רוח חכמים על פרשת בראשית מאת ר' נפתלי משכיל לאיתן - מתחיל בראש עמ' 19 ונגמר בעמ' 26
במדרש שם. ר' אבהו אמר מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים הה"ד כי יודע ה' דרך צדיקים, והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהן של רשעים ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים אבל איני יודע באיזה מהן חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו כיון דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים. המאמר הזה היה לשיחה בפי המחברים ובפי הדרשנים, איך מוציא את הכתוב מפשוטו מספור יצירת אור וחשך לפרשו בענין אחר למעשה צדיקים ורשעים, וביותר יתקשו במאמר אבל אינו {כך במקור!} יודע איזה מהן חפץ, פה קדוש יאמר דבר זה שאין הכרעה ויש ספק איזה מהן חפץ הקב"ה, איך עולה על הדעת שחפץ הקב"ה במעשה הרשעים. והנראה לדעתי בכונת המאמר, דהנה מעשה צדיקים ומעשה רשעים כלומר תכונת עשיית צדק ותכונת עשיית רשע חייבה חכמת הבוי"ת להטביע באדם גם שניהם ויצר את האדם לכתחלה בתכונה זו בשני ההפכיים האלה שיהיה נוטה לכאן ולכאן וחייבה חכמתו ית' צורך שניהם, וא"כ פן יפתה לבב מי שהוא ויאמר ששקולים שניהם יחדו ואין יתרון לצדיק מן הרשע, כיון ששניהם כאחד נבראו כיון שחכמת היצר {צ"ל היוצר} מצאה צורך גם ברשע כי אלולי כן לא נברא, וכיון שכל אחד הוא חוליה במכונת הבריאה ויש צורך בשניהם אין מעלה ויתרון למעשה צדיקים מן מעשה רשעים, לחכמה מן הסכות {צ"ל הסכלות}, כיון שכך נברא לכתחלה חפשי בנטייתו לפנות על ימין או על שמאל, ואין להעריך ולשקול פרטי הבריאה כי זה טוב מזה, כל מה שהוא במציאות הבריאה דומה לכל זולתו כי הוא חוליא מהמכונה כמו יתר החוליות והפרקים, לזאת השכיל ר' אבהו ואמר כי מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ובמעשיהן של רשעים, כלומר בתחלת ספור מעשה בראשית מצינו בתורה סתירה לדעה המשובשת ההיא כי הנה יצירת אור וחשך היא בבחינת מציאות מעשה צדיקים ומעשה רשעים, כי שתי היצירות האלה הם הפכיים אור וחשך הם דבר והפכו וכן מעשה צדיקים ורשעים דבר והפכו, ואעפ"י שחייבה חכמתו ית' ששניהם נצרכים כאור כחשך, ויש לחשך צורך ותועלת בעולם כמו לאור, ועכ"ז נאמר וירא אלהים את האור כי טוב ומייחס את הטוב לאור נותן לו היתרון והמעלה, כן הוא גם במעשה צדיקים ורשעים, אף ששתי התכונות הנן בריאות מאת ה' כי מצא כביכול צורך בשתיהן עכ"ז החפץ והתכלית הוא מעשה הצדיקים, וכשם שנאמר טוב על אור נגד חשך כן יתרון הצדק מן הרשע, וזהו עומק כונת הכתוב בקהלת (ב יג) שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך, ששניהם דומים זה לזה מקבילים איש מול אחיו שניהם הם דבר והפוכו, ואצל אור וחשך מפורש בכתוב שיש יתרון לאור כן יש יתרון מחכמה {כך במקור!} מן הסכלות, – ואחרי הדברים והאמת האלה אין כונת ר' אבהו להוציא את הכתובים מפשוטם ולפרשם על מעשה צדיקים ורשעים, רק ממה שנאמר אצל אור וחשך יקח דמיון למעשה צדיקים ורשעים בהיותם דומים ושקולים יחדיו, ומה נמלצו דבריו מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ובמעשיהן של רשעים, כלומר בתחלת ברייתו של עולם ברא הקב"ה כפי ציור מעשיהן של מעשה צדיקים ושל רשעים, או כוונתו על סדר הכתובים כי בתחלת ספור מעשה בראשית כתב דבר בשביל מעשה צדיקים ורשעים להורות מה טוב ומה יפה בהם, כאלו צפה מראשית אחרית להודיע אצל בריאת אור וחושך כי מעשה צדיקים הוא חפצו אף שברא גם מעשה רשעים, כי ענין צדיק ורשע הוא על דרך ההפכיים אור וחשך, וממה שכתוב אצל אור וחשך תקיש על מעשה צדיקים ומעשה רשעים, והארץ היתה תהו ובהו, וכונתו לסיפא דקרא וחשך וגו' אלו מעשיהן של רשעים, כלומר ע"ד זה מציאות מעשה הרשעים, ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים, כלומר דומה לזה הוא מציאות מעשה צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהן חפץ, אין הכונה כי באמת מסופקים בזה, רק אדרבא מתפיס הלשון כלפי הרשעים כדי לסיים ההוכחה מהכתוב, כי לפי ששניהם מעשה הטוב ומעשה הרע נטבעו יחד באדם מצד הבריאה בעצם וראשונה, יצטדקו הרשעים ויאמרו כי אין הכרע שיש יהרון {צ"ל יתרון} למעשה צדק וטוב, כי זו בריאה כזו ושקולות הנה, וגם דרכיהם יתכנו ויש בהם חפץ ותכלית, לזה מסיים ר' אבהו את הכתוב הדומה לזה אצל בריאת אור וחושך, כיון דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב, ואף שהחשך היא בריאה כמו האור וראה יוצר העולם כי יש צורך במציאות החשך, ועכ"ז נאמר רק על האור כי טוב והוא החפץ והתכלית, הוי במעשיהן [של] צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים, פי' בא זה ולמד על זה הדומה לו, כי גם בשני ההפכיים מעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים, אף שראה הבורא ית' לנחוץ לברוא באדם גם הנטיה לרשע כסל, עכ"ז החפץ והתכלית ורצונו של מקום הוא במעשיהן של צדיקים.
במדרש (פ"ג) ר' יהודה בר' סימון אומר לא בעמל ויגיעה ברא הקב"ה את עולמו אלא בדבר ה' וכבר שמים נעשו, אף הכי והיה אור אין כתיב כאן אלא ויהי אור כבר היה, לכאורה איך הוי מצי למכתב והיה אור שבאורה שיהיה אור והלא חפץ לספר שנתהוה אור, רק שאין הכונה והיה אור כמו והיה ביום ההוא שבאורו יהיה בעתיד באיזה זמן רק הכונה שיתפרש והיה שנתהוה כמו היו לה לאויבים, כך והיה אור שנתהוה אור, ומדכתיב ויהי שפירושו תמיד על העבר מרומז בזה גם כאן שכבר היה.
במדרש שם ויאמר אלהים יהי אור, רשב"י פתח שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב, שמחה לאיש זה הקב"ה כו' במענה פיו ויאמר אלהים יהי אור ודבר בעתו מה טוב וירא אלהים את האור כי טוב, ויש למידק מה ענין דבר בעתו למה שאמר וירא אלהים את האור כי טוב, רק הו"ל למכתב ודבר מה טוב. אבל דבר בעתו משמע שהוא טוב בעת זולת עת, ואיזה ענין הוא אל וירא אלהים את האור כי טוב, והנראה בזה דבבן תמותה אין להניח כלל מונח שיש שמחה במענה פיו, כי כל אדם חציר וכל דבריו כציץ השדה הוא יאמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנו, גם אם יבטיח על טוב יקרה שישנה משנוי רצון או מבלתי יכלת ודבריו ישובו ריקם ויתעצב אח"ז אל לבו על דבריו הראשונים למה הבטיח כלל אם לא יוכל לעמוד בדבורו אבל דבר אלהינו יקום לעולם, וכדאמרינן (שבת דף נ"ה) מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה, עוד איתא (ברכות ז' ע"א) הבטיח על טובה אפי' על תנאי אינו חוזר, ואם ישונה הוא רק לפי שעה, אבל סוף סוף יקום ויהיה, ועל כן דריש שמחה לאיש במענה פיו זה הקב"ה כי הוא ישמח במוצא שפתיו שלא ישתנו לעולם כמו מה שאמר (ו)יהי אור קם ויהי, ואף שחזר בו הקב"ה וגנזו, על כל זה יש שמחה במענה פיו כי גנוז האור לצדיקים לעתיד לבוא ומוכן ומזומן למועד שמור, ואם לא עכשיו יהיה דבר טוב בעתו. משל לאחד שירד מנכסיו וידל מאד, ולא מצא עזר כנגדו בלתי אם לבקש חסד מגואליו הקרובים אליו ויבוא אל אחד מבני משפחתו ויספר לו את כל התלאה אשר מצאתהו אולי יחוס עליו אולי ירחם, אבל שומע לא היה לו וישב ריקם בפחי נפש ופנים נזעמים, ויפן וילך לגואל אחר הקרוב אליו ממשפחתו, וישב הביתה בפנים צוהלים ותשמח אשתו לקראתו כי הכירה מחזות פניו ואור עיניו הפעם כי גואלו זה לא שלחהו ריקם כהראשון, ותמהר ותשאל ממנו לתת לה אם רב ואם מעט מן הכסף אשר הביא לשבור רעבון ביתה לקנות לחם ומזון להחיות נפשה [ו]נפש העוללים, אשר זה כמה לא בא אכל אל פיהם, ויען ויאמר לא הבאתי כל מאומה כי לא נתן לי קרובי מחוט ועד שרוך נעל, ותשאלהו אשתו בתמהון אם כן למה זה פניך ייטיבו כהה עתה מאז כשבאת מן הקודם, הלא גם מזה כמו מזה לא מצאת חזון, ויאמר לה אבל זה האחרון הבטיחני לתת לי סך נכון לנשואי בתנו כשתגיע לפרקה, וזו היא צהלת פני. על דרך זה דרש על מאמר ויהי אור את הכתוב שמחה לאיש במענה פיו זה הקב"ה ששמח במאמרו זה, וכונתו לסיפא דקרא ודבר בעתו מה טוב וירא אלהים את האור כי טוב, כי אם לא עכשיו הלא עכ"פ דבר טוב הוא בעתו וזמנו הידוע, שלעתיד לבוא יהיה האור לצדיקים.
וירא אלהים את האור כי טוב, במדרש רבה פ"ג, ר"ש בן יהוצדק שאל לרשב"נ א"ל מפני ששמעתי עליך כי אתה בעל אגדה מהיכן נבראת האורה א"ל מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו א"ל בלחישה א"ל מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה ואת אמרת לי בלחישה אתמהה א"ל כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתיה לך בלחישה, א"ר ברכיה אלולי שדרשה ר' יצחק ברבים לא היה אפשר לאומרה מקמי כן מה היו אמרין ר' ברכיה בש"ר יצחק אמר ממקום ביהמ"ק נבראת האורה הה"ד והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדם כו', יש להתעורר מאי הוקשה לו לר"ש בן יהוצדק על בריאת האורה יותר מעל המציאות כלה וכשם שכל העולם כלו נברא יש מאין כן גם האורה נבראה מאין, ולמה יצאת האורה ששאל עליה מהיכן נבראת. אבל הענין פשוט, דהנה תוצאות האור המאיר לארץ ולדרים עליה היא מהמאורות שברקיע השמים מחמה ולבנה וכוכבים, והמאורות נבראו ביום רביעי, וזהו ששואל על הכתוב וירא אלהים את האור כי טוב הנאמר ביום ב' מהיכן נבראת האורה כלומר מאין נמשך אותו האור הלא המאורות לא היו ולא נבראו עוד ביום שני ומאין היה מוצא האור ההוא, וע"ז השיב שנתעטף הקב"ה כשלמה כו' [ומה שאמר מלמד התכוין ג"כ אל הכתוב עוטה אור כשלמה, פי' שיש למוד מהכתוב שנתעטף הקב"ה כשלמה], ומפני כי זהו כעין הגשמה חלילה ע"כ אמר ר' ברכיה אלולי שדרשה ר' יצחק ברבים לא היה אפשר לאומרה ולהוציאה מן השפה ולחוץ, רק אחרי שדרשה ר' יצחק עצמו דריש ממקום ביהמ"ק יצא האור ומ"מ דרש ברבים שנתעטף הקב"ה כו' ע"כ יש לסמוך עליו ולאומרה, זהו באורו הפשוט. ובעל ידי משה הגה מן המסלה, ועיין מה שאכתוב אי"ה להלן פי"א במאמר אותו האור הי' אדם מביט מסוף העולם ועד סופו.
ובהיות כן כי גם קודם שנתלו המאורות ביום ד' היו סדר זמנים יום אחד יום שני וכו' גם בלי סבוב הגלגלים כאשר הוא היום מעתה מה שכתב הרמב"ם במורה בשלשים משני שהעולם לא נברא בהתחלה זמנית, ופי' האפודי שלא נתהוה בזמן דאלו נתהוה בזמן היתה כבר התנועה הסבובית וגשם הגלגל והוא נגד חדוש העולם, ולפי המבואר בכתוב לפנינו הלא היו סדר זמנים גם בטרם היתה התנועה הסבובית ולפני מציאות הגלגלים. ממה שהבריק {כך במקור!} הקב"ה כשלמה כדברי רשב"נ במאמר שלפנינו וא"כ אין מזה לחדוש העולם כלל. ובעל יפ"ת סתר דברי המורה הנ"ל מדברי המדרש בסמוך אר"י בר"ס יהי ערב אין כתיב כאן אלא ויהי ערב מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן, הרי שהיו סדר זמנים לפני זה, אי משום הא לא אריא דכונת ריב"ס שקודם לזה היה בונה עולמות ומחריבן והיו בהם סדר זמנים ואפשר שגם אז היה ע"י סבוב גלגלים, ולפ"ז בראשית ברא קאי גם על לפני פניו על הקדימה היותר ראשונה שמשחרבו העולמות הקודמות יצא שכלול זה העולם הקיים ונחשבה ההתחלה מאז מראשית, ומ"מ אין ראי' על סבוב גלגלים שאפשר להיות סדר זמנים, ואין זה נגד חדוש העולם, אבל ממה שמבואר שהיה סדר זמנים בארבעה הימים קודם שנתלו המאורות שנתעטף הקב"ה כשלמה כו', מבואר היטב כי מציאות הזמן אינו תלוי בסבוב הגלגלים דוקא ואין סתירה לחדוש העולם.
שם ר' ברכיה בשם ר' יצחק אמר ממקום ביהמ"ק נבראת האורה, ע"כ דס"ל כר' נחמיה לעיל דהעולם נברא תחלה, דאלו לר' יהודה דהאורה נבראת תחלה א"כ לא היה עדיין מקום ביהמ"ק להפיץ אור.
במדרש שם. א"ר ינאי מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים, והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהן של רשעים ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים ויבדל אלהים בין האור ובין החשך בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים, ויקרא אלהים לאור יום אלו מעשיהן של צדיקים ולחשך קרא לילה אלו מעשיהן של רשעים, ויהי ערב אלו מעשיהן של רשעים ויהי בקר אלו מעשיהן של צדיקים, יום אחד שנתן הקב"ה להם יום אחד ואיזה זה יום הכפורים ע"כ. המאמר הזה הוא מן המאמרים התמוהים והמפליאים עד מאד: א) מה ראה ר' ינאי להוציא הכתובים מפשוטם ממעשה בראשית ולפרשם לענין אחר מאי סני לי' הפשט הפשוט. ב) לפי פשוטו של מקרא אין כפל ואין יתרון ולפי דרשתו למעשה צדיקים ורשעים הלא כפול ענין אחד אלו מעשיהן של צדיקים ואלו מעשיהן של רשעים ארבע פעמים, ומה בא להוסיף בכל פעם על הקודם. ג) מאי שייכות דמעשה צדיקים ורשעים במקום הזה, עדיין לא נברא האדם ולא זה המקום לדבר בצדיקים ורשעים, ד) עלומה וסתומה הכונה לאיזה ענין הוא אלו מעשיהן של צדיקים ואלו מעשיהן של רשעים, ואם להגיד כי מעשה צדיקים הוא בחינת אור ומעשה רשעים חשך אין בזה כל חדש ומאי קמשמע לן, ומה גם לשנות ולשלש כמה פעמים. ה) מה הכריחו להוציא יום אחד ממשמעו ולדורשו זה יוה"כ מה ענין יוה"כ למעשה בראשית. ו) מה הכונה זה יום הכפורים לאיזה ענין הוא יום הכפורים. והנה ראשית המאמר כבר נאמר למעלה ובארנוהו לפי דעתינו בע"ה, ולאשר כאן המאמר ארוך ורחב יותר בהוספות רבות, ע"כ נבארנו מתחלתו ועד סופו, ונשוב לשנות עוד הפעם גם מה שכבר כתבנו למען יהיה כל המאמר מבואר במקום הזה.
הנראה בבאור המאמר הזה, כי לא בא ר' ינאי לעקל את הכתובים חלילה להוציאם מידי פשוטם, גם לדידי' על עמדם יעמודו במעשה בראשית כפי ענינם הפשוט ולא חידש בעצם המקראות דבר, רק העיר אותנו כי מעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים הנם בכל פרט על ציור ודמות הענינים הנאמרים בכתובים האלה, מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים, ונאמרו הדברים בתורה בתחלת ספור מעשה בראשית כפי ציור מעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים. או כי לא על סדור הכתובים לבד כונת ר' ינאי, אלא גם על עצם היצירה כי מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ורשעים וכפי ציור מעשיהן כן היה סדר תחלת ברייתו של עולם, והכונה כשנשים לב ונסתכל בתורה בתחלת ברייתו של עולם נראה ציור מעשה צדיקים ומעשה רשעים, והארץ היתה תהו ובהו וגו' וסיפא דקרא וחשך אלו מעשיהן של רשעים, כלומר ע"ד בריאת החשך ביצירת העולם, כן מציאות מעשה הרשעים הנטיה לרעה בבריאת האדם, ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים, פי' ע"ד שנברא בעולם אור כדמות הזה נברא באדם תכונת מעשה הטוב והישר לנטות לטוב, ודומים אלו לאלו אור וחשך למעשה רשעים וצדיקים בהתנגדותם מן הקצה אל הקצה והפוכם, ויבדל אלהים בין האור ובין החשך בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים, רצונו שנמשך אל הקודם דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל כו' מפני שהאור טוב ע"כ הבדיל בין אור ובין חשך שלא ישתמשו בערבוביא כי אין סוגיהם שוה, וכן פרש"י לפי פשוטו ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחשך שיהיו משתמשים בערבוביא וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה, על אופן זה יש הבדל בין מעשה צדיקים למעשה רשעים, בין טוב לרע, בין עובד ה' לאשר לא עבדו, ויתרון לצדיק על רשע כיתרון האור מן החשך, ואין להוציא משפט מעוקל כי כיון שברא הקב"ה באדם תכונת הנטיה לרעה כמו הנטיה לטובה שוים הם הבוחר ברע כמו הבוחר בטוב, כי ההפכיים אור וחשך הדומים לזה יוכיחו אף כי שניהם מעשה ידי יוצר, ועכ"ז נאמר רק על אור כי טוב ועשה הבדלה ביניהם, וזהו עצמו מה שאמר ר' אבהו לעיל אבל איני יודע איזה מהן חפץ כיון שאמר וירא אלהים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים. שביארנו שם כי בא להוכיח מן הכתוב וירא אלהים את האור כי טוב, כי אף שחשך הוא בריאה מאת ה' כמו אור ועכ"ז כהיב {צ"ל כתיב} וירא את האור כי טוב, כן במעשה צדיקים ומעשה רשעים, אף כי מציאות שניהם מאתו ית' עיקר החפץ במעשה צדיקים, כזה יאמר גם ר' ינאי כאן, ומה שסמך על הכתוב ויבדל אלהים בין האור וגו' הוא ג"כ בהמשך להכתוב שלפניו וירא אלהים את האור כי טוב, ולפ"ז לא הוציא ר' ינאי את הכתובים מענינם ומפשוטם, רק הכונה היא ע"ד הדמיון וההשתוות.
עוד הוסיף ר' ינאי להעיר אותנו על מעשה צדיקים ורשעים בבחינה אחרת שהיא ג"כ על דרך וציור הענינים האמורים כאן במעשה בראשית, דהנה מה שאמר הכתוב ויקרא אלהים לאור יום ע"כ אין פירושו כי כל אור איזה אור שהוא אפי' אור הנר נקרא יום אלא ודאי אור החמה בלבד נקרא יום אור הכללי והמקיף את כל האופן רק אז דוקא נקרא יום, אבל אם החשך פרוש על הארץ בכלל ויהי לילה, ובאיזה מקום יאיר אור מלאכותי אור הנר או אור האבוקה אפילו אור ברק ואור החשמל עלעקטערי {כך במקור!}, אור זה נקרא אור סתם אבל לא יקרא שמו יום ואפי' אור ירח לא נקרא יום, ואין קריאת השם יום בלתי אם לאור השמש בלבד, אלו מעשיהן של צדיקים, כלומר ע"ד זה הם מעשיהן של צדיקים, כי רק זה נקרא צדיק מי שצדקתו ומעשיו הטובים מקיפים בכלל שעושה צדק בכל דרכיו, מקיים כל התורה ושומר כל מצוה, אבל מי שכל מעשיו בכלל הם בגדר חשך אפלה, רק ע"ד המקרי וההזדמן יעשה לפעמים דבר טוב, דוגמת אחאב מלך ישראל שנאמר בו לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע (מלכים כא) אמרו עליו חז"ל (סנהדרין קב) כי עשה דבר אחד טוב, הוא בבחינת אור הנר להאיר מקום אחד ואין זה בכלל צדיק, וכן להפך ולחשך קרא לילה ע"כ כונת הכתוב כי לחשך הכללי המקיף את כל הארץ נקרא לילה, אבל אם הוא חשך מקרי ומלאכותי אם בעצם היום בצאת השמש בגבורתו יסגור אדם דלתים ובריח יסתום חלונותיו לבל יחדור קו אור פנימה ויהי חשך אפלה במקום ההוא, הכזה יקרא לילה, אין זה רק חשך סתם, אבל שם לילה לא הונח עליו, ואפי' במצרים שהיה חשך בכל ארץ מצרים וגם וימש חשך, בכל זאת לא נשלל השם ימים, כדכתיב (שמות י' כב, כג) ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים אל {צ"ל לא} ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים, ימים דייקא, ולא נאמר ויהי לילה בארץ מצרים כשלשת ימים לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו כל הלילה ההוא, יען מה, יען שבכל העולם היה אור רק במקום מיוחד בארץ מצרים לבד היה חשך. על כן נקראה האפלה של מצרים רק סתם חשך, כי החשך שבמצרים לא היה חשך של לילה העדר האור בעצם, כי באמת האיר השמש גם במצרים רק שלח הקב"ה אויר עב וערפל אשר כסה את עין השמש, וז"ש והיה חשך כי החשך ההוא לא היה חשך של לילה שלילת האור שאין בו ממשא, רק היה חשך ע"י מכסה והתעבות האויר ועל כן וימש חשך שהיה הערפל עב כל כך עד שהיה נרגש במשוש לתפוש ביד, ומרוב עביו התעצם החשך, וכיון שבאמת היה יום רק ע"י איזה סבה ופעולה היה שם החשך ע"כ נקרא יום, וא"כ מה שנאמר כאן ולחשך קרא לילה, אין הרצון כי לכל חשך שבאיזה מקום ע"י פעולת הסתרת אור השמש נקרא לילה, רק הכונה על החשך הכללי מהעדר אור השמש בכל הארץ בעצם הוא שנקרא לילה, אלו מעשיהן של רשעים, פי' על אופן זה הוא ג"כ במעשה הרשעים, כי רק אז נקרא רשע אם הוא כלו או רובו רע, אבל מי שהוא צדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, רק יקרה לו איזה חטא ועון כמאמר הכתוב (קהלת ז כ) כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, איננו מחמת זה בבחינת רשע, כשם שלא נקרא לילה החשך שהוא רק במקום מיוחד, כי האדם נידון אחרי רובו. היוצא לנו כי גם בבחינה זו מצא ר' ינאי דמיון והשתוות מעשה צדיקים ורשעים אל מה שנאמר כאן בתחלת ברייתו של עולם, בקריאת השמות לאור וחשך יום ולילה, אבל עצם הכתוב לא הזיז ממקומו ועומד על עמדו.
עוד בה שלישיה מה שהעיר ר' ינאי אותנו בבחינה אחרת במעשה צדיקים ורשעים שהם כענין ויהי ערב ויהי בקר הנאמר כאן, והוא מאי דשנינו (סוף קנים, וברייתא שבת קנב) זקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים דעתן מתישבת עליהן וזקני עם הארץ כל זמן שמזקינים דעתן מטורפת עליהן, שזהו על ציור הכתוב הזה ויהי ערב ויהי בקר דלא כתיב ויהי לילה ויהי יום רק ויהי ערב שילך הלוך ויחשיך, אלו מעשיהן של רשעים, עד"ז הם מעשיהן של רשעים שכל זמן שמזקינים דעתן מטורפת עליהן שהולכים ומשתבשים, ויהי בקר שהולך ואור עד נכון היום אלו מעשיהן של צדיקים, פי' ע"ד זה הם מעשיהן של צדיקים, שכל מה שמזקינים דעתן מתישבת עליהן, הולכים ומתגברים תמיד להשכיל להטיב, וטהר ידים יוסיף אמץ. ולא עלה במחשבת ר' ינאי להוציא הכתוב ממשמעותו ופשוטו, רק לציין ולסמן כי מעשה הצדיקים והרשעים הם על ציור הכתוב הזה גם בבחינה זו, ובאור הכתוב בפשוטו על מקומו יבוא בשלום.
ואף גם זאת השכיל ר' ינאי להשוות ולדמות את יום הכפורים, כלומר תשובה לסיפא דקרא יום אחד, כי אחרי אשר דבר במעשה רשעים ירמוז כי גם התשובה שהיא רפאות תעלה למעשה הרשעים לגהות מהם מזור, היא ג"כ ע"ד ציור הכתוב הזה שמסיים יום אחד, דהנה יום אחד נמשך על ויהי ערב ויהי בקר שמשניהם יחד הי' יום אחד, וא"כ קרא הכתוב לשניהם לערב ובקר יחד יום וגם לילה בכלל היום, זה יום הכפורים, כלומר בבחינה זו הוא יום הכפורים פי' תשובה מאהבה שעל ידה יתהפכו מעשי רשעים למעשה צדיקים כדאמרינן (יומא פ"ו ב') תשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות, והוא ע"ד ציור הכתוב הזה שקרא גם ללילה יום, ואף שבתחלה כתיב ויקרא אלהים לאור יום שהוא דוקא לאור הכללי כמבואר למעלה אבל אם בכל מקום הוא לילה אי אפשר לכנותו יום, בכל זאת כולל הכתוב גם את הלילה בכלל יום, כך מעשה הרשעים אל יפול לבבם ולא יתיאשו כי אף אם התמידו במעשים רבים אפשר שיתהפכו לזכאים ומעשיהם הרעים יתהפכו לזכיות ע"י תשובה מאהבה, כציור הכתוב כאן יום אחד, ולזה יכוון יום אחד זה יום הכפורים, – ובזה נשלם מה שרצינו לבאר המאמר הזה שהמשיך מעשה צדיקים ומעשה רשעים ויוה"כ למקראות אלה, שהוא ע"ד הציור וההשתוות בכל פרטיהם, אבל לא שלח ידו להרגיז הכתובים ממנוחתם ומפשוטם, ואין כל זרות בדבריו, כי אם יראת ה' ושכל טוב. – ובהיותי בלובלין שנת תרל"א הצעתי באור המדרש הזה לפני ידידי הרב הדרשן המפורסם מו"ה דובעריש פלאהם זצ"ל וקלסהו עד מאד.
במדרש (פ"ג) ר' יהודה בר' סימון אומר לא בעמל ויגיעה ברא הקב"ה את עולמו אלא בדבר ה' וכבר שמים נעשו, אף הכי והיה אור אין כתיב כאן אלא ויהי אור כבר היה, לכאורה איך הוי מצי למכתב והיה אור שבאורה שיהיה אור והלא חפץ לספר שנתהוה אור, רק שאין הכונה והיה אור כמו והיה ביום ההוא שבאורו יהיה בעתיד באיזה זמן רק הכונה שיתפרש והיה שנתהוה כמו היו לה לאויבים, כך והיה אור שנתהוה אור, ומדכתיב ויהי שפירושו תמיד על העבר מרומז בזה גם כאן שכבר היה.
במדרש שם ויאמר אלהים יהי אור, רשב"י פתח שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב, שמחה לאיש זה הקב"ה כו' במענה פיו ויאמר אלהים יהי אור ודבר בעתו מה טוב וירא אלהים את האור כי טוב, ויש למידק מה ענין דבר בעתו למה שאמר וירא אלהים את האור כי טוב, רק הו"ל למכתב ודבר מה טוב. אבל דבר בעתו משמע שהוא טוב בעת זולת עת, ואיזה ענין הוא אל וירא אלהים את האור כי טוב, והנראה בזה דבבן תמותה אין להניח כלל מונח שיש שמחה במענה פיו, כי כל אדם חציר וכל דבריו כציץ השדה הוא יאמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנו, גם אם יבטיח על טוב יקרה שישנה משנוי רצון או מבלתי יכלת ודבריו ישובו ריקם ויתעצב אח"ז אל לבו על דבריו הראשונים למה הבטיח כלל אם לא יוכל לעמוד בדבורו אבל דבר אלהינו יקום לעולם, וכדאמרינן (שבת דף נ"ה) מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה, עוד איתא (ברכות ז' ע"א) הבטיח על טובה אפי' על תנאי אינו חוזר, ואם ישונה הוא רק לפי שעה, אבל סוף סוף יקום ויהיה, ועל כן דריש שמחה לאיש במענה פיו זה הקב"ה כי הוא ישמח במוצא שפתיו שלא ישתנו לעולם כמו מה שאמר (ו)יהי אור קם ויהי, ואף שחזר בו הקב"ה וגנזו, על כל זה יש שמחה במענה פיו כי גנוז האור לצדיקים לעתיד לבוא ומוכן ומזומן למועד שמור, ואם לא עכשיו יהיה דבר טוב בעתו. משל לאחד שירד מנכסיו וידל מאד, ולא מצא עזר כנגדו בלתי אם לבקש חסד מגואליו הקרובים אליו ויבוא אל אחד מבני משפחתו ויספר לו את כל התלאה אשר מצאתהו אולי יחוס עליו אולי ירחם, אבל שומע לא היה לו וישב ריקם בפחי נפש ופנים נזעמים, ויפן וילך לגואל אחר הקרוב אליו ממשפחתו, וישב הביתה בפנים צוהלים ותשמח אשתו לקראתו כי הכירה מחזות פניו ואור עיניו הפעם כי גואלו זה לא שלחהו ריקם כהראשון, ותמהר ותשאל ממנו לתת לה אם רב ואם מעט מן הכסף אשר הביא לשבור רעבון ביתה לקנות לחם ומזון להחיות נפשה [ו]נפש העוללים, אשר זה כמה לא בא אכל אל פיהם, ויען ויאמר לא הבאתי כל מאומה כי לא נתן לי קרובי מחוט ועד שרוך נעל, ותשאלהו אשתו בתמהון אם כן למה זה פניך ייטיבו כהה עתה מאז כשבאת מן הקודם, הלא גם מזה כמו מזה לא מצאת חזון, ויאמר לה אבל זה האחרון הבטיחני לתת לי סך נכון לנשואי בתנו כשתגיע לפרקה, וזו היא צהלת פני. על דרך זה דרש על מאמר ויהי אור את הכתוב שמחה לאיש במענה פיו זה הקב"ה ששמח במאמרו זה, וכונתו לסיפא דקרא ודבר בעתו מה טוב וירא אלהים את האור כי טוב, כי אם לא עכשיו הלא עכ"פ דבר טוב הוא בעתו וזמנו הידוע, שלעתיד לבוא יהיה האור לצדיקים.
וירא אלהים את האור כי טוב, במדרש רבה פ"ג, ר"ש בן יהוצדק שאל לרשב"נ א"ל מפני ששמעתי עליך כי אתה בעל אגדה מהיכן נבראת האורה א"ל מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו א"ל בלחישה א"ל מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה ואת אמרת לי בלחישה אתמהה א"ל כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתיה לך בלחישה, א"ר ברכיה אלולי שדרשה ר' יצחק ברבים לא היה אפשר לאומרה מקמי כן מה היו אמרין ר' ברכיה בש"ר יצחק אמר ממקום ביהמ"ק נבראת האורה הה"ד והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדם כו', יש להתעורר מאי הוקשה לו לר"ש בן יהוצדק על בריאת האורה יותר מעל המציאות כלה וכשם שכל העולם כלו נברא יש מאין כן גם האורה נבראה מאין, ולמה יצאת האורה ששאל עליה מהיכן נבראת. אבל הענין פשוט, דהנה תוצאות האור המאיר לארץ ולדרים עליה היא מהמאורות שברקיע השמים מחמה ולבנה וכוכבים, והמאורות נבראו ביום רביעי, וזהו ששואל על הכתוב וירא אלהים את האור כי טוב הנאמר ביום ב' מהיכן נבראת האורה כלומר מאין נמשך אותו האור הלא המאורות לא היו ולא נבראו עוד ביום שני ומאין היה מוצא האור ההוא, וע"ז השיב שנתעטף הקב"ה כשלמה כו' [ומה שאמר מלמד התכוין ג"כ אל הכתוב עוטה אור כשלמה, פי' שיש למוד מהכתוב שנתעטף הקב"ה כשלמה], ומפני כי זהו כעין הגשמה חלילה ע"כ אמר ר' ברכיה אלולי שדרשה ר' יצחק ברבים לא היה אפשר לאומרה ולהוציאה מן השפה ולחוץ, רק אחרי שדרשה ר' יצחק עצמו דריש ממקום ביהמ"ק יצא האור ומ"מ דרש ברבים שנתעטף הקב"ה כו' ע"כ יש לסמוך עליו ולאומרה, זהו באורו הפשוט. ובעל ידי משה הגה מן המסלה, ועיין מה שאכתוב אי"ה להלן פי"א במאמר אותו האור הי' אדם מביט מסוף העולם ועד סופו.
ובהיות כן כי גם קודם שנתלו המאורות ביום ד' היו סדר זמנים יום אחד יום שני וכו' גם בלי סבוב הגלגלים כאשר הוא היום מעתה מה שכתב הרמב"ם במורה בשלשים משני שהעולם לא נברא בהתחלה זמנית, ופי' האפודי שלא נתהוה בזמן דאלו נתהוה בזמן היתה כבר התנועה הסבובית וגשם הגלגל והוא נגד חדוש העולם, ולפי המבואר בכתוב לפנינו הלא היו סדר זמנים גם בטרם היתה התנועה הסבובית ולפני מציאות הגלגלים. ממה שהבריק {כך במקור!} הקב"ה כשלמה כדברי רשב"נ במאמר שלפנינו וא"כ אין מזה לחדוש העולם כלל. ובעל יפ"ת סתר דברי המורה הנ"ל מדברי המדרש בסמוך אר"י בר"ס יהי ערב אין כתיב כאן אלא ויהי ערב מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן, הרי שהיו סדר זמנים לפני זה, אי משום הא לא אריא דכונת ריב"ס שקודם לזה היה בונה עולמות ומחריבן והיו בהם סדר זמנים ואפשר שגם אז היה ע"י סבוב גלגלים, ולפ"ז בראשית ברא קאי גם על לפני פניו על הקדימה היותר ראשונה שמשחרבו העולמות הקודמות יצא שכלול זה העולם הקיים ונחשבה ההתחלה מאז מראשית, ומ"מ אין ראי' על סבוב גלגלים שאפשר להיות סדר זמנים, ואין זה נגד חדוש העולם, אבל ממה שמבואר שהיה סדר זמנים בארבעה הימים קודם שנתלו המאורות שנתעטף הקב"ה כשלמה כו', מבואר היטב כי מציאות הזמן אינו תלוי בסבוב הגלגלים דוקא ואין סתירה לחדוש העולם.
שם ר' ברכיה בשם ר' יצחק אמר ממקום ביהמ"ק נבראת האורה, ע"כ דס"ל כר' נחמיה לעיל דהעולם נברא תחלה, דאלו לר' יהודה דהאורה נבראת תחלה א"כ לא היה עדיין מקום ביהמ"ק להפיץ אור.
במדרש שם. א"ר ינאי מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים, והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהן של רשעים ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים ויבדל אלהים בין האור ובין החשך בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים, ויקרא אלהים לאור יום אלו מעשיהן של צדיקים ולחשך קרא לילה אלו מעשיהן של רשעים, ויהי ערב אלו מעשיהן של רשעים ויהי בקר אלו מעשיהן של צדיקים, יום אחד שנתן הקב"ה להם יום אחד ואיזה זה יום הכפורים ע"כ. המאמר הזה הוא מן המאמרים התמוהים והמפליאים עד מאד: א) מה ראה ר' ינאי להוציא הכתובים מפשוטם ממעשה בראשית ולפרשם לענין אחר מאי סני לי' הפשט הפשוט. ב) לפי פשוטו של מקרא אין כפל ואין יתרון ולפי דרשתו למעשה צדיקים ורשעים הלא כפול ענין אחד אלו מעשיהן של צדיקים ואלו מעשיהן של רשעים ארבע פעמים, ומה בא להוסיף בכל פעם על הקודם. ג) מאי שייכות דמעשה צדיקים ורשעים במקום הזה, עדיין לא נברא האדם ולא זה המקום לדבר בצדיקים ורשעים, ד) עלומה וסתומה הכונה לאיזה ענין הוא אלו מעשיהן של צדיקים ואלו מעשיהן של רשעים, ואם להגיד כי מעשה צדיקים הוא בחינת אור ומעשה רשעים חשך אין בזה כל חדש ומאי קמשמע לן, ומה גם לשנות ולשלש כמה פעמים. ה) מה הכריחו להוציא יום אחד ממשמעו ולדורשו זה יוה"כ מה ענין יוה"כ למעשה בראשית. ו) מה הכונה זה יום הכפורים לאיזה ענין הוא יום הכפורים. והנה ראשית המאמר כבר נאמר למעלה ובארנוהו לפי דעתינו בע"ה, ולאשר כאן המאמר ארוך ורחב יותר בהוספות רבות, ע"כ נבארנו מתחלתו ועד סופו, ונשוב לשנות עוד הפעם גם מה שכבר כתבנו למען יהיה כל המאמר מבואר במקום הזה.
הנראה בבאור המאמר הזה, כי לא בא ר' ינאי לעקל את הכתובים חלילה להוציאם מידי פשוטם, גם לדידי' על עמדם יעמודו במעשה בראשית כפי ענינם הפשוט ולא חידש בעצם המקראות דבר, רק העיר אותנו כי מעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים הנם בכל פרט על ציור ודמות הענינים הנאמרים בכתובים האלה, מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים, ונאמרו הדברים בתורה בתחלת ספור מעשה בראשית כפי ציור מעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים. או כי לא על סדור הכתובים לבד כונת ר' ינאי, אלא גם על עצם היצירה כי מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ורשעים וכפי ציור מעשיהן כן היה סדר תחלת ברייתו של עולם, והכונה כשנשים לב ונסתכל בתורה בתחלת ברייתו של עולם נראה ציור מעשה צדיקים ומעשה רשעים, והארץ היתה תהו ובהו וגו' וסיפא דקרא וחשך אלו מעשיהן של רשעים, כלומר ע"ד בריאת החשך ביצירת העולם, כן מציאות מעשה הרשעים הנטיה לרעה בבריאת האדם, ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים, פי' ע"ד שנברא בעולם אור כדמות הזה נברא באדם תכונת מעשה הטוב והישר לנטות לטוב, ודומים אלו לאלו אור וחשך למעשה רשעים וצדיקים בהתנגדותם מן הקצה אל הקצה והפוכם, ויבדל אלהים בין האור ובין החשך בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים, רצונו שנמשך אל הקודם דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל כו' מפני שהאור טוב ע"כ הבדיל בין אור ובין חשך שלא ישתמשו בערבוביא כי אין סוגיהם שוה, וכן פרש"י לפי פשוטו ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחשך שיהיו משתמשים בערבוביא וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה, על אופן זה יש הבדל בין מעשה צדיקים למעשה רשעים, בין טוב לרע, בין עובד ה' לאשר לא עבדו, ויתרון לצדיק על רשע כיתרון האור מן החשך, ואין להוציא משפט מעוקל כי כיון שברא הקב"ה באדם תכונת הנטיה לרעה כמו הנטיה לטובה שוים הם הבוחר ברע כמו הבוחר בטוב, כי ההפכיים אור וחשך הדומים לזה יוכיחו אף כי שניהם מעשה ידי יוצר, ועכ"ז נאמר רק על אור כי טוב ועשה הבדלה ביניהם, וזהו עצמו מה שאמר ר' אבהו לעיל אבל איני יודע איזה מהן חפץ כיון שאמר וירא אלהים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים. שביארנו שם כי בא להוכיח מן הכתוב וירא אלהים את האור כי טוב, כי אף שחשך הוא בריאה מאת ה' כמו אור ועכ"ז כהיב {צ"ל כתיב} וירא את האור כי טוב, כן במעשה צדיקים ומעשה רשעים, אף כי מציאות שניהם מאתו ית' עיקר החפץ במעשה צדיקים, כזה יאמר גם ר' ינאי כאן, ומה שסמך על הכתוב ויבדל אלהים בין האור וגו' הוא ג"כ בהמשך להכתוב שלפניו וירא אלהים את האור כי טוב, ולפ"ז לא הוציא ר' ינאי את הכתובים מענינם ומפשוטם, רק הכונה היא ע"ד הדמיון וההשתוות.
עוד הוסיף ר' ינאי להעיר אותנו על מעשה צדיקים ורשעים בבחינה אחרת שהיא ג"כ על דרך וציור הענינים האמורים כאן במעשה בראשית, דהנה מה שאמר הכתוב ויקרא אלהים לאור יום ע"כ אין פירושו כי כל אור איזה אור שהוא אפי' אור הנר נקרא יום אלא ודאי אור החמה בלבד נקרא יום אור הכללי והמקיף את כל האופן רק אז דוקא נקרא יום, אבל אם החשך פרוש על הארץ בכלל ויהי לילה, ובאיזה מקום יאיר אור מלאכותי אור הנר או אור האבוקה אפילו אור ברק ואור החשמל עלעקטערי {כך במקור!}, אור זה נקרא אור סתם אבל לא יקרא שמו יום ואפי' אור ירח לא נקרא יום, ואין קריאת השם יום בלתי אם לאור השמש בלבד, אלו מעשיהן של צדיקים, כלומר ע"ד זה הם מעשיהן של צדיקים, כי רק זה נקרא צדיק מי שצדקתו ומעשיו הטובים מקיפים בכלל שעושה צדק בכל דרכיו, מקיים כל התורה ושומר כל מצוה, אבל מי שכל מעשיו בכלל הם בגדר חשך אפלה, רק ע"ד המקרי וההזדמן יעשה לפעמים דבר טוב, דוגמת אחאב מלך ישראל שנאמר בו לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע (מלכים כא) אמרו עליו חז"ל (סנהדרין קב) כי עשה דבר אחד טוב, הוא בבחינת אור הנר להאיר מקום אחד ואין זה בכלל צדיק, וכן להפך ולחשך קרא לילה ע"כ כונת הכתוב כי לחשך הכללי המקיף את כל הארץ נקרא לילה, אבל אם הוא חשך מקרי ומלאכותי אם בעצם היום בצאת השמש בגבורתו יסגור אדם דלתים ובריח יסתום חלונותיו לבל יחדור קו אור פנימה ויהי חשך אפלה במקום ההוא, הכזה יקרא לילה, אין זה רק חשך סתם, אבל שם לילה לא הונח עליו, ואפי' במצרים שהיה חשך בכל ארץ מצרים וגם וימש חשך, בכל זאת לא נשלל השם ימים, כדכתיב (שמות י' כב, כג) ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים אל {צ"ל לא} ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים, ימים דייקא, ולא נאמר ויהי לילה בארץ מצרים כשלשת ימים לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו כל הלילה ההוא, יען מה, יען שבכל העולם היה אור רק במקום מיוחד בארץ מצרים לבד היה חשך. על כן נקראה האפלה של מצרים רק סתם חשך, כי החשך שבמצרים לא היה חשך של לילה העדר האור בעצם, כי באמת האיר השמש גם במצרים רק שלח הקב"ה אויר עב וערפל אשר כסה את עין השמש, וז"ש והיה חשך כי החשך ההוא לא היה חשך של לילה שלילת האור שאין בו ממשא, רק היה חשך ע"י מכסה והתעבות האויר ועל כן וימש חשך שהיה הערפל עב כל כך עד שהיה נרגש במשוש לתפוש ביד, ומרוב עביו התעצם החשך, וכיון שבאמת היה יום רק ע"י איזה סבה ופעולה היה שם החשך ע"כ נקרא יום, וא"כ מה שנאמר כאן ולחשך קרא לילה, אין הרצון כי לכל חשך שבאיזה מקום ע"י פעולת הסתרת אור השמש נקרא לילה, רק הכונה על החשך הכללי מהעדר אור השמש בכל הארץ בעצם הוא שנקרא לילה, אלו מעשיהן של רשעים, פי' על אופן זה הוא ג"כ במעשה הרשעים, כי רק אז נקרא רשע אם הוא כלו או רובו רע, אבל מי שהוא צדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, רק יקרה לו איזה חטא ועון כמאמר הכתוב (קהלת ז כ) כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, איננו מחמת זה בבחינת רשע, כשם שלא נקרא לילה החשך שהוא רק במקום מיוחד, כי האדם נידון אחרי רובו. היוצא לנו כי גם בבחינה זו מצא ר' ינאי דמיון והשתוות מעשה צדיקים ורשעים אל מה שנאמר כאן בתחלת ברייתו של עולם, בקריאת השמות לאור וחשך יום ולילה, אבל עצם הכתוב לא הזיז ממקומו ועומד על עמדו.
עוד בה שלישיה מה שהעיר ר' ינאי אותנו בבחינה אחרת במעשה צדיקים ורשעים שהם כענין ויהי ערב ויהי בקר הנאמר כאן, והוא מאי דשנינו (סוף קנים, וברייתא שבת קנב) זקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים דעתן מתישבת עליהן וזקני עם הארץ כל זמן שמזקינים דעתן מטורפת עליהן, שזהו על ציור הכתוב הזה ויהי ערב ויהי בקר דלא כתיב ויהי לילה ויהי יום רק ויהי ערב שילך הלוך ויחשיך, אלו מעשיהן של רשעים, עד"ז הם מעשיהן של רשעים שכל זמן שמזקינים דעתן מטורפת עליהן שהולכים ומשתבשים, ויהי בקר שהולך ואור עד נכון היום אלו מעשיהן של צדיקים, פי' ע"ד זה הם מעשיהן של צדיקים, שכל מה שמזקינים דעתן מתישבת עליהן, הולכים ומתגברים תמיד להשכיל להטיב, וטהר ידים יוסיף אמץ. ולא עלה במחשבת ר' ינאי להוציא הכתוב ממשמעותו ופשוטו, רק לציין ולסמן כי מעשה הצדיקים והרשעים הם על ציור הכתוב הזה גם בבחינה זו, ובאור הכתוב בפשוטו על מקומו יבוא בשלום.
ואף גם זאת השכיל ר' ינאי להשוות ולדמות את יום הכפורים, כלומר תשובה לסיפא דקרא יום אחד, כי אחרי אשר דבר במעשה רשעים ירמוז כי גם התשובה שהיא רפאות תעלה למעשה הרשעים לגהות מהם מזור, היא ג"כ ע"ד ציור הכתוב הזה שמסיים יום אחד, דהנה יום אחד נמשך על ויהי ערב ויהי בקר שמשניהם יחד הי' יום אחד, וא"כ קרא הכתוב לשניהם לערב ובקר יחד יום וגם לילה בכלל היום, זה יום הכפורים, כלומר בבחינה זו הוא יום הכפורים פי' תשובה מאהבה שעל ידה יתהפכו מעשי רשעים למעשה צדיקים כדאמרינן (יומא פ"ו ב') תשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות, והוא ע"ד ציור הכתוב הזה שקרא גם ללילה יום, ואף שבתחלה כתיב ויקרא אלהים לאור יום שהוא דוקא לאור הכללי כמבואר למעלה אבל אם בכל מקום הוא לילה אי אפשר לכנותו יום, בכל זאת כולל הכתוב גם את הלילה בכלל יום, כך מעשה הרשעים אל יפול לבבם ולא יתיאשו כי אף אם התמידו במעשים רבים אפשר שיתהפכו לזכאים ומעשיהם הרעים יתהפכו לזכיות ע"י תשובה מאהבה, כציור הכתוב כאן יום אחד, ולזה יכוון יום אחד זה יום הכפורים, – ובזה נשלם מה שרצינו לבאר המאמר הזה שהמשיך מעשה צדיקים ומעשה רשעים ויוה"כ למקראות אלה, שהוא ע"ד הציור וההשתוות בכל פרטיהם, אבל לא שלח ידו להרגיז הכתובים ממנוחתם ומפשוטם, ואין כל זרות בדבריו, כי אם יראת ה' ושכל טוב. – ובהיותי בלובלין שנת תרל"א הצעתי באור המדרש הזה לפני ידידי הרב הדרשן המפורסם מו"ה דובעריש פלאהם זצ"ל וקלסהו עד מאד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה