רוח חכמים על פרשת מקץ מאת ר' נפתלי משכיל לאיתן
ויהי מקץ שנתים ימים, במדרש פרשה פ"ט אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני נתוסף לו שתי שנים, מקור הענין מבואר כי לשון מקץ הוא על זמן משוער מלכתחלה, שכלה ונגמר הזמן המוגבל ההוא, ע"כ דורש שכשאמר יוסף לשר המשקים שיזכירהו ולא בטח בה' לבדו נגזר עליו שיעצר עוד בבית הסוהר שתי שנים, ובכלות הזמן ההוא נופל לשון מקץ, ומה שנגזר עליו שתי שנים לא פחות ולא יותר מדויק ג"כ בלשון המדרש ע"י שאמר זכרתני והזכרתני וכפל הזכירה, והוא מדה במדה הוא אמר שתי פעמים זכרתני נתוסף לו ג"כ שתי זכירות כי ראש השנה הוא יום הזכרון ואתיא זכירה זכירה כדאיתא בר"ה (דף יא סע"א) ושם איתא דבר"ה יצא יוסף מבית האסורים, אבל עדיין צ"ע לפי דברי המדרש לולי אמר זכרתני והזכרתני היה יוצא לפני שנתים למה היה מסוגל שיצא בעת ההיא דוקא לא קודם ולא מאוחר, אולי גם בלא"ה היה מתעכב עוד בבית האסורים כמו שלא יצא מקודם כשלא חטא בבקשתו בשר המשקים, דהרי ישב כבר עשר שנים בסוהר ולא יצא לחפשי כן לא היה יוצא עוד איזה משך ולאו דוקא שתי שנים שלמות נתוספו לו, גם מה חטא במה שבקש איזה השתדלות לצאת לחפשי, הלא דרשו רז"ל וברכך בכל אשר תעשה יכול ישב בטל ת"ל בכל אשר תעשה, והלא מצינו גם באבות העולם שבקשו תחבולות לצאת מאיזה צרה, ואין להאריך במה שידוע, והנראה לדעתי כי יום הולדת את פרעה היה חג גדול והנחה למדינות עשה, ביום ההוא נפקדו כל אסירי המלך לקרוא להם דרור, רק שר האופים לבד שחטאתו היתה גדולה מאד תלו אותו, וכן משמע לשון הכתוב ויהי ביום השלישי יום הלדת את פרעה ויעש משתה לכל עבדיו וישא את ראש וגו' בתוך עבדיו, הרי מבואר שהיה יום שמחה וששון גדול ובתוך עבדיו כלם נשא גם אותם, ובס' הישר כי יום הולדת את פרעה שנולד להמלך בן בכור ויעש משתה ח' ימים בתופים ומחולות, ואלולי חטא יוסף במה שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני היה נפקד ג"כ בין יתר האסירים רק חטאתו גרמה לו שלא יצא ביום ההוא, וכפי שידע יוסף כי בעוד שלשת ימים תהיה פקידה כללית, כאשר אמר בעצמו בעוד שלשת ימים ישא וגו', וגם בלי ספק נתפרסם כמה ימים מקודם המאנופעסט {כך במקור!} של המלך, וא"כ לא היה לו לדחות בידים את תקותו הקרובה בלי עזרה מזולתו ובטח בשר המשקים שיזכירהו לאחר זמן למועד אחר כאשר ייטיב לו ע"כ נענש להתעכב עוד שתי שנים נגד שתי הזכירות כאמור.
ופרעה חולם, יש להעיר בפרשתינו איזה הערות. א) למה נכתב חולם במשקל פועל ולא כתב ויחלום פרעה חלום כלשון המקרא בכל מקום. ב) מאיזה טעם לא ישרו בעיני פרעה הפתרונים של החרטומים ולא נתקבלו על לבו כפתרונו של יוסף, הלא הפתרונים במאזנים ישאו יחד, פתרון שבע המלכיות שיכבוש ושבע המלכיות שימרדו בו, או שבע הבנות שיוליד ושבע הבנות שיקבר, כל אלה מתאימים עם חזיונות החלום כדמיון פתרונו של יוסף שבע שני שבע ושבע שני רעב, ומה החסרון שמצא בפתרוני החרטומים נגד פתרונו של יוסף. ג) מאמר ואין פותר אותם לפרעה יורה דעה כי רק לפרעה לא היה פותר, אבל בעיני אחרים זולתו ישרו פתרוניהם, כדאיתא במדרש והובא ברש"י ז"ל פותרין היו אותו אלא שלא היה קולן נכנס באזניו, וא"כ קשה להבין ממ"נ אם הפתרונים של החרטומים כבישת ומרידת המלכיות ולידת ומיתת הבנות אינם מתאימים עם החלום, גם אחרים זולת פרעה לא היה להם לקבל הפתרונים ההם, ואם טובים וישרים המה ואין בהם נפתל ועקש מדוע לא נתקררה דעת פרעה בהם. ד) שני מאמרי פרעה הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו, וגם אחרי הודיע ה' אותך כל זאת אין נבון וחכם כמוך, קשה להבינם, הלא זה עתה באותו מעמד פתר ולא נתקיים עוד דבר ושמץ דבר, ואיך נתרשם כל כך בלב פרעה אמיתת הפתרון שהחליט לדבר ברור כי רוח אלהים בו, וכי הודיע ה' אותו את כל זאת, ואין נבון וחכם כמהו.
ונראה להמתיק הענין עפ"י הידוע כי החלום בא מהרהורי דליבא כל היום כי רעיוני האדם אשר יהרהר בהם כל היום על משכבו סליקו בלילות כמאמר הכתוב כי בא החלום ברוב ענין (קהלת ה), ובגמרא דברכות (דף נה סע"ב) יליף לה מקראי, והנה פרעה בחפצו לדעת מה שיהיה בארצות ממשלתו בעניני השובע והרעב הזול והיוקר העמיק הרחיב מחשבותיו ורעיונותיו כל היום בענין זה בכונה למען יחלום בענינים האלה וימצא איזה רמז מענה על שאלתו, ולזאת כתיב ופרעה חולם במשקל פועל, כי הוא פעל ועשה את החלום, עשה טצדקי ותחבולה להמציא את החלום, ומעתה נבין את ההבדל בין פרעה להחרטומים ואחרים זולתו, כי הוא ידע בינו לבין עצמו כי כל הרהורי לבו זה כמה היה רק בעניני שובע ורעב, והעמיק מחשבותיו שיחלום בענין זה דוקא, ולא היה ספק בלבו כי החלומות האלה אשר חלם רומזים על ענין זה, על כן כאשר פתרו לו החרטומים בענינים אחרים אין פותר אותם לפרעה לא נתישבה דעתו בפתרונם, אבל החרטומים ואחרים אשר לא ידעו מתחבולותיו ומכל התעוררותו לחלום בפרט זה, וחשבו כי בא החלום במקרה ע"כ ישרו הפתרונים בעיניהם, וכשפתר יוסף על שני שבע ושני רעב וקלע בפתרונו אל המטרה למה שהרהר פרעה בלבו, היטב אשר דבר לו פרעה אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך, ואשר אמר עליו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו.
ועל פי פשט הפשוט נראה לי מ"ש חולם במשקל פועל פי' חולם תמידי על שחלם חלומות זה אחר זה ועל השנות החלום שנה כאן הכתוב בלשון חולם, ואעפ"י שגם נבוכדנצר חלם שני חלומות אבל היו בזמנים שונים, אבל פרעה חלם שניהם בלילה אחד זה אחר זה ע"כ מתואר בכתוב חולם.
ויען ראובן אותם לאמר הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש, יש להתבונן מה הוסיף ראובן על דברי אחיו הקודמים, הלא גם הם בעצמם התודו על עונם ואמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו ומה בא ראובן לחדש בדבריו, ולשון ויען ראובן וגם לשון הלא אמרתי הוא כעין התנגדות שאיננו מסכים להם ויגיד שלא כדבריהם, והוא גם הוא חזר את דבריהם, ואומרו וגם דמו אינו מובן ג"כ, מאי וגם די שיאמר ודמו הנה נדרש, ואפשר לדעתי כי תשובת ראובן וההוספה על דבריהם הוא לתת בינה בלבבם כי זה לבד שהתודו על עון מכירת יוסף אינו מספיק, רק יפשפשו במעשיהם לשוב בתשובה גם על עונות אחרים זולת זה, כי אם כדבריהם כן הוא שתלו ענשם רק בחטא מכירת יוסף ועל כן באה עליהם הצרה הזאת, א"כ לא היה גם הוא בין מקבלי העונש הזה, כי ראובן היה נקי מחטא מכירת יוסף, ומאשר גם הוא בצרה הזאת ע"כ כי מלבד מכירת יוסף יש להם חטאים אחרים, ע"כ כאשר אמרו האחים אבל אשמים אנחנו על אחינו ענה ראובן ואמר להם איך אפשר שאנחנו נענשים רק על אחינו, הלא אמרתי לכם אל תחטאו בילד וא"כ חף אנכי מפשע זה ולמה אענש גם אני, אלא וגם דמו הנה נדרש, כלומר החטא הזה הוא נוסף על עונות אחרים וגם הוא הגורם, אבל לא הוא בלבד כדבריכם.
כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה היא למצרים, ותרגם אונקלס ארי לא יכלין מצראי למיכל עם עבראי לחמא ארי בעירא דמצראי דחלין לי' עבראי אכלין, נראה לי בבאור דברי התרגום דמפרש כי תועבה היא למצרים הוא כנוי לאלהי מצרים לע"ז שלהם, כדבר שנאמר (שמות ח כב) ויאמר משה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח לה' אלהינו הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, פרש"י תועבת מצרים יראת מצרים, פי' אלהות שלהם, ומחמת אמונתם ההבלית לעשות הולך על ארבע לאליל, ע"כ מכנה אותה בשם תועבה, והוא מן ההפכים כאלו אמר כי את אלהי מצרים נזבח לעיניהם, וכן פרש"י (בראשית מו לד) כי תועבת מצרים כל רועה צאן לפי שהם להם אלהות, פי' שהוא נתינת טעם להקודם בעבור תשבו בארץ גשן שהיא מיטב הארץ, כי רועה צאן הוא עוסק באלהיהם וקדוש להם ע"כ יכבדו אתכם להושיבכם במיטב הארץ, או הכונה להיות כי רועה צאן קדוש להם לא יוכלו המצרים לראות כי בני ישראל עוסקים בעניני קדשיהם ואלהיהם ע"כ מפני זה יושיבם בארץ גושן מובדל מהעם ויגולגל מזה לטובתם שישבו במקום דשן ושמן, והנה כאן יאמר לחם על הסעודה השלימה בכלל שיש בה בשר ג"כ, כמו עבד לחם רב (דניאל ה א) פי' משתה גדול, וזהו שאמר הכתוב כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם סעודה שלימה שיש בה בשר כי תועבה היא למצרים, כי הצאן הוא אלהיהם ואיככה יוכלו ויראו כי העברים אוכלים את אלהיהם, והדברים האלה בפי האונקלס ארי לא יכלין מצראי למיכל עם עבראי לחמא פי' סעודה ארי בעירא דמצראי דחלין לי', מפני שהבהמה שהמצרים עובדים אותה עבראי אכלין.
גביע הכסף, פרש"י כוס ארוך, השפתי חכמים פי' דדייק רש"י מדכתיב גביעי גביע כפול, ויש בזה טעם ריר חלמות. א) דרכו של רש"י ז"ל בקדש לציין תמיד את כל המלות שהדרש יוצא מהן, ואלו היתה ההוכחה מן ההכפלה היה לו לציין בראש הדבור שתי המלות גביעי גביע ומדציין רק גביע, ע"כ שההוכחה היא רק מזה. ב) איזה הוכחה יש בזה למדרש ארוך דוקא דילמא יוכיח על רחבו ועביו. ג) אלו נכתב גביע גביע שתי פעמים בשוה היה נחשב לכפל, אבל גביעי בכנוי הגביע שלו {כך במקור!} ולא של אחרים, גביע הכסף לסימן איזה גביע כי הרבה גביעים היו לו, וא"כ שניהם צריכי ואין כאן הכפלה. ד) מה יענה הש"ח לפרש"י פ' תרומה גבי מנורה דכתיב גביעיה פרש"י ג"כ כוסות ארוכים וצרים (ובפרש"י שלפנינו קצרים ט"ס) ומסיים רש"י שם דקרינן מדורנש אותו הבלע"ז שכתב כאן, הרי מפרש שם כמו הכא, והלא התם לא הכפיל גביע שתי פעמים ומניין לו דגביעיה פירושו כוסות ארוכים, אך כונת רש"י ז"ל גלויה ומבוארת דדייק מדכתיב גביע ולא כוס, ומפרש כי השם גביע הוא מענין גבע, גבעה, גבעות, ומטעם זה נקראו מצנפתות של הכהנים מגבעות מפני צורתן שהיו גבוהים בתמונת גבעה, ומדקרי לי' כאן גביע ולא כוס דייק מיני' שפיר שהוא כוס ארוך, וכן בפ' תרומה דקרי להו הכתוב בשם גביעים ולא כוסות לכן פרש"י כוסות ארוכים, וציין רש"י כאן על תיבת גביע ולא על גביעי הקודם בכתוב, יען גביע הוא השם, ורצונו לפרש את השם גביע, וכל זה פשוט.
הלא זה אשר ישתה אדוני בו, והוא נחש ינחש בו, לפי פשטות הנגלה בהכתוב לא נזכר עצם חטא הגנבה רק שאדונו שותה בו ומנחש בו כאלו בהגנבה עצמה אין כל עון וכל חטאת, גם בשובם העירה אל יוסף אמר להם גם הוא רק דבר הניחוש הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני, גם עיקר התוכחה איננה על פי הגיון, אם ישר בעיני הגנב המעשה עצמה לגנוב גביע של כסף ישר לפניו גם אם יש לו סגולת הניחוש, ואדרבא כל מה שהוא יקר ביותר שנמצא בו סגולה מיוחדת להוט הגנב יותר לגנוב אותו, ואולי היא הנותנת כי ע"כ גנב מפני סגולתו זאת, ואולי בכונת הדברים שהוכיח אותם על אולתם לגנוב כי בהגביע אשר ישתה תמיד נחש ינחש לדעת כל סתר, וקאי זה אשר ישתה על הגביע שישתה בו כעת נחש ינחש, והיה לכם לדעת כי לא יהיה הדבר נעלם ממני, ויוסף בדברו עמם לא זכר השתיה כלל רק הלא ידעתם כי נחש ינחש איש כמוני, ולא יהיה הדבר נעלם ממני.
ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקיים, הסתירה גלויה הם אמרו אחרת כי הגנב יומת והם יהיו עבדים והוא אמר אחרת כי הגנב יהיה עבד והם נקיים ואיך יאמר ע"ז כדבריכם כן הוא, ולפרש"י חסר העיקר אני אעשה לפנים משורת הדין, ואולי לא יתפרש כדבריכם כן הוא כן יהיה רק כמו כמוך כפרעה (בסמוך) כעבד כאדוניו. כצדיק כרשע (בראשית יח כד) כלומר שני הדברים האינם דומים זה לזה ישתוו בנושא אחד, כך שני המשפטים שאינם דומים ידמו ביושר הדין כדבריכם כמשפטכם, ואין הכונה בדמיון המעשה רק בדמיון משפט צדק כי שני המשפטים צדיקים, כי יש סברא לכאן ולכאן, גם זה דין צדק שהגנב יהיה עבד ואתם תהיו נקיים.
ופרעה חולם, יש להעיר בפרשתינו איזה הערות. א) למה נכתב חולם במשקל פועל ולא כתב ויחלום פרעה חלום כלשון המקרא בכל מקום. ב) מאיזה טעם לא ישרו בעיני פרעה הפתרונים של החרטומים ולא נתקבלו על לבו כפתרונו של יוסף, הלא הפתרונים במאזנים ישאו יחד, פתרון שבע המלכיות שיכבוש ושבע המלכיות שימרדו בו, או שבע הבנות שיוליד ושבע הבנות שיקבר, כל אלה מתאימים עם חזיונות החלום כדמיון פתרונו של יוסף שבע שני שבע ושבע שני רעב, ומה החסרון שמצא בפתרוני החרטומים נגד פתרונו של יוסף. ג) מאמר ואין פותר אותם לפרעה יורה דעה כי רק לפרעה לא היה פותר, אבל בעיני אחרים זולתו ישרו פתרוניהם, כדאיתא במדרש והובא ברש"י ז"ל פותרין היו אותו אלא שלא היה קולן נכנס באזניו, וא"כ קשה להבין ממ"נ אם הפתרונים של החרטומים כבישת ומרידת המלכיות ולידת ומיתת הבנות אינם מתאימים עם החלום, גם אחרים זולת פרעה לא היה להם לקבל הפתרונים ההם, ואם טובים וישרים המה ואין בהם נפתל ועקש מדוע לא נתקררה דעת פרעה בהם. ד) שני מאמרי פרעה הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו, וגם אחרי הודיע ה' אותך כל זאת אין נבון וחכם כמוך, קשה להבינם, הלא זה עתה באותו מעמד פתר ולא נתקיים עוד דבר ושמץ דבר, ואיך נתרשם כל כך בלב פרעה אמיתת הפתרון שהחליט לדבר ברור כי רוח אלהים בו, וכי הודיע ה' אותו את כל זאת, ואין נבון וחכם כמהו.
ונראה להמתיק הענין עפ"י הידוע כי החלום בא מהרהורי דליבא כל היום כי רעיוני האדם אשר יהרהר בהם כל היום על משכבו סליקו בלילות כמאמר הכתוב כי בא החלום ברוב ענין (קהלת ה), ובגמרא דברכות (דף נה סע"ב) יליף לה מקראי, והנה פרעה בחפצו לדעת מה שיהיה בארצות ממשלתו בעניני השובע והרעב הזול והיוקר העמיק הרחיב מחשבותיו ורעיונותיו כל היום בענין זה בכונה למען יחלום בענינים האלה וימצא איזה רמז מענה על שאלתו, ולזאת כתיב ופרעה חולם במשקל פועל, כי הוא פעל ועשה את החלום, עשה טצדקי ותחבולה להמציא את החלום, ומעתה נבין את ההבדל בין פרעה להחרטומים ואחרים זולתו, כי הוא ידע בינו לבין עצמו כי כל הרהורי לבו זה כמה היה רק בעניני שובע ורעב, והעמיק מחשבותיו שיחלום בענין זה דוקא, ולא היה ספק בלבו כי החלומות האלה אשר חלם רומזים על ענין זה, על כן כאשר פתרו לו החרטומים בענינים אחרים אין פותר אותם לפרעה לא נתישבה דעתו בפתרונם, אבל החרטומים ואחרים אשר לא ידעו מתחבולותיו ומכל התעוררותו לחלום בפרט זה, וחשבו כי בא החלום במקרה ע"כ ישרו הפתרונים בעיניהם, וכשפתר יוסף על שני שבע ושני רעב וקלע בפתרונו אל המטרה למה שהרהר פרעה בלבו, היטב אשר דבר לו פרעה אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך, ואשר אמר עליו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו.
ועל פי פשט הפשוט נראה לי מ"ש חולם במשקל פועל פי' חולם תמידי על שחלם חלומות זה אחר זה ועל השנות החלום שנה כאן הכתוב בלשון חולם, ואעפ"י שגם נבוכדנצר חלם שני חלומות אבל היו בזמנים שונים, אבל פרעה חלם שניהם בלילה אחד זה אחר זה ע"כ מתואר בכתוב חולם.
ויען ראובן אותם לאמר הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש, יש להתבונן מה הוסיף ראובן על דברי אחיו הקודמים, הלא גם הם בעצמם התודו על עונם ואמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו ומה בא ראובן לחדש בדבריו, ולשון ויען ראובן וגם לשון הלא אמרתי הוא כעין התנגדות שאיננו מסכים להם ויגיד שלא כדבריהם, והוא גם הוא חזר את דבריהם, ואומרו וגם דמו אינו מובן ג"כ, מאי וגם די שיאמר ודמו הנה נדרש, ואפשר לדעתי כי תשובת ראובן וההוספה על דבריהם הוא לתת בינה בלבבם כי זה לבד שהתודו על עון מכירת יוסף אינו מספיק, רק יפשפשו במעשיהם לשוב בתשובה גם על עונות אחרים זולת זה, כי אם כדבריהם כן הוא שתלו ענשם רק בחטא מכירת יוסף ועל כן באה עליהם הצרה הזאת, א"כ לא היה גם הוא בין מקבלי העונש הזה, כי ראובן היה נקי מחטא מכירת יוסף, ומאשר גם הוא בצרה הזאת ע"כ כי מלבד מכירת יוסף יש להם חטאים אחרים, ע"כ כאשר אמרו האחים אבל אשמים אנחנו על אחינו ענה ראובן ואמר להם איך אפשר שאנחנו נענשים רק על אחינו, הלא אמרתי לכם אל תחטאו בילד וא"כ חף אנכי מפשע זה ולמה אענש גם אני, אלא וגם דמו הנה נדרש, כלומר החטא הזה הוא נוסף על עונות אחרים וגם הוא הגורם, אבל לא הוא בלבד כדבריכם.
כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה היא למצרים, ותרגם אונקלס ארי לא יכלין מצראי למיכל עם עבראי לחמא ארי בעירא דמצראי דחלין לי' עבראי אכלין, נראה לי בבאור דברי התרגום דמפרש כי תועבה היא למצרים הוא כנוי לאלהי מצרים לע"ז שלהם, כדבר שנאמר (שמות ח כב) ויאמר משה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח לה' אלהינו הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, פרש"י תועבת מצרים יראת מצרים, פי' אלהות שלהם, ומחמת אמונתם ההבלית לעשות הולך על ארבע לאליל, ע"כ מכנה אותה בשם תועבה, והוא מן ההפכים כאלו אמר כי את אלהי מצרים נזבח לעיניהם, וכן פרש"י (בראשית מו לד) כי תועבת מצרים כל רועה צאן לפי שהם להם אלהות, פי' שהוא נתינת טעם להקודם בעבור תשבו בארץ גשן שהיא מיטב הארץ, כי רועה צאן הוא עוסק באלהיהם וקדוש להם ע"כ יכבדו אתכם להושיבכם במיטב הארץ, או הכונה להיות כי רועה צאן קדוש להם לא יוכלו המצרים לראות כי בני ישראל עוסקים בעניני קדשיהם ואלהיהם ע"כ מפני זה יושיבם בארץ גושן מובדל מהעם ויגולגל מזה לטובתם שישבו במקום דשן ושמן, והנה כאן יאמר לחם על הסעודה השלימה בכלל שיש בה בשר ג"כ, כמו עבד לחם רב (דניאל ה א) פי' משתה גדול, וזהו שאמר הכתוב כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם סעודה שלימה שיש בה בשר כי תועבה היא למצרים, כי הצאן הוא אלהיהם ואיככה יוכלו ויראו כי העברים אוכלים את אלהיהם, והדברים האלה בפי האונקלס ארי לא יכלין מצראי למיכל עם עבראי לחמא פי' סעודה ארי בעירא דמצראי דחלין לי', מפני שהבהמה שהמצרים עובדים אותה עבראי אכלין.
גביע הכסף, פרש"י כוס ארוך, השפתי חכמים פי' דדייק רש"י מדכתיב גביעי גביע כפול, ויש בזה טעם ריר חלמות. א) דרכו של רש"י ז"ל בקדש לציין תמיד את כל המלות שהדרש יוצא מהן, ואלו היתה ההוכחה מן ההכפלה היה לו לציין בראש הדבור שתי המלות גביעי גביע ומדציין רק גביע, ע"כ שההוכחה היא רק מזה. ב) איזה הוכחה יש בזה למדרש ארוך דוקא דילמא יוכיח על רחבו ועביו. ג) אלו נכתב גביע גביע שתי פעמים בשוה היה נחשב לכפל, אבל גביעי בכנוי הגביע שלו {כך במקור!} ולא של אחרים, גביע הכסף לסימן איזה גביע כי הרבה גביעים היו לו, וא"כ שניהם צריכי ואין כאן הכפלה. ד) מה יענה הש"ח לפרש"י פ' תרומה גבי מנורה דכתיב גביעיה פרש"י ג"כ כוסות ארוכים וצרים (ובפרש"י שלפנינו קצרים ט"ס) ומסיים רש"י שם דקרינן מדורנש אותו הבלע"ז שכתב כאן, הרי מפרש שם כמו הכא, והלא התם לא הכפיל גביע שתי פעמים ומניין לו דגביעיה פירושו כוסות ארוכים, אך כונת רש"י ז"ל גלויה ומבוארת דדייק מדכתיב גביע ולא כוס, ומפרש כי השם גביע הוא מענין גבע, גבעה, גבעות, ומטעם זה נקראו מצנפתות של הכהנים מגבעות מפני צורתן שהיו גבוהים בתמונת גבעה, ומדקרי לי' כאן גביע ולא כוס דייק מיני' שפיר שהוא כוס ארוך, וכן בפ' תרומה דקרי להו הכתוב בשם גביעים ולא כוסות לכן פרש"י כוסות ארוכים, וציין רש"י כאן על תיבת גביע ולא על גביעי הקודם בכתוב, יען גביע הוא השם, ורצונו לפרש את השם גביע, וכל זה פשוט.
הלא זה אשר ישתה אדוני בו, והוא נחש ינחש בו, לפי פשטות הנגלה בהכתוב לא נזכר עצם חטא הגנבה רק שאדונו שותה בו ומנחש בו כאלו בהגנבה עצמה אין כל עון וכל חטאת, גם בשובם העירה אל יוסף אמר להם גם הוא רק דבר הניחוש הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני, גם עיקר התוכחה איננה על פי הגיון, אם ישר בעיני הגנב המעשה עצמה לגנוב גביע של כסף ישר לפניו גם אם יש לו סגולת הניחוש, ואדרבא כל מה שהוא יקר ביותר שנמצא בו סגולה מיוחדת להוט הגנב יותר לגנוב אותו, ואולי היא הנותנת כי ע"כ גנב מפני סגולתו זאת, ואולי בכונת הדברים שהוכיח אותם על אולתם לגנוב כי בהגביע אשר ישתה תמיד נחש ינחש לדעת כל סתר, וקאי זה אשר ישתה על הגביע שישתה בו כעת נחש ינחש, והיה לכם לדעת כי לא יהיה הדבר נעלם ממני, ויוסף בדברו עמם לא זכר השתיה כלל רק הלא ידעתם כי נחש ינחש איש כמוני, ולא יהיה הדבר נעלם ממני.
ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקיים, הסתירה גלויה הם אמרו אחרת כי הגנב יומת והם יהיו עבדים והוא אמר אחרת כי הגנב יהיה עבד והם נקיים ואיך יאמר ע"ז כדבריכם כן הוא, ולפרש"י חסר העיקר אני אעשה לפנים משורת הדין, ואולי לא יתפרש כדבריכם כן הוא כן יהיה רק כמו כמוך כפרעה (בסמוך) כעבד כאדוניו. כצדיק כרשע (בראשית יח כד) כלומר שני הדברים האינם דומים זה לזה ישתוו בנושא אחד, כך שני המשפטים שאינם דומים ידמו ביושר הדין כדבריכם כמשפטכם, ואין הכונה בדמיון המעשה רק בדמיון משפט צדק כי שני המשפטים צדיקים, כי יש סברא לכאן ולכאן, גם זה דין צדק שהגנב יהיה עבד ואתם תהיו נקיים.
חסלת פרשת מקץ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה