מכתב ללמד - מכתבים מן הנכד אל הסב

מכתבים מנכד לאבי אביו

טו.

חיים וכבוד לאֲבי אבי !

הרהבתי עוז בנפשי לעשות לכבודך מטעמים ולהביא לך למען תברכני נפשך, זה כבר התפתחו עלי שושני בינתי וידעתי את חובתי חובת הכבוד זאת, לבוא אל אדוני במגלת ספר כתובים עליה מערכי לבבי, רק כן ידעתי גם ידעתי את כבודך הרם והגבוה ואת מך ערכי אני, כי פרי פעל ידי קלו ודלו מלעמוד במקום גדולים כמוהו; ואחר עד עתה, עד אשר רבים וכן שלמים יתנו לפעלי צדק ולמערכת מכתבי כבוד ותהלה, והם הרהיבוני. וגם עתה אדבר רְתֵת ומפני שיא חסן תפארתו נִחַת אני, כי עוד לא השתלמו מערכי לבבי וקסת ספרי להקריבם לרצון לפחה כמוהו, אך באהבת אבות לבנים בטח לבי ושעפי שגבו ישע, אבטח ולא אפחד כי יחפה על כל מעֻות וסלף, על כל משגה וחטאה אל חוקי הכתב והלשון, ועוד יתרה יעשה לי להורות אותי את עותתי, לתקן מן הוא והלאה את אשר שחתי, לחזק בכל מקום אשר נמצא שם בדק ולהרים מכשול מדרכי, כיד ידיעת שפת עבר הטובה עליו. וקורא אני גם ספרי לשונות העמים, צעדתי צעדים רחבים גם בשפת רוסיא ואשכנז, אך על כן בחרתי לדבר בו עברית, יען כי היא השפה העולה בעיניו על כלנה, בה עשה חיל גם בדור אשר עוד לא היה חזון העברית נפרץ, וטעם מליצותיו לא פג גם בדור החדש הזה אשר מליצת העבריה תלך קוממיות. ואם ימצא אדוני הזקן במכתבי חפץ ובשפתי חן ונעימות, אז תדרכי נפשי עוז, להגיש לפניו גם מבנות שירותי, אשר אשיר לעתים עלי הגיון בכנור, עת תחל רוח השיר לפעמני, לארבע תקופות השנה ולענינים שונים, כפי אשר יהיה רוח שירי ללכת לששון או לתוגה, העמק שאלה או הגבֵהַּ למעלה. ויש אשר שפע עמים אינק, ואם ראיתי דבר חפץ בין ילדי נכרים בשפת רוסיא או אשכנז, ואחמדהו ואלבישהו בגדי קדש תלבושת, וכל הרואה יאמר כי מילדי העברים זה, על כן למשפטך אבי הזקן אעמוד היום, ולדברך אדוני תאות נפש נכדך ובן בנך ...

טז.

       כבוד ראש משפחתנו !

אבי יחיה נסע לדרכו אל חוף ... לטעון את אניותיו הנושאות בר והולכות ארצה פרוסיא. כי הסוכן אשר על מסחר התבואות והאניות, מתאבל ועולל בעפר קרנו על מות אמו, וגם הסופר שֻׁלח לפני יומים על פי מצות אבי נ"י בדבר מסחר נחוץ. ואני אמלא פה מקומו ועל משמרתו אעמודה לשלוח ספרים בענינים הנחוצים אשר אין לאחרם. ואתן לאדוני אבי הזקן משפט הבכורה לערוך לו דברים ראשונה, להודיעו משלומנו משבתנו וקומנו, כדבר ענין אשר אין להחמיצו, חיים כלנו היום בחסד אל ! הכל שלום כה לחי ! — וזה המקום לגול מעלי חרפת דומִיָתי זה ירחי מספר, אשר לא אפון כי הייתי בעיניו כמתעתע, כמחלל קדושת אבות ומקל בכבוד הורים. לא אדוני אבי הזקן ! אל נא ישים אשם נפש נכדו המעריץ ומקדיש שמו וזכרו, ומכבדו בכבוד אלהים, רק הלמודים והשעורים סביב שתו עלי תמיד כל היום, עד כי גם מאכלי בחפזון במדה ובמשורה, גם שעות שנתי חֻצָּצו. — אבל אם לא דברתי בו בעט סופר, דברתי בו ברוח, הגיתי בו במחזה, ושיחתי בו היו רחשי לבי ומזמות נפשי. ועתה אשר לרגלי המקרה נתנה לי עד ארגיעה חֻפשה מכל הלמודים, והֻשַׁבתי על כן הסופרים ולי נתכנו העלילות, עתה זה יוצא ראשונה מכתבי לאדוני והוא ראשית אוני. ואחרי כי יודע אבי הזקן מה יקר שלומו בעינינו, הלא ייטיב שאת לענג נפשנו במכתבו ולשמח לבנו בבשורת שלומו, ועד שוב מכתבו ישוב גם אבי הביתה והיה גם לו לשעשועים, כי אך יתנער הסוכן מעפר כעבור שבעת ימי אבל אמו, יחיש מסעו אל החוף לעבוד עבודת טעינת האניות ולפרוק העול מעל צואר אבי נ"י. ולקחת עמדתו. ואני תפלה כי יאריך ימים ישבע טוב בצלו נחיה לאורך ימים, ובסתר צמרתו נחסה סלה. אני נכדו ומכבדו ...

מכתב ללמד - צלם דמות תבניתי אשר העתקתי לי

סב.

ישא ה' פניו אליך !

בשבוע הקודם שבתי הביתה מדרכי אשר עשיתי ירחים שנים, כמעט אשר ירדתי מעגלתי נפל מכתבך על צוארי ויחבקני וישקני, כאיש אשר לא ראה את אחיו שבעה שבועות שנים; גם אני השבתי אהבה אל חיקו, אמצתיו למו פי, מיטב נשיקותי ומיטב הגות לבי נתתי לו, כי נעמת לי מאד, נפלאתה ... [כאן נחסרו כמה שורות והן תושלמנה לעת מצוא] ... את כל יריעות השמים, כי גם הרגעים ..... אתי, אשר גנבתים בערמה מעבודתי, והצלתי לך שתי כרעים ובדל אזן, כי רק למענך חלצתי לי רגעי מספר לצקת לרגלך רגשי אהבתי, אשר לא אעשה כן לאחר מבלעדך [כך במקור!], גם לא לאחד ממאהבי העוטרים אותי מסביב, עד אשר אכלה לבקר את ספרי חשבונותי לתור ולראות את המעשים אשר נעשו בתוככי מסחרי בכל הימים אשר נדדתי מקני, לערוך אותם מערכה איש על צבאו ואיש על דגלו, פן אבוא במבֻכה לא אוכל לצאת, ומרוב ימים יסֻכסכו הענינים איש באחיו. לזאת הנני עמוס כל היום משא לעיפה, רוחי זרה לאשתי ואהבתי לפרי בטני, והנני פרוש כל היום כשוחה עם ארבות ידי על ספרי הזכרונות מהבקר עד הערב ואשמורה בלילה. חבי כמעט רגע עד אשר אכלה עבודתי, אז אפקוד את כל מאהבי נפשי, אדברה שלום בם, אכבירה אליהם במלים, וניד שפתי לא אחשך גם ממך משאת נפשי.

הנני שולח לך ידידי בזה צלם דמות תבניתי אשר העתקתי לי בשבתי בקרית ... על ידי האמן המהולל ... עשרה לוחות כאלה העתקתי לי ויתנפלו עליהם בית אבי ובני משפחתי ויבלעום כבכורה בטרם קיץ, ויוָתר רק הוא לבדו, אשר צפנתי במסתרים ולא חלו בו ידים, והקדשתיו לך למען תשבע בהקיץ תמונתי, והיה לי לזכרון לפניך תמיד. הנה זה לך דמות פני, ומכתבי יהיה לך דמות אהבתי, והבטת אליהם וזכרת את בריתי אותך, וחי עמך אחיך ...

מכתב ללמד - "חשקה נפשי בתורה, בחכמה, ובמלאכת סופרים"

לח.

       מחותני יְקַר היקרים !

דבריו האחדים מן ... באוני אתמול לשמחת לבבי. גם מבלי אשר יגיד אדוני, אדע כי רק מאשר לא הרשתהו עתו קצרו אמרותיו והיו דבריו מעטים, הטרם אדע את אהבתו העזה אלי ? אותות אהבתו הרבים והעצומים אשר עד כה, המופתים הגדולים והנאמנים ההם דים לגדור בעד כל שפק ותפונה, לבל יתפרצו בלבי פנימה לחשוב דבר מר, כי רפתה אהבתו ולבו הסב אחורנית. ואף גם זאת ! כי אין ספורות לדבריו, עולם מלא אראה בם וספרים רבים אקרא, כל אות מאמר וכל מלה ספר, אין סוף לכתיבתו ואין קץ לקריאתי ! ומי זה יכזיבני, הלא אחרי אכלי דבריו שבעי דיי, נותרו עוד לאכלם פעם שני ושלישי, גם עתה אוכלם ואשבע ואותיר; וממולו אני, גם אם ארבה דברים כעפרות תבל וצאצאי עטי כחול הים, לא אשביע את הקורא רצון, ותהי נא קרבתו מחסי, צנה וסוחרה אהבתו, לבל יפגיעני בבקרת ובמשפט עוז, עטי עוטה ידידותו כשלמה, ושבט בקרת אל עצמו לא יגע, ובבשרו לא ישרוט שרטת. – אחלי ! ינופף מחותני ידו במועד מועדים לענג נפשי ענג בלי מְצָרִים, בדבריו הערבים ומשיבים נפש, אף כי בידי אין כל מאומה להשיב לו גמול, בלתי להודיע כי חשקה נפשי בתורה, בחכמה, ובמלאכת סופרים. זה מקרוב החלותי להתלמד שפת אשכנז, ויקל עלי ראשית למודה משפת רוסיא, בגלל ידיעת לשון רוסיא אשר קניתי לי כבר, כי שפה אחת עוזרת לשניה, אקוה כי בימים לא כבירים תעוז ידי לערוך לכבודו שתים ושלש דלתות בשפה ההיא, הלא לרצון יהיו לאדוני ולכבוד לבנו החדש ...

מכתב ללמד - הכבאים לא מצליחים להשתלט על האש

כ.

שלום במגורך ושלוה בארמנותיך

מדאגה מדבר פן תקח אזנך שמץ מן המהפכה אשר הפך ה' באפו ובחמתו את עירנו, על כן אחישה לך אבי משאת נפשי את מכתבי זה, בטרם תשמע שמוע מפי השמועה, או מהנכרי אשר יבוא מארץ רחוקה ויספר כי ראה את מכת העיר הזאת ואת תחלואיה אשר חלה ה' בה אש ולהב שרפה כלה, מבלי דעת לשאת על שפתיו את הפלטים והמֻצָלים, ותפחד פחד לביתך ולאנשיך, והיתה מנוחתך נגזלה, ומכתבי כרץ ממהר יעבור את כל מגיד ואת כל משמיע, ויגיד לך את כל ונוכחת, והיה לך למנוחת לבב ולשקט ברוח, ותקדם עמנו יחד את פני ה' בתודה, בזמירות נריע לו כי עשה עמנו להפליא לתת לנו שארית בארץ, וכאוד מוצל מאש הצילנו, ולא נפקד מאתנו מחוט ועד שרוך נעל, בעוד אשר עינינו הרואות, האמנים עלי תולע מאתמול יחבקו היום אשפתות, כי אש אכלה משכנותיהם ולהבה להטה את כל רכושם, מבלי הותיר להם פליט ושריד. וכפשע היה גם בינינו ובין האש, ולולי ה' שהיה לנו אזי היינו למאכולת אש, צדקתך אלהים כהררי אל לבן אדם תטה חסד, ומשפטיך תהום רבה לאיש תוכיח באף ! – מקום תוצאות האש היתה האֻרוָה אשר לר' ... ברחוב ... וכרגע היתה לאש מתלקחת, אוכלת בתים ומשכלת חיל וחומה יחדו אומללו, ותאכל על ימין ועל שמאל ואין מידה מציל, כי גם רוח סועה וסער נלוה עמה, אשר נשא אותה על כל קצות העיר ועל כל מקראיה, ובזעף נורא ושטף עובר הקיפה את כל העיר, ולא מצאו אנשי החיל, צבא המכבים, את ידיהם לכבות את הבערה. בראש השעה השניה אחר חצות לילה המשאת החלה, עת כל אנשי העיר מקצה נמו שנתם; ומה רבו חסדי ה' כי ברגז רחם זכר לבלי נוגע [נראה שצ"ל נְגוֹעַ] בנפשות, ועד אור הבקר בשעה השביעית נהפכה העיר לגיא צלמות, לא נותרו כי אם מגדלי ארובות העשן כמצבות אבל על קברות המתים, המעידות על יקר תפארת גדולת האישים ועל עושר כבודם בימי קדם. גם אחרי שקעה האש והגחלים עוממו, עוד יתאבכו גאות עשן ותמרות קיטור עוד יעלו מערמות הדשן, כענק נורא כי ינוח מעבודתו הרבה אשר עובד בו יוצא מנחיריו רוח חזק, לפי טרחו ומשאו ולפי רוב העבודה. – סבת הדבר ומי הוא המעביר [צ"ל המבעיר] את הבערה לא נודע אל נכון ואין להציל דבר אמת מפי המגידים, יש אשר יאמרו כי אחד מבני בית ... הלך לתת מספא לסוסו ואבוקה בידו ולא ידע להזהר ותאחז האש באוצר התבן והמספוא, אשר היה מלא קש וחציר יבש למכביר; ויש אשר יאמרו כי חברי גנבים הציתו האש למען ימלאו חוריהם חמס ומעונותם גנבה בעת המבוכה ומהומה; יהי כה או כה והנה ... מוסר מעיר והיתה מעי מפלה. ואף אם אנחנו נמלטים בחסד אל, עינינו רטובות מדמע על שבר בת עירנו ומעינו כחלילים יהמו על צרת יושבי בה, וכפינו פרושות להושיע מוכי האלהים בכל אשר תמצא ידנו. ינחם ה' את העיר האבלה והשוממה הזאת, יבנה פרצותיה וחרבותיה יקומם, ולא אוסיף עוד לבשרך בשֹרה מֹחֶצֶת מתנים ועוכרת רוח כזאת, אך טוב סלה אבשר לך כל הימים אני בנך ...

מכתב ללמד - "כבני צאן נדלג לקראת ציר בית־הרצים"

יח.

       אבי צור ישעי !

הנני בא להראותך אבי עטרת ראשי, כי למן היום נטשת עזבת עירך, אינני נטוש ונעזב לנפשי, שויתי פניך לנגדי תמיד וכאלו עיניך נכחי יביטו, לבלתי סור מן המצוה אשר צויתני ימין ושמאול. כמחט מורה השעות יסוב במעגלה על לוח השעות תמיד, לא ייעף ולא ייגע, לא יכהה ולא ירוץ לא יחליף מהלכו ולא ימיר דתו, ולמקום שיהלך שם הוא שב ללכת; כן גם אנכי תמיד וכן אסבב עתותי בלכתי יום יום, אשכימה בבקר בראש השעה השביעית, וארחץ ואסוך ואלבש מדי ואשתה עלי־סינים עד השעה השמינית, ואחר אלכה אל מקדש־אל ואתפלל ואשובה עד התשיעית, ועד מחציתה אוכל פת־שחר, ואז יבוא אלי המורה לתלמוד ואהגה עמו בעיון ובשום לב, תלמוד ומפרשיו עד הצהרים, ואחר יבואו המורים לשפת רוסיא ואשכנז בשעות שתים חליפות, ואחריהם בשעה השלישית אחר הצהרים אהגה לבדי, אשוב על למוד תנ"ך ואבינה בספרים שחברו על טהרת לשון הקדש, ומהשלישית עד הרביעית אוכל לחם הצהרים, ומאז עד עלות המנחה הנני בודד במועדי, בעת ההיא אכין לי את הלמודים והשעורים ליום המחרת אשר ערכו ושערו לי המורים לתלמוד וללשונות רוסיא ואשכנז, בעת ההיא אֹחזה עט אערכה מערכי לבבי ואשפכה הגות רוחי על ספר, אף אריק משפה אל שפה מרוסיא לאשכנז ומאשכנז לרוסיא ומשתיהן לעברית, ואחר אתפלל תפלת המנחה ואלכה לשוח לשאוף רוח צח עד הנשף, ובשובי הביתה אתפלל תפלת ערבית ואוכל לחם הערבים, ואבלה שעה אחת בחכמת החשבון ואישן. כה יעשה בנך כל הימים, כה מדודות ומשֻׁעָרות שעותיו, וכן יסוב ויקיף את מעגל עתותיו יום יום באין הבדל, כאשר חִלְקַתה ידך לי, את עבודתי בקו, והיה אמונת עתי חסן ישועות חכמה ודעת. והדברים האלה אחשוב כי אינם להג הרבה יגיעת בשר בעיניך ולא הלאיתיך בהם, ועם כל המון העסקים הממלאים את כל בתי נפשך עד אפס מקום, לא יאמר מכתבי צר לי המקום, עוד ימצאו דברי אלה מקום רחב ידים ומצע להשתרע בלבבך, עוד ישבו בראש כלם, כי למי אתה עמל ? ואל מה אתה נושא את נפשך ? אם לא לשלמות בניך ולכשרונות רוחם וכל בהם חיי רוחך. על כן ידיעת שקידתי בלמודים תשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך תחליץ.

ומבלעדי זאת שלום לכלנו, עלזים ושמחים אנחנו למכתביך שלום, וכבני צאן נדלג לקראת ציר בית־הרצים. נושא המכתבים, כי יבוא אל הבית, ומהידים הרבות אשר פורשים כלנו לקבל מכתבך, יעמוד האיש כמתעתע, מבלי דעת אל מי יתננו, עד כי נרוץ אל הורתנו באשר היא שם, ונגיד לה "האח ! באה אגרת שלומים מאבינו" ! כה רבתה עליצות נפשנו, כה גדלה שמחתנו על יקרת מכתבך ועל בשורת שלומך. – ואתה אבינו ! הפלא חסדך עמנו לשלוח לנו את האיש העתי מבית הרצים בכל פאסט ופאסט, שלח לנו את המלאך הזה אשר ישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, שלח לנו אור וחיים, ענג ושעשועים, חמדה ונעימות, שמחת עולם ומשוש דור ודור ! שלח לנו שפה אחת ודברים אחדים, ואזנינו תקשבנה קשב רב, כי כלתה לך רוח בניך, וביניהם אני בנך עבדך ...

מכתב ללמד - "כבר נודע שמי בבית הרצים"

ס.

ידידי עוז ומחמל נפשי לנצח !

ידעתי הכלם להתיחש לך יחש ידיד עוז ומחמל נפשי, ולא פקדתיך לשלום מרוץ ארבע תקופות השנה, אף לא השיבותיך מלים על אחת מני אגרותיך הרבות אשר הצפת עלי, כל מכתביך ודבריך עלי עברו, ואני החשיתי והחרשתי כחרש לא ישמע וכאלם לא יפתח פיו. ידעתי הכלם מהרים עיני אליך, פן יפגשו מבטינו ויתנגשו יחדו, והיה לי למוסר אכזרי ולמכה בלתי סרה, לחרפה בלי כלכל, ולכלמה לא אוכל שאתה; ידעתי הכלם מיחל לך כי תסבור אלי פנים, כי לגודל מעלי אשר מעלתי בך ולעוצם עוני נגדך, גם איש טוב וסלח ורב חסד כמוך, יקשיח לבו מסלוח; והיה לי שמך ידידי עוז ומחמל נפשי אשר פי יקבנו בראש מכתבי זה, לא להתם חטאת ולכלות פשע, כי נהפוך הוא למכשול מזכיר עון ומגדיל חימה, לחבורתי ולפצעי, לא לעזר ולא להועיל כי לבושת וגם לחרפה. – אבל איש צדקי ! אל תזכור ראשונות וקדמוניות אל תתבונן, אל תבט מאחריך, כי העבר לא ישוב עוד, ועד בלתי שמים לא ייקץ, ואשר כבר היה לעולמים הוא לא יהיה, ומה שנעשה הוא לא יֵעָשׂה עוד, לא יעלה ולא יבוא, לא יקום ויעמוד על רגליו. הזמן גרה לא יגר את המעשים שכבר נעשו תחת השמש לראותם עין בעין, ואשר בלע לא יפליט ולא נודע כי בא אל קרבו. – ואולם שמע נא ידידי ! ורוח מבינתך יענך, מה הוא העבר, אך מראה איומה ונוראה, סמל בלהות, אימה ובעתה וחלחלת לב. העבר הוא ים התהו, מימיו דמי אדם, משבריו נצחי כל נפש חיה, שברי אניות ועצמות בני איש, מפוזרים על שפתיו, ורוח תמותה מרחפת על פני המים ! העבר הוא שדה הקברים לכל היקום, וזכרונו אבל ויגון ובכי תמרורים, שבר רוח וכשלון לב ! הרק את אשמתי לבדה תזכור בזכרך את הימים העברו ? אם לא הציף המבול הנורא העבר מבלעדי זה מכל אשר לך מאומה ? ימים גם שנים מחה משנותיך, חמדת נעורים, שעשועים ותענוגי החיים, תקות עדינות ותומת נפש, מנוחת לב וגאון שלות השקט, כל אלה נגוזו חלפו ואינם ונמחו מתחת השמים. אל מבול העבר לא נִתן אות ברית, ולא נראתה הקשת בענן, ישחית כל בשר וימח את כל היקום. נורא הוא הדבר, איום זכרונו, אשרי איש ישכחהו, ובן אדם יסירנו מנגד עיניו ! תזכור העבר ותבהל, תהמה ותשוח עליך נפשך ! שכח אותו ותשכח עצבת ותתענג על רוב שלום, שכח את העבר ותשכח גם את עוני !! – ואם תיטיב שאת אחי, אם איש שלומי אתה כבתחלה, ידידי ומחמל נפשי כאשר קראתיך, רק לדעת דרכי חפצת, מה היא סבת דומיתי הארוכה עד כה, הנני ואגידה לך: באמת אין לבקש בזה סבה גדולה כגדל הדומיה, כי להפך, כל אשר תקטן הנסבה המשלכת הס בראשיתה, כן ירבו וכן יעצמו ימי הדומיה וכן ימשכו; כי הדממה אשר היא תולדת סבה קלה, היא עצמה תֵהָפך לסבה עזה ועצומה, לסגור שפתים בדלתים ובריח, כי מאין מלה להצטדק, ומאפס נתר ובורית לכבס את הנגע לרחוץ בנקיון כפים, תרפינה ידים ממשוך בשבט סופר, ומבוא בכתובים גם מן הוא והלאה, וידָחו הדברים מיום ליום מחדש לחדש, ומדחי אל דחי, עד כי אין סבה אחרת אל הדומיה כי אם הדומיה עצמה. – אבל אנכי לא כן עמדי, אם רבו ימי הבצורת והרעבון למכתבי, אבל טרדותי ומונעי אשר סביב שתו עלי עוד רבו מהם, בכל משך השנה החולפת הזאת היו חליפות וצבא עמי, בראשית השנה קדרו עלי שמים, ופרש ענן על כל הוני וטובי בטרם חלו בם ידי, וכפשע היה בין כל כספי ובין האבדון, כי השליש ... אשר כספי הָשלש בידו סגר יומו בלא עתו, והשאיר את עזבונו נפוץ על פני כל הארץ, והענינים היו מסוכסכים מאד; נוסף לזה השאיר אחריו עוללים קטנים יונקי שדים, והגדול שבהם לא מלאו עוד שנותיו חמש עשרה, אמרתי נגזרתי אובד עולם הנני, מה אעשה אפוא והכסף איננו ! אנה אני בא ? מלאכה לא למדתי, לעבודה לא הסכנתי, ככל צעירי בני ישראל אשר כגילי, כי אם על הכסף לבדו אשר נִתן לי נדה ושלוחים היה לי לחיות והיא רוחי ונשמתי, ובצאת נפשי ואין נשמה באפי איך אחיה ? גם זכרתי כי אינני עוד בגפי, ותשתוחח עלי נפשי, זכרתי כי אשה רובצת על כתפי, וכבר היא חובקת בן, ולנפשות האובדות האלה מה אעשה אפוא היום ? אך ראה אלהים את עניי, ובטרם הקיפה החמה את מעגלה השנתי, שֻׁנו פני הענינים, ואציל את כספי את הקרן ואת המרבית לא נאבדה גם גרה אחת, מהולל שם ה' ! ובין כה וכה עברו עתותי בדאגה ונדודים, וימי ברגז ובהלה. ולולי נצפנו ממני עתים, וידעתי מראש כי רגעי מנוחה אשר קויתי למו יום יום, לא אמצא שנה תמימה, כי עתה כבר גזלתי רגעים אחדים בחזקת היד, להשתעשע באהבתך ולצקת לרגלך רגשות לבי, רגשות אהבה והדרת כבוד, כי זכרונך היה תנחומות לנפשי, ומדי הגיתי בך ויפג יגוני, ואבני אופל וצלמות נגולו מעל לבבי ואשכח את מרי שיחי. אבל התקוה רמתני, ותחז לי משאות שוא ומדוחים, כי עוד מעט מזעיר ינוח לי מעצבי ומרגזי ומעבודתי הקשה, ונתעיתי בשוא כאשר יתעו הילדים כי עוד כברת ארץ ישפילו השמים על הארץ; אף לא שלטתי ברוחי לכלוא את הרוח ולכחד תחת לשוני את אסוני ואת יגוני, ומאנתי להעציבך למסוך בכוסך רעל, ובכן התמהמהתי עד בוש ואחר עד עתה. ואתה כרחום סלח נא ושכח נא, שובה אלי בהמון מכתביך כבתחלה, וכונן אהבתנו על מכונה, נחדש ימינו כקדם בחליפות אגרות ודברי דודים. כי עוד לא נמלא מקומך בלבבי, ואיש אחר לא חלל מושבך, כבודך לאחר לא אתן ואהבתך לאיש זר, כי לך לבדך הוא – .

הנה שלמתי לך ידידי דומיתי במכתב רחב ידים, וידעת את תנואתי, את עצבי ואת רגזי, אשר הניאוני מבוא אליך בכתובים עד עתה, עד כי נעלה מעלי הענן, כלה וילך ויעבור ואיננו. ומעתה עוד תחזק במעוזי שלום תעשה לי; והיה כי תריץ לי ספר, תכתבנו על כתובת עצמי, כי כבר נודע שמי בבית הרצים. זה שמי וזה זכרי ...

מכתב ללמד - הדרכה למתחיל במלאכת סופרים

סו.

ידידי ורעי !

נתת שמחה בלבי במכתבך מן ... אשר בו הראיתני לדעת עֹצם תשוקתך ועוז חשקך לשפת קדשנו, שפת אלהים קדושים ! ראית את טעמה כי טוב ואת שפתה כי נעמה, ותט שכמך לסבול, לשדד אדמתה לעבדה ולשמרה; ואותי יום יום תדרוש, תשאלני משפטי הלשון והמליצה, ודעת דרכי הסופרים חפצת. הקשית לשאול אחי ! קטנתי מכל הכבוד ומכל התהלה אשר מדותָ אל חיקי, כי הרימות אותי בחור מעם, להכירני בתור אדם המעלה, מליץ דגול מרבבה, ומרומם ונשא אני על שפתיך במלאכת סופרים, ואמנם כאחד האדם הנני. גם אל הנושא זה נלאו כל חכמי לב, ולא מצאו כל אנשי חיל את ידיהם, לתת לו תורה ומצות חקים ומשפטים; גם ראשי המליצים גדולים חקרי לשון, אנשי השם אשר מעולם, המדברים על כל נשא ורם, על כל גבוה ונשגב, המה בעצמם שתו בשמים פיהם, ידברו גבוה גבוה, במליצה רוממה ונשגבה, ואת גדרי המליצה לא ידעו, וגבולותיה לא הציבו. המליצה היא שביב אחד מאור הנפש, ברק נוגה הנאצל מן הרוח, קרנים מידם לה ובם חביון עוזה ! היודע האדם את נפשו לגבולותיה, ראשיתה, תוכה, וקִצָּהּ ? היבין את רוחו אשר עמו, מוצאו ומבואו, ארחו ורבעו, ארכו ורחבו, גבהו ועמקו ? מי תכן את רוחו, ובחקר נפשו מי התהלך ? ואם אין להגביל את הכלל, לא יגבל גם חלק ממנו. – אף לא באו דבריך ידידי מפורשים ומבוארים באר היטב וערפל חתולתם. מה ירזמון מליך "משפטי הלשון והמליצה" לא ידעתי אכנם. אם דעתך אל חומר המלים, אל משקלם וספיר גזרתם למיניהם, למשפחותם לבית אבותם ? צא לך בעקבי ספרי הדקדוק וההגיון, ורעֵה את עשתונותיך על משכנות הרועים, ספרי מורי הלשון הרועים בשושנים; ומה ימריצך כי אדבר ואביע לך רוחי, מה אתן לך ומה אוסיף לך, האם תורה חדשה מאתי תצא ? ואם לצקת עליך מרוח הסופרים חפצת, לתת מהודם עליך, להורותך דרכי המליצה ומהלך המזימות, תוצאות הרעיונות ותולדות השרעפים, למען תמצא כקן ידך לכתוב על ספר את כל הגות לבך, ולמען תשכיל לערות את כל רוחך אל חיק הגליון, לתאר בצבעים יפים את כל רחשי לבבך ככלה בקשוטיה, למען תפוש את הקוראים בלבם ? גם השאלה הזאת פי שנים ברוחה. יש דבר אשר יסודתו בפועל, וכאשר יסופר לדור ויכתב בספר, כן קרה ויאת באמת ובעליל לארץ; או כי שרש דבר נמצא בו רק גרעין אחד, והסופר יאמר להוציא ממנו אַלה עבותה ושורקה רבת הצמרת, וכבר העץ שתול ועומד במחשבתו בכל ענפיו ונטישותיו. או לוּ יהיה כי הדבר ההוא יליד הדמיון הוא מכל וכל, תוצאות נפש הכותב וחזון לבו, אבל בטרם תאחז בעט ידו, כבר חקוק על לוח לבו לכל משפטיו ופרטיו, ובטרם תבוא אל הסופרים ההם המילדת וילדו ברעיונם ומחשבתם, ולא חסר לחפץ לבם כי אם שמלתו לעורו לכסות מערומיו, להלבישו מלים ולהעלותו על ספר להציגו לעיני העדה. – ויש אשר בעת גשת הסופר אל השלחן, בפרשו כשוחה זרועו עם ארבות ידיו, מאומה אין עוד בידו, לא הרה עוד ענין ולא ילד מזמה, ונפשו ריקה אין כל; או כי הענין אשר יתקפהו נִתַּך בקרבו להגיון אחד, כעצמים בבטן המלאה, וישען רק על משענתו על קנה הסופרים אשר בימינו, כי במטה הזה יעשה אותות בשמים ובארץ, בעטו ישאל ומקלו יגיד לו אמרות טהורות ומחשבות נשגבות להלביש את הענין אשר נִתַּן לו לענות בו, או לכתוב חזון חדש להוציא מזמת תעלומה אור, לשרוק לשעירי עזאזל ויבואו ויקומו לשחק לפניו בהוללות ותעתועים, לקרוא למתי עולם ויתיצבו כמו לבוש, לעולל עלילות ולעבוד עבודה כמעשה אנוש ותחבולותיו ויצרי מעללי איש. והנה הסופר ההוא אשר ענינו וכל חפצו כבר התרשם בנפשו ופסלו במחשבתו עם כל צלעיו וקרנותיו, עליו לשמור לעשות רק לדבר בשפה היותר ברורה ובמבטאים היותר מובנים, אשר לא יֵצרו כהתכנס בם הרעיון, והענין ישכון לבטח בלי לחץ, ושקט ושאנן ואין מחריד, הקורא ירוץ בלכתו, לא יתנהג בכבדות ולא יתנגפו רגליו על הרי בתר. אין קסם על שפתי הסופר, לקחת לב ואחריו כל אדם ימשוך, כקסם הצחות ושפה ברורה, אין יופי כיופי הזה; ולא ישים עינו ולבו להתהדר במלין כדרך הסופרים הצעירים, כי הנותן עיניו ביופי המלים יתעה מני אורח הישר, והיה כאשר תקרה ותאתה לפניו מלה רוממה, נאדרת בקדש, תטהו הצדה, יעזוב למענה את מקום עמדתו, את תכן דבריו להתקרב אל המלה ההיא, וכן אל השנית, וכן אל השלישית, עד כי לאט לאט יתרחק מדרכו ומטרתו מרחק רב. ולמה הדבר דומה, לרכב האוחז בכפל רסנו ודופק את הסוס, והיה אם רכב אמן וחרוץ הוא, נמשך הסוס אחרי הרכב, למקום אשר יחפוץ יטנו לבלי נטות מן הדרך העולה למחוז חפצו מלא שערה, והיתה דרכו צלחה; אולם רכב שפל ידים, נמשך הוא אחרי הסוס, כי יחזק עליו סוסו לנחותו ארחות עקלקלות, ישׂרך דרכו כאות נפשו, יפילהו במהמורות, יביאנו למדבר שממה, למקום גומא ובצה, או אל מעונות אריות אל הררי נמרים. – ואולם הסופר אשר בעת כתיבתו יוצא ללקוט שושנים לארות מור ואהלות בגן הדמיון, ידרוש ויתור אחרי מזמות ועשתנות להריח בם את דברי ענינו וחפץ לבו, או לברוא חזיונות חדשים מקרוב יבואו ומלבו יבדא אותם, אין למוד ואין תורה לזה, אין נתיב ואין דרך סלולה לאמר: זה הדרך לכו בו, כי דרושה לזה הכנה טבעית לבד, אחות השירה היא תואמים יחדו, אשר רק הטבע לבדה הורתם, ואשר אין לו כשרון מתולדתו, שוא כל למוד לשקר יעשה עט, אם הטבע לא חננתהו בזה לשוא שקד סופר ! אבל גם ההכנה והכשרון מסתתרים לפעמים בנפש איש, ולא יתראו החוצה עד אחרי סור הלוט הלוט מעליהם והמסכה הנסוכה על פניהם, עד אחרי שקידה קטנה או גדולה, אשר תטאטא את הדשן מעל נצוצי האש, ותסיר את המכסה מעל האור הזה בנפשו. מי יודע אם לא אלפי ווירגיל ושיללער התבוללו בין האכרים מימות עולם ושנים קדמוניות, וכמה לוצאטו ומאפו נבלעו בין דלת עם בני ישראל משנות דור ודור ? . על כן לך בכחך זה גם אתה ידידי, ושקוד על דלתות השפה העבריה כאשר החלות לעשות, ואל תתיאש מהיות סופר מהיר ודובר צחות במליצה חדות, כי אולי נולדת גם אתה עם הכשרון וההכנה הזאת, רק התעלם עליהם שלג, וחם עליו שמש היגיעה ונמס. השקידה היא המשחזת, אבן־לוטשת, היא תסיר את החלודה מעל עשתונותיך עד היות להם ברק, ההרגל הוא רב פעלים ולו נתכנו עלילות גדולות ! – . ואולם שמע נא ואתה דע לך, והיה לטטפות בין עיניך, כי מלאכת סופרים תמוכה על השכל וההרגשה; ההרגשה היא קלת הדעת תולדת ההתפעלות, אשר לעת תחל לפעם בקרב איש ולב עמוק, עת תתקפהו לאדם, אז אין מעצור לרוחה, תעלה הרים תרד בקעות, תתהולל ותתגעש ותאבד דרך; והשכל הוא המקדיש והמפגל המבקר והמביא במשפט, הוא יעצור בבכרה קלה משרכת דרכיה זאת, ובשטף מרוצתה עת תגמא ארץ יתן רסן בפיה ומתגו בשפתה ויוליכנה מעדנות, ולהרחיב לך הדברים יגורתי כי ירבו כמלוא ספר, וגם יתבוללו ויתערבו בתוכם דברים שכבר חלו בם ידים, ונאמרו ונשנו בספרים. על כן אחת היא אשר אומר אליך בפעם הזאת: שימה את השכל לאדון על הרגשתך והוא ימשול בה, שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבך, לבל יתפרצו העבדים מפני אדוניהם, השכל הוא אדונם וישתחוו לו, אם כה תעשה אז תצליח ואז תשכיל, ואם יחכם לבך ישמח לבי גם אני ...

מכתב ללמד - "מנקיי הדעת שבעירנו"

פו.

אליכם זורעי על כל מים !

קול דמי אחינו הנוסע החולה הזה צועקים אליכם בית ישראל ! לקום לרוחתו לישועתו, ואל הקול הזה יענה הֵד קול אשה אומללה וחמשת ילדיה, אשר חייהם תלויים בחייו ונפשם קשורה בנפשו. ואלו היו בידו צלם דמות תבניתו וסמל כבוד ביתו, כאשר היו לו מימי קדם, ושויתם אותם נגד תמונתו ומצבו היום את זה לעומת זה, וראיתם וידעתם מה חדל הוא, ומה הגיע אליו, כי עתה גם באין אומר ובאין דברים מאתנו בלי נשמע קולנו היום, היו לו תעודות היותר נאמנות, ומכתבים היותר ממליצים לעורר עליו חמלה וחנינה, להפוך לב חזק מצור לרחמים. אבל באין בידו מאומה מכל אלה להודיע לבני האדם תהלותיו וכבוד הדר ביתו מימי קדם, להראות את המהפכה אשר הפך ה' אותו באפו ובחמתו, והוא עובר עליכם בגפו רק בנפשו ועניו, מתחובבים אנחנו לשלוח דברינו עמו, להגיד לבני אדם שיחו, ביום נחלה וכאב אנוש. – האיש הזה הוא מנקיי הדעת שבעירנו, תפארת אדם ונפש רוממה נקבצו באו בו כאחד, וכבוד ה' היה חופף עליו ועל ביתו כל היום, וכל רואיו התברכו בו; וזה שנים אחדות אשר רוח העת נשבה בו, וירופפו עמודי מצבו, ושמש הצלחתו ירדה עשר מעלות אחורנית, ולאחרונה שֻׁלח רזון במשמן בשרו וכאבו נעכר, ומחלת רזון זעומה זאת אכלה ממנו את יתר הפלטה, ועוד לא מצא רפאות לבשרו ושקוי לעצמותיו ומכתו אנושה. ועל פי הרופאים אשר באו עד תכונת מחלתו, תזרח לו שמש צדקה ומרפא בכנפיה בבתי הרחצה באשכנז, וממעיני הישועה יוָשע. ועתה תערב נא עתירתנו לפניכם ישרי לב, בעד האובד והאומלל הזה, להיות לו מכל עיר ועיר לעזר בהוצאות דרכו, עד כי יבוא אל העין, אל המקום אשר אמרו לו הרופאים, וחיתה נפשו ונפשות ביתו בגללכם; ובגלל הדבר הזה תאריכון ימים, תנובו בשיבה דשנים ורעננים תהיו, ויהי ה' עליכם סתרה לשמרכם מכל רע. דברי המעתירים ...

מכתב ללמד - ספר מלים לשפת אשכנז

יט.

אבי עטרת תפארתי !

בנשף בערב יום החמישי הגיעני מכתבך מן ... ויאר לנו את הלילה, שורותיו טורי זהב ואותיותיו נקֻדות הכסף, חכו ממתקים וכלו מחמדים, תוכו רצוף אהבה מאב יקר ומרחם. כיונים מארֻבותיהם פנינו מכל פנה בבוא אגרתך, מכל המקומות אשר אנחנו נְחִתִּים, ועמדנו במעגלה סביב להורתנו הכבודה לשמוע מקרא מגלתך, ועד אשר הסירה את חמר החותם מעליו, בין כה וכה איש מאתנו נִבָּא את הכתוב בו, כל אחד חזה חזון לבו, אך חיים וטוב, אך שלום וברכה, עד כי היה הבית לגיא חזיון, וכל אחד מצא כתוב את חזון רוחו והגות לבו. – ועתה אני בנך בכורך הייתי לבניך הצעירים לפה, אני נביאם והמליץ ביניכם להודות לך על השמחה והענג אשר ענגתנו, בשמי ובשם כלם אקריב לך ברכה ותודה, אך ערֵלָה שפתי מהודות לך אחת מני אלף, גם ימיני לא תעשה חיל בפעם הזאת, כי אחותי בתך הצעירה עומדת עתה על יד ימיני, תדחוף ותהדוף את ידי ותמלא את מכתבי מוטה ופרצים, האותות ינַכֵרו משחתם בם מום בם, זה חלק בתך הקטנה צפורה אשר אהבת ! –

בימי הבינים האלה נחפש רמ"מ נבעו מצפוניו, כי חדל לשלם, הורד גאון מסחרו המיַת מרכֻלתו, רגליו נטיו על שדה המשא ומתן וכאין שפכו אשוריו, כזאבי ערבות התנפלו עליו בעלי חובותיו במהומה רבה להציל אודים מן האש, וינקשו נושים לכל אשר לו, כסף וזהב פנינים ואבני חפץ, ספרים ושמלות, לא השאירו עוללות מחוט ועד שרוך נעל, ויהי ביתו לחרדת אלהים ! הענין הזה נִתַּן לבני עירנו לענות בו, וכי נדברו שנים יחדו איש אל רעהו אך בו ישיחו, וכמעט מטה יד אַחַד העם הזה, ידֻבָּר בין ההמון מבקיעי עירנו כי רבו, כי עוד רבים ושלמים נכונים למועדי רגל וקרוב לבוא עתם, עד כי נפל פחד חסרון האמונה על כל המלוים, ויהי חתת אלהים על כל נותני כספם בנשך ומרבית, כי קול המון כקול שדי ! ורכושם נפוץ ביד אחרים, והמה כצדיקים רק באמונת הלוים יחיו, אגילה היום כי כספי מאה וחמשים כסף אתי, אני ורכושי יחד, בשלום יחדו אשכבה ואישן ושנתי ערבה לי.

אני טרם אכלה לדבר, אחלה פניך אבי מחמדי לקנות בעדי ספר מלים לשפת אשכנז להחכם האשכנזי וועבער, ואיזה ספרים חדשים מהסופרים המצוינים בספרות האשכנזית, ואשלמה לך בהגיתי בם, כי אותה אתה מבקש מאת בנך אמצת לך ...

מכתב ללמד - מכתבים מבן להוריו ממקום לימודיו

כד.

מכתבים מבן להוריו משבת תחכמוני

      הורי לי סגולה !

מקרית ... משבת תחכמוני קורא לכם בנכם אשר יצא מעמכם חרש, ויגנוב את לבבכם מבלי הגיד לכם כי בורח הוא ועקבותיו לא נודעו עד הלום. פתח אבי דלתיך, פתחי לי הורתי את לבבך, ויבוא בנכם אשר יצא ממכם ואת הדלת סגר אחריו, אוצר כל סגלה היה לי לבבכם, אסמים מלאים כל טוב ופתוחים לרוחה יומם ולילה לא סֻגרו בעדי, ומה דאבה נפשי מני עוני, כי אנכי לבדי סגרתי שעריהם נעלתי דלתותיהם, אנכי בעצמי אִבַּדְתִּי את המפתח מבוא עוד אל תוכם, אובד עצות אנכי לפתוח אותם מבחוץ, אם אתם אבותי היקרים לא תפתחום לי מבית. כובד הרים ונטל גבעות ומשא חטאת מריי כבד עלי משניהם, אבן גדולה על פי באר לבבי אבן אופל וצלמות, וחדל אונים אנכי מלגוללה מעליה – ולא עתה אחרי שבתי בשבת תחכמוני זה ירחים שנים ונפשי מתרפקת אל דודיכם, נודעה לי חטאתי ומעלי אשר מעלתי, לא עתה כי אכף עלי פי ותֵכל עיני אל משלח כספכם לתוצָאות שבתי, אתחפש במעיל מודה עלי פשע ואחנן קולי, כי גם ברגע ההיא [כך במקור בלשון נקבה!] אשר נחבאתי לברוח ידעתי גם ידעתי כי און הוא וחטאה הפצר ומרי, לבי הכני ועוני היה טמון בחבי, קשתה עלי פרידתכם, וביותר אם היא נגד רצונכם, ובדמעות עיני ציינתי דרכי. אפס כי תשוקת גלותי למקום תורה גברה על כבוד אבות ומצות הורים עד תאות גבעות עולם, ותשם רגלי כאילות, כעופר האילים על הרי בתר, ועצור ברוחי לא יכלתי. כי גם אם אולת קשורה בלב נער, תמשל בו ממשל רב, יחזיק בה ולא ירפנה, לא ינום ולא יישן עד עשותו ועד הקימו מזימות לבו. ועל כן מדעתי את עותתי כי רבה היא וחטאתי כי עצמה למאד, לא באתי אליכם בכתובים מאז ועד עתה, כי חרפה שברה לבי וכלִמָתי נצבה כמפלצת ממולי, כסמל בלהות, ויבריחוני מגשת אליכם, קיר ברזל וחומת נחשת, הררי עד ומרחבי ים, אך אַין אך אפס המה לעומת בשת וכלמה, להבדיל ולעשות חַיִץ בין איש ובין רעו, פעמים אין ספורות אשיחה עם לבבי להרים הלוט הלוט מעל פני, לבוא אליכם במגלת ספר כתוב עלי ולגלות לכם מקום שבתי, וכמעט תפשתי עט והנה רפתה ידי ואשובה אחורנית, כי אמרתי איך אשא פני לאבותי אשר הקלתי בכבודם והכעסתים תמרורים על כן נעתקו מפי מלים והדִבֵּר לא היה בי עד היום הזה. אך עתה כי לא אבוש ממבטי, עתה אשר נוכחתי לדעת במשך ימי שבתי פה, כי אם חטאתי לכם לא החטאתי את המטרה, פה אשגשג פה אעלה נצה ואמלא כרשי מעדני תורה, כי זה בית התעודה וזה מקדש התושיה, פה בנתה התורה ביתה, חצבה עמודיה שבעה, פה נטעה אהל אפדנה, הטיבותי כי היה עם לבבי לבוא הלום ! עתה אאמץ את לבבי לערוך אליכם את דברי הספר הזה, כי הבשורה הטובה הזאת תדשן עצמותיכם, תמחה כעב פשעי וכענן חטאתי לנגדיכם, והייתי בעיניכם כמוצא שלום, לא תלינו עוד עלי אחרי שמעכם כי דרכי מובלת אותי אל התכלית הנשגב אשר אתם מבקשים, ותשובו לאהבה את בנכם ...

כה.

       אבותי כל אשר מעיני בם !

הנני הנני הורי היקרים ! בית־אל הלכתי ושם תמצאוני היום הזה, שבתי בשבת תחכמוני מקום יפרה ישע תִנְוֶה תורה ותרבה הדעת, מקום מרבץ לעדרי צאן קדשים, חברים מקשיבים כגלים על תלמי שדי, יהגו בתורת ה' יומם ולילה לא יחשו, אל דמי להם ורעום רועים גאוני ארץ, ושם רועה אבן ישראל ... ! אינני כעוטיה על עדרי חברי כשה אובד בישימון לא דרך, כי אצא בעקבי הצאן ובין גְדָיות ארעה על משכנות הרועים ! ואם נחביתי לברוח וחשכתי עצה ולא ממכם, אין זה פרי שרירות לב וארחות פריץ חפשי ממוסרה, פרוע לשמצה, אין זה יצר לב כי אם מעשה היוצר אצבע אלהים הוא ! אל תעצבו ולבכם אל ירך, כי למִחיה שלחני אלהים הנה, להחיות נפשי בדגן שמים ממגד תבואות שמש התורה והתושיה, על כן עליכם אבותי היקרים לתת לפעלי צדק, כי מגמת פני קדימה אל מחוז חפצכם לצור תעודה ולחתום תורה בלמודי. ומלבד כי סדר הלמוד אשר ארכוש לי בזה הוא לבדו כדאי וכשר כי כתותי רגלי הנה, כי גם מִשְׁנֶה שקידה אשקוד בזה בתורת ה' ואהגה יומם ולילה. האמנם תשאלוני משפטי צדק מי עמד על ימיני לשטני מלהתמיד בלמוד גם בביתי בלי חָשך ? מי ומה מנעני משקוד יום ולילה גם בשבתי בסתר כנפיכם ? הלא לחמי נִתן מימי היו נאמנים, נתתם לי לחם לאכול ובגד ללבוש, וכל מחסורי עליכם. אבל לו יהי כדבריכם, אף אם הדמיון הכוזב לבדו יברא לי מונעים ומפריעים בביתי, הלא היטבתי אשר עשיתי ללכת מעירי ממולדתי ומבית אבי, לבל תוכלנה עוד מזמות לבי להשאות את נפשי במשאות שוא ומדוחים למצוא תאונים [–מלשון תואנה] לבטולים, ודמיוני המדומה לא ירחץ עוד בנקיון כפיו להצטדק בדברי שקר, אחרי היותי בודד במועדי, הרחק מבית אבי, מאחים ואחות [צ"ל ואחיות] מרעים ומכירים, זה הדבר אשר הניעני לעזוב את ביתי לנטוש את מעוני לבוא עד הלום. ואתם אבותי בטובכם להכיר את בר לבבי וטהר נפשי ולהודות על מסעי אחרי שכבר נעשה, נהלוני בלחם ובכסות ובכל צרכי, כאשר הייתי באמני אתכם, חנוני במשלח כסף לשלם לנושי, כי חובות רבות השתרגו עלו על צוארי מאז שבתי פה ועד עתה, וכבדני נא אבי נגד חברי ונגד רבותי, לערוך מכתב למורי הרבנים על אודותי באמרי שפר, ולחלותם כי ישיתו עיניהם עלי לטובה, ומבלעדי מכתבך דל כבודי בעיניהם, כי בן המתפרץ מפני אביו לבוא הנה אל שבת תחכמוני ואת פי אביו לא שאל, עון פלילי הוא בעיניהם חטאת לא יוכל כפרה. אחלי תכון נא תפלתי קטרת בעיניכם, להסיר העברה השמורה לי בקרב לבכם, אל נא תשטמוני תחת רדפי טוב, וחשקי בתורת ה' אל יהפך לי לרועץ, ותשיבו לבכם אבותי על בנכם ...

כו.

      כבוד אבי ומטיבי !

מאז נתת לי מהלכים בין העומדים האלה, מאז שבתי בשבת תחכמוני זה, אותי יום יום תדרוש ודעת דרכי בית ועד לחכמים זה חפצת, מה הבית הזה הטוב הוא אם רע היש בו תועלת אם אין ? ואני לא לקחתי לי החֻפשה להגיד משפטי עד כה, כי לא נואלתי להאמין בנפשי כי קורא אנכי הרשום על מצח, טרם תכנתי את רוחה הפנימי ובחקר תהום למודה התהלכתי, ועד אשר עוללה על נפשי פעולה קטנה או גדולה, אך עתה אשא מדברותי עליה ופי יגיד תהלתה. לא ארכו עוד ימי שבתי פה, זה ירחים אחדים מאז קננתי בארזים, ואך בקצה המטה טעמתי מיערות הדבש האלה ואורו עיני ! עליתי מעלה במעלות תבונתי כיד השקידה הגדולה והלמוד העמוק והישר הטובה במקום הזה, החברים יחדדו חד את אחד, והמורים יורום לברר לצרף וללבן כל הלכה בדרך אמת ונתיבות יושר, אשר לא שערום מורינו ומלמדינו בעירנו, פה החדודים הגו מן המסלה, דרכי הפלפולים המפֻתָּלים והעקלקלים נשמו בלי באי מועד, לא יתָלו הררים בשערה והיקשים על בלימה, מגדלים לא יפרחו באויר וחדושים לא יבָנו על תהו, כי תגע בם יד הגיון ישר, יֻכו לרסיסים וימסו אסוריהם, והיו כמוץ גנבתו סופה, רק העיון הצרוף היה פה לקו והיקש מזֻקק למשקלת, והיה כל העקוב למישור רק על פי יסודות מצקים וישרים למוצאי דעת, כאשר מורשה היא להמורים בזה משנות דור ודור, אשר הורישום ראשי חכמי ישראל אבני הפינה מוסדי בית התלמוד הגדול הזה, אשר אור למוד הישר ועיון האמתי נגה עליהם. ומלבד למוד התורה ישלחו הרבנים עין חודרת גם על הליכות התלמידים בדרך ארץ וארחות מוסר, ואם יעבטון ארחותם לא ייסרום בשבט אף ומטה זעם, אף לא בתוכחות חמה בדברים קשים ומרים, כי אם מדי שבת בשבתו ישאו הרבנים מדברותם באגדה בדברי כבושים ותוכחת מוסר, ובחכמה וטוב טעם יסבבו הדברים אל מול פני המדות וההנהגות ההן, לירות במו אל לב התלמידים ולקלוע אל המטרה כחצים ביד גבור, והדברים נוקבים וחודרים חדרי בטניהם, ומי מהם אשר עות ועקש דרכיו נקל לו להבין ולהרגיש כי הדברים ערוכים לעומתו ורק אליו כונָנו, ורע עליו המעשה כאלו עמד אז על שדה קטל ויסבו אותו הַקַּלָּעִים מסביב, עד כי יעזוב דרכו ולא ישוב עוד לכסלה, כי מקל הנועם הזה יכאיב את בשרו יתר מאלפי מקלות חובלים. ואף גם בזאת משבח ומפֹאר המקום הזה, כי לא ככל חובשי בית המדרש אשר עליהם תשכון עננה וערפל חתולתם, תלמידי בית התלמוד הגדול הזה, כי רוח חיים באפם ורוח דרור מפעמם ודרך עצב אין בהם, בצוארם ילין עוז, אורה ושמחה על מרום מצחם ועל פניהם מצהלות עליזים, גם בהתרחקם מארצם וממולדתם ומבית אביהם לא יתחשבו פה כגרים, כי אך יתנערו מאבק דרכם יתישבו כתושבים מתערים כאזרח רענן, כאלו המקום הזה הָרם יְלָדָם וגם גדלם, יחד כלם כבני אב אחד המה, כאחים מלדה ומבטן ורוח אחד הוא יקבצם; גם בידיעת העולם בהנהגת דרכי בני אדם ועלילות מצעדי גבר יתעשרו התלמידים עושר רב, כי יאֻספו פה אספה מכל כנפות הארץ כאסוף סוחרים אל יום שוק גדול, וכל אחד יספר הליכות עדתו בעירו ומולדתו דרכם ועלילותם, אף יקראו גדוליהם חכמיהם וראשיהם בשמותם עלי אדמות, וכן כל דבר חדש אשר יובא בספר אל אחד מהם יגָלה וירָאה אל כל החברים יחד, עד כי תפקחנה עיני כל חבר עם תלמיד לראות ארץ רבה, לדעת ראשי אלפי ישראל, אנשי השם רבי העליליה שבכל עיר ועיר מדינה ומדינה, ולהכיר תכונת אדם רב, ותרבינה ידיעותיהם למעלה ראש. זאת תורת הבית הזה ! ועוד ידי נטויה לחוג לפניך אבי מחמד נפשי במחוגה את כל אשר ארכש לי בידיעת משפטי הבית הזה גם בימים הבאים, ולהראות לך תמיד את פעולתה על נפשי, למען תגל נפשך בבנך אשר שלחתו הנָה ...

מכתב ללמד - "הראוני נא את כבודכם בתמונות פוטוגרפיות"

ל.

       ברכת שלום ומזל טוב !

הא לכם בעלי בריתי החדשים ! הא לכם אלופים לראשי מקרוב באו ! הא לכם ברכתי הראשונה ברכת שלום ומז"ט, לקשר התנאים אשר נקשרנו לאשר עדי עד ולהצלחת עולם ! – אמנם כן ראשונה היא ברכתי זאת להשמעות אזנים, ראשונה היא הפעם להתפוצץ מפה לאזן בצלצלי שמע לצאת בקול רנה והמון חֹגֵג [במקור בטעות: הגג], אבל איננה ראשית אוני ברעיון לבי והלך נפשי. גם בטרם נודע לי סוד שיח שרפי קודש, עד לא הורם הלוט הלוט מעל המערכה והמסכה הנסוכה על מסתרי ההשגחה, לראות עין בעין את חבלי אשר הפילה לי בנעימים, כבר לבי וקרָבי העתירו תמיד ברכות אין קץ, לאלה אשר עתדם האלהים לגורלי ומעי המו לו, ברכתי ולא ידעתי את אשר אברך, רחש לבי דבר טוב ולא ידעתי אל מי, עתה כל רעיוני רוח, כל ציורי הדמיון ההם, יתגשמו היום אל הַיֵשׁ ואל המציאות לעשות מהם כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת [כך! ע"פ הכתוב בפסוק] האהבה והידידות, בעולם ההוה והאמת. קנה הסופרים אשר בימיני קנה ציָרים הוא לי, אטבלנו בששר הדמיון ובצבעיו הרבים, צבעים מצבעים שונים, למשוך ולצייר בהם את אשרי ואת טובי, את חבלי הנעים ואת מנת חלקי, החלומות הנעימים ההם אשר חלמתי אראה עתה בהקיץ, אחזה הצלחתי גלוי עינים, ואת יקר חלדי עפעפי יישירו נגדי ! – ומי יתן אפוא כי הנפשות החדשות האלה אשר ראית[י]ם במחזה, ואשר אדעם עתה בשם, יֵרָאו ויוָדעו לי גם בצלם דמות תבניתם ביפי תארם וצביונם, ביפעת פניהם ורשפי עיניהם, או אז באה עליצת נפשי עד מרום קצה, אז שויתי פניהם לנגדי תמיד, ובכל מקום תדרוך כף רגלי פניהם עמי יהלכון, וראיתי את אשר אֹהַב, והכרתי את אשר אוקיר, כי לא ראיתי כל תמונה זולתי קול ברכתם בכתב על ספר, הראוני נא את כבודכם בתמונות פֿאטאגראפֿיות ! הראוני את מראכם ! השמיעוני את קולכם, כאשר שתי אלה יחד עושה לכם בזה בנכם בן בריתכם ...

מכתב ללמד - להתרחק מ"הבחורים המתחממים לאור חכמה כוזבה"

לו.

      מחותני איש חמודות !

אתמול הבקר אור באנו שערי עירנו, בעוד אנשי ביתנו נמו שנתם, דרכנו היתה צלחה ונעבור שלום ארחנו עד בואנו הביתה, ומה שלום דרכם גם הם כי אדע ? כלינו דרכנו כמו הגה, כי בכל הדרך דמינו כי משוחחים אנחנו חד את אחד, דמינו כי עוד עומדות רגלינו יחד במלון ... מקום כריתת ברית התנאים, גם הלום אראה את כבודם אחרי רואי ! ארץ רחבת ידים תבדיל [במקור בטעות: תגדיל] ותפריד בינינו ואת קול אהבתו אנכי שומע לרגעים, כי חדשים לרגעים יענה לבי הֵד ! מחשבותיו הטובות עלי אראה, עדר המזמות שגלשו מהר האהבה ! עזבתי את כבודו אבל לא את אהבתו, כי עמי ארחה לחברה, פה עמי אראנה מקרוב, אשורנה ולא רחוק ! עוד שפתי חמות מנשיקות פיו, עוד ברכות פרידתו צוללות באזני, עודני נפעם ונמוג מאש ידידותו ולבי הולם פָּעם. – בכל הדרך אשר עברנו העתירו עלינו ברכות אין קץ, גם הלום הקדשנו קרואים, ויקדמו אותנו בברכה כל בני משפחתנו, וכל אוהב וָרֵע, ואמרו העוברים "ברכת ה' עליכם ועל הברית אשר כרתם" ! יתן ה' ויחולו הברכות על ראשינו ולא יפול מהם צרור ארצה, ויברך גם אותם לרגלי לרגל התקשרותנו מעדנות. – לקחו הטוב אשר ערף כמטר על תלמי לבבי טרם נפרדנו, לשקוד על דלתי התורה לדרוש ולתור בחכמה ולשמוע בלמודים, ולהנָפָה בני חברתי בנָפַת הבִּקֹרת להפלות בין איש לאיש, את הקדוש ואקריב אלי ולהבָדל מן התועים, אותו אשמור לעשות, וארשת שפתיו בל אמנע סלה, עוד מעט מזעיר אשובה אל עבודתי בתורה ושקידתי בלמודים, ועיני אשית על דרכי לבלתי לכת אחרי הבחורים נעוי לב, המתחממים לאור חכמה כוזבה עד כי ישרפו את בגדיהם, או כזבוב המועף ביעף סביב לנר, עד כי יכוה ויעלה על המוקד, בסודם לא תבוא נפשי ובקהלם לא יחד כבוד בנו החדש, אשר עיניו כלו למכתבו ואזניו קשובות לשמע שלומו ...

מכתב ללמד - הרחבת העת המוקדשת ללימוד רוסית

יג.

מכתב נער לאביו לחלותו להרחיב עתו בלמוד שפת רוסיא

       אבי צורי ומשגבי !

אמרתי כבד אכבדך אדוני אבי ומרים ראשי, ואכפרה פניך במנחה אשר תלך לפני, אך מששתי את כל כלי ומאומה לא מצאתי, בלתי מעט אֹמר ומעט דברים. ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך ? הלא בקחתך מידי את מנחתי זאת הדלה והחרבה, אשר תעיד על כשרון מפעלי ועל שקידתי בלמודים, כי אלמד ידי למשוך בשבט סופר ולשוני תמהר לדבר צחות, הלא באלה חפצת אב יקר ! אף אורה את דברי אלה למטרה, כי מעתה אדוני אבי אחרי ראותך את כל זאת תעשה חדשות בִפְלַגות יומי וחלוקת עתותי, כי אחרי שתי אותותי אלה נגדך ועיניך תראינה שכלם מתאימות ושַׁכֻּלה אין בהם, ראשיהם כעדר הקצובות ורגליהם רגל ישרה, עתה הלא תקל מעלי עול כתב עברי למען ספות הרוה את הצמאה, להרחיב עתי במלאכת כתב רוסיא, להרבות קריאתי בשפה השלטת הזאת, ולהוסיף תת בה כח ועצמה. כי אראה בבנים אשר כגילי, אבינה להשכלתם ואדעה מה חדל אני. אלה בני הנעורים אשר כשנותי כבר תמצא ידם לכתוב ולהעריך בשפת ארצנו שתים ושלש דלתות, ולשונם תמהר לדבר צחות, ואני כאלם לא אפתח פי ושפת לא ידעתי אשמע, והייתי צחוק לבני גילי ונערים יתעללו בי, כלו לוֹעֵג לי, בידיעת מקרא קדש נגדם אשא ראש, ובלמוד התלמוד עליהם אתהלל, רק בשפת המדינה יגדילו עלי עָקֵב. ועתה הניחה לי להניח עט העברית עד ארגיעה, להגות כפלים בשפת הארץ, למען דעת אותה לכל חקותיה ומשפטיה, להבין בספרים ולדבר בה נגידים. אתקע לך כפי, לא אחלל קדושת כתבי הקדש, ובכבוד התלמוד לא אקל לשלול מהם עתותי האצולות למו, כאחד הנערים השומרים הבלי שוא; כי אם לעת כתיבת עברית אקרא מועד לשפת רוסיא, עד אבוא אל מקדש הלשון פנימה, אבינה לקרוא לכתוב ולדבר על נכונה. – ואתה אבי כרחום [כך במקור!] סלח נא על עז פני להורות לך הדרך הטוב לפני, ומה טובתי שואלת ממך, ונשאת לבנך כגדל חסדך וכאשר נשאת לי מיום לדתי ועד הנה, כי עודני צעיר לימים, עוד רוחי בקרבי חלש ודעתי רפה מלשום על לשוני משמר, ומסגור שפתי בדלתים ובריח, על כן זמותי יעבר פי, ובזאת אדע כי לא תחשוב עון לי בדבר הזה, אם תשמע שאלתי וינתן לי, תאזין בקשתי וְתֵעָש, אז אור חדש עלי תאיר ונשמת חיים תפח באף בנך עבדך ...

מכתב ללמד - מר' נפתלי משכיל לאיתן לר' יוסף שיינהאק בעל המשביר

פח.

מכתב תהלה *)

           אל כבוד ידידי וכו' הרב מוה' יוסף שיינהאק נ"י !

לבבתני ידידי רב פעלים ! עוד מרחוק לבבתני באחד מספריך, אז בראותי אך את ספרך תולדות הארץ חלק ראשון לבד, הגיתי במפעליך ואורו עיני, מצאתי דבריך ואוכלם למעדנים, ולבבי רחש לך תודות מרבבות, ושפתי תבענה לך תהלות כי הגדלת לעשות ! – אך קול דברים שמעתי, קול גבר חכם בעוז מתהלך בגן אלהים, גן הטבע, מפקד צבאות יצורי קדם בשדה התולדה, ובריות בראשית לאין תכלית, ותמונת המחבר לא חזיתי זולתי קול, וראות פניך לא פללתי, ועתה הראה לי ה' אותך, גם את זרעך הנולדים לך בארץ זה מקרוב אשר ילדת (צ"ל ילדה) לך העבריה, הלא המה שני חלקי תולדות הארץ, וספרך הכי נכבד, המשביר או ערוך החדש; כראות פני אלהים אראה פניך והדר ספרך בקדש, נעמת מאד יוסף איש חמודות ! מדברך נאוה בשפתותיך הוצק חן, ומבבות עיניך תשקפנה חסד ונעימות, וחזות פניך צדק ומישרים ! מה נפלאים מעשיך איש הרוח ! מה נחמדים ילדיך אלה זרע ברוכי ה' אשר בהם יברך ישראל, תאלמנה שפתי מהביע תהלתך כגדל ערכך, מלוא חלל לבבי מלאת עד אפס מקום, ומזמות אשר לא בעפר יסודן, ואשר לא לבן תמותה המה, יסבוך בקרבי סביב סביב, אין אומר בפי ואין דברים, כי דומיה תהלתי, ותודת נפשי קול חרישית ודממה דקה ! –

האומנם לא יקר הוא לראות בדור הנאור הזה, אנשי שם גדלי נפש המעשרים את ליטעראטור העברית עושר רב, והמעלים עדי זהב על לבושי חכמינו ז"ל, יחדדום ימרטום למען היות להם ברק; לא יקר לראות בימים האלה ובעת החיה הזאת חכמי ישראל מפה ומפה יוצאים חוצץ כלם, להשיב שבות שפת עבר, יתמודדו עליה יגהרו ויחממו את בשרה להשיבה אלי קדמות נעוריה, בהלו נר אלהים על ראשה. כל חפץ נכבד וכל דבר יקר אשר תראינה עיניהם בבית אחיותיה הצעירות, יביאו בכלי טהור שפת עבר מנחה לאחיהם. בכל זאת אחשבה למשפט כי לא אפריז על המדה אם אומר, כי בכל המון הספרים המתחדשים מגדולים חקקי לב, אם שכלם מתאימות ושכלה אין במו, לא בא עוד כבושם הזה, ובין רובם מאין כמוך ! – מאין כמוך נאזר בגבורת הבקורת מחפש בנר עיון ומחקר, בחדרי לשונות קדם יונית ורומית אחרי מלה אחת בתלמוד ולא תלאה; – מאין כמוך מחמש בידיעות רבות על ימין ועל שמאל, מבאר ישר ונאמן למאמרי רבותינו ז"ל, למצוא פשר דבר חדותיהם ורמיזותיהם העמוקות מתהום רבה, ולגול מעליהם את החרפה אשר יחרפום צעירי הצאן, הבועטים בכל קדש ובכל עתיק יומין, וישן מפני חדש יוציאו; – מאין כמוך בכל אלה, שחברו לך יחדו, ידיעות רובי מקצועות שבתורה, ידיעות שפת קדש ושפתות חול, ידיעות חכמת הטבע ומדעים שונים, על כן נפלאים מעשיך איש הרוח ! ונפשי יודעת מאד ! –

ולא להוסיף כבוד על כבודך באתי היום להגיד תהלתך בקהל רב, כאחד הגדולים היודעים להוקיר כבודך ופועל ידך כערכך, והמגדילים שמך כגדלך; כי מה ימריצך איש כמוני אשר להשתעשע באהבתך הניס את נפשו רגע הביתה, מחמת ברד ואבני אלגביש, מסבות העת ותהפוכותיהם, כי אם להראות לך אותותי אותות כי נכבדת בעיני מאד, נכבדת ואני אהבתיך, עד עולם לא אשכחך וברית אהבתך לא תמוש מקרב לבי כל הימים אשר אני חי. – ואתה יוסף ! הוסיפה תולדות בארץ, תולדות הרוח וילדי שכל, והיה המשביר לכל עם הארץ בדגן שמים ממגד תבואות שמש ההשכלה, ערוך מחדש שלחן ושים עליו מעדני מדעים, יאכלו ענוים וישבעו, ויהללוך כל דורש חכמה, ובינותם גם אני החובב אותך חבה נצחת. הכותב פה מינסק כ"ג מנחם אב, הנני נותן לו את בריתי שלום לפ"ק ...

---

*) המכתב הזה כתבתי בפועל, ואף כי לא הבאתי בקבץ מכתבים זה רק אשר כוננתי לדוגמא כאמור בהקדמתי, בכל זאת שמתי למכתבי זה מקום פה, יען חלו בו ידי זרים וכבר נדפס בלעדי, על כן אמרתי להשיבו אל אביו, ואל ידח ממנו נדח.

מכתב ללמד - "גם במדעים דרך אמונה בחרתי"

לא.

ברכה בלי מְצָרִים !

אל המקום אשר עיני ולבי שם, אל האנשים אשר כל מעיני בם, ובהם כל חיי רוחי, אשלחך עטי הפעם, נתיב לא ידעתו עטי ! מעודך, מקום לא שזפתו עיני אף לא העליתיו על ערש יצועי בתנומות עלי משכבי, תעדה תֻפיך ויצאת במחול משחקים, הלוך וקראת באזני בית מחותני לאמר: "כה אמר בנכם ואחיכם, ברוכים אתם לה' היוצר יחד לבנו, וברוך יהיה זבד משפחה אשר זבדנו אל עליון ואגֻדתנו אשר על ארץ נוסדה, ברית מלח עולם תהיה ובנין עדי עד, לוית חן תהי לראשי שתי המשפחות, אור זָרֻע להורים ושמחה לישרי לב, הכורמים יענו הידד והנוטעים יתרועעו אף ישירו, כי יראו מטעיהם להתפאר ועל בניהם נעם ה' ! – זאת הברכה אשר ברך ... איש בריתכם בן חברתכם, זאת הברכה הראשונה ברכת מז"ט ליום בואו במָסֹרת ברית הנשואין את כבודכם" ! אך נחמתי ! אנה תלך שבטי ומשענתי, אנה תרחיק ללכת ? לא עיני ולבי במקום ההוא כי המקום ההוא בלבבי, לא בהם כל מעיני כי הם בקרב רוחי, בקרב ולב עמוק, ומה אבוא אליהם בכתובים והם כתובים באצבע אלהים על לוח לבי ולקרנות מזבח נפשי ! המכתב מכתב אלהים הוא והמקרא מקרא קדש, לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמוע וכל הדברים יגעים !! – .

היום הזה כלתה שמשי את מעגלה, היום הזה עברה את התקופה הראשונה מימי חיי, תקופת ימי השחרות, היום הזה נהייתי להם לבן ולבניהם לאח, היום הזה נהייתי חבר לחברת האדם, ואחר כבוד תקחני, וידעתי היום והשיבותי אל לבבי לנער חצני מאבק הילדות, אִנָער ואצא, אשיש כגבור לרוץ אורח החכמה והדעת, והנני הולך להרגיע נפש מחותני ולהודיע את האנשים אשר לא ידעוני, כי גם במדעים דרך אמונה בחרתי, לא תבוא שמה יראת שמיר ושית, פחד הכפירה ושבוש הדעות, אבני הנגף אשר יתנגפו בהם רגלי הדור החדש; כי המה עץ האמונה בל שורש בלבם גזעו, בפיהם ושפתם יכבדו ה' ותורתו ולבם בל עמם, והיה כי תַּשֵׁב בו רוח העת החדשה ועוקרתו והופכתו על פניו, ואני מהֻלל שם אבותי אקרא ! כי נטעוני שורק, עץ שתול על פלגי התורה והאמונה, מלאו כרשי יראת ה' ואהבת תורה בטרם האכילוני מגדנות הזמן ומטעמי העת החיה, על כן פריי יהיה קדש לה' ועָלי לא יבול, גם כי תאחז ידי בכל אשר הזמן שואל מבן הנעורים, ימיני נאדרי בקדש ותורת הורי בתוך מעי, לבלי סור מן המצוה אשר צוני ימין ושמאל. אחשבה למשפט כי יהיו דברי אלה לרצון לכבודם, על כן דברתים ראשונה, ידידם המיועד לחתנם ...

מכתב ללמד - "חי נפשי כי לא תכנתי את רוח הליטאים"

עד.

יחי לבבך לעד !

בערב יום השבת יצאתי את פני העיר ... עד היום ההוא הייתי קופא על שמרי, על עמדתי עמדתי לא סבותי בלכתי ובודד הייתי במועדי, כי משותפי בן לויתי ה' ... נטה משם הצדה על ימים אחדים, אל אחת העירות הקרובות לרגל מסחרו המיוחד לו. האמנם אחרי עמל דרכי ותנועת מסעי היתה דרושה מנוחה לשלומי ונופש לבריאותי, לרפה כח וחדל אונים כמוני, אבל איננה שוה לי מנוחתי זאת בנזק הימים ההולכים וחולפים באפס מעשה, בעת הזאת הדרושה לחפץ המסחור והטובה למהלך סחורה. גם המנוחה החיצונה הזאת לא פעלה על נפשי מאומה, אחרי כי רק גֵוי ינוח ולבי בקרבי יהלך, רוחי ירוץ ויחפוז ומזמותי מקפצות ומדלגות, עד כי אתחשב בעיני כסגור בכלוב, כשבוי ביד צר, אשר לא יתענג האסיר על מנוחתו בבית כלאו. כי מי לידי יתקע, מי יערב לי ערובה, כי יגיעו ימים אשר יהיה בהם חפץ לתוצאות הסחורה, שכבר חמקה עברה מחצית ימי החורף, עוד מעט והשלג תמס יהלך, הדרכים יתקלקלו ותראה היבשה. גם הארוחות בעצבון אכלתי ולא הלכו לי למישרים, בידעי כי בעלת הבית אשר תלעיטני כאשר תלעטנה בנות ישראל את הברבור ההודי על חג המצות, היא על נדיבות לא תקום ולא תתחסד עמי, כי אם אל כספי היא נושאה את נפשה להריק את אמתחתי, לכן לא את בשר הפר אכלתי כי אם בשר זרועי, לא את חלב השור כי את חלבי, ותהי מנוחתי נגזלה. על כן חשתי לצאת את פני העיר חיש בבוא שותפי מדרכו, ואמלט כצפור מפח, אף כי מעת צאתנו עד התקדש השבת היו רק שעות אחדות, כי אמרתי נסעה ונלכה מזה ויעבור עלי מה.

שָׁבַתנו הרחק תַחְנָה (סטאנציע) מ... והתבוששנו לבוא בעת אשר בטח כבר קבלו את השבת במדינת ליטא, אבל בעיני אנשי המקום ההוא היינו כמקדימים מאד. עוד אחר כן עת ממושכה התחשב בעל המלון עם אכרים ויקח מהם כסף וכתב בספר הזכרון לפניו, ובעלת המלון חכתה עוד הרבה עד אשר הטמינה את החמים והדביקה את התנור. ובעת אשר העלתה את הנרות לא אפון כי נִקו הַשִׁנַיִם בליטא, ונקרו את הבשר אשר התאחז ביניהם מארוחת הערב; או שכבר נרדמו על העמודים (סטענדראות) בבתי המדרש בעת נשאו המטיפים בעם מדברותם. והעגלונים אשר באו בעת ההיא לשבות שַׁבַּתם, החלו אחר כן להכין עצמם לקבלת יום הקדוש, במתינות רב ובשובה ונחת, רחצו את ראשיהם וסרקו במסרק לאור הנר, ואחר זמן רב החלו להגיד קטרת, עד כי הקדיש דרבנן הנאמר בבתי מדרשינו במדינתנו אחר כלותם הדורשים את דרשותיהם, אולי כיון את השעה גם על סיום אמירת הקטורת, ויהי לנס ! גם הנערות משרתות בית המלון לא חבקו ידיהן בחיקן, כי הלבינו ברגע ההוא בסיד ובמלבן את פי התנור מפיח העשן לכבוד שבת ! וכמחללי קדש היינו אנחנו בעיניהם אשר לא הכננו עצמנו ונמהר לקבל שבת ולהתפלל ערבית, קלים היינו בעיניהם ! לא שלטנו ברוחנו וגערנו בם על חללם את השבת, אבל שומע לא היה לנו מאתם. ויהי בדברנו אליהם פעם ושתים ולא שמעו אלינו, שמנו מחסום לפינו וחדלנו מדבר עוד. – בסעודת הלילה לא נראה על השלחן כי אם לחם חטים, ואנחנו אשר לחם דגן ערב לחכנו יותר, בקשנו לתת לנו לחם דגן, ונהי בעיניהם חטאים, ואותות קצף נראה על פניהם, כי מחללים אנחנו את קדושת השלחן ומשביתים את שבתם, גם אותות גאה וגאון נראה על מרום מצחם, כי כגבוה שמים מן הארץ, כן גבהו דרכיהם מדרכינו בעבודת אלהים, כיתרון האור מן החשך ! ביום המחרת בקומנו ממשכבותינו ראינו נעלינו מנוקים ומלוטשים, ונשאל את פי הנער משרת בית המלון, מי לטש ונקה את הנעלים ? ויען בגובה אפו "אנכי" ! "ואיך עשית הדבר הזה הלא שבת היום" ? שבנו ושאלנוהו, "חי נפשי כי לא תכנתי את רוח הליטואים*" עננו כמתקצף וכמהתל "להתחשב את האכרים ולקחת מהם כסף הפדיום ולחוק בספר, אסור בשבת, להלבין שחרחורת פי התנור, גם לסרוק הראש לכבוד שבת אסור, ללטוש הנעלים אסור בשבת, כל אלה אסורים בשבת, ולאכול פת שחור פת דגן מותר" ? ? צחוק נפרץ התפרץ מפינו, כאשר תצחק גם אתה הקורא. – אלה אנשי הארץ הזאת, וזה דרכם בקדש ! – במוצאי יום מנוחה אחזנו דרכנו הלאה, ונסע ונבוא היום כבוא השמש למחוז חפצנו. פה מצאתי את שאהבה נפשי, את ספרך אשר כתבת בראשון לחדש הזה ואורו עיני. קראתיו באלפי פיות, ורבבות אזנים כריתי לו, ויהי לי לכלי מחזה (פאנעראמע) לראות את עיר מולדתי, את בית אבי, את מאהבי נפשי, את כל הקורות אותם ואת כל עלילות מצעדיהם, נצבים חיים כלם לפני היום ! – טרם צאתי מזה אדברה שלום בך במכתב עוד הפעם, ובין זה וזה אוקירך כנפשי ואהבתיך רעי כמוני ...

כך במקור, הליטואים, אות ו' אחרי טי"ת.

מכתב ללמד - מכתב על אודות ההשכלה ולימוד החכמות

סה.

ידידי איש תבונות וחכם לבב

ערבה עלי השיחה אשר כתבת על ספר, אשר היתה בינך ובין חובש בית המדרש ר' ... שיחה רחבה ונסבה למעלה ראש, בכמה ענינים נכבדים העומדים ברומו של עולם החכמה, ונוגעים בעלילות עולם המעשה. אשר לפי דבריך היו תוצאות השיחה לישר עקמומיות שבלב התמים הזה, אשר על דעתו דרכי חברת מרבי השכלה בישראל לא יתכנו, באַמצה את ידי גאון המעתיקים שולמאן לתרגם עברית "דברי ימי עולם" ובתמכה עוד בימין מחברים כאלה, ובתתה עזרה לחניכי בתי מדרש החכמה, ולדעת תופש תורה זה לא תהיה תפארת החברה על הדרך אשר היא הולכת, כי אם בחלקה את הכסף ליושבים לפני ה'. ואתה הֶראת לדעת בחכמה וטוב טעם, כי זרע אמת תזרע, והוכחת במישור את רב התועלת בהעתקת ספר דברי ימי עולם לבית ישראל, נגידים דברת ! ואם גם השיחה הזאת בדויה היא מלבבך, או הרחבת אותה בדברים, ראויה היא לשומה בחוברת לעד למשמרת; אבל האם נתן לך האיש תודה מקרב לבו ? ההצליח ה' בידך לשובב לך תופש תורה זה ? אדמה כי גם אם נלחץ בין המצרים, בין יסודות חזקים ומוצקים, וראיות נכוחות אשר הקפת אותו כתנור של עכנאי, בכל זאת כל תודתו רק למראה עינים, וכהפנותו שכמו ללכת יחזיק במעוזו ויבוז לשכל מליך; ולי מה יקרו דבריך אלה מה נעמו כדבש לפי.

אולם במדה ההיא אשר מחבב אנכי את החכמה ואשנא את משנאיה המטילים עליה שקוצים ומוצאים בה מגרעות, האומרים כי מות בסיר הזה, ומעצמים את עיניהם בכל מאמצי כחם לבל יבקיע גם שביב אור אחד בתוך לבבם, ישכינו את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת על פתחיהם, לבל יתפרץ כל רוח דעת בקרבם, עד כי תכלית זרים המה להליכות עולם. במדה ההיא ועוד יותר ממנה אעריץ ואקדיש את התורה ואת הדת, אשר המה סבת שנאת המדעים בלבב המחזיקים בישנות, על כן לא אתרחק מהאנשים ההם תכלית רחוק מן הקצה אל הקצה; לא אלכה עמם שלובי זרוע ולב ולא דרכיהם דרכי, אבל לא אוכל להתיצב כנגדם על קו הניגוד. קורא אני עליהם, "אל תצדק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם" אבל לא אקרא "וסר מרע משתולל"; ואלו האמנתי כמוהם כי החכמה והמדע עצמם זבובי מות המה, יבאישו יביעו שמן רוקח התורה והמצוה, אז התמכרתי גם אני לדעתם ולשיטתם לבלתי בכר את החכמה והמדע הצעירות על פני תורתנו ודתנו הבכירות, כי הן ראשית אומתנו להן משפט הבכורה ! מלבד אשר זאת התורה תחיה את נפשנו גם אחרי הפרדה מהגויה, מלבד אשר תפח באפה חיי עד ונצח נצחים, ותוליכנה דרך נתיבה אל מות, גם בארץ הזאת אשר אנחנו חיים חיי בשרים, מי נתן לנו תקומה לחיותנו כיום הזה ? מי הביאנו עד הלום לבל נכחד מן הארץ ולבל נאבד מתוך הקהל, אם לא דתנו ? רק בהן ובכחן אשר מעל כח כל אנוש עמדנו נגד כל צר ומתקומם, נגד הגוים והממלכות אשר אמרו להשמידנו, להשבית מאנוש זכרנו ולהכחידנו מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד ! יאמרו נא עוזבי תורה העבדים המתפרצים מפני אדוניהם, רבנינו חכמינו מקדם מחוקקי הדת ! יאמרו נא אנשי הדרור אשר רק בשם ישראל יתכנו, ולשונם ומעלליהם אל התורה למרות עיני רצונה; הלא המה בעצמם עת תתקפם קנאת עמם, יגדילו לשונם נגד צרי יהודה ויקחו להם את הדבר הזה לנשק ובכבוד ישראל יתימרו: כי היינו לגוי עד היום הזה, וכל הרוחות שבעולם לא הזיזו אותנו ממקומנו. ועתה יאמרו נא, את מי המה מגדילים, את מי המה מנשאים, את מי יעמידו לנס עמים ומופת לרבים ? אם לא את האנשים העתיקים האלה אשר יתעבום היום, מלאכי האלהים אשר ישימו בם תהלה ! האם לא יתנו תודה, אלו היו מחשבות הדורות מימי חרבן בית מקדשנו עד ימי הבינים, כמחשבות המתחכמים הנלוזים בדור החדש הזה, כי עתה לא היה שֵׁם ושאָר לישראל, זכרון ופליטה לבית יעקב, כעמים רבים אשר אבד זכרם המה ונמחה שמם מתחת השמים; אז לא התהללו כיום הזה ולשונם בארץ לא התהלך, אז זכרו את ישראל כיום אתמול כי יעבור, אז דברו על אודותם ולא ידעו גם הם כי ממעי יהודה יצאו. – אפס כי לא כדעת העומדים האלה העוינים את החכמה דעתי, לא אשיא עליה עון אשמה, כי אחרי אשר יתראו לעינינו אף אחדים במדינה או בדור, אשר התורה והחכמה השלמו בם יחד ואשה רעותה לא תצרורנה, כבר נסתר יסודם וערער התערער, כי נראה בעליל לארץ כי אין עכס בחכמה ורעל בתבונה, ובנפול הקיר ונפל כל הטיח אשר טחו עליו, על דעתי דרכי חנוך בנינו לא יתכנו ! כל אלה בני משק החכמה בעמנו, כלם פנו להם דרך לעצמם, ואם גם אבותיהם שלחות לבית הספר, אבל בודדים המה במועדם כפורשים מן הקהל, על כן יאחזו בדרך החכמה לבד והאמונה רחוקה מהם. אבל אלו היה למוד החכמה על פי דעת הקהל, על פי הסכמת העם כלו, אז נוסדו הרבנים וראשי העם יחד לכונן בתי ספר שחברו בהם יחדו תורה וחכמה אמונה ומדעים, אז היו הבנים מגודלים מראש על ברכי הדת והלמודים יחד, מחונכים לתפארת עמנו ולתועלת חברת מין האדם, על פי רוח העת החיה. גם בדור שלפנינו בימי הרמ"ד ואחוזת מרעיו, אלו לא רגנו העם באהליהם ע"ד למוד החכמות אשר החל לרוב על פני האדמה, אלו לא עצרו בעד שטף הזמן בחזקת היד, אלו נתנו אל העת את תפקידה ברוח משפט וברוח נכון, כי עתה גם בארצות אשכנז היו מתאימות יחד האמונה והתבונה, ולא ירשה ההשכלה את האמונה כשפחה תירש גבירתה. כי גורל אחד לארצות אשכנז ולארץ צפון, והארץ ההיא אשר יציגוה תופשי התורה למשל כי ההשכלה משכלת היא, תורנו דעת להֶפֶך, היא תתן בינה בלבבינו לשום עין ולב על דרכי החנוך, לתת להזמן את משאלותיו, כי בסופה וסערה דרכו והוא יפלס לו נתיב על כל פנים ! – .

מאהבת עמי וחום לבי שכחתי ידידי בדַברי, כי לא מטיף בעם ומוכיח בשער אנכי, ולא לרבבות עם אדבר דברי, כי אם על אזני אחד, והאחד הוא גם מבלעדי תוכחתי עומד בתוך בין שתי הקצוות, בין שני חשיפי העזים העומדים אלה מול אלה ומתנגחים בקרניהם. ידעתיך רעי גם ידעתי כי לא תתרחק אל עבר אחד יותר מהמדה הראויה, ואשחית דברים ללא צורך. אך רוח אהבת עמי מדבר מתוך גרוני, אף כי ממני נצפנו עתים, אך אם לא ישיתו ראשי ישראל עיניהם אל החנוך לקדם את פני הרעה, אראה את העתיד כדֶבֶר אל הדת וכקטב אל האמונה, מעי מעי אל תורת אלהים ! לבי לבי אל אמונת ישראל ! על כן יחם לבבי וקירות לבי הומה לי. – כתוב לי ידידי חזון ובאר על הלוחות תמיד את השיחות ואת המחזות אשר תחזה במראה או בחידות. כי שוש אשיש בהם אני, רעך כנפשך ...

מכתב ללמד - מכתבי ידידות בודדים

סג.

שובע שמחות את פניך !

אזכרך ידידי ! מארץ וואליניען מעיר מצער ... יומם אהגה בך ובלילה שירה עמי, אשא בעדך רנה ותפלה לאלהים חיים, לא אחליף אהבתך ולא אמירך באחר, ותמיד כל היום אעלך גם עלה על ראש שרעפי. מצאתי פה נתיבותי האובדות לי בעיר מולדתי, מצאתי ידי ורגלי, מצאתי משלח יד ויש שכר לפעולתי, אלה וכאלה עוד אמצא פה, אבל לא אוהב ורע כמוך ! בארץ השמנה הזאת יש מוצא לעסקים ומקום לפרנסה תֻקח אבל לא לאוהבים ורעים ליליד ארצנו, ערום לבי נגדך תמיד, ולא אכסה ממך גם היום את אשר עם לבבי לשוב אל ארצי ואל מולדתי ואל בית אבי לתקוע שם אהלי כאשר בתחלה; מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה בארץ מולדתי, הארץ אשר הרתני ילדתני וגדלתני, וארצה את אבניה ואת עפרה אחונן. אף כי הגדיל ה' לעשות עמדי, ריקם יצאתי מארצי במקלי עברתי עד המקום הזה, ועתה הנה ביתי מלא כל טוב זהב וכסף ושמלות ועבודה רבה, מהולל שם ה' ! אבל כל זה איננו שוה לי, באין לי איש רעים להתרועע, כי אל עקרבים אנכי יושב פה, בין אנשי תועי לבב המטילים שקוצים על כל ילידי ליטא, גם ראשי חכמיהם לא זכו בעיניהם וביראי אלהים ישימו תהלה, גם אני תמיד שמי מנואץ כי איש ליטא אנכי. בששת ימי המעשה אז ירוח לי, כי הנני מלא שכרון עבודה, והעסקים אשר נתנו לי לענות בהם יהלמוני, יבלו את עתותי וימלאו את כל חדרי לבי ואת כל מחשבותי, עד אפס עת ומקום לדעת מה חדל אני. אבל בהגיע תור המנוחה בשבתות ובמועדים, אז הנני בודד במועדי כערער בערבה, כלוא אני ולא אצא, רחוק ממני אוהב ורע ומיודעי מחשך; זכור אזכור אז שבתי בעיר מולדתי ותשוח עלי נפשי, אז תפקחנה עיני לראות כי אובד ונדח אנכי בארץ נכריה ונפשי ביגון תתמוגג, מי יתנני כירחי קדם, מי ישיב לי חגי חדשי ושבתי בשבתנו יחד אני ורעי ונתעלסה באהבים, בדברי תורה מדע ומחקר והליכות עולם, כי חסרתי כל אלה מיום בואי הנה, על כן צר לי המקום לשבת פה, כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך; גם רעיתי ובנינו ינהו מאד אל ארץ מולדתם, והיום ההוא יום שובי אליכם לא ירחק חוק, אראנו מקרוב אשורנו ולא רחוק, בפי ובלבבי לעשותו בעוד ירחים אחדים, ומבטחי בה' כי לא שם להט חרב המתהפכת על פתח גן עדני אשר גורשתי ממנו, כי יפתח לי דלתיו, ושם דרך יראני בישע אלהים למצוא מוצא לפרנסתי, כי לא קצרה ידו מהושיע גם שמה, כי מלך כל הארץ אלהים. – ואותך ידידי עם כל מאהבי נפשי אברך, ובעדכם אשא כפי, כי באשר נולדתם שם תגורו כל הימים וארצכם לא תעזבו, במקום יצמח העץ שם יהוא*, ובמקום נטעו ישגשג. כה ברכת רעך המתרפק אל ארץ מולדתו ...

*מליצה על פי הכתוב בקהלת (יא, ג): מקום שיפול העץ שם יהוא.

מכתב ללמד - מכתבי שלום ואהבה מחתן למחותנו

לט.

          מחותני רב הכבוד !

אתמול הריצותי לכבודם מכתבי ביד הפאסט, בו דלה דליתי כל מעיָנַי ואשפכה בו כל הגיוני, עד כי יבש מקורי ויחרב מעיָנִי, והיום הנה זה עובר עלינו ר' ... ממכון שבתם, ואך דברתי עמו רגעים אחדים על אודותם, והנה מלאתי מלים, וכהָקֵר בַיִר מימיה תָקֵר האהבה אמרים חדשים, כי רק בעולם המעשה ובילדי יום, בכלות כל ענין יכלו אמרים, ובאין דבר אין אמר ואין דברים, אבל האהבה ממנה לא יעתקו מלים, כד האהבה לא תכלה וצפחת הידידות לא תחסר, חדשים לבקרים רבה אמונתה, לרוח צח חרישית תקום ותתעורר, ומריח אש תחם בשלהבת־יה ! מדי דברי בם את בן עירם זה, התיצבו כלם לפני כמו לבוש ותמונתם לנגד עיני, רוחי תתלהב מחום ידידותם, תעלה אבר כנשרים ותעוף בגאותה שחקים ! ומי כאדוני טוב רואי, עיניו הלא יביטו יראו בי בעת הזאת, ועפעפיו יבחנו בני שרעפי, ונשא במשא אתי לקחת מידי גם את דברי היום, ויקל מעלי משא רגשותי.

האיש הזה מצאני בחדרי עם מורי לתלמוד, בעצם חומי בהתוכחי עם המורה בבאור דברי התוספות בסוגיא אחת עמוקה, אשר נפלגנו בבאורה, והוא יספר לכם כי איש ריב ואיש מדון אנכי, כי לא התרפֵּיתִי עד כי התלקחה מחלוקת רבה בינינו, ועד אשר נצחתיו גם יְכָלְתִּיו, ויקש דברי מדברי מורי, על פי הכרעת הרב ... ולולא אץ הנוסע לדרכו הרציתי דברי תעצומותינו לפני אדוני מחותני, כי ישת גם הוא ידו עלינו ויוכיח בין שנינו, ומפני נחיצתו אשים קנצי למלי, ואומר שלום שלום מאת המיועד לחתן לו ...

מד.

מחותני רב פעלים !

בתשיעי לירח התשיעי הזה קבלתי מנחתו היקר[ה], מנחת אזכרתה, מנורת כסף בעלת שמונת קנים להעלות הנרות בימי החנוכה הקרובים לבוא. מה דמות אערכה, לגדל שמחתי ועליצות נפשי, אין אמר ואין דברים להביען ולא ישערום רבבות מלים ! ימי החנוכה טרם באו והיא כבר העלתה נרותיה בקרבי ותאר את כל חדרי לבי, ואל מול פני האהבה יאירו הנרות ! מעת כרתנו ברית אהבים, היו לנו הימים ימי חנוכה, מיום ליום תרבה אהבתנו להאיר, מיום ליום תוסיף נרות כהלכות החנוכה ! – גם את העולם אתן בלבי, בראותי את המנורה הזאת העשויה מעשה שבכה מעשה רשת, כי כן העולם מצודים וחרמים כלו, רשת פרושה ליד מעגל, ועל שבכה יתהלך גבר, והחכמה והמדע המה קני המנורה, נרות אלהים להאיר את הדרך, לנחות את האדם אורח ישרה, להורות לו הדרך אשר ילך ואת המעשה אשר יעשה. האורה היא תכלית וחפץ המנורה, למענה כל החרדה הזאת, והתורה והחכמה הדעת והמישרים, המה חפץ כל המעשים אשר עשה האלהים, כי זה כל האדם ! גם רגשי עצבון והגיוני יגון תעורר בקרבי המנורה הזאת, כי אראה בה דמות חיי אבותינו מלפנים, העשוקים ורצוצים הנענים והנגשים, אשר האירו כנרות וכלפידים את כל העולם כלו באמונה טהורה, והפיצו קוי זוהר דעת את האלהים בכל עמי הארץ, והאלילים כליל חלפו, והמה פרשו רשת לרגלם, וירעצום וירוצצום באכזריות חמה, וכאשר יענו אותם, כן הרבו להאיר ולהוסיף נרות המדע והדעת, להרבות נר על נר ולספות אור על אור, וכן פרצו בחכמתם ולא נלאו ! – רק ידעתי מחותני יקירי גם ידעתי כי לא למזכרת ימי הבינים כִבְּדַנִי בתשורתו זאת במנורה להאיר, כי הימים ההם ימי חשך היו, אל יחדו בימי אור, ובמספר ירחים לא יבואו ! רק לזכרון ימינו אלה אשר היה אור לבני ישראל במושבותם, לאור מלכי חסד ילכו נגה, כלה שוד אפס המץ תם רומס מן הארץ, וזכרון הענן והערפל הוא רק לדעת יקר ערך הימים האלה, לשוש ולשמוח משנה שמחות בעת ההוה, באור שמש התרבות (צוויליזאציע) המאיר לארץ היום, מהלל שם ה' ! וברוכים מלכי ארץ הגוללים חשך מפני אור ! – כל אלה ראיתי והתבוננתי במנחתו רבת אוצרות זאת, ולפיהן הקרבתי לו תודות, אלו מצאתי דברים לבארן, אבל כרבם כן עצמו ממני, ויהי נא מטוב אדוני ללמוד המפרש מן הסתום כמוני היום, למוד אל חיקי כמדתי, וכגמול ידי ישיב לי, אני בנו ומכבדו ...

מה.

אורה ושמחה וששון ויקר !

שטר מתנתו משטרות הגורל לממשלת ארצנו מאת רו"כ, משלוח מנות ליום הפורים, קבלתי לשמחת לבבי, הוא יכנהו משלוח מנות ואני מתנה לאביון אקראהו, כי מה גמול אשיב לו או מה מידי יקח ? גם לתודת לבי אין די באר וברכתי אין די עולה על הגליון ? גם מליץ אחד מני אלף לא יעצור כח להביעם ולשון מדברת גדולות תקצר מהגיד שמץ מנהם, ואני לא איש דברים אנכי גם תמול גם היום. אך ראיתי ונתתי אל לבי כי לא יבקש אדוני ממני דבר וחצי דבר, כי גם בתשורתו הקודמת לא עצרתי כח להריק שפעת ברכותי ותודותי על ספר, נתכו הגיוני לחומר אחד מוצק, נצבו כנד מזמותי, קפאו תהומות בלבי ודברי לעו, והוא לא שת לבו לדבר הזה, והוסיף שנית ידו לכבדני כבוד ביום הזה, אשרי האיש שככה לו, אשרי ש ... מחותני ? – .

בערכי הדברים האלה על ספר, והבית מלא אורה ושמחה שמחת יום הפורים, מסביב לי גביעי יין ומגדנות וקול מצהלות עליזים השותים לשכרון, ומעלים את כבודו ואת אנשי ביתו על כוס שמחתם. כן אציג לפני במחזה את בית מחותני ואנשיו, מסובים כעת על שלחן מלא מסך וכבודו בראשם, ברנה יגילו ויעלזו בכבוד, וכוס שמחות ישאו גם לשמנו וזכרנו. התפקדו אהובים ! ותמצא[ו] גם אותנו בתוככם, כאשר לא נפקד מקומכם בינינו, בקרב לבב כל איש ואיש מאתנו, ובראשם בלבבי, אני בנם ואחיהם אוהבם וידידם ...

מו.

מחותני איש הנלבב !

למשוש לבי קבלתי את האשכר אשר שלח לי אדוני מחותני ארגז כסף להחזיק דבש־מוצק (צוקער פוסקע*) ומנעולו גם המפתח הכל כסף צרוף מזֻקק שבעתים, ועליו מלמעלה מפֻתָּחים שמי ושם משפחתי. ובתוכם [אולי צ"ל ובתוכי] ישתומם לבי כי כבדה עלי תודתי מאשר לאדוני לשלוח לי את המנחה רבת המחיר הזאת, אף כי אשביר תודה בלא כסף ובלא מחיר ברכה ותשואות חן ? נקל להשתכר די שַׁוְיָה [כך במקור!], נקל למצוא מוצא לכסף מקנתה, ממצוא דברי חפץ די תודה כערכה, כי לא לפי הכֹפר אשר יושת עלי מנחה תשולם ברכה, לא לפי משקל הכסף תִּשָׁקל תודה במאזנים ישאו יחד, כי אם לפי עוז חבת הנותן לפי רגשי לבבו והגות נפשו, היש משקל לרוח, ומי יפלס רחשי לב ? אחת יש לי להשיב לאדוני ואותה יואל לקחתה, מנחה היא כמנחתו, הוא לבבי, ארגז מחזיק אהבתו המתוקה עוד מדבש ונופת צופים, גם המנעול גם המפתח נתונים נתונים המה לו, וגם עליו מפותחים שמו ושם משפחתו, כמראה אשר הראה לי אדוני במנחתו. ואם גם ארגז כזה שלח לי כבוד מחותני עם ארגז הכסף, גם לבבו נלוה עמו, הלא הוא הדבר אשר דברתי, כי רק אחת יש לי להשיב לאדוני, אחת ואין שְנִיָה, גם את האחת את לבבי יחלוק לחלקים, לו ולרעיתו ולזרעם חלק כחלק. ולא ידעתי אפוא מה אשיב לו עוד גמול אם יוסיף אדוני שנית ידו לכבדני במנחה ? הן כל אשר לי נתתי לו, לא נשאר לפני אדוני בלתי אם גויתי, אבל איה מקום כבודו ? הלא בקרבי; איפה מכון לשבתו ? הלא בלבבי, ואם גם רוחי ולבבי שלוחים אליו, עודם עמי, אני ואדוני ולבבי יחד. גם אחרי תתי אותו לאדוני עודו בידי, ואתנה לו כן תמיד את לבבי, אני ...

*כמו צוקער פושקע בשי"ן ימנית. קופסת סוכר.

מכתב ללמד - מכתבי המלצה

עח.

מכתבי מליצה

             ידידי איש חסד ובר לבב !

קצרים ומעטים היו העתים אשר השתעשענו פה יחד בעברך דרך הֵנה, אבל הכו שרש בלבבי ולא ימושו מנגד עיני כל הימים, אחשוב כי גם בחיקך טמנו הרגעים האחדים ההם זרע רב, ותכיר את הקול הקורא אליך ולא מוזר יהיה לך, תכיר את הקול ואת האותות, כי הקול קול נ ... והידים ידי מ ... אי לזאת תעוז ידי ירום לבבי להציג לפניך את האיש הנצב עמך בזה, ולבקש עליו מלפניך חסד ורחמים, אחיך הוא בן אמך יליד ההשכלה כמוך, הנה הוא עובר עליך בלב מלא חכמה וכיס נקוב, ופניו מועדות ח ... לתור לו עבודה וכהונה באחד מבתי המרכולת, או להסתפח אל אחת הכהונות על מסלת הברזל. כי בשנים האחרונות האלה, ליטא לוטה בערפל ותרד פלאים, אזלת יד כל משלח יד והעסקים בשפל ישבו בסתר המדרגה, וכסוחרים כסוכנים יסעו הנגבה כצפרים בכלות הקיץ, והיה האיש הזה כאחד מהם. בי תמכה ימינו לבוא עד עיר מגורתך, ואתה היה עוזר לו מן הוא והלאה. ולא עליך לבד אשליך יהבו לנהלו מכספך בעגלה ובלחם עד בואו למחוז חפצו, כי אם מכחך תשחד בעדו, לאסוף ולכנוס ממכיריך ומוקירי החכמה, נדיבי לב אשר ישישו בשמחה לעשות צדק לאיש כזה, בידעם כי כספם המעט והמצער יעלה ויבוא ויגיע אותו למטרה רוממה, ויזכור חסדם כל ימי חייו, מה טוב ומה נעים הוא לאדם לעשות צדקה העומדת לעד. ומי יחוש ומי יחוס על איש כזה יותר ממך ? מכל ההמון הרב לא יהיה לו מושך חסד, כי החכמה ראשית חטאת בעיניהם, והמשכילים נחשבו למו כשעירי עזאזל, לדחפם מן הצוק ולפזר עצמותיהם לפי שאול. הלא יהכרו לו [אולי צ"ל יתנכרו לו] וכבני נכר יתכחשו לו. סמוך לבי בטוח כי לא תשליך דברי אחריך ולא תשלחנו ריקם, למען אהבתנו, ולמען אהבת חכמה ואהבת חסד. וה' ישלמך טובה, לא תהיה נעזב לנצח וזרעך לא יבקשו חסד, הנני אוהבך ...

עט.

        אוהבי ואהובי !

נמצאתי על נקלה לאשר בקשני האיש הזה העומד ממולך, להיות למליץ בעדו כי תואל בטובך לאספהו אל תוך ביתך, ולתת לו יד באחד מעסקיך הרבים והעצומים. ידעתי כי רבה טובתך מזה מאשר טובתו, איננו מודעי וגואלי, לא שאר בשר הוא לי, אף לא שוחד דברים ולא שוחד כסף יוציאו מפי מלים, כי אם למענך ידידי ולתועלתך נדרשתי לאשר שאלני, לרכוס אותו בקרסי מליצתי זאת אל מסחרך, נדרשתי בכל לב ולא סרבתי, מדעתי כי תברכני נפשך בגללו. האומנם כי לא תרעב לאנשים עובדי עבודת מרכולתך, ומסחרך לא ירצה את שבתותיו מאפס עושים, אדמתך לא תשם וארצך תבעל, והחזיקו שבעה אנשים באיש אחד בימים האלה, על כל עסק קטן ודל אשר יבוא לידו, למלאות ידיהם עבודה. אבל אבטיחך באמון לבי ובנקיון כפי, כיד הידיעה וההכרה הטובה עלי, אשר אדע ואכיר את האיש הזה, כי בכל בני משק ביתך מאין כמהו, עוז בימינו ושפתו אתו, לכתוב ולדבר צחות בשפת עבר ושפת המדינה על אופן מאד נעלה, גם ידיו רב לו בשפת אשכנז וצרפת, אשר גם הנה דרושות ונחוצות לחפץ מסחרך המשתרע מעבר לגבול ארצנו. שאר רוח לו בחכמת החשבון עד להפליא, גם ערך המשולשים ואלגעברי ממנו לא נעדרו, ויתרון הכשר דעת לו במערכת ספרי מסחר וסדור ספרי הזכרונות הפשוטים והכפולים, כל אלה על פי יסודות החכמות האלה וכלליהם מגדולים חקרי לב. אף מכתב ידו נחמד ונעים מעשה ידי סופר אָמָן, ולא הִשָׁה ה' אותו גם לב מבין ועין בוחן, להכיר בטיב סחורות רבות, לדעת לזרות ולהבר, מה לרחק מה לקרב, יודע לנהל במועצות ודעת עסקים גדולים ונכבדים, רחבים ומסתעפים, להוציא ולהביא, ועד מהרה ירוץ דברו לחלק עבודה לכל האנשים העוזרים עמו הסרים למשמעתו אשר הוא לפקיד עליהם, יבקר מעשה איש ופקודתו, ושולח עין חודרת על כל עלילות מצעדי גבר לבל יעשו מלאכתם רמיה. ועל כל אלה איש סוד הוא ולבבו נאמן לפני כל הבאים בבריתו, ואף כי לפני אדונו אלופו לראשו. לא חסר לו דבר, כי אם מקום וענין להוציא את כשרונותיו לפעלם, להצטיין בשלימות נפשו, ובידך ידידי להפנותו אל כל חפץ וענין אשר תחפוץ כטוב בעיניך, וכל סעיף אשר תבחר מסעיפי מסחריך הרבים לתת על ידו, תמצאהו כדאי והגון לכך; ואם ראשיתו יהי מצער, כי תספחהו רק על אחת הכהונות מהמון עסקיך, אני תקוה כי אחריתו ישגא מאד, כי לא יארכו הימים, וכל טובך תתן בידו ותשימהו לאדון על כל ביתך, תשיתהו ברכות לעד, ועל פיו ישק כל אשר לך. אל תביט אל מראהו ושפל רוחו, כי עצבון לב ודאגות קרב ידכאו נפש ועוז פנים ישונה, ואך ימצא נתיבה לכלכל את נפשו ונפשות ביתו, ושבע ורוה ודשן, אז לב שמח ייטיב גהה, ומעלות רוחו תעלינה גם על מרום מצחו, תשקפנה מבעד בבות עיניו, ופניו ינהרו. – למענך ידידי הכברתי במלים עד כה, בגלל הצלחת ביתך, ואני לא לבד לשמוע כי את חפצי השלמת קותה נפשי, כי גם לקחת ממך תודה וברכה, אחרי אשר תתהה על קנקנו ועל שרשי רגליו תתחקה, הימים לא ימשכו ותמצא בו יתר הרבה מאשר הוגד לך מאת רעך כנפשך, החפץ באשרך והצלחתך ...

פ.

       חן וכבוד יתן ה' לרודפי חסד !
האדם הנכחי אשר באתי להמליץ טוב בעדו לפני עם אלהי אברהם, הוא מוסר תוכחה לכל נטילי כסף השמים זהב כסלם וברוב עשרם יתהללו; המה יביטו יראו באיש הזה, כי ההצלחה חזיון שוא, ומקסם כזב יום טובה, הכסף צל עובר והעושר יודד כחלום חזיון לילה, ואין מעמד למו. זה לפני שנים אחדות עם עשירים נמנה ובין בעלי הון במותיו, ואיך ההפך עליו הגלגל וירד פלאים כהיום הזה. היד אשר הושיטה עזרה בצר לכל מר נפש ורוח נכאה, איך פשוטה היום לבקש עזרה מאחרים; אהה מה נורא רדתו ומה עמוק נפלו ! ומי לא ינוד לו ומי לא יחמול עליו ! יכמרו נא רחמיכם כל קוראי הטורים האלה לחומלה עליו לקרבו כמו נגיד. טרם יקרא ואתם תענו, עוד הוא מדבר ואתם תשמעו, כי גם הוא בהלו נר ההצלחה על ראשו, נמצא טרם נדרש, וטרם נקרא ענה. זרעו לכם לצדקה ויקצור לפי חסדו ולפי טובו ביום טובה. ואני לבי ישתפך בתוך מעי מדי דברי בו, ורוחי יתהלך ברוח התעוררות עזה, עיני תשפלנה לראות ולא אמצא עוז ותעצומות לשאת אותם אל האיש הזה להביט בפניו, כי עיני ראתהו בהודו וכבודו בהצלחתו וגדולתו, ואיככה אוכל ואראה ברעתו וקלקלתו באסונו וקלונו ? יתן ה' ותשוב הצלחתו במעלות אשר ירדה, יחֻדש יומו כקדם, לשמחת לב כל חובבי אנשי חסד, ולשמחת לבי אני המעתיר ...

מכתב ללמד - מכתבים בין חברים

סז.

מכתבי רעים הנוגעים באיזה ענינים

הנני נותן לך את בריתי שלום !

התרגזך עלי ידידי במכתבך מן ... שמעתי, שאננך עלה באזני, ואלו נחתו רק בי חציך ותנחת רק עלי ידך, החרשתי, אף כי יסרתני שבע על חטאת לא עשיתי; אבל קנאת האהבה אכלתני, כי בחפזך דברת דברים כמתלהמים, שמת תהָלה בבת האהבה ותאמר לשרשה מארץ חיים, באמרך כי רק רוח עועים היא מסוכה בלבב האוהבים הבוטחים על שקר, רוח מתעה על כל האדם, ברוב קסמיה ובעצמת כשפיה תלכוד אנשים בערמה ואין אמון בה. התפאר נא עלי במה כחך גדול כי תסיע בריח התיכון המבריח את כל היקום ? מי היא המאחזת את טבעות הבריאה כלה, השרשרת הארוכה מארץ מדה ? הלא היא האהבה ! ובלעדה גם בני אדם ובני איש כבני לביא יתפרדו, יתרחקו קרובים יפוצו אבות ובנים, איש ואשת, ולא יקרבו זה אל זה כל ימי עולם ! מי תבנה בתי אבות תחברם לשבטים, ושבטים לגוי גדול ? מי תקומם ערים ותכונן קריות ותקשרם יחד לממלכה ? יד האהבה תעשה זאת ורוחה היא תקבצם ! ומי יודע אם לא היא תחבר גם את יסודות הארץ, תעשה שלום בין אש ומים, תלוש רוח ועפר יחד כבצק יתלכדו ולא יתפרדו ! – ועתה כי מאסת את הכנה העוקצת אותך, אמרת גם את הראש גם את הזקן תספה, ובבגוד בך אוהב אחד תעביר בשלח את האהבה אם כל חי, זה פרי החפזון וזאת פעולת נמהר לב ! גם עלי הוצאת משפט מעוקל ובחֻמך נדעכה נפשך ממקום האמת והיושר, ותגדיל עלי בפיך, עצמת ממני מאד בדבר שפתיך; אבל לא בכח לשון יגבר איש, כי אם בכח האמת ובגבורת ישע ימינה, וכבֹר ידי אשיב לנגד עיניך. הציר אשר שלחת לי על דברת ר' .... בא אלי בעודני עצור בחדר המטות, בעוד נאבקו יחד אור וחשך לילה ויום, קמתי ממשכבי ואלבש מדי ואלכה בית האיש ההוא בדבר ענינך, כי הטרם הבינותי מהחרדה אשר חרדת לשלוח איש עתי, כי הענין נחוץ ? אבל מצאתי הבית סגור על מסגר בדלתים ובריח והאנשים ישנים. שבתי הביתה ואחרי שתיתי חמים ואחרי התפללתי הלכתי אליו שנית ולא מצאתיו שכבר חמק עבר, כחצות היום דפקתי דלתיו שלישית, וגם אז בקשתיו ולא מצאתיו, ואנשי הבית הגידו לי כי אמצאהו בערב בשעה התשיעית, ואת המועד ההוא לא אחרתי, אבל כבר נסע וילך לדרכו. – ועתה מה לך כי נזעקת ולבך יזעף עלי ? האמנם רב נזקך כי לא ראיתיו, גם לבי יכאב ונפשי עלי תאבל, צערך צערי ומכאובך מכאובי, אבל מה היה לי לעשות ולא עשיתי ? לא אני הבוגד באהבתנו כי אם אתה, בעשותך זרות לא אקוה לנטות עלי קו הדין, ולבלתי הפוך בזכותי כחובת אוהבים. לא אנכי מעלתי בך כי אם אתה בי, לתת אותי לשמצה לבוזה אוהבים ולמתָעֵב דודים, כאלו באיבה ובזדון הדפתי את דבריך והשלכתים אחרי גוי; ישוב נא אפך ותנחם, תשוך חמתך ותתבונן מי מאתנו הצדיק. לא כן אנכי עמך, גם כי חטאת לי נכח השמש לא אפגע בך ולא אשים אשם נפשך, כי מדוי נזקך ומעצמת מכאובך דברת עמי קשות, והנני נושא עונך ועובר על פשעך, הכל מחול הכל שרוי, הדברים הראשונים יפלו, וכאז כן עתה נאמן לפניך לבב רעך ...

סח.

יברכך ה' וישמרך !

דבריך מן ... המרו ועצבו את רוחי, חזות קשה הוגד לי, כי כספך מונח על קרן הצבי, כי האיש אשר בטחת בו ה' ... בא עד משבר ונמוטו פעמיו, הרפסודות אשר לו ביאור תשארנה, ויחרף עליהם החורף ולחערסאן לא יבואו, כי אין מים ביאור ובנהר יעברו ברגל, ותשאל לעצתי לחוות לך דעי את אשר תעשה; הנה עמך אחיך ובית אביך הכרתים והפלתים, וידעו לנהל אותך בעצה ישרה לכלכל במשפט דבריך במועצות ודעת; ומה איעצך אני במקום ובענין אשר עיני לא תשלוטנה שמה, ומה אשא דעי למרחוק ? רק את חפצך אשלים, כי כמו שער בנפשי, כי האיש אמיץ ומצבו איתן, ואם גם קרהו אסון זה לא יפול בנופלים, רק אם לא תהיו לו כנושים ולא תתנפלו אתם בעלי חובותיו עליו פעם אחת, אולם אם יסבו אותו הקַלָּעים כאחד, יחד כלם יקבצו יבואו לו הנושים ויצעקו באזניו הבה לנו כסף, אז ימעדו קרסוליו והיה למעי מפלה, מאין יקח להם כסף בעת אשר אין כסף לאדון זה, המן הגורן או מן היקב ? גם הצבי והאילה בידים יתפשו אם נרדפם על דרך חלקלקות. עצתי זאת עשו ויכלתם עמוד, התפקדו הנושים, דברו איש על לב רעהו לחכות לו עד יעבור הוות החורף, ועוד יתרה תעשו לו להתיר את ידו בהלואה חדשה, וכי מטה ידו והחזקתם בו כי יעבוד עבודתו ביער כשנה בשנה, אז סמוך לבי בטוח כי יושב כספכם עם נשך ומרבית. אך על אמונתו אל תשענו, כי מנויה וגמורה בסוד חכמי המסחור, כי הכבוד הוא ראש פורע חובות, ואחרי אשר כבוד האיש הזה כבר על עפר נחת וחולל לארץ נזרו, יש לחוש כי כשלה גם האמונה עמו, יבקש לו נתיבה להבנות מחרבותיו, וכל אשר יוכל יקרח קרחה בנושיו ובכספם ישרוט שרטת. על כן זאת עשו, קחו מאתו את העצים המונחים בקרעמענצוג בערבון, גם את עסק היער יבטיח לכם, ויקרא על כל עסקיו שם אחד או שנים מכם אשר תבחרו מתוככם; כל זה יעשה כתוב וחתום מאושר ומקוים כמשפט, והוא יעשה בעסקיו רק בתור סוכן ואיש הבינים, גם תפקידו נאמן לשומר על יד ימינו, לשמור מוצאיו ומבואיו לבל יעַוֵת עליכם את הדרך, אז תבטחו ואיש על מקומו יבוא בשלום. באין עוד כל ענין יתמו הדברים, ותואל ידידי להודיעני אחרית הדבר להרגיעני כאשר הרגזתני, ובין כה וכה אשאר ידידך ...

סט.

הקימותי את בריתי אתך:

למה תאמר יהודה ותדבר בערינשטיין; "ידידי יצחק עזבני ופרידזאהן שכחני, ולא זכר גם את הברית גם את השבועה אשר נשבע לי, לתת את בריתי שלום לאבותי לאחי ולאחיותי, אשר נסתם להם כל חזון מאתי זה שנתים ימים, ותזנח משלום נפשם, ולהריץ לי דברי ספר אחרי בואו עיר מגורתו, להראות לי כי עשה את אשר נטל עליו. כל אלה התחובב לי לעיני השמש בשפה ברורה ובתֵקע כף, ועתה כמסתיר פניו ממני ואותות אהבתו שם בדים, את דברו לא הקים, את פני משפחתי ובית אבי לא ראה, אף אין מגיד ואין משמיע, אין מכתב ואין ספר". הס ידידי! אל תתן דופי באחיך, מעודי לא חללתי ברית רעים ואל חקי אהבת אדם לא חטאתי, הא לך שלוּמים לְנִשְׁיְךָ אשר אתה נושה בי, ומאשר ארכו ימי מסעי יתר הרבה מאשר דמיתי, מחליפות הרוחות ושנוי העתים, קור וחום קיץ וחורף לא שבתו, בין לילה נערמו ערמות שלג, ובין לילה זרמו נצמתו ויהיו לפלגים יבלי מים; היום נסענו בעגלת גלגלים, וממחרתו הסרנו אופן מרכבותינו ונסע בעגלת חורף השטה כאניה עלי מים, על כן התמהמהתי עד כה ואחר עד עתה. – ואני זה שבתי הבית מעט, שלשום באתי שלום אל נוי, עוד לא נפלו פתיתי הקרח מעל שפמי, עוד לא הסב הקור את שיבתו מעל זקני אשר השליג עליו בצלמון, עוד ראשי סחרחר ולבי בל עמי, לא שאלתי עוד כל השאלות הראויות לאורח כמוני אשר עשה את דרכו שלשת רבעי שנה, לא שאלתי עוד על חדשות העיר וחליפותיה, על קדושיה טהוריה, על הכרתים ועל הפלֵתים, על החיים ועל המתים, על החכמים והסופרים, על המינים והכופרים, על הצדיקים ועל החסידים, על התבערות ועל הלפידים. ופניתי אני את לבי מכל אלה, ומכל המעשים אשר נעשו בתוככי מסחרי, והקימותי את בריתי אתך, לעשות חוזה את הוריך היקרים, הנוגים ממועד צאתך מעל פניהם, ולהגיד להם כי אתה שלום ומכון לשבתך חערסאן. מה אומר לך ידידי ומה אספר לפניך גֹדל שמחת אביך ואמך ומצהלות אחיך ואחיותיך לקראת בשורת שלומך, גם עט סופר מהיר יֵלא, ולשון מדברת גדולות לא תעצור כח לתאר לפניך בשרד אמת את שמחת לבם בציור מדוקדק, ואף כי כבד פה וכבד לשון כמוני ? באהבה שפוכה וגלויה התנפלו על צוארי וישקוני, כאלו הייתי אני לאבותיך הבן ולאחיך האח. עשרת מונים שבו וישאלוני; "האנכי בעצמי עיני ראוך ולא זר ? האנכי בעצמי שבעתי בהקיץ תמונתך, ופה אל פה דברתי עמך במראה ולא בחידות" ? כי פג לבם מהאמין כי עודך חי. לא דברים העירותי אל חיקם, כי נפחתי באפם נשמת חיים! נחמתים ושמחתים מיגונם! וגם אני לקחתי שכם אחד בשמחתם, כי על ידי היתה זאת להם, יהי חלקי תמיד בין המשמחים אלהים ואנשים! ועם דברי אלה הקימותי את השבועה אשר נשבעתי לך, ואתה שלום כנפשך שבעך ונפש אוהבך לנצח ...

עא.

      אוהב טהר לב !

כלי מחזה נפלאים המציאו בני הדור החדש הזה הצועדים באורח החכמה וההמצאות מצעדי ענק, כלי מחזה נפלאים המבהילים את הרעיון, המגדילים כמות כל דבר רבוא רבבות מונים, לראות כל הדברים היותר דקים כהרים גבנונים, ולחזות את אשר תֵכה העין מלראות כבני הנפילים, לא יאומן כי יסופר, הפליאו עצה הגדילו לעשות ! ואין אחד מהם אשר שכל את ידיו להוציא כלי למענהו, להביט בו הלב בעצם תמו, ואל הכליות כאשר הם, כאשר הפלאת אוהבי ורעי, להראות לי במכתבך הנחמד והנעים, את לבבך הטהור ואת נפשך החמודה, ותציג אותם ערומים לעיני, כאלו היה הכח והיכולת גם לאנוש כערכי לראות ללבב ! ומה אחזה במשֻׁלם ? מה אראה שם במעמקי לבך ? בית מקדש מעט, ומדות נעלות ורמות יכהנו בו ככהני ה' בהיכל הקדש ! ומה יש לעני ורש כמוני להביא קרבן אל בית מקדשך, להקריבו על מזבחך לרצון ? אין לי פר בן בקר מן התישים או מן העזים, לא תור ולא בן יונה, אף לא קומץ אחד סלת, כי אם לכרוע ברך לפניך, להודות לך על חסדך ואמתך אשר עשית עמדי. אבל ידעתי כי תבלינה שפתי גם מתת לך די תודה כאשר יאתה לך, ולשוני מדבק מלקוחי מלדובב לך ברכה כמדת טובך וענותנותך. לזאת אראה טוב לפני לבלום פי ולדום, ואתה ידידי גם אתה ראה ללבבי ... !


אם לא כבד עליך ידידי לעשות לי כל הגדולות והנצורות האלה, לא תכבד נא עליך גם האחת, לעשות לי עוד שאלה אחת קטנה אשר אני שואל מעמך, להמציא לי מבית המועצה העתקה נאמנה מדבר המשפט ותוצאות דינו, כי עד בוא דבר חק ומשפט הלום יארכו הימים, ופתשגן הכתב לבדו יהיה לי לעזר לא מעט, להעמיד במרחב רגלי. ירגיעך ה' וייטיבך כאשר הרגעתני והיטבת עמי, והיה ברוך כלבבך ולבב רעך ...