רוח חכמים - פרשת האזינו

רוח חכמים על פרשת האזינו מאת ר' נפתלי משכיל לאיתן

עם נבל ולא חכם, בתרגום אונקלוס עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו, כל העובר על התרגום הזה יעמוד משתומם, לתרגם עם נבל עמא דקבילו אורייתא, וא"כ קבלת התורה נבלה היא בישראל, אתמהה, ויתבאר הענין בפשוט, כי קבלת התורה בישראל היא בבחינת אנשים הלקוחים לצבא, לעבוד בחיל המלך, אשר מצד אחד עלול הוא לעלות בגרם המעלות, אם יצטיין בגבורתו(,) במלחמה והיה לראש ולקצין וישא משאות מאת המלך, והיותו איש צבא זה גורם לו לעלות בגרם המעלות, אבל איש פשוט אין לו מקום להוציא כשרונו אל הפועל, וא"כ עבודתו בצבא היא לטובתו, ומצד אחד היא לרעה כי להפך אם יחטא לחוקי הצבא או אפי' במה שאסור לכל אדם כמו גניבה גזילה, אז נבדל עונשו לרעה מאשר יחטא אחר זולתו, כידוע כי לאנשי צבא בית משפט מיוחד וחוקים מיוחדים להחמיר, וא"כ היותו איש צבא לרעתו, כי מדקדקים עמו ביותר כחוט השערה, ככה אנחנו עם בנ"י שקבלנו את התורה היינו לאנשי צבא חיל המלך מלכו של עולם, יש בזה מעלה וחסרון אם נשמור לקיים את התורה אז נקבל שכר רב, אבל אם נעבור עליה אז היא לרעה לייסרנו, אז גרועים אנחנו מכל הגוים זולתנו שלא קבלו את התורה, ותהפך לנו לרועץ, כללו של דבר אין בקבלת התורה גדר ממוצע לא שכר ולא עונש, רק אחת משני ההפכים או חיים או מות או קללה או ברכה, והוא מבואר במדרש רבה ויקרא פרשה לה תני בשם רשב"י הככר והמקל ניתנו מכורכין מן השמים אמר להם אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו היכן הוא משמעו של דבר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו, כלומר אל תאמר ההבדל רק במניעת השכר, רק או הא או הא או שכר או עונש, וזהו ככר ומקל כרוכים ביחד ואם לא ככר הרי מקל, וכבר כתוב בשמי מה שבארתי בזה דברי הכתוב (ירמיה ט ח) העל אלה לא אפקד בם נאם ה' אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי, בדמיון שני תלמידים יושבים לפני רבם ולומדים ענין אחד ושניהם לא ידעו ולא הבינו, וידבר המורה את האחד קשות ולמשנהו לא דבר מאומה, והיה הרואה יתמה על החפץ, מה יפה כח השני מן הראשון מדוע נתכה חמת המורה רק על האחד הזה הלא גם השני לא ידע כמהו, ואם ישאל על ככה את פי המורה להגיד פשר דבר יענה ויאמר, מה דמות תערוך מנער זה לזה אינם נושאים במאזנים יחד בתכונתם וכחות נפשם, זה הראשון בינה יתירה לו ושכל חד ולא חסר לו רק החשק והרצון ולבו בל עמו ע"כ ראוי לעונש ולמוסר, אבל השני הבנתו דלה והשגתו קצרה בענין העמוק אשר אנחנו עומדים בו, ולא עליו תלונתי, כן הדבר הזה כי הבדל נבדלנו מגוים זולתנו בקבלת התורה, אם יעשו אחרים נגד הכתוב בתורתו אין לענוש אותם, אבל אנחנו שקבלנו התורה נתונים נתונים אנחנו תחת חומר המשפט לפי חוקי הצבא, וזהו באור הכתוב הנ"ל העל אלה לא אפקד בם דייק תבת בם דוקא אם הם העושים כזאת האם לא אפקד, ואומר בניחותא אם אפילו בגוי אחר אשר יעשה כזה לא תתנקם נפשי, אבל בם האם לא אפקוד, כי ע"י שקבלו התורה נשתנה מזה לזה, ומבואר הוא בכתוב (תרי עשר עמוס סי' ב) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את עונותיכם, ובמדרש איכה חטא חטאה ירושלים ואומות העולם אינם חוטאים אלא אעפ"י שחוטאים אינם כלום, ובמ"ר דברים פ"ז ארשב"ח כל מי שלמד דברי תורה ואינו מקיים עונשו חמור ממי שלא למד כל עיקר למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס הכניס לתוכו שני אריסים אחד היה נוטע אילנות ומקצצן ואחד לא היה נוטע כל עיקר ולא מקצצן על מי המלך כועס לא על אותו שהיה נוטע ומקצצן, כך כל מי שלמד דברי תורה ואינו מקיים אותה עונשו חמור ממי שלא למד כל עיקר מניין שנאמר יוחן רשע בל למד צדק אבל אם למד ולא קיים אינו נחון, וכפרש"י (בראשית יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד יודעים רבונם ומתכוונים למרוד בו, ובא לפרש בזה תבת מאד המורה על הפלגת הרע, שהוא מפני שיודעים את רבונם ומתכוונים למרוד בו.

ועפ"ז מבוארים בפשוט דברי המדרש (אסתר) והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה למה ואין קונה לפי שחזרתי על כל אומה ולשון ואין קונה דברי תורה כיוצא בכם, והוא משולל הבנה, הבשביל זה יענשו בשביל שקבלו את התורה כאלו חטאו בזה והטיבו את אשר עשו כל האומות שלא אבו לקבלה וצדקו יחדו, ולפי מה שכתבנו הענין פשוט כי אחרי שקבלתם את התורה ראוים אתם לקללות יותר משארי אומות שלא קבלו את התורה ולא נכנסו בחיובה, וסמכו דרשתם על דקדוק הכתוב שהוא כסותר את עצמו פתח והתמכרתם וסיים ואין קונה, ואם אין קונה איך משכחת מכירה, ע"כ בארו כי ואין קונה הוא טעם על והתמכרתם על מה נמתח עליהם חומר הדין כל כך ועל מה נתכה עליהם חמת ה' מפני ואין קונה ד"ת כיוצא בכם, ע"כ אין לתבוע מעמים אחרים העדר קיומה אבל אתם קיימתם וקבלתם עליכם ועל זרעכם את דברי התורה ואינכם מקיימים ע"כ ה' נשפט עמכם, ואולי לזה יכוון המדרש (בראשית פי"ט), כתיב כי ברב חכמה רב כעס ע"י שאדם מרבה עליו חכמה הוא מרבה עליו כעס, והרצון כי לגבי ישראל משתעי כי איש ישראל שהרבה עליו חכמה וקבל התורה, הרבה עליו כעס להחמיר בדינו אם לא ישמור משמרתה.

ועתה יוצא בולט באור דברי התרגום עם נבל ולא חכם עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו, דהנה על מעשה רעה ועון פלילי היותר מבהיל הונח בלשון הקדש שם נבלה, כמו נבלה עשה בישראל (בראשית לד ז) ופועל אותו החטא נקרא נבל, שהוא בתכלית עושה עול עד קצה האחרון, וקשה לי' קריאת השם נבל לישראל שהם הגרועים מכל האומות הלא עכ"פ כל האומות זולתם לא טובים הם מהם, ולמה יבדלו מכל העמים לקרוא אותם בשם נבל, המורה על הפלגת מעשים הרעים, לזאת מבאר התרגום עפ"י הפשט עמא דקבילו אורייתא ועליהם לשמור ולעשות ולקיים כל חוקות התורה ולא חכימו ע"כ נבלה היא גרועים משארי עמים שלא קבלוה ואין להביאם במשפט כשעובדים ע"ז.

חסלת פרשת האזינו