם אבינו ע"ה כאמור.
ובזה יתבאר יפה דברי המדרש פרשה נח סוף פרשה ל"א את האלהים התהלך נח ר' יהודה אומר משל למלך שהיו לו שני בנים א' גדול וא' קטן אמר לקטן הלך עמי ואמר {חסר כאן לגדול} בא והלך לפני כך אברהם שהיה כחו יפה התהלך לפני אבל נח שהיה כחו רע את האלהים התהלך נח ע"כ, ויש להבין מהו ההבדל בין התהלך לפני ובין את האלהים התהלך, עד שזה יכנה כחו יפה וזה כחו רע, ולפי הענין שאנחנו בו ההבדל מבואר כי יתרון לזה מן זה רב הוא, כי אברהם היו כליותיו נובעות חכמה מעצמו וכל אשר עשה היה אמת וצדק ויושם לחוק לעשות כמוהו, וזהו התהלך לפני והורה את הדרך, וכפי שתעשה בעבודת ה' כן יעשו אחרים, כאלו אני הולך אחריך, כי קיים אברהם כל התורה עד שלא נתנה, ויומלץ ע"ז למאד שהלך לפני הקב"ה קודם שנצטוה, אבל נח את האלהים התהלך נח, כפי מה שאמר לו האלהים כן עשה, אבל לא היה כחו יפה לא עשה מעצמו דבר להיות כהולך לפנים להורות מעצמו הדרך לאחרים כמו באברהם, ולא עשה רק מה שנצטוה מפי ה', ואפילו מה שהקריב קרבנות בצאתו מן התיבה היה עפ"י צווי ה' מבראשונה לקחת מהטהורים שבעה שבעה כדי להקריב קרבן, וע"כ מתואר את האלהים התהלך נח ולא לפניו ונגרע ערכו מאברהם.
חסלת פרשת חיי שרה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה