רוח חכמים על פרשת וירא מאת ר' נפתלי משכיל לאיתן
במדרש פרשה מ"ח, ותתן לי מגן ישעך זה אברהם וימינך תסעדני בכבשן האש ברעבון ובמלכים וענותך תרבני מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם שהיה יושב והקב"ה עומד, לפי שטחיות המאמר לא פורש לנו מגן ישעך זה אברהם למאי אתא, ומה בא ללמדינו, כי עזרו מעם ה' בכבשן האש ברעבון ומלכים דרש על ימינך תסעדני, וכן פי' המפרשים, ולפי זה תחלת המאמר מגן ישעך זה אברהם לא ידענו לאיזה ענין אחר מרמז בזה, והנראה לי כי המלות זה אברהם באו רק להגיד כי כל הכתוב של ותתן לי מגן ישעך מלובש כלו על אברהם, והכונה כי גם ותתן לי מגן ישעך בכלל הדרש שדרש אח"כ כי תשועתו בכבשן האש נרמז במאמר מגן ישעך, ותשועתו ברעבון ובמלכים נרמז בימינך תסעדני, כי לפי כפל הדברים יצויר הכתוב באברהם, מפני שהכתוב כולל שלשה סוגים, ישע, סעד, ענוה, מגן ישעך, ימינך תסעדני, וענותך תרבני, שכבר הניחו בעלי הלשון כי ישע בא אם התשועה באה כלה רק מצד המושיע לבד והנושע איננו מוסיף כח מהעזרה מדילי' כלום, אבל סעד הוא אם הנעזר יעשה בעצמו מה שהוא אם רב ואם מעט להצלתו, והעוזר מוסיף לו כח ותוספת תמיכה, והנה באברהם היו שני הסוגים, בכבשן האש נושע רק מה' לבדו ולא היתה בזה איזה תחבולה להצלתו מצד עצמו כלל רק הקב"ה לבדו הצילו באורח נס למעלה מהטבע, וגדר תשועה כזאת בסוג ישע, וזה נרמז במאמר ותתן לי מגן ישעך, אבל ברעבון ומלכים הלא עשה גם אברהם עצמו מה שהוא, שהלך לבקש מקום שובע, וגם בענין שרה הצפינה וגם חבל תחבולה שלא יהרגוהו שתאמר אחותי היא, גם במלכים הריק את חניכיו וארבע מאות איש עמו וירדוף אותם כדרך הלוחמים, וכיון שעשה גם מעצמו איזה פעולה, ע"כ עזרו מעם ה' הוא בסוג סעד, ועל זה נאמר וימינך תסעדני, ומבקש לדעת מה ענין ענוה לגבי אברהם דכתיב וענותך תרבני, ומפרש שהיה יושב והקב"ה עומד.
והוא ישב פתח האהל, פרש"י (והוא במדרש רבה במקומו פרשה מ"ח בש"ר ברכיה משום ר' לוי) ישב כתיב בקש לעמוד וא"ל הקב"ה שב כו', השפתי חכמים כתב שני פירושים בהבנת פרש"י, וזה לנו האות כי גם הוא לא קבע מסמרים ולא הונח לו, כי פשט אחד הוא ואין שני, ובאמת שני הפירושים כאחד לא טובים, הראשון מעוקם ומפותל והשני באין טעם וריח, וביותר כי כן פרש"י גם להלן בפרשה זו ולוט ישב בשער סדום ישב כתיב כי אותו היום מנוהו שופט, וכן בפ' חיי שרה ועפרון ישב בתוך בני חת פרש"י ישב כתיב שאותו היום מנוהו שופט, ולפי פי' הראשון של הש"ח אינו דומה הא דהכא להך דהתם, דהכא פירש ישב כתיב היינו בקמץ תחת היו"ד ופתח תחת השי"ן, שישב גם מקודם בעבר ובקש לעמוד וא"ל הקב"ה שב, ואילו התם בלוט ועפרון ליכא לפרושי הכי שישב בעבר, דהלא התם בא הדרש להוכיח כי עד עכשיו לא ישבו כלל רק עתה זה שנתמנו לשופטים, ולפי פירושו השני שהיתה הישיבה חסרה ג"כ אין הישיבה החסרה דהכא דומה להישיבות החסרות בלוט ועפרון, וסגנון לשון רש"י בכל השלשה מקומות אחד הוא, ואין ראיה גדולה מזו דבכלם מתפרש באופן אחד בשוה, כי דרשה אחת היא, וכן כל המפרשים זולתי השפתי חכמים פירשו כונת רש"י ז"ל ישב כתיב בעבר, כלם קמצו את היו"ד ופתחו את השי"ן, וכשאני לעצמי תם אני ולא אדע מה הכריחם לקרוא ישב כתיב ולשנות ההברה בשנוי גדול מן יושב יָשַׁב ולשנות שתי הנקודות, גם לכנוס בדחוקים בבאור הענין, מדוע לא נפרש בריוח, גם לא ישתנה כמעט צלצל ההברה מן הקרי להכתיב ואף גם זאת כי לא תשתנה רק נקודה אחת, והוא שהכונה ישב כתיב בצירי שהוא צווי עתיד כמו בדד ישב מחוץ למחנה (ויקרא יג מו) תשב בדמי טהרה (שם יב ד) והוא ישב על כסאי (מלכים א' א' י"ג) והרבה כמוהם, והנפקא מינה בין הקרי להכתיב רק מן חולם לצירי, ועתה הדרש עולה יפה, ישב כתיב דיושב בוא"ו הוא בינוני, ובחסרון הוא"ו קרינן ישב בצירי שישב מעתה מן הוא והלאה ושולל את העבר, דריש מיני' כאן אצל אברהם שבקש לעמוד ואמר לו הקב"ה שישב מעתה, ואצל לוט ועפרון דריש מיני' שאותו היום מנוהו שופט שישב מעתה לכסא משפט, ולפ"ז כל השלשה מקומות עולים בקנה אחד, והרוחנו שלא תשתנה ההברה, גם לא תשתנה רק נקודה אחת צירה תחת חולם.
במדרש שם, והוא יושב פתח האהל וגו' פתח טוב פתחת לעוברים ושבים פתח טוב פתחת לגרים שאלמלא את לא בראתי שמים וארץ שנאמר וימתחם כאוהל לשבת, וצריך באור איזה פתח פתח לגרים, והנראה לי כי בא לדרוש מה שכתוב יושב בהוה, ולפי הענין היה למכתב ישב בעבר כסגנון ראשית הכתוב וירא אליו ה' שהוא ספור העבר והיה לו להכתוב לסיים שאברהם ישב אז פתח האהל, על כן ממה שכתוב יושב בהוה דרש שהוא יושב תמיד בהוה בפתח, כלומר כי ממנו יראו וכן יעשו זרעו אחריו להכניס אורחים, והוא היה המתחיל הראשון, ודריש השם פתח על ההתחלה ודריש לי' נמי לגבי גרים שהוא היה הפותח להכניס אורחים, וממנו יראו ויעשו גרים להתגייר ולמול את עצמם, ותולה מעשי זרעו לדורותם ומעשה גרים לעולם בו באברהם כאלו עוד הפתח פתוח ועודנו מכניס אורחים ומגייר גרים תמיד עד סוף כל הדורות, כלומר בני אברהם עושים כן וקורא על אברהם עצמו, כמו שכתבו גדולי המחברים וגם אני כתבתי בזה בפרשה ברכה, כי כל מצוה נקראת על שם העושה הראשון כאלו הוא העושה תמיד, על כן כשהיה אברהם הראשון להכניס אורחים בא עליו הציור כי עדיין יושב בהוה בפתח להכניס אורחים, יען הפתח הוא לעוברים ושבים ולגרים עד העולם, וזהו פתח טוב פתחת, כשפתחת אז הפתח פתחת פתח טוב לעולמים, ומוסיף המדרש לדרוש יושב בהוה גם בסמיכות אל אוהל, כי הוא היושב תמיד עד העולם באוהל הזה שמים וארץ שאלמלא הוא שגרם מעשה המצות ומצות מילה לא נתקיימו שמים וארץ, ובהיותו השרש הראשון אשר ממנו יצמח הפרי הרי הוא כאילו בעצמו מקיים עד היום שמים וארץ והוא יושב גם היום באוהל הזה הנמתח והמתקיים בגללו, והכל לכונה הנ"ל לדרוש בתואר יושב בהוה כאילו לא נפסקה ישיבתו מלהכניס אורחים, כאילו לא חדל מלעשות נפשות לעבודת ה', כאילו הפתח פתוח והאוהל מתוח למענו גם עתה, ותוכן הכונה כי צוה את ביתו ואת בניו אחריו לשמור את דרך ה' ובדרכיו יתהלכו.
ויפנו משם האנשים וילכו סדומה, במדרש פרשה מ"ט הדא אמרת דמלאכים אין להם עורף, והוא תמוה דנהפוך הוא דלשון ויפנו תוכיח שיש להם עורף שהפנו פניהם לאותו הצד שהיה להם להלוך, והמתנות כהונה והיפ"ת נדחקו למאד ואין בדבריהם טעם עיי"ש, והנראה דדרש תיבת ויפנו לשון פנים שהיו כלם פנים ולא עורף, וטעמו ונמוקו של המדרש הוא משום דכתיב לעיל וישקיפו על פני סדום ואברהם הולך עמם לשלחם, וקשה איך נופל על זה לשון ויפנו משם האנשים וילכו סדומה, כאילו עד עתה היתה מגמת פניהם למקום אחר ועתה זה פנו להם לדרך אחרת, הלא גם עד עתה היו פניהם מועדות סדומה, רק אברהם הוא שפנה ושב לאחור, כמה שכתוב להלן סוף הפרשה ואברהם שב למקומו, אבל המלאכים הלכו באשר התהלכו ומאי לשון ויפנו בלכתם אל עבר פניהם, ע"כ פירשו ויפנו לשון פנים שאין להם עורף, ובדרך זה אני מבין מאמרם ז"ל בשבת (דף צז ע"א) תניא כמאן דאמר אף אהרן נצטרע דכתיב ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת כשלג שפנה מצרעתו, ולכאורה הוא דרש רחוק שהוציא הכתוב מפשוטו שפנה את עצמו למרים ומאיזה טעם בא לפרשו בענין אחר שפנה מצרעתו, ולדרכנו גם שם יקשה לשון ויפן דמשמע שפנה עצמו לצד אחר מאשר הוא עומד עליו והלא עמדו שניהם יחד אהרן ומרים במקום אחד כדכתיב וירד ה' וגו' ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם (במדבר י"ב ה') ואיך נופל ויפן אהרן אלא הוה לי' למכתב וירא אהרן, על כן דרשו ויפן שפנה מצרעתו.
אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע וגו', הדברים סותרים התחיל לבקש לשאת לכל המקום למען הצדיקים וכן מוכח גם לשון למען הצדיקים דמשמע לשאת לאחרים למענם כלומר הרשעים ומסיים חלילה להמית צדיק עם רשע דמשמע שבקשתו רק על הצדיקים לבד שלא יהיה כצדיק כרשע, ואפשר ע"ד צחות כי מאמר חלילה לך להמית צדיק עם רשע איננו מאמר בקשה ותפלה רק מאמר מוסכם והחלטי שבקש רק על הרשעים לשאת להם למען הצדיקים, ואומר על הצדיקים לבד אין לי לבקש כי חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט, דבר זה אי אפשר ואינו עולה על דעתי רק הנני מעתיר לשאת גם לרשעים בעבור הצדיקים.
אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה התשחית בחמשה וגו', יש לדקדק למה האריך הכתוב לכתוב בלשון אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה ולא כתב בקצרה אולי ימצאון ארבעים וחמשה, כמ"ש להלן אולי ימצאון שם ארבעים אולי ימצאון שם שלשים וגו', ואפשר עפ"י הרגיל במקרא כי אם יחסר אחד למספר השוה נקט מספר השוה, כמו ארבעים יכנו ובאמת לוקין ל"ט, וכן תספרו חמשים יום והספירה מ"ט יום, ולזה כונתו כאן אם יחסרון להחמשים חמשה פי' אחד לכל עשר אם תחשוב למספרים שלמים לעשרות כאילו מספרם חמשים, והשיבו הקב"ה לא אשחית בעבור ארבעים וחמשה, ואחרי הודיעו אותו ה' את כל זאת כי אם יחסר אחד לעשרה יחשוב לעשרה מלאים, לא שאל עוד אם יחסרון הארבעים ארבעה כי כבר ידע מתשובת הקב"ה הראשונה כי יחשוב עשרה מלאים אף שחסר אחד, ולכך לא הוצרך עוד לבקש על תשעה שכבר נכללה התשובה בהראשונה, ועל שמונה לא בקש שידע מנח כפרש"י.
במדרש פרשה נ"א, א"ר חנינא אין דבר רע יורד מלמעלה איתיבון והכתיב אש וברד שלג וקיטור א"ל רוח סערה הוא שעושה דברו, והוא תמוה למאר {צ"ל למאד} דהלא הכתוב אש וברד לא כתיב אצל המהללים את שם ה' מן השמים רק אצל הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד וגו' וא"כ גם לפי דברי הכתוב הזה עולים מן הארץ ומאי מקשה מיני' לר' חנינא דאמר אין דבר רע יורד מלמעלה, ונראה דזה גופא כונת המדרש להודיע דמה שעינינו רואות אש וברד שלג וקיטור יורדים מלמעלה, אין זה באמת מן השמים אלא מן הארץ, ולהביננו כי זה מבואר בכתוב, דאחרי דקחשיב קרא גבי יהללו {בקרא איתא הללו וכן להלן בסמוך} את ה' מן הארץ אש וברד שלג וקיטור מסיים הכתוב רוח סערה עושה דברו, ועל כרחך שהוא באור ונתינת טעם אל הקודם אל אש וברד שלג וקיטור למה נמנו בין המהללים את שם ה' מן הארץ והלא יורדים מן השמים, לכן מסיים רוח סערה הוא שעושה דברו ולא שבאמת הנם מן השמים, ובא לפרש פשט המקרא דלא נטעה לפרשו דגם רוח סערה הוא אחד מן הדברים דקחשיב שיהללו את שם ה', וכשם דקחשיב תנינים וגו' כן חשב גם רוח סערה, דא"כ איזה המשך וקישור יש לעושה דברו כאן, האם רק רוח סערה עושה דבר ה' ושלג וקיטור ודומיהם אין עושים דברו בתמיה, אלא ע"כ דאין כונת הכתוב למנות רוח סערה בין אלה שיהללו את שם ה', רק הוא באור על שלפניו על אש וברד שלג וקיטור שקבע מקומם בין המהללים מן הארץ משום דרוח סערה עושה דברו והם תולדות רוח הסערה, וכשם שבמחלקה הראשונה גבי יהללו את ה' מן השמים קחשיב והמים ומסיים אשר מעל השמים, פי' שלא יקשה לנו הרי המים הם מן הארץ ואיך קחשיב אותם גבי מן השמים, לזאת מסיים אשר מעל השמים, כן במחלקה השניה גבי יהללו שם ה' מן הארץ דקחשיב אש וברד וגו' שנראה למראית עין שיורדים מגבוה מן השמים מסיים רוח סערה הוא שעושה דברו להוריד אש וברד שלג וקיטור, והמקשים לר' חנינא מאש וברד וכו' לא הקשו לו מן הכתוב, כי מה להם להביא מן המקרא מה שהעינים רואות בחוש ובמציאות, וקושיתם היתה באמת מן המציאות לפי דעתם ולפי ראות עיניהם והלא אש וברד שלג וקיטור יורדים מלמעלה, ור' חנינא הוא שהשיב להם מן הכתוב והכתיב רוח סערה הוא שעושה דברו הלא כתוב מפורש שגם הם תוצאותם מן הארץ, ותיבת והכתיב צ"ל אצל תשובת ר' חנינא, כי הוא שהביא הכתוב לראיה לדבריו, גם כבר כתבנו למעלה בפ' בראשית פרשה א' ופרשה י"ב כי סגנון המדרש הוא להביא ראיה מן הכתוב גם למה שנראה בחוש ובמציאות, וגם כאן מ"ש במדרש והכתיב אין הכונה באמת להכתוב, רק להמציאות.
והוא ישב פתח האהל, פרש"י (והוא במדרש רבה במקומו פרשה מ"ח בש"ר ברכיה משום ר' לוי) ישב כתיב בקש לעמוד וא"ל הקב"ה שב כו', השפתי חכמים כתב שני פירושים בהבנת פרש"י, וזה לנו האות כי גם הוא לא קבע מסמרים ולא הונח לו, כי פשט אחד הוא ואין שני, ובאמת שני הפירושים כאחד לא טובים, הראשון מעוקם ומפותל והשני באין טעם וריח, וביותר כי כן פרש"י גם להלן בפרשה זו ולוט ישב בשער סדום ישב כתיב כי אותו היום מנוהו שופט, וכן בפ' חיי שרה ועפרון ישב בתוך בני חת פרש"י ישב כתיב שאותו היום מנוהו שופט, ולפי פי' הראשון של הש"ח אינו דומה הא דהכא להך דהתם, דהכא פירש ישב כתיב היינו בקמץ תחת היו"ד ופתח תחת השי"ן, שישב גם מקודם בעבר ובקש לעמוד וא"ל הקב"ה שב, ואילו התם בלוט ועפרון ליכא לפרושי הכי שישב בעבר, דהלא התם בא הדרש להוכיח כי עד עכשיו לא ישבו כלל רק עתה זה שנתמנו לשופטים, ולפי פירושו השני שהיתה הישיבה חסרה ג"כ אין הישיבה החסרה דהכא דומה להישיבות החסרות בלוט ועפרון, וסגנון לשון רש"י בכל השלשה מקומות אחד הוא, ואין ראיה גדולה מזו דבכלם מתפרש באופן אחד בשוה, כי דרשה אחת היא, וכן כל המפרשים זולתי השפתי חכמים פירשו כונת רש"י ז"ל ישב כתיב בעבר, כלם קמצו את היו"ד ופתחו את השי"ן, וכשאני לעצמי תם אני ולא אדע מה הכריחם לקרוא ישב כתיב ולשנות ההברה בשנוי גדול מן יושב יָשַׁב ולשנות שתי הנקודות, גם לכנוס בדחוקים בבאור הענין, מדוע לא נפרש בריוח, גם לא ישתנה כמעט צלצל ההברה מן הקרי להכתיב ואף גם זאת כי לא תשתנה רק נקודה אחת, והוא שהכונה ישב כתיב בצירי שהוא צווי עתיד כמו בדד ישב מחוץ למחנה (ויקרא יג מו) תשב בדמי טהרה (שם יב ד) והוא ישב על כסאי (מלכים א' א' י"ג) והרבה כמוהם, והנפקא מינה בין הקרי להכתיב רק מן חולם לצירי, ועתה הדרש עולה יפה, ישב כתיב דיושב בוא"ו הוא בינוני, ובחסרון הוא"ו קרינן ישב בצירי שישב מעתה מן הוא והלאה ושולל את העבר, דריש מיני' כאן אצל אברהם שבקש לעמוד ואמר לו הקב"ה שישב מעתה, ואצל לוט ועפרון דריש מיני' שאותו היום מנוהו שופט שישב מעתה לכסא משפט, ולפ"ז כל השלשה מקומות עולים בקנה אחד, והרוחנו שלא תשתנה ההברה, גם לא תשתנה רק נקודה אחת צירה תחת חולם.
במדרש שם, והוא יושב פתח האהל וגו' פתח טוב פתחת לעוברים ושבים פתח טוב פתחת לגרים שאלמלא את לא בראתי שמים וארץ שנאמר וימתחם כאוהל לשבת, וצריך באור איזה פתח פתח לגרים, והנראה לי כי בא לדרוש מה שכתוב יושב בהוה, ולפי הענין היה למכתב ישב בעבר כסגנון ראשית הכתוב וירא אליו ה' שהוא ספור העבר והיה לו להכתוב לסיים שאברהם ישב אז פתח האהל, על כן ממה שכתוב יושב בהוה דרש שהוא יושב תמיד בהוה בפתח, כלומר כי ממנו יראו וכן יעשו זרעו אחריו להכניס אורחים, והוא היה המתחיל הראשון, ודריש השם פתח על ההתחלה ודריש לי' נמי לגבי גרים שהוא היה הפותח להכניס אורחים, וממנו יראו ויעשו גרים להתגייר ולמול את עצמם, ותולה מעשי זרעו לדורותם ומעשה גרים לעולם בו באברהם כאלו עוד הפתח פתוח ועודנו מכניס אורחים ומגייר גרים תמיד עד סוף כל הדורות, כלומר בני אברהם עושים כן וקורא על אברהם עצמו, כמו שכתבו גדולי המחברים וגם אני כתבתי בזה בפרשה ברכה, כי כל מצוה נקראת על שם העושה הראשון כאלו הוא העושה תמיד, על כן כשהיה אברהם הראשון להכניס אורחים בא עליו הציור כי עדיין יושב בהוה בפתח להכניס אורחים, יען הפתח הוא לעוברים ושבים ולגרים עד העולם, וזהו פתח טוב פתחת, כשפתחת אז הפתח פתחת פתח טוב לעולמים, ומוסיף המדרש לדרוש יושב בהוה גם בסמיכות אל אוהל, כי הוא היושב תמיד עד העולם באוהל הזה שמים וארץ שאלמלא הוא שגרם מעשה המצות ומצות מילה לא נתקיימו שמים וארץ, ובהיותו השרש הראשון אשר ממנו יצמח הפרי הרי הוא כאילו בעצמו מקיים עד היום שמים וארץ והוא יושב גם היום באוהל הזה הנמתח והמתקיים בגללו, והכל לכונה הנ"ל לדרוש בתואר יושב בהוה כאילו לא נפסקה ישיבתו מלהכניס אורחים, כאילו לא חדל מלעשות נפשות לעבודת ה', כאילו הפתח פתוח והאוהל מתוח למענו גם עתה, ותוכן הכונה כי צוה את ביתו ואת בניו אחריו לשמור את דרך ה' ובדרכיו יתהלכו.
ויפנו משם האנשים וילכו סדומה, במדרש פרשה מ"ט הדא אמרת דמלאכים אין להם עורף, והוא תמוה דנהפוך הוא דלשון ויפנו תוכיח שיש להם עורף שהפנו פניהם לאותו הצד שהיה להם להלוך, והמתנות כהונה והיפ"ת נדחקו למאד ואין בדבריהם טעם עיי"ש, והנראה דדרש תיבת ויפנו לשון פנים שהיו כלם פנים ולא עורף, וטעמו ונמוקו של המדרש הוא משום דכתיב לעיל וישקיפו על פני סדום ואברהם הולך עמם לשלחם, וקשה איך נופל על זה לשון ויפנו משם האנשים וילכו סדומה, כאילו עד עתה היתה מגמת פניהם למקום אחר ועתה זה פנו להם לדרך אחרת, הלא גם עד עתה היו פניהם מועדות סדומה, רק אברהם הוא שפנה ושב לאחור, כמה שכתוב להלן סוף הפרשה ואברהם שב למקומו, אבל המלאכים הלכו באשר התהלכו ומאי לשון ויפנו בלכתם אל עבר פניהם, ע"כ פירשו ויפנו לשון פנים שאין להם עורף, ובדרך זה אני מבין מאמרם ז"ל בשבת (דף צז ע"א) תניא כמאן דאמר אף אהרן נצטרע דכתיב ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת כשלג שפנה מצרעתו, ולכאורה הוא דרש רחוק שהוציא הכתוב מפשוטו שפנה את עצמו למרים ומאיזה טעם בא לפרשו בענין אחר שפנה מצרעתו, ולדרכנו גם שם יקשה לשון ויפן דמשמע שפנה עצמו לצד אחר מאשר הוא עומד עליו והלא עמדו שניהם יחד אהרן ומרים במקום אחד כדכתיב וירד ה' וגו' ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם (במדבר י"ב ה') ואיך נופל ויפן אהרן אלא הוה לי' למכתב וירא אהרן, על כן דרשו ויפן שפנה מצרעתו.
אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע וגו', הדברים סותרים התחיל לבקש לשאת לכל המקום למען הצדיקים וכן מוכח גם לשון למען הצדיקים דמשמע לשאת לאחרים למענם כלומר הרשעים ומסיים חלילה להמית צדיק עם רשע דמשמע שבקשתו רק על הצדיקים לבד שלא יהיה כצדיק כרשע, ואפשר ע"ד צחות כי מאמר חלילה לך להמית צדיק עם רשע איננו מאמר בקשה ותפלה רק מאמר מוסכם והחלטי שבקש רק על הרשעים לשאת להם למען הצדיקים, ואומר על הצדיקים לבד אין לי לבקש כי חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט, דבר זה אי אפשר ואינו עולה על דעתי רק הנני מעתיר לשאת גם לרשעים בעבור הצדיקים.
אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה התשחית בחמשה וגו', יש לדקדק למה האריך הכתוב לכתוב בלשון אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה ולא כתב בקצרה אולי ימצאון ארבעים וחמשה, כמ"ש להלן אולי ימצאון שם ארבעים אולי ימצאון שם שלשים וגו', ואפשר עפ"י הרגיל במקרא כי אם יחסר אחד למספר השוה נקט מספר השוה, כמו ארבעים יכנו ובאמת לוקין ל"ט, וכן תספרו חמשים יום והספירה מ"ט יום, ולזה כונתו כאן אם יחסרון להחמשים חמשה פי' אחד לכל עשר אם תחשוב למספרים שלמים לעשרות כאילו מספרם חמשים, והשיבו הקב"ה לא אשחית בעבור ארבעים וחמשה, ואחרי הודיעו אותו ה' את כל זאת כי אם יחסר אחד לעשרה יחשוב לעשרה מלאים, לא שאל עוד אם יחסרון הארבעים ארבעה כי כבר ידע מתשובת הקב"ה הראשונה כי יחשוב עשרה מלאים אף שחסר אחד, ולכך לא הוצרך עוד לבקש על תשעה שכבר נכללה התשובה בהראשונה, ועל שמונה לא בקש שידע מנח כפרש"י.
במדרש פרשה נ"א, א"ר חנינא אין דבר רע יורד מלמעלה איתיבון והכתיב אש וברד שלג וקיטור א"ל רוח סערה הוא שעושה דברו, והוא תמוה למאר {צ"ל למאד} דהלא הכתוב אש וברד לא כתיב אצל המהללים את שם ה' מן השמים רק אצל הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד וגו' וא"כ גם לפי דברי הכתוב הזה עולים מן הארץ ומאי מקשה מיני' לר' חנינא דאמר אין דבר רע יורד מלמעלה, ונראה דזה גופא כונת המדרש להודיע דמה שעינינו רואות אש וברד שלג וקיטור יורדים מלמעלה, אין זה באמת מן השמים אלא מן הארץ, ולהביננו כי זה מבואר בכתוב, דאחרי דקחשיב קרא גבי יהללו {בקרא איתא הללו וכן להלן בסמוך} את ה' מן הארץ אש וברד שלג וקיטור מסיים הכתוב רוח סערה עושה דברו, ועל כרחך שהוא באור ונתינת טעם אל הקודם אל אש וברד שלג וקיטור למה נמנו בין המהללים את שם ה' מן הארץ והלא יורדים מן השמים, לכן מסיים רוח סערה הוא שעושה דברו ולא שבאמת הנם מן השמים, ובא לפרש פשט המקרא דלא נטעה לפרשו דגם רוח סערה הוא אחד מן הדברים דקחשיב שיהללו את שם ה', וכשם דקחשיב תנינים וגו' כן חשב גם רוח סערה, דא"כ איזה המשך וקישור יש לעושה דברו כאן, האם רק רוח סערה עושה דבר ה' ושלג וקיטור ודומיהם אין עושים דברו בתמיה, אלא ע"כ דאין כונת הכתוב למנות רוח סערה בין אלה שיהללו את שם ה', רק הוא באור על שלפניו על אש וברד שלג וקיטור שקבע מקומם בין המהללים מן הארץ משום דרוח סערה עושה דברו והם תולדות רוח הסערה, וכשם שבמחלקה הראשונה גבי יהללו את ה' מן השמים קחשיב והמים ומסיים אשר מעל השמים, פי' שלא יקשה לנו הרי המים הם מן הארץ ואיך קחשיב אותם גבי מן השמים, לזאת מסיים אשר מעל השמים, כן במחלקה השניה גבי יהללו שם ה' מן הארץ דקחשיב אש וברד וגו' שנראה למראית עין שיורדים מגבוה מן השמים מסיים רוח סערה הוא שעושה דברו להוריד אש וברד שלג וקיטור, והמקשים לר' חנינא מאש וברד וכו' לא הקשו לו מן הכתוב, כי מה להם להביא מן המקרא מה שהעינים רואות בחוש ובמציאות, וקושיתם היתה באמת מן המציאות לפי דעתם ולפי ראות עיניהם והלא אש וברד שלג וקיטור יורדים מלמעלה, ור' חנינא הוא שהשיב להם מן הכתוב והכתיב רוח סערה הוא שעושה דברו הלא כתוב מפורש שגם הם תוצאותם מן הארץ, ותיבת והכתיב צ"ל אצל תשובת ר' חנינא, כי הוא שהביא הכתוב לראיה לדבריו, גם כבר כתבנו למעלה בפ' בראשית פרשה א' ופרשה י"ב כי סגנון המדרש הוא להביא ראיה מן הכתוב גם למה שנראה בחוש ובמציאות, וגם כאן מ"ש במדרש והכתיב אין הכונה באמת להכתוב, רק להמציאות.
חסלת פרשת וירא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה